אנוסוגנוסיה

חדוה שלום רב ותודה על פנייתך. ביתך אכן נמצאת בתת משקל (BMI=16) ויתכן מאד שהיא סובלת ממחלה בשם אנורקסיה נרווזה. אחד המאפיינים של אנורקסיה הוא התכחשות למחלה וחוסר מוטיבציה לפנות לטיפול. אבל- היא זקוקה לטיפול מקצועי באופן דחוף!!! הטיפול כולל לפחות רופא, דיאטנית ופסיכולוג ולפעמים יש צורך גם בטיפול פסיכיאטרי. את מציינת כי מצבה של ביתך מתדרדר ואכן זהו מקור מאד גדול לדאגה משום שאנורקסיה היא מחלה המסכנת חיים. אני ממליצה לך לגייס את כל האנשים הקרובים לה, אנשים שהיא סומכת עליהם ומתייעצת איתם (קרובי משפחה, חברות) על מנת שהם יעזרו לך לשכנעה להסכים לפנות לטיפול מקצועי מיידי. קיימים מרכזים טיפוליים מצוינים בבתי החולים בארץ ורופא המשפחה יכול לעזור לכם לפנות לזה שקרוב למקום מגוריה של ביתך. אני מקבלת מדי יום פניות של בני משפחה מודאגים לגבי מצב בריאותם של קרוביהם החולים בהפרעות אכילה שונות ומסרבים לטיפול, אכן זהו מצב קשה ומתסכל מאד, אבל אל תתייאשי ותמשיכי ללחוץ ולבקש ממנה להגיע לטיפול מקצועי מהר ככל האפשר. בהצלחה, ד"ר שרון עירון שגב.

שלום דנה, אכן תופעה מעניינת. אדם יכול להכחיש את קיומה של מחלה ובה בעת לעשות מאמצים להסתיר את תסמיניה מן הסובבים וזה נראה כמו סתירה. ראשית כל - העובדה שזה קיים מראה שכנראה אין כאן סתירה. שנית - הכחשת המחלה והסתרתה נובעות משני תהליכים מנטליים שונים זה מזה ולכן הן יכולות להתקיים יחדיו. הכחשת המחלה נובעת מהפרעה בתפקוד מנטלי שנקרא תובנה. תובנה היא מודעות של אדם להתנהגויות, מחשבות ורגשות שלו ומודעות לקשר בינן לבין תגובת הסביבה. זה כולל, במצב של מחלה פסיכיאטרית את היכולת (או העדר היכולת) להבין מה בעולמו הפנימי של האדם נתפס אצל הזולת כחריג. כשלאדם אין תובנה הוא אינו מסוגל להבין מה אצלו מהווה בעינייך מחלה ולכן הוא יכחיש את קיומה. זו לא הכחשה זה העדר מודעות או העדר תובנה. לעומת זאת הסתרה, אינה דורשת כל תובנה. האדם שיש לו סכיזופרניה מסוגל ללמוד, כמו כולנו שיש התנהגויות, מחשבות ודעות שאם הוא יביע אותן, זה יביא לו רק נזק וצער. עם הזמן הוא לומד להימנע מאותן התנהגויות ולהסתיר את אותן מחשבות ודעות. נסי רגע לתאר לעצמך למשל שאת שומעת קולות קוראים בשמך, גם כשאת נמצאת לבד. ואת בטוחה שהקולות אכן שם ובאמת יש מישהו שקורא לך. אם מישהו יגיד לך שזה רק הדימיון שלך לא תאמיני לו. רק שעם הזמן תלמדי מהניסיון שלא כדאי להתווכח על הנושא, כי זה מביא לתגובה שלילית מאד מצד הסביבה ועדיף להסתיר זאת ואז תפסיקי לדבר על החוויה ותתחילי להסתיר אותה, למרות שאת ממשיכה להאמין שהיא אמיתית. לא ככה?

מעיין יקרה, השאלה שלך גרמה לי לעצב, גם בגלל התוכן, וגם בגלל שקשה מאד לייעץ במצבים כאלה. ללא ספק, חברתך נמצאת בסוג של משבר, ויש לאפשר לה את הזמן והחירות על גופה, ובו בזמן לשמור עליה מהזנחה פושעת שעלולה להחמיר את מצבה אף יותר. למרבה הצער, יש חולים המעדיפים להימנע מטיפולים ופרוצדורות פולשניות, גם כאשר הרופאים ממליצים עליהם בתוקף. החלטות כאלה יכולות, כאמור, להיות הרות גורל, אבל עדיין מדובר בזכותו של החולה על גופו. אם את מתרשמת שמה שעומד מאחורי ההחלטות הללו היא החרדה, יש לא מעט דרכים לסייע. חיפוש קצר ברשת יעלה לא מעט גופים, פורומים וקבוצות תמיכה שיכולתם לספק מידע, סיוע ותמיכה היא עצומה. כמעט בכל מחלקה אונקולוגית נמצאים גם אנשים שתפקידם לתת מענה לחרדה הראשונית (והמשנית) הנלווית באופן טבעי לגילוי המחלה ולהתמודדות עמה. איני יודעת מה מידת הקרבה ביניכן, אך יש לבדוק האם ההימנעות משיחה היא אכן התכחשות למחלה, או ניסיון להשאיר את הידידים מעט מרוחקים במכוון, כדי להשאיר לעצמה מרחב ישן ומוכר שבו היא אישה בריאה לכל דבר. יש בכך חשיבות עצומה למי שמעדיף חוויה של רציפות ונורמליות גם בתוך המאבק בסרטן. כחברה קרובה, יש לך, בכל מקרה, תפקיד מכריע ביכולתך ללוות אותה כשותפה, שמכבדת את החלטותיה (גם אם הן נראות לך מטורפות), ולשמור עבורה את התקווה לעתיד טוב יותר. נדמה לי שבמקומך, הייתי עושה מאמץ אמיתי לגרום לה להאמין שתהיי לצידה בכל מצב. אישית, אני מאמינה גדולה באחווה הנשית ובכוחה המנחם. הלוואי שתדעו עוד המון ימים מאושרים ובריאים יחד. ליאת

שלום לך, אני מכיר בכך שקיימת לך בעייה קשה, כי האבא נמצא ב"שלב הדחייה", ואינו מוכן לשמוע על חשיבות האיזון בסוכרת. עצתי לך - באם הוא קורא עברית ללא קושי, רכשו עבורו את הספר החדש" " סוכרת - לחיות עם להרגיש בלי", והניחי לו ליד המיטה (הוא עלול לסרב לקחתו אם ינתן לו ביד). יש להשאיר את הספר פתוח בפרק הראשון: "אובחנה אצלי סוכרת - מה יהיה? ". הסקרנות - הרגה את החתול, אולי במקרה זה - היא תציל את אביך?...