נוירוזה

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6105930/ מה דעתך על המחקר הזה? מהמחקר: . In this same cohort, the incubation period of active TB was typically 3-9 months and almost always under two years האם אתה תומך בדעה הזו? זה נראה כמחקר הכי גדול שנערך בנושא ושולל כמעט לחלוטין את האופציה של TB לאחר כשנתיים. אני שואל מכיוון שאני חולה קרוהן (7 שנים) קיבלתי טיפול ביולוגי במינון גבוה במשך שנים, קורס סטרואידים, התפרצות אחת גדולה. לפני הקרוהן, הייתי (אולי) ליד אדם עם TB למשך זמן מסוים. אני מפחד לעשות את המבחני מנטו (מכל סוג) מהחשש לfalst positive ולהימנע מנזק לכבד שלא לצורך. אני משקלל את העובדה שעברו 7 שנים, המערכת החיסונית שלי ברצפה מביולוגים, הייתי על סטרואידים. התפרצות קרוהן, כמעט מגוחך לחשוב שיש לי TB רדום לאור השקלול של כל הדברים. מה אתה היית עושה במקומי? מה דעתך על המחקר? אני מאוד מפחד מהבדיקות לשחפת מכיוון שקראתי בהמון מקומות שיש עם זה משחקים והרבה false positive מכל מיני סיבות. אני יודע שאין 100% גם אם הייתי עושה את המנטו או את השניה. עדיין, מה דעתך על כל זה?

אני אוסיף (פותח השרשור) שכל השקלול והמידע שחיפשתי אמור להיות מרגיע. לאור הזמן, הטיפולים שקיבלתי במינונים גבוהים, הקרוהן, היו לשחפת המון המון הזדמנויות לצוץ, הרבה יותר מלאדם הממוצע + עברו 7 שנים והמחקרים האיכותיים שמצאתי מעבר לאיזשהו מאמר בשקל מעידים על כך שזה כמעט תמיד קורה מתחת לשנתיים. כל העניין הוא שנראה שהסיכוי שנדבקתי בשחפת אי פעם הוא מאוד נמוך, ואני מפחד לעשות מנטו או בדיקה אחרת לאור הfalst positive. אני מרגיש שאני יכול להיכנס למערבולת שלא הייתי צריך להיכנס אליה. זה קרה בבית חולים שאובחנתי עם הקרוהן, היה מישהו זר עם חשד לTB והוציאו אותי מהחדר (היינו עם ווילון מפריד) לא בילינו את הלילה אבל יכול להיות שהייתי שם אולי שעתיים, אולי פחות, מעורפל. אם באמת היה לו TB והייתי איתו בחדר. לא היו מעדכנים אותי? דואגים לגבי כך? ההיגיון אומר שכן. אבל בין אם היה לו שחפת או שלא, כל מה שציינתי עדיין רומז באופן גורס שמעולם לא היה לי TB. כ''כ הרבה הזדמנויות לצאת עקב המערכת החיסונית שלי לאורך השנים + 7 שנים...הרבה מעבר למה שהמחקרים האיכותיים מציינים. מעבר לשנתיים נחשב נדיר, ורוב האנשים לא לוקחים ביולוגים, וסטרואידים, ועם קרוהן. סך הכל הקטע הטריקי הוא falst positive והשקלול של כל הדברים שאמרתי. מרגיש לי שפשוט צריך לעזוב את זה ולקוות לטוב.

דוקוטור, מה אתה אומר על המחקר? על זמן התפרצות? על כל שאר הנאמר?

אם להיות כנה, האדם עם הTB בבית חולים לא קרה. לא רציתי להישמע אידיוט אבל כל אדם שמשתעל אני ישר חושב שחפת למרות שזה יכול להיות מיליון דברים. חבל שאני כזה נירוטי. בכל זאת, מה אתה חושב?

אני גם די בטוח שעשו לי בדיקת מנטו ללא כל קשר לפני הטיפול הביולוגי פשוט כ''כ הרבה זמן עבר והנירוטיות משחקת עם המוח.

לפי המחקר / מאמר הזה שבדק כמה מחקרי עבר בהולנד, בקנדה, ועוד.. שחפת כמעט לא מתפרצת מעבר לשנתיים, כמעט מיתוס. קראתי אותו שוב ושוב, 97% מתפרץ בשנתיים הראשונות אחרי מעקבים של שנים.

