התמוטטות עצבים

שלום לכולם, ערב טוב שבת שלום חג שמח אחרי 9 חודשים מלאים עם שקית, השבוע עברתי סגירת סטומה. הניתוח עבר בסדר. אתמול התחלתי לשתות ורק היום התחלתי לאכול (דברים רכים). יש פצע פתוח (מן חור) בבטן שנסגר לאט לאט וממש טיפה כאבים. לאלה מכם שזוכרים, היו לי המון חששות ולבטים לגבי הסגירה. (עקב תחילת לימודים). לבסוף החלטתי שאני מעדיף לעשות את הניתוח עכשיו (3 שבועות חופש של פסח) ולא לדחות אותו לעוד מספר חודשים-שנה.. אפילו אחרי שקבעתי את הניתוח היו לי חששות של האם כדאי לעשות את זה או לא. כרגע זה עוד מוקדם להגיד אם היה "כדאי" וגם לא ממש משנה כי אי אפשר לחזור אחורה, אבל בינתיים היציאות נוראיות! שלשולים חריפים ומעצבנים. ברגע שזה מגיע הדחף כלכך גדול ולא ניתן להתאפק בכלל. (לא הספקתי לסיים את ההודעה וזה הגיע ><). הסגירה אמורה להיות ארוע שמח (קשה. עם זמן החלמה, אבל שמח) ומשום מה אני לא שמח כלכך. החששות שהיו לפני הניתוח החריפו (תרתי משמע) לאחר הניתוח עם השילשולים הנוראיים וזה כשאני בקושי אוכל. (כשאני יאכל יותר זה יחמיר?!). --(תמיכה פליז T_T )-- חחח אין חרטות כי קיבלתי החלטה, אבל התסכול מדכא. בעיקר אם המצב לא ישתפר.

קודם כל העיקר שהניתוח עבר בהצלחה, אל תתייאש! ההתחלה תמיד קשה! תחשוב שהמעי הדק לא רגיל לתפקיד הזה שהנחיתו עליו, הוא צריך זמן להסתגל! ככל שיעבור הזמן מכל הבחינות הכל ישתפר, לי אישית לפני שהתחלתי לאכול (בימים שאחרי הניתוח) באמת היו המון יציאות ומאוד שורפות כמו שאמרת אבל זה בגלל בחומציות של הקיבה! אחר כך היציאות כבר לא שרפו לי כשהתחלתי לאכול וגם כמות היציאות פחתה! תבדוק את האופציה ל"סטופ איט" או אימודיום" הכדורים האלו להרגעת שלשולים מאוד עוזרים!! אל תצטער על ההחלטה שלך אתה תראה שלאט לאט המצב ישתפר!!! שתהיה לך החלמה מהירה ומוצלחת!!! :)

אני שבועיים אחרי ניתוח סגירה , כאבים ממש חזקים ? ולעומת מה שאתם מספרים עצירות לא נורמלית !!! מישהו אולי יודע מה לוקחים נעד עצירות ? ותוך כמה זמן נסגרת החור בבטן ???

יותר משנה וחצי לאחר סגירת סטומה עדיין יש הפרעות ביציאות שלשולים כאבי בטן אין שפור בי ציאות לקחתי כל מיני תרופות ולא עזרו .האם זה מצב לאחר נתוח סגירת סטומה !!!

