מחלת הרציפים

שלום רב אני בת 38 כבר כמעט שמונה חודשים סובלת מbppd תחושת חוסר יציבות בכל יום. יש ימים שזה מחמיר ואני ממש לא יכולה לתפקד ואחזת בקיר כדי ללכת כמובן שהמצב גרם לי חרדה כי יש לי פחד ליפול עשיתי את כל בדיקות Mri ראש EEG Emg בדיקת שמיעה בדיקת עיניים כל מה ששלחו אותי היו ימים יחידים שבהם לא הרגשתי כלום וזו הייתה כמו מתנה כאילו חזרתי לעצמי ופתאום זה שוב חזר כרגע אני. עושה דיקור כי אין שוב דבר ברפואה הקונבנציונלית שאראה משהו אחר. יש לי בבקשה מספר שאלות מה זה לדעתך? האם זה באמצ יכול לחלוף ביום בהיר כמו שהגיע?? מה בעצם גורם להחמרה של זה?? זו אימה סחרחרות סיבובית אלא תחושה של כמו ״ כיס אוויר במטוס ״ לשנייה וכשאני הוכחת או יושבת תחושה כאילו אני באונייה. שמעתי פעם על מחלת רציפים וזה ממש הפחיד אותי כאילו זה יכול להישאר תמיד חס וחלילה?? אני ממש נלחמת בזה מנסה לא לשבת ללכת לעשות תנועות של ספורט קלות ועדיין זה יושב כבר שמונה חודשים אשמח לתשובתך

היי לירון ,אשמח שתצרי איתי קשר,אני סובלת מאותם סימפטומים שאת מתארת כבר יותר משנתיים אודית

תיצרי איתי קשר בכיף זה המייל [email protected]

בן 37, נשוי +3. עובד, לומד. מתפקד. אובחנתי לפני כ-11 שנה כסובל מדיסתמיה לאחר שני אירוע MDD. אני מאוזן תרופתית יחסית וסביב מתחים בזוגיות שהחלנו בטיפול זוגי עבורם, התחדד הצורך בטיפול פרטני שמעולם לא עברתי ברצינות, מעבר לייעוצים פסיכיאטרים לצורך התאמת טיפול תרופתי ומעקב. נאמר לי ע''י אחד הרופאים בעבר כי דיסתימיה אינה ניתנת לריפוי מאחר שמדובר במבנה אישיות. עם ההבנה כי מצבי אינו בר-תיקון, אלא מאפשר לחיות עם המצב, והקושי הקשור לכך, בזוגיות, עולות בי שוב מחשבות אובדניות. לא משהו מעשי, אבל אני מאחל לעצמי מדי בוקר מחלה קשה, תאונה קטלנית, או לא לקום יום אחד. אני לא חושב להתאבד כי אין לי אומץ ואני לא חושב שהילדים, אשתי והמשפחה יוכלו להמשיך לחיות בלי להשתגע מהמחשבה ש''אבא'' רצה למות. תאונת דרכים, סרטן או פגיעה בצבא הם משהו שבהחלט קל יותר לחיות איתם כמשפחה מאשר אובדנות. האמת שאני מתפלא שיש לי כוח לקום לעבוד ולהיות יוזם ופעיל בעבודה ועוד שאין לאף אחד מושג שמתחת לעור ולבגדים- הנפש שלי כבר ברקבון מתקדם. שוב - אין לי כוונה אקטיבית להתאבד, אני פשוט רוצה להפסיק את הסבל שאני חי איתו מאז שאני זוכר את עצמי (כנראה שסביב גיל 4-5, שם נמצא שורש הדיסתימיה).

תודה על המענה, אבל מאחר ומדובר במבנה אישיותי האם טיפול כלשהו יכול לפרק האישיות ולבנות אותה מחדש או שרק מלמד לחיות עם ההפרעה? ההגדרה של ריפוי אולי לא מתאימה אבל הכוונה האם יש עדויות מחקריות לשיפור בסימנים או לפי שאלונים המצביעים על כך שדיסתימיה ממושכת לאחר טיפול יכולה להראות ככל אדם אחר שאינו סובל ממנה

אוטוטו בת ארבעים . לפני קצת פחות מחודש החלו גירודים באוזניים ואני מגרדת על ידי ואקום שאני יוצרת באוזן . בוקר לאחר מכן הרגשתי קצת לא בפוקוס כמו סחרור לא ממש 360 כשהלכתי להתאמן אישר לי שאני באמת לא בפוקוס בכל מיני תרגילים בהם מנח הראש לא רגיל . אבל הפקדתי רגיל יש לי עבר עשיר כזה ללא ממצא . 3 ימים לאחר מכן טסתי ללונדון שם נסענו מלא ברכבות, מעליות המוני אנשים נהיתה לי הפרעה רצינית הרגשתי שכל צעד שלי אני מתנדנת המציאות זזה לי מצד לצד. אף אחד לא ראה כלום זו היתה התחושה שלי . כשנכנסתי למקומות סגורים קטנים הרגיש כאילו החדר זז הריצפה הרגישה רועדת , הרגשתי בקיצור את כל תנועות הרכבות בגוף בלי סוף גם כשלא הייתי בהם סיוטטטטט !!! מציאות מתנדנת חוסר פוקוס ....אציין שזו לא פעם ראשונה שאני חשה כך אחרי טיסות שהתנועות בגוף מלוות אותי בלי סוף ....אני כרגע 3 שבועות אחרי ועדיין אם כי לא באותה עוצמה אני חשה את ההליכה הלא יציבה כל דריכה שלי משבשת לי את המוח משהו שם לא מסונכרן גם תנועות ידיים שאני מזיזה מערער לי את.הריצפה.גם בישיבה הצוואר מרגיש כמו מרגרינה לא יציב ... בעבר בסשנים כאלה הייתי נבדקת בלי סוף . אבל נראה שכל סשן שמתעורר ארוך יותר מהשני וכל דבר קטן מעורר. מה יש לי ? מחלת הרציפים? אני נמנעת מסטפרים כי נשארת לי התנועה בגוף נמנעת משייט כי נשאר לי נדנוד בגוף . בחוליה c5 c6 יש בלט דיסק ....די חסרת אונים. אני טיפוס שמתאמן ולא בא לי המקל בגלגלים. משתדלת לצאת להליכות בחןץ למרות שמרגישה שיש לי גלים שדוחפים אותי בגוף ...משובשת....עצתך

מה ההבדל בין depressive disorder לבין Major depressive disorder ?