הרבה מהחוזרים בתשובה, רואים בעצמם כמשיחים או כנביאים כאלו שמתריעים מה יקרה ומה יעשה אלוקים אם לא נשמור את מצוות התורה... זה ממש סוג של מחלת נפש וכמה שלא מנסים לשוחח איתם בכבוד ובהיגיון הם לא מוכנים אפילו לשקול שיש אפשרות למציאות או אמת אחרת מדרך מחשבתם. האם זוהי לא מחלה נפשית? לדעתי זה צריך להיכנס לספרי הפסיכיאטריה כחלק מהפרעה נפשית.

הפסיכיאטריה מקומה לפתור מצבים נפשיים מוזרים ולא טובים כשאינם תלויי תרבות. הפסיכיאטריה עצמה (אתה יכול לראות זאת בכל ספרי הפסיכיאטריה וגם בעברית למשל בספר ״פרקים נבחרים בפסיכיאטריה״ בהוצאת דיונון 2016 (מהדורה שישית) פרק ג כמדומני או ד, לא זוכר כעת (כותרת: ״מצב (או הגדרת) הנורמה בפסיכיאטריה״;) מגיבה למצבים המגיעים כתוצאה מתרבות ואומרת שהיא איננה מתערבת במצבים כאלו, כלומר שמצב שמגיע מסיבת תרבות איננו פסיכיאטרי כלל וכלל, גם אם בתרבות אחרת או אף התרבות של רוב העולם איננה מקובלת. דבר שהוא כתוצאה מתרבות איננו דבר שמגיע כתוצאה מהפרעה נפשית, ובשל כך- יתכן דבר שאם הוא מופיע בתרבות אחת, כמו התרבות שלך שאיננה מקבלת רעיונות כמו שהצגת (״של חוזרים בתשובה״ וכו׳) יהיה פסיכוטי או לפחות פסיכיאטרי (=כתוצאה מבעיה נפשית) ואילו בתרבות אחרת, למשל של חוזרים בתשובה, תהיה מקובלת ותהיה נורמה. ממילא, אין להגדיר מצבים כדוגמת שהזכרת כמחלת נפש, אלא מצבים תלויי תרבות. הפסיכיאטריה איננה נלחמת בתרבות וגם לא קשורה אליה כמובן, נמנעת מלהגיב על מצבים תרבותיים. לסיכום: כשיש סיבה תרבותית, הרי שיש סיבה להתנהגות וממילא אינה נחשבת לחריגה וכתוצאה מבעיה נפשית. רק כשאין כל סיבה הגיונית, גם לא תרבותית, אומרים שהסיבה היא בעיה נפשית או אף מחלת נפש של ממש (פסיכוזה ושיפוט לקוי, ׳מעורער בנפשו׳). לצערי, אין בידי מספיק מידע רפואי בשביל להעביר את הגדרת התרבות בעיניה של הפסיכיאטריה, ואני רק אומר שכשיש סיבה תרבותית זה שולל בעיה נפשית (אף שיתכן מצבים חריגים שלמרות ״סיבת״ התרבות האדם יאובחן כחולה נפש, כשהתרבות איננה מספקת בשביל להסביר את כל התנהגותו) אך אני מאמין שמאז ומעולם (או לפחות בתקופה הנוכחית המודרנית שבה נכתבו הספרים/מאמרים שראיתי על הנושא) הפסיכיאטריה נמנעה מלהכתיב את התרבות, דבר המצריך לתקן השקפת עולם של אנשים שאין קשה מזה, והרי מובן שהפסיכיאטרים שיצרו את הפסיכיאטריה (ויוצרים עד היום, אף שרוב הפסיכיאטריה היא ישנה נושנה כמדומני, מהמאה הקודמת לכל הפחות..) מעוניינים בכל כוחם להנחיל את הרעיונות הרפואיים שגילו לכלל הציבור על ידי שהרעיונות יהיו מקובלים על דעת הציבור, ואם זה יגבול בשינוי השקפת עולם של אנשים הציבור יתנגד לזה והרעיונות שיצרו לא יונחלו לדורות הבאים. אתה יכול לגלות גם בעצמך דברים שכמה שינסו לשנות לך את ההשקפה עליהם אתה לא תסכים לשנות. אם כן, לדעתי (אף שלא ראיתי את זה כתוב מפורש באיזשהו מקום) הפסיכיאטריה מסתכלת על תרבות כדפוס התנהגות הנוצרת מהשקפת עולם שכשלעצמה יכולה להיות לגיטימית, גם אם אין הוכחות לכאן ולכאן (כלומר- אם היא נכונה או שלא) ואולי דוקא משום שאין הוכחות לכאן או לכאן זה מה שיוצר את הלגיטימיות, כי אז זה יוצר אי ודאות שנותנת מקום לשני הדעות. רק כשיש מצב או השקפת עולם שהיא בודאות ובהגדרה מדעית מוכחת (׳מדעים מדוייקים׳ הנבחנים במבחנה...) איננה נכונה, הרי שרק אז אפשר להגדיר את ההתנהגות הנוצרת מהשקפה זו כחריגה מוזרה והוכחה לשיפוט לקוי ולפסיכוזה, או אי יציבות רגשית, גם אם זה מקובל בציבורים נרחבים מסיבה מסויימת. אגב, למורת רוחם של רבים מחברי הפורום שכנראה הם דתיים, בנידון דידן, נושאי דת, יש מחקרים עכשווים (אף שהם רק בחיתולים ולא בטוח שיצליחו להשיג מחקרים של סוף פסוק בנושא מסיבות רבות שאין כאן המקום לפרטם כי רבים הם ואי אפשר לפורטם במסגרת הודעה בפורום שאמורה להיות קצרה ככל הניתן, והרי מספיק הארכתי..) שמגלים שהדת היא תוצאה אבולוציונית, ויש חומרים במוח שקשורים בה (דופמין בעיקר). יש כתבות על זה שראיתי באתר הארץ ובגלובס. בכל מקרה, המחקרים על זה רק בראשית הדרך ויקח זמן, אם בכלל, עד לגמירתם ופירסום התוצאות, וכרגע הכל השערות בלבד. מקווה שעזרתי. בהצלחה וכל טוב, מני.