אלינו - הסטומאים לשעבר עם סימני אסלה על התחת! זוכר מה כתבתי לך בעבר? אצלי - החור המבחיל נסגר 4 שבועות בול אחרי הניתוח. תזכור - כל אחד וסגירתו הוא. תלוי מצב כללי, גובה ההשקה החדשה וכו'. יש כאן סיפורים על נורמליות תוך דקה וחצי, ויש גם כאלה שלוקח יותר. אני פרקתי כאן את תיסכוליי הרבים לאחר הסגירה. היציאות השילשוליות ייפסקו עם הזמן והכל יתמצק. צריך שפע סבלנות, אבל עדיין (כ 8 חודשים אחרי) ואני מזדהה עם תחושת התכיפות ודחיפות. הנה רגע, בורח לי חחח. וחזרתי (מקודם אכלתי משהו. זו פעם שנייה בחצי שעה שהלכתי...) בעצת רופאיי - אני על אימודיום. בין אחד לשלושה ביום (תלוי תוכניות במהלך היום). זה לא שאני משלשלת כן? פשוט אצלי הקיבולת בארבעה ס"מ שנותרו לי מהרקטום - לא מחזיקים. מאז הסגירה אין לי מצב של עצירות בכלל. תמיד יש יציאות. בהתחלה זה היה במשך כל היום. אח"כ התחלתי לרשום כמה זמן אחרי האוכל זה מתחיל וכתבתי שעת כל גיחה. לפעמים היו גיחות ללא יציאות אלא רק התחושה. אבל אצלי זה המון זמן לדעתי הסיפור הזה. חיי סובבים סביב אסלות וזה מגביל אותי מאוד. הלוואי הלוואי והזמן יעשה את שלו ואצלך הכל יסתדר במהרה, אבל באמת - תגייס המוןןןן סבלנות. אתה רק בתחילת הדרך. אם הטוסיק שורף - תשתדל לעשות הרבה שטיפות במים וסבון בלי לשפשף, רק השפרצות. וגם להשתמש במגבונים (ניסוי וטעייה עד שתמצא את אלו הלא שורפים - פשוט לא זוכרת איזה..) כדאי לשים איזה פד בתחתונים להגנה מבריחות. לנו הנשים זה פחות מפדח להדביק איזו תחבושת, אבל זה נותן הרגשה בטוחה יותר. תכניס לתזונה שלך אורז. זה יכול להקל. ושולחת הרבה עידוד והבנה, זה צעד גדול אבל לא קל. אשמח לעזור בכל שאלה.

מחר - יום שני - יש לי פגישה עם הרופא שלי כדי לחשוב יחד "מה הלאה". כזכור (או לא) בניתוח השני שלי, שמטרתו הייתה לטפל בפיסטולה רקטו-וגינאלית מזעזעת שנוצרה, התעוררתי עם קולוסטומי במקום איליוסטומי. במהלך הניתוח התברר שהפאוץ' שלי חרב לגמרי. לא הצליח להתאחות ולהירפא. ברור לי שניתוח לשחזור פאוץ' אינו אפשרות מבחינתי במסגרת ה"מה הלאה". אין מצב שאני שוכבת שוב במיטה חודשיים. אין מצב שאחווה שוב את כאבי המתיחות המזעזעים האלה; כאבים שעדיין מופיעים עד היום למרות שאין לי פאוץ'! אני די בטוחה שהמנתח שלי חושב שאפשר גם בלי פאוץ', ושהוא יציע מחר להשתמש במעט שנשאר אצלי מהרקטום. השאלה שלי אלייך - לא יודעת אם תספיקי לענות לי הלילה לפני הפגישה שלי בבוקר - למה בעצם? תני לי משהו להיאחז בו... הרי אני קוראת אותך חודשים. עברת עינויים לאחר הסגירה. סבל מתמשך. אני חושבת עלייך כל הזמן כשאני מהרהרת על עתידי: בשביל מה? אף על פי שיש ימים שבהם אני מקללת את הסטומה, סובלת מההתכווצויות שלה, מתענה ביציאות בלתי נגמרות - זה כבר חרא שאני מורגלת בו. לשם מה לשנות חרא אחד בחרא אחר? תוכלי להצביע על יתרונות הסגירה? האם לא עדיף להישאר עם סטומה 'וזהו'...? [יוחאי ציין לא מזמן שהדיווחים שלך גרמו לו להכריע בעניין הסגירה. הוא רק שכח לציין מה הייתה הכרעתו, ואני לא שאלתי]

אשמח מאד להיות בקשר טלפוני זה מאד יעודד.

