פחד מנשים

שלום אני בן 21 ,תמיד נמשכתי לנשים עד לפני שנה זה התהפך וגיליתי משיכה לגברים ולא ידעתי מה קורה נרשמתי לקבוצות של הקהילה הגאה ולא ידעתי מה קורה לי אך הסתכלתי לתמונות של בנות וגיליתי שיש לי זקפה אני מרגיש הזדהות למין הגברי יש לי הרבה פנטזיות על גברים בזמן האחרון אך זה הגיוני הלכתי לפסיכיאטר ואמר לי שיש לי חרדה מהנושא (ולדעתי הפכתי מסטרייט להומו והחרדה קיצונית מלווה את הנושא ) הוא המליץ לי מיילדפולנס ופריזמה ובמקביל טיפול פסיכולוגי הוא אמר שאי אפשר לשלוט במחשבות וברגשות קראתי על ocdh ועל פאניקה הומוסקסואלית ואני חושב שפאניקה הומו סקסואלית יותר רלוונטית לגבי יש לציין שגברים לא עשו לי את זה פעם והתחרמנתי רק מבנות אך זה הגיוני אני יודע שאי אפשר לחזור אחורה ולאהוב רק בנות אך עדיין יש חלק בי שאומר שהמשיכה לבנים לא אמיתית אני לא יודע מה לעשות מה אני האם זה באמת לא אמיתי האפ אני יכול לחיות חיים נורמאלי כמו בן אדם רגיל לא רוצה להיות הומו אך עם אין ברירה אז אין ברירה אמא שלי אמרה שהאם אעשה את ינדו אותי מהמשפחה ויהיה בהוסטל של מתמודדי נפש אך היא לא הקשיבה לי אף אחד לא מאמין מהמשפחה שהפכתי מסטרייט להומוסקסואל ,אם לא הפכתי מה זה?

האם יש משהו לעשות האם יש סיכוי שהמצב התאזן האם אני יכול לחיות חיים נורמאליים ושהמשיכה לגברים תתחלש זה מציק לי ממש

שלום, אני בן 22. מגיל מאוד צעיר החברים בביה"ס נהגו להשפיל אותי ולקרוא לי הומו בתור קללה (אני מדבר על גילאים 8-9), בנוסף אבי נהג להכות אותי בילדותי ופיתחתי אליו עם השנים המון כעס ושנאה בתקופה מסויימת- כיום אני נמשך לגברים. הבעיה היא, שכשאני חושב על יחסים אינטימיים עם גבר (יחסי מין מכל סוג שהוא), אני מבין שאני לא מעוניין כלל בכך. מצד שני אני לא מרגיש משיכה לנשים, וכמה שאני מנסה להרגיש את המשיכה הזו, מלהביט בנשים עירומות וכו', אני לא מצליח להרגיש פשוט שומדבר. בסביבות גיל 16 נמשכתי למישהי, ומידי פעם כשאני רואה מישהי ממש ממש יפה אני יכול לדמיין את עצמי איתה, אבל בקטע של פשרה ולא בקטע של תשוקה אמיתית. אני מאוד חרד מהעובדה שככל הנראה אני הומו, אני לא מעוניין להיות כזה, והעובדה הזו גורמת לי סבל. אני לא מעוניין להיות הומו, מבחינתי לעולם לא אהיה כזה ולעולם לא אקיים מגע מיני עם גבר. בנוסף, אני יודע שאשבור את ליבם של הוריי בצורה הכי כואבת ונוראית שיכולה להיות, ואיני רוצה להסב להם צער ברמות שכאלו. אני רוצה בכל לבי להשתנות, ומשוכנע שאצליח לנהל חיים סטרייטים לחלוטין, גם אם במחיר של אובדן תשוקה אמיתית למשך כל חיי. זהו מחיר שאני מוכן לשלם בכל לבי. השאלות שלי הן- - האם ניתן להסיק מרקע ילדותי, שכתוצאה מהיחסים עם אבי וכתוצאה מהסביבה שהכניסה אותי כל הזמן למסגרת ה"הומו" בגילאים צעירים, בהם הזהות המינית עדיין אינה מעוצבת ומגובשת, שלמעשה אינני הומו "מלידה" אלא סטרייט "ששינה את עורו" בעקבות תפנית פסיכולוגית כלשהי? - האם ניתן להסיק על רגל אחת ובצורה מאוד גסה, שטיפול פסיכולוגי(/פסיכותרפיה וכו') ואיבחון הבעיה שגרמה לתפנית בזהותי המינית, יאזנו אותי מבחינה נפשית ואגיע בכך למצב שבו אינני מרגיש עוד צורך בדמות גברית בחיי? - האם ניתן בעזרת היפנוזה "להשתיל" משיכה לנשים או לרפא הומוסקסואליות?(וידוע לי שאולי רבים מהמהפנטים לא יתעסקו בזה, אבל אני שואל בצורה תיאורתית בלבד) ובנוסף, מעולם לא קיימתי יחסי מין (מכל סוג שהוא) עם גבר או אישה, האם מכך אפשר לומר שאינני הומו אלא מתלבט בלבד? ושאלה אחרונה- האם יכול להיות שהפחד מאינטימיות וחרדת ביצוע היא הדבר שלמעשה גורם לי למעין "פוביה" מנשים ולכן אני מעדיף להימשך למין הגברי, וגם במשיכה הגברית אין בי רצון לקיום יחסים עם בני מיני? בקיצור, האם אני אה מיני , הומו, סטרייט מבולבל וחרד...? אני מודע לזה שהרבה שאלות, אבל אני ממש ממש רוצה לשמוע מה חוות דעתך על כל שאלה ושאלה, זה מאוד חשוב לי. ידוע לי שאני זקוק לטיפול (וודאי בתשובתך תציין זאת,) אולם מעבר לטיפול, אני רוצה לדעת פחות או יותר לפי דעתך, עם איזו בעיה אני מתמודד באמת, כי אין לי ממש מושג מכל מכלול הבעיות שיש לי, מה הבעיה האמיתית ומהן סתם בעיות "גרורות" של אותה בעיה מרכזית. מאוד מקווה שתוכל לענות על השאלות ולעזור לי, בתודה מראש דני