לאלו השואלים את עצמם מדוע עניתי דווקא על שאלה זו שהיא פחות הכרחית מהאחרות בפורום- איני עונה לפי הכרחיות אלא לפי מה שביכולתי לענות, כלומר- רק על שאלות שאני בטוח יודע שתשובתי בנושא נכונה. סיבה נוספת: תשובה על שאלה שאיננה הכרחית לפחות לא תגרור מעשים בלתי רצויים אצל אלו שמקבלים תשובה שגויה. עמכם הסליחה, מני.

טעיתי: דת אינה בהכרח תרבות, אך מה שבטוח שהיא אינה שינוי קיצוני מנטלי או רגשי. יש אנשים משכילים ויציבים נפשית, רופאים וכדומה, שהם דתיים. גם הם, כמו אותם חוזרים בתשובה שהצגת, מאמינים בשכר ועונש ומפחדים שאלוהים יענישם אם יעברו על מצוות התורה. אלו שמטיפים על כך זה נובע מאהבתם לתת מוסר לזולת, אשר זהו אמנם לא תכונה טובה אך זוהי איננה חריגה מהנורמה לפי אבני הבוחן של הפסיכיאטריה, כמובן. אי אפשר כל דבר לא רצוי להחשיבו כפסיכיאטרי, אלא רק דברים קיצוניים מאוד המקובלים שהם כך ואינם ניתנים לשני פנים. דת זהו דבר שנוי במחלוקת ועוד יותר שנוי במחלוקת הרעיון להחשיבו כפסיכוטי/לא יציב מבחינה נפשית. בהצלחה.

אגב, פסיכיאטריה איננה מהמדעים המדוייקים, היא יותר סטטיסטית. מבחינה סטיסטית לאו דוקא שהדת תהיה נוירוזה/פסיכוזה.

לישועות והורדת דכאון. אפשר לקרוא גם פסוקים מהזוהר הקדוש . יש עוד תפילה מיוחדת לדיכאון פיטום הקטרות

תפילה זה מעשה מאוד מסיק עבור האנושות, אפילו אם באותו רגע זה כמו סם עבורך. הנזקים החברתיים של האמונה יותר גרועים מהנזקים של כל דבר אחר.

