סינדרום האלמן: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים
סינדרום האלמן: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין
שמי ציפי, אני בת 48, אם חד הורית. נמצאת בקשר עם אלמן בן גילי. קשר שנמשך כשלוש וחצי שנים. הכרנו באתר היכרויות באינטרנט, כאשר, הוא היה אלמן טרי, שבור ובודד. הייתי שם בשבילו בימים ובלילות בשיחות טלפון כמה פעמים ביום. במשך הזמן, נבנתה בינינו חברות אמת המושתת על אמון הדדי. רק לפני כשנה עלינו מדרגה והגענו לקשר אינטימי ומין. חשוב לי לציין שיש בינינו רגש ותשוקה. אני חשה שהוא חסום במיטה, חסימה שגורמת גם לי לא להיות אני עד הסוף. אני חוששת ליזום, כי אני חוששת מתגובותיו. חשוב לי לציין שהוא אדם רגיש בצורה בלתי מבקשת לקבל עצה איך לשפר את חיי המין שלנו. תודה ציפירגילה, ויש בו מידה של חוסר ביטחון בכל תחומי החיים.
ציפי היקרה, ראשית אני שמחה שהתשתית הרגשית והבינאישית ביניכם היא טובה והתבססה בהדרגה שלב אחר שלב. היעדר הפתיחות והזרימה של בן זוגך במיטה עשויים לנבוע משני גורמים: 1. רגישותו הגבוהה, כפי שציינת, וחוסר ביטחונו בשאר תחומי החיים. 2. התנהגות מינית חסומה ניתן למצוא אצל אלמנים בשל המורכבות הרגשית עבורם של קשר אינטימי עם אישה חדשה לאחר מות זוגתם הקודמת. התופעה ידועה ואפילו זכתה לכינוי "סינדרום האלמן". קיימות שתי אפשרויות בפניכם. אופציה ראשונה היא לפנות לטיפול מיני זוגי, כדי שידריך אתכם באופן התנהגותי הדרגתי בשלב ההתחברות הגופנית שלכם. חשוב להדגיש כי פסיכולוג סקסולוג ייתן את ההנחיות במסגרת פגישה משותפת ביניכם, ואת הביצוע תחוו בפרטיות של ביתכם. אופציה נוספת היא שבן זוגך יפנה לטיפול פסיכולוגי אישי בו ידבר על עצמו, על עיבוד של האבל שעבר וכל הכרוך בכך, ואולי גם על חסימות מסוימות שהוא חש בהתנהגותו המינית. כדי לפנות לטיפול מעין זה עליו לרצות בכך ולחוות שאכן הוא מעוניין בשינוי. ללא רצון אישי משמעותי שלו, אין טעם של ממש בטיפול אישי. כל טוב ובהצלחה, אילנה
שלום לכולם, אני רווקה בת 33, ונמצאת במערכת יחסים עם אלמן בן 58. הקשר בינינו החל לפני כשנתיים דרך תחום התעניינות משותף. חיזרתי אחריו ואפילו קיימנו יחסי מין בעודו נשוי. לטענתו זוהי אינה בגידה באשתו וזאת כי 5 שנים שלא היה בינהם מגע מיני עקב מחלתה הקשה. (יצא לי להכיר אותה ואת ילדיהם. לפי סיפוריו, התנהגותו וסיפורי אחרים, היתה בינהם אהבה גדולה שלבסוף נהפכה מצדו לרחמים על אשתו שחלתה מאוד). כעבור חודש מפטירתה בן זוגי ואני התחלנו להפגש, לצאת ואפילו נשארתי לישון אצלו מספר פעמים. ככל שחלף הזמן התחילו להפתח אצלי רגשות אהבה וגם אצלו, ואפילו אמרנו את אשר אנו מרגישים. טוב לנו יחד. בתחילת הקשר בעודו נשוי, הסקס היה בינוני ומטה. הוא מעולם לא הצליח לגמור מחדירה. מאז פטירתה של אשתו, הוא הצליח לגמור בחדירה, החל להפתח, ואחרי כמה שיחות שהיו לנו הוא חושב שהוא מרגיש משוחרר ללא נקיפות מצפון שמחכים לו בבית. מאז שהתחלנו להפגש בתדירות גבוהה (שלוש עד ארבע פעמים בשבוע) הסקס איתו היה נהדר ומספק. לפני מספר ימים הוא שוב לא הצליח לגמור מחדירה. ניסינו שוב אחרי מספר ימים ושוב לא הלך. אינני מבינה מדוע הכל היה בסדר למשך חודש וחצי ואילו נכון ללפני כמה ימים הוא שוב לא