אכן לא לתשובה הזו פיללתי...אבל זו המציאות ואין מה לעשות. מה שכן, קשה לי "לקבל את רוע הגזירה", וכמו שאני מכיר את עצמי, אני אעשה כל שביכולתי "לברוח" מיחסים עם גבר (למרות שאני מודע לכך שלא לקבל את רוע הגזירה זה למעשה לא לקבל את עצמי, ושלברוח מיחסים עם גבר זה בעצם לברוח מעצמי) אני לא חושב שאני מסוגל ללכת לטיפול מהסיבה שקודם כל, אין לי אומץ ויכולת להיחשף ולהודות בזה בפני איש, גם לא מטפל- כי קשה לי עם המחשבה שמישהו יודע את הסוד שלי והוא לא שמור ברשותי עוד, ואין לי יכולת לדעת לאן זה יעבור הלאה. דבר שני- אני לא רוצה לקבל את עצמי ככה, לא רוצה להיות כזה, לא מוכן לחיות חיים כאלה. אני רוצה בית, משפחה, ילדים. אני רוצה להיות בעל ושתהיה לי אישה, אני רוצה שההורים שלי יתגאו בי. אין בי רצון לעבוד על הקבלה העצמית, כי אני לעולם לא אוכל לקבל את זה שאני כזה. מבחינתי אני מרגיש כרגע כישלון, ואם אחיה עם זה בגלוי, תמיד תמיד תישאר בי ההרגשה שההורים שלי לא יכולים להתגאות בי, ושגרמתי להם צער, ואני לא יכול לחיות עם ההרגשה הזו, כך שנדמה לי שהחיים בתחושה רעה כלשהי לעולם לא יסתיימו- בין אם אחיה בסתר ובין אם בגלוי, בין אם בייסורי האהבה האסורה ובין אם בייסורי תחושת הסבל שגרמתי להורי והכשלון. תודה רבה לך על תשובתך הכנה ד"ר!