בריאות טובה הבן שלי אחרי סגירת סטומה כבר חודשיים כאוב וסובל הייתי רוצה שאולי תוכל תוכלי להרגיעו כי הוא במצב מיואש הפלאפון תודה

שש שנים לאחר ניתוח פאוץ וסגירת סטומה סובלת עדין משלשולים לפעמים ובעיקר מכאבי בטן קשים לאחר יציאות. הנגסטרו נתן לי להעזר באימודיום וגם בשני סוגי כדורים נגד כאב בטן (קל בטן וספסמלגין) שלא כל כך עוזרים,אולי יש פתרון אחר לכאב בטן ?. (עושה הליכות ויוגה לרצפת האגן שמסייעים הרבה לפי עצת מטפלת הביופידבק ). כאבי הבטן לעתים קרובות מייאשים.

אפילו הרופאה שלי אמרה לי שהיא ציפתה שאני אקפוץ וארוץ בכל המחלקה אחרי הניתוח! אבל זה לא קרה חחח. היו יותר מידיי דאגות שהסיחו את דעתי ממה שחשוב באמת והבנתי שהן מיותרות. אז כמובן שאני לא מתייאש ! אני סבלני והזמן יעשה את שלו. (בדיוק כמו שהוא עשה כשרק התחלתי עם הסטומה, בהתחלה רק רציתי להיפטר ממנה ולהוריד אותה כמה שיותר מהר). ביומיים האחרונים שאכלתי דברים טיפה יותר מוצקים אכן זה התמתן קצת. אבל עדיין אותו סיפור.. מצליח לצאת קצת מהבית ממש לזמן קצר.. חוץ מזה יושב בבית ונח. נהנה מהחופש. תודה לכן על התמיכה והעידוד!!! אני אמשיך לעדכן כדי לתת תקווה נוספת (לזו של דיאנה) לעוד סטומאים שעתידים לעבור סגירה!.

היי אני קוראת את מה שכתבם וזה מאוד מעודד!! זה היה לפני המון זמן אתם עוד פה? זקוקה לעצות אני כרגע עם סטומה עברתי לפני שבועיים כריתת מעי גם ועדיין הכל כואב לי... רציתי לשמוע קצת על ניתוח הסגירה??