מצליח. דיברנו על זה וחשבנו שאנחנו לא משקיעים במשחק מקדים. התחלנו להשקיע - וכלום. אנחנו לא מצליחים לשחזר את המעולה והנהדר שהיה לנו. כל מתי שזה קורה אני לוקחת על עצמי את האשמה, ואולי אני לא מצליחה לגרות אותו מספיק. אני מעוותת את פניי לאור האכזבה, ואילו הוא נכנס ללחץ ומתחיל לחשוב מדוע זה כך. אני כועסת על עצמי שאני מביאה אותו למחשבות כביכול של "התנצלות" ועוד יותר אני כועסת על עצמי שאני תמיד מאשימה את עצמי, והוא מחבק ומלטף ומרגיע שאני לא האשמה. מה אני מרגישה: אני מרגישה איתו נהדר. מוגנת, נאהבת ומקבלת המון תשומת לב. כל מה שייחלתי לעצמי. ככל שחלף הזמן החלו להפתח אצלי רגשות של אהבה. אני נמשכת אליו מכל הבחינות, אם זה מין, אקטואליה וגו'. אני מרגישה צורך לדבר ולשהות במחציתו כשאנו לא יחד. מה שהוא מרגיש אני כותבת ממה שאני חושבת ומרגישה וממה שהוא אמר לי: הוא נמשך אליי מינית, הוא מרגיש מאוד פתוח איתי (ואין לי כל עניין להשוות ביני לבין אשתו ז"ל). מחמיא לו ביותר שהוא יוצא עם מישהי צעירה ממנו בהרבה. בעיניו אני אישה יפה, חכמה וכו'. אני משתדלת לעשות מעבר ליכולתיי כדי לא לאכזב ולא להתאכזב. לטענתו, גבר אחר בגילו "היה רוצה" שיהיה לו חצי ממה שיש לנו. אני מאוד מבולבלת ולחוצה מהשינוי שחל אצלנו. אני חוששת שמא זה נגמר ואולי אני מכניסה את עצמי סתם ללחץ. בעבר הייתי במערכות יחסים ארוכות, אך הן היו שונות ואולי זה הבדל הגילאים? מצבים שכאלה קורים? מדוע הם קורים? מי אחראי לכל השינוי הזה? מה אחראי לשינוי הזה? איך אפשר לתקן ולהחזיר את הכל לקדמותו? אני לא יכולה להסתיר, אבל האם בעיות אישיות, לחץ, מתח וחרדות מצדי משפיעות על מה שאני מקרינה ומנסה להגיע אליו? ייתכן ואני כבר עונה על כל שאלותיי תוך כדי כתיבה. אבל אני רוצה לשמוע את דעתך על העניין וקצת להרגע מהלחץ בשינוי הפתאומי. תודה רבה! ג'ייו
ג'יין היקרה שלום רב, הסיפור שלך הוא ממש ממש טוב, יפה, ונהדר ואין לי ספק שבן זוגך מאושר מבחירתך בו ושלא היה יכול לצפות למשהו טוב יותר. הירגעי הבעיה אינה קשורה אלייך או למיניותך. טוב לדעת שקיים ביניכם פוטנציאל, שגם בא לידי מימוש בפועל של מיניות טובה ותקינה שסיפקה את שניכם שלא לדבר על האהבה והאינטימיות שהן חשובות לא פחות ולעתים אפילו יותר. התופעה של שיבוש בתפקוד המיני בדרך כלל יוצרת אפקט של מעגל קסמים: כלומר מתוך החשש שהתופעה תחזור החרדה מפניה גורמת לה לחזור ולהתרחש. לגבי בן זוגך שסך הכל הוא אלמן "טרי" ואב לילדים ידועה התופעה של "סינדרום האלמן" שבה חלים שיבושים מיניים מסוג זה או אחר אצל האלמן "הטרי". לעתים מיד בתחילת קשר מיני שלאחר פטירת האישה ולעתים בהשעייה מסוימת לאחר מכן. עלייך לראות את הקשר עם בן זוגך כאילו "עם שני גברים שונים" אחד לא אלמן והשני אלמן. אין זה תלוי באישיותו אלא בתהליכי האבל התת-מודעים והמודעים אותם הוא חווה: בצד ההקלה על פטירת אישה שהייתה חולה אנושה במשך שנים רבות גם סבלה בעצמה וגם באופן טבעי יצרה הכבדה על סביבתה קיימים רגשות נוספים חלקם מודעים וחלקם לא מודעים. תהליכים אילו שכאמור ניתן להם שם ייחודי "סינדרום האלמן" זקוקים לטיפול ממוקד פסיכו-סקסולוגי לשם עיבוד האבל והשגת שחרור פנימי עמוק של מערכת העצבים האוטונומית האחראית על השפיכה.