אני כבר בן 39 ועדין בתול. אני באמת כבר מת להזדיין בחורה אבל מעולם לא היה לי חברה. היה לי ידידה קרובה מאד כשהייתי בן 20 ותמיד התחרטתי את הזדמנות לעשות זיון כשהידידה הציעה לי סקס ודחיתי כי פשוט לא הייתי מוכן. אז עד היום אני עדין רווק ועדין בתול. לפעמים החברים מדברים על החוויות מין שתמיד ניסיתי להתחמק מהנושא כי חלק מהחברים עדין לא יודעים שאני עדין בתול. השאלה שלי היא מה אעשה אם אמשיך להיות בתול עד אמצא בחורה שהיא תהיה המומה ותגלה שאין לי ניסיון מין וגיל שלי כמעט מתקרב 40. באמת אני לא רוצה לעשות זיון עם זונות וזה מגעיל אותי כי אני לא מכיר אותן. כדאי לי ללכת למכון בריאות כדי להוסיף נסיון מין שלי ? מה אתה מציע? (מבחינתי שאני נראה טוב ונורמלי. :-) ) מתסכל ובתול

העתה הכי פרקטית זה להכיר בחורה להתחיל איתה להיות בן זוג שלה.. אם אתה נראה טוב, אין לך מה לדאוג, יש בחורות שבתולות גם בגיל שלך..גם חוסר הניסיון הוא נחמד, ואם תכיר בחורה עם ניסיון זה רק יוסיף.. רונית

ראשית, אתה יכול ללכת לפסיכולוג כדי שיחזק לך קצת את האגו.... יתן לך אומץ להתחיל עם אישה... אם אתה נראה טוב, לדעתי תוכל למצוא נשים בגילך או יותר, שמעוניינות בקשר מיני ואולי תהיינה מוכנות ללמד אותך...ולהיות איתך בקשר על בסיס מיני... אם תמשיך להסתיר תישאר בתול כל החיים.... אם תגלה למישהי שאתה בתול יש סיכוי שהיא תקבל אותך ויש סיכון שלא... אבל אם לא תנסה, תישאר בתול וחבל.... בהצלחה.

אין לך עכשיו מה להתמזמז בקשר בגיל שלך רוב הנשים הם כבר בעלות נסיון

היי, אני בת 28, לא בתולה וזה נראה לי נחמד ליצור קשר ו"ללמד" אותך אז אם אתה מעוניין תכתוב לי. אגב אני אוכל לראות את ההודעה רק ביום 8/7/05

שלום לך אני לא יכול להתאפק מלהגיב להודעתך, משום שאני הייתי כמוך עד לפני שנתיים. איבדתי את בתולי רק בגיל 42 עם אישה מקסימה, עם ניסיון, שידעה על בעייתי (אי אפשר להסתיר חוסר ניסיון) ועזרה לי עם הרבה רצון טוב וסבלנות. התוצאה היא שהיום אני חי עם בת זוג ויש לנו ילד מקסים משותף. כך שתדע שיש תיקווה. אבל חשוב לי להגיד לך שייתכן שאם הגעת לגילך ללא שום ניסיון זוגי סביר שאתה סובל מבעייה דומה לבעייה שלי, מעין פחד מנשים או ממין או משניהם. אני הייתי בטיפול שחיזק לי את ההבנה שלי את עצמי ואת הביטחון, ואיפשר לי להעז להיות בקשר עם אישה, אחרי שכבר הייתי מיואש וכבר לא האמנתי שזה ייקרה. החרחי במקרים כמו שלנו למצוא מטפל.ת טוב/ה. יותר מזה: למרות הבשורה הטובה בסך הכל שאני מספר לך, אני רוצה להגיד לך שבעייתי לא נפתרה עם הקשר הזה, ושעדיין קשה לי לקיים עם חברתי יחסי מין. לא בטוח שזה מה שייקרה גם אצלך, אולי הבעייה שלך פחות קשה, אבל חשוב להסכל על הבעיות ולטפל בהם

אני בן 36 ועדיין בתול. אני מרגיש טוב עם זה ואין לי בעיה להגיד זאת.להשכיב את הידידה או אחרות ואז לזרוק אותה זה יותר טוב ?.לעניין הניסיון :זה שולי בעיני כי כל אדם אוהב אתזה במינון אחר כל שכל ה"ניסיון" שנצבר לא שווה הרבה כי הפרטנר החדש זה ללמוד מחדש הככל.הסבלנות משתלמת.מי שלא מסכים זה זכות/ה כנובן.בהצלחה לכולם.