לפני כחודש וחצי עברתי ניתוח לסגירת סטומה לאחר שהוציאו לי את הרקטום לפני כחצי שנה עקב סרטן שברוך השם כבר אין וחיברו את פי הטבעת עם מעי הגס שרובו נשאר ,הניתוח עבר בהצלחה אך מהיום הראשון היו שילשולים קשים מאוד כל דקה ואחרי זהה היו עצירויות ושילשולים וגם אושפזתי כי ירד פתאום מלא דם בלי הפסקה ויצאתי מבית החולים, עד עכשיו אני עוד סובל אך יכול להתאפק אך יש הרבה יציאות הגעתי אבל לתובנות שכדאי לעשות כדי לנסות לזרז תהליכים ורציתי לשתף: 1. אני הולך בקרוב לביופידבק בבית חולים זה טיפול שמלמד לחזק את האגן וכך יהיה יותר קל על השליטה 2. המלצה חמה שלי שבלעדיה לא יודע מה הייתי עושה , אני מציע לאנשים לא להתבייש בזה תחתוני SENI שהם תחתונים סופגים בשתי הכיוונים ואם בורח יציאה הם סופגים עד ליטר וחצי של יציאות קקי , וכך ניתן לא ללכת כל שניה לשירותים ולהתאמן להחזיק את פי הטבעת ובכך להתאפק יותר ולא ללכת כל 5 דקות , אין מה להתבייש עברנו ניתוח שגורם לנזילות זה תחתונים שנראים כמעט כמו תחתון והאפקט שלהם כמו חיתול(ניתן לקנות בדיסקרטיות דרך האינטרנט לחפש בגוגל) , וכך ניתן לצאת החוצה להליכות מקסימום יצא פה ושם קקי , או לצאת קצת לבלות שזה טוב לגוף ולנפש בלי לפחד שהמכנסיים יהיו מלוכלכות זה נותן ביטחון כמו השקית של הסטומה שנתנה ביטחון שהכל נקי3. לעשות מדיטציות בבית על ידי דיסקים שאומרים השאות חיוביות שאתם בריאים יש מלא באינטרנט וניתן להנות מזה וזה משפיע על התת מודע,בנוסף יש מחקרים ששימוש בדמיון מודרך/מדיטציות מחזק את המערכת החיסונית ועושה פלאים.4. הומלץ לי ואני לוקח עכשיו פרוביוטיקה של אלטמן זה חיידקים ידודותיים שמחזקים את המערכת החיסונית ושומרים על המעי הגס והמזון שעובר משם. 5. הלכתי והולך לרפקסולוגיה זה ברגליים וזה בהחלט מרגיע אני בטיפול 2 אבל אומרים שאחרי 12 טיפולים מרגישים את ההבדל , אפשר במקום גם לעשות דיקור סיני(גם פה התחתונים הסופגים עוזרים אתה שם את זה והולך לאן שצריך רפסולוגיה ,נסיעה ברכב,חברים,מסיבות וכו... ). לסיכום עשיה של 6 הדברים שרשמתי נותן הרגשה ואמונה שלאט לאט הכל משתפר ואני מאמין שגם זה מקצר תהליכים כי החלק הנפשי והגופני עובד יחד והשילוב הזה מצטלב אז הגוף משתקם. שיהיה לכולנו בהצלחה ומי שרוצה להוסיף רעיונות ודברים אשמח. ושוב אני עוד לא סיימתי את התהליך של השיקום אבל מרגיש שהדברים האלה עוזרים לאט לאט ואשמח לתגובות :).

ממליץ להתקין בידה או להשתמש בדוש אחרי יציאות, לא לשפשף את האיזור ואם אין ברירה אז להרטיב נייר טואלט ואיתו לנגב בעדינות. אני חודש אחרי סגירה , יוצא רק למקומות עם שירותים אך מסוגל להרגיש ולהחזיק עד ההגעה לשירותים. אוכל בכל ארוחה פרי וירק טרי , הסיבים מאטים את הקצב של היציאות . החור נסגר אך האיזור עדיין רגיש .

היי שי מה שלומך? אשמח לשמוע מה איתך היום האם יש שיפור עם היצאות ובכלל לגבי חזרה לשיגרה. אחותי אחרי כריתת מעיים ומועמדת לניתוח סגירת סטומה זמנית

בניגוד למה שאני קורא כאן, עברתי ניתוח קולוסטומי, סטומה, ולאחר מספר חודשים ניתוח נוסף של סגירה. היציאות חזרו לסידרן התקין, לחלוטין. למעט הרגשה עמומה בצלקת הניתוח, והגבלה פיזית כמו איסור מאמץ, הכל בסדר. הרגשתי שחשוב לאזן את הנכתב פה. לא כולם סובלים משלשולים לאחר סגירת סטומה. מאחל רק בריאות לכולם.

מה יכולה להיות הסיבה ל 10 ימים ללא יציאה לאחר ניתוח , הרגשה כללית לא משהו (בחילות), ללא חסימה (3-4 צילומים עם חומר ניגודי)

אפשר לשאול מי ניתח אותך בניתוח של סגירת הסטומה?

אני עם סטומה זמנית ממתין לניתוח סגירה עשיתי 11 ניתוחים של ניקוז אבסס ופסטולה חושש מהסגירה הקרובה ודי נואש מה דעתך כדאי לעשות ?

גם אני כשבועיים לאחר סגירת הסטומה ויש לי עצירויות . אני לוקחת כף שמן זית עם לימון , שותה מי שזיפים שהושרו למשך הלילה. יוגורט נוזלי . אני מבינה שאתה כבר שנים אחרי הסגירה . מה מצבך היום? איך השתפר? אשמח לתשובה.