רוב הבעיות הקיימות בעולמנו כרגע - נובעות מהדתות העתיקות. ברגע שהן יצאו מחוץ לחוק ולא יהיו חלק מהמרחב הציבורי, 90% מהבעיות שקיימות היום - יפתרו. החיים יהיו מדהימים, בעיקר עבור ילדות ונשים. גם לא יהיה צורך בתרופות כלל.

אין שום קשר בין דת לדיכאון, דת זה לא מחלה (אף שפרויד ניסה להכניס בציבור שדת זה נירוזה, הפרעת אישיות, אבל כמובן שזה לא מקובל כיום ולא נכון כלל וכלל) ודיכאון לא ניתן לפתרון בעזרת דת (אף שאיני מזלזל בסגולה כזאת או אחרת, אבל לעת עתה אף סגולה לא הוכחה מדעית.. אך ידוע מה שכתב הרמב״ם בספרו משנה תורה, שאף שאין שום תועלת בללחוש על המכה פסוקים או שם קדוש, אבל אם זה מרגיע מישהו, כלומר- אם מאיזו שהיא סיבה הוא מאמין שיש בזה תועלת, מותר ללחוש לחש כזה או אחר של פסוק וכדומה על המכה בשביל שאותו אדם ירגע, ואין בזה משום שימוש בשמות קדושים לרפואה , כי זה לא נועד לרפואה אלא להרגיע את אותו אדם פסיכולוגית. לדיכאון צריך כדורים, ולעיתים אפשר באמצעות שיחות להוריד את המינון של הכדורים ואף להפסיק איתם לפעמים במקרים קלים, אך עזרה ראשונה היא בעזרת הכדורים ודווקא על ידי הכדורים המתאימים תבוא הישועה ממחלת הדיכאון. נ.ב בהקשר של מה שכתבתי בשם הרמב״ם, יש לציין שבדורו הרמבם היה רופא גדול, וכן היה רופאו הפרטי של מלך אנדלוסיה באותו זמן וכן במצרים, שכרגע איני זוכר את שמם. הרמבם גם רושם באחד מכתביו הרפואיים שלמלנכוליה צריך אודם שחוק מעורב בכמה סממנים שהוא מונה שם שהיו מקובלים בזמנו, אך כמובן שכיום כשהרפואה השתכללה, צריך לקחת מה שאומרים הרופאים של זמנינו. הרמבם גם ממליץ על טיפול פסיכותרופי באמצעות ניגונים שמחים ועוד, איני זוכר כרגע הכל. אפשר לקרוא על זה בביוגרפיה של הרמבם של הסופר יואל קרמר ז״ל שיש בחנות צומת ספרים,(לא בדקתי אם יש גם בסטימצקי, יתכן שכן). על כל פנים, מה שאני בא לומר זה שלמרות שהרמבם היה גם איש דת, ואיש דת גדול מאוד עד שאומרים עליו שממשה (רבינו שניתנה על ידו התורה בהר סיני) ועד משה (בן מיימון, הרמב״ם) לא קם כמשה, כלומר שלא היה איש דת גדול ממנו בשום דור, ובכל זאת הרמבם אומר שאין שום עניין בסגולות בשביל לרפאות מלנכוליה אלא אם זה מרגיע מישהו, וכן הוא בעצמו נותן תרופה למחלת הדכאון וכן טיפולים פסיכותרופיים. כך שגם אם אתה חושב שאתה איש דת גדול, אבל אתה בודאי לא יותר גדול מהרמבם שאומר שלמחלות צריך כדורים!!! ודווקא כדורים. אם זה מרגיע אותך לומר תיקון כללי ופיטום הקטורת, אתה יכול לומר וזה בטוח לא מזיק. שיהיה רפואה שלימה לכולם.

ממתי יש בזוהר ״פסוקים״?! בזוהר יש קטעים, לא פסוקים! פסוקים יש בתנ״ך..

האם מי שמאובחן עם נוירוזה נרקיסיסטית יכול לחוש אמפתיה ? אני לא מדבר על היכולת לזהות כוונות במצבים מסויימים (כי את זה אפשר ללמוד), ספציפית מדבר על "תחושה של אמפתיה" לפי ההגדרה המילונית...כלומר האם מי שמאובחן עם נוירוזה נרקיסיסטית יכול "להרגיש" אמפתיה ?