אני כשבועיים לאחר סגירת הסטומה ועדיין עם עצירות. אבל התחושה מאוד לא נעימה - כאילו צריך דחוף דחוף להתרוקן וכשמגיעים לאסלה לא יוצא כלום. עשרות פעמים ביום. כאבים כאילו הישבן נמשך עם מגנט למטה, ולא לדבר על צריבה בפי הטבעת. אני מבינה שאת בעלת ניסיון, התוכלי לייעץ לי איך להתגבר על התחושה הזו? ומה למרוח להקל על הצריבה הנוראית. תודה.

כמה מעודד לקבל גם חוות דעת כזו !!! אני שבועיים אחרי הסגירה ויש לי עצירויות, ביומיים האחרונים יש "יציאות" מינימליות ממש טיפטיות במשך כל היום וזה מספיק כדי לגרום לצריבה איומה. הסבל העיקר זה להרגיש כאילו אני צריכה להתפנות במהירות ובפועל בכלל לא יוצא כלום. האם חוויתם זאת? קראתי שקוראים לזה טנסמוס. מה עושים?

איך הביצוה של הסגירה הסטומה תודה תודה מרואש,

אני בת 43 לא נשואה ללא ילדים בעבר היו לי מלא חברים אבל בגלל שטויות שעשיתי במשך השנים ועברתי שתי משברים קשים של פרידות מבני זוג כיום נשארתי לבד בלי בן זוג עברתי כל מיני משברים בחיים אני מטופלת בתרופות פסיכיאטריות אבל זה לא העניין העניין שהיום אני בודדה חברתית בכלל אין לי שום חברים ממש שום חברים וחברות. אין לי כסף ללימודים מחפשת התנדבות המון זמן עבודה המון זמן לא מוצאת כלום כל בוקר אני קמה עם דכאון ומרחמת על עצמי ובוכה הורי מבוגרים אחיותי אין להם זמן אלי כי יש להם ילדים ומשפחה משלהם עד שאתמול ממש רבתי עם אחיותי ועם המשפחה ממש התמוטטות רגשית דיברתי עם מישהי והיא אמרה לי תפסיקי לרחם על עצמך ותחליטי שאת מרימה את עצמך אבל אני מרגישה תחושות בגוף לפעמים פיזיות שאפילו עם אני רוצה להכיר לצאת או להכיר מישהו אין לי עם מי לצאת כמו בעבר וכל יום שישי יושבת בערב עם מועקה ומרחמת על עצמי תמיד אני חושבת שהדשא של השכן ירוק יותר כרגע ההורים שלי הם האפוטרופוסים שלי אין לי כסף בעצמי וגם להם יש קשיים כספיים אני ביקשתי מהם בעבר ללכת לאיזשהו משהו ללמוד או חוגים אבל הם לא יכולים כרגע לשלם עלי מלא כסף גם יש לי בעיה איתם בעניין הכסף אני גרה עם ההורים יש רק אותי ואת ההורים שלי משרד הרווחה עזר לי בעבר אבל בגלל דברים שעברתי וכן גרתי בדיורים מוגנים וכאלה היה לי כל כך רע שחזרתי הביתה אני לא רוצה לחזור לדיור מוגן או לעזרה פסיכיאטרית וכאלה אני רק לוקחת תרופות מהרופא משפחה אני רוצה לצאת מהמצב לבד מהמצב הנפשי הדכאוני הבדידותי שאני נמצאת אני רוצה לקום בבוקר עם חיוך על הפנים למרות שאין לי חברים ואין לי עבודה התנדבות או דברים אחרים אני רוצה לקום עם חיוך על הפנים ולא לריב עם כל המשפחה ולבכות ולהצטער המצב בבית לא קל כל מה שכואב לי זה הלבד וזה שאין לי עם מי לצאת אין לי אפילו חברה אחת לדבר איתה בטלפון אני לא רוצה יותר לרחם על עצמי ובמיוחד אני לא רוצה ביום שישי בערב להיות בבית בדיכאון ולחשוב שכולם מבלים נשואים ואני היחידה בעולם שלא ככה לפחות זאת ההרגשה שלי. איך מתחילים לשמוח למרות הכל? איך לקום בבוקר עם כל זה ולא לרחם על עצמי? מה לעשות כדי להקל על ההרגשה ולפעול יותר? כי אני כל הזמן עם מחשבות שליליות לכולם טוב ורק לי לא. איך לשנות גישה בלי טיפול בלי להטריד את אחיותי ולריב איתם ואחר כך להצטער איך להיות אופטימית? אני ממש אשמח עם אוכל להעזר בך בפורום שבת שלום,תודה רבה

שלום, אני בהריון שלישי, שבוע 30, מתוכנן. אמא ל2 בנים בני 4 ו2.5 ההריונות הקודמים היו רגילים ונורמלים ההריון הזה מלא מהמורות, יש לי 2 פעוטות לטפל בהם, עבודה במשרה מלאה, מום לבבי שהתגלה בעובר, בקע שצץ בעקבות ההריון, בן זוג שאני מרגישה שלא תומך מספיק פיזית ההריון מאוד קשה לי. אני מרגישה בלחץ מאוד גדול מהסביבה שמצפה ממני לתפקד כרגיל ואני לא מצליחה. הדבר בא לידי ביטוי בהתפרצויות זעם שלי, צעקות, בכי בלתי נפסק, חוסר שינה או ליהפך - שינה בכל מצב.. אני מרגישה שאני לא מתפקדת בעבודה כמו שצריך, אני מבולבלת.. בקיצור אני מרגישה שאני יורדת מהפסים ואין לי שליטה על ההתנהגות הזו. הגניקולוג שלי אמר :עם הלידה זה יעבור ורופא המשפחה נתן לי מרשם לקלמנרבין- שאני מפחדת לקחת בגלל שאני מפחדת מתופעות הלוואי. מה עושים?

אני קוראת את ההודעה שלך שבמקרה נפלתי עליה ואני מתמלא בדמעות, כי הלוואי ויכולתי לעזור לך עם פיתרון אבל האמת היא שאני במצב זהה לשלך בהריון של ילד רביעי וקשה לי מאד. התפרצויות של כעס ובכי אחריהם.. בעלי לא מבין אותי וכך גם אף אחד. אבד לי החשק להכל!! כל מה שאני עושה זה לקבור את עצמי במיטה ולעבור עוד יום ועוד יום בשביל הילדים שלי וזה שנמצא בבטן, כולי תפילה לאלוקים כי הבנתי ששום רופא ושום אדם לא יכול לעזור. אני לא יודעת אם עדיין רלוונטי אבל מאחלת לך הרבה שמחה, אושר, והרבה כח וסובלנות... עצה אחת לי אלייך, תנסי לא לשקוע בדיכאון עמוק, תצאי ממנו ותעשי דברים שעושים לך טוב ונעים גם אם זה קשה.(-:

בבקשה תענו לי אני עברתי התמוטטות עצבים לפני חצי שנה שהפכה את עולמי עובר טיפול פסיכאטרי עם כדורים לאיזון מצב הרוח אובחנתי על ידי הפסיכאטר שלי כסובל ממניה דפרסיה -דכאון לא מסוגל לעבוד עייף לא מרוכז מבולבל ולא מתפקד הגשתי בקשה לנכות כללית ושם התקשתי לענות על השאלות בצורה ברורה הפסיכאטרית היתה חסרת סבלנות ושאלה אותי עם הייתי "בהיי" לא הבנתי מה זה ולכן אמרתי שאני לא יודע אני חושב שהיא לא תתן לי נכות ואני משתגע מפחד מה לעשות