הפרעה התפתחותית נרחבת: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים
הכי חשוב לדעת על הפרעה התפתחותית נרחבתאוטיזם - איתור וטיפול
אוטיזם - איתור וטיפול
אחד ממאה ילדים יאובחן כבעל תסמונת אוטיסטית. לא ניתן "לרפא"...
הפרעה התפתחותית נרחבת: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין
לילה טוב ושבוע עם מלא בשורות טובות! בני בן ה5 וחצי מוגדר כpdd עונה לכל הקריטריונים,חסר שפה. בגן התלוננו על אלימות וחוסר בלימוד וחייב פתרון. הלכנו לנירולוג והוא רשם לבני ריספונד ,להתחיל בחצי ולאחר שבוע שלם. האם ילד בגילו יכול לקבל מנה כזאת ? האם כלל מומלץ לתת את זה לילד שלא קיבל בחייו תרופות? מחיפושים בגוגל הבנתי שהכדור בא ככדור משנה לכדורים אחרים ורק במקרים נדרים מקבלים אותו ככדור ראשי... מה זה אומר לגבי בני? למה הנירולוג לא הציע לנו קודם רטלין?
ינאי שלום, אקדים ואומר שהטפול של הנוירולוג נשמע מתאים. שנית, השאלה אינה קשורה לפורום (הפרעות קשב ורכוז בילדים), ולכן אענה בקצרה. למען שאר הקוראים אבהיר ש-PDD (שהן ראשי-תיבות של Pervasive Developemental Disorder - הפרעה התפתחותית נרחבת) הינה הפרעה מהספקטרום האוטיסיטי. בהפרעות אלו יש שכיחות גבוהה של הפרעת קשב ורכוז, ושל הפרעות התנהגות. ממה שרשמת כלל לא ברור שיש אבחנה של הפרעת קשב ורכוז, ולכן אין מקום, לפחות כעת, לטפול ב-Ritalin. Rispond הינה תרופה המותווית לטפול בהפרעת התנהגות, והשמוש בה בילדים הלוקים ב-PDD הוא רב. בהחלט מקובל לטפל ב-Rispond כתרופה בודדת, ולא כתרופה משנית. בקצור, כפי שאמרתי בפתיח, נראה שהנוירולוג נתן את הטפול המומלץ. בכל מקרה, אם יש שאלות, אני מציע לחזור ולהוועץ בו. יום טוב, ד"ר ברנע ארז.
תודה רבה לך. חוות דעת נוספת תמיד מרגיעה.
שלום רב, הנני אם גרושה ל3 ילדים ( מזה 4 שנים) בני הבכור בן 6 וחצי נולד פג, סבל בעבר מאיחור בדיבור. כיום בכיתה א'. מדי פעם ממצמץ בעיניו, ושמתי לב שלעיתים הוא "חייב" לגעת בחפצים בדרך מסויימת. קשה לו להתרגל לשינויים חדשים ( לפני 4 חודשים עברנו לעיר אחרת) בתקופה האחרונה הוא החל להיקשר לחפצים ישנים- שבורים ואינו מוכן לזורקם. הוא פורץ בבכי, מביע חשש ולחץ רב שאולי יקחו לו את החפצים.הוא מחביא אותם ( מטריה שבורה/ תיק אוכל שבור ועוד) ומדי פעם בודק אם הם עדיין נמצאים. הלילה הוא נכנס ללחץ ולקח את המטריה הישנה, חיבק אותה וסרב לישון עד שנמצא לה מקום מסתור. בני הוא ילד רגיש הוא נוטה להיקשר לאנשים ומביע רגשות אהבה וחיבה לעיתים מוגזמים , אך מאידך גיסא כאשר לא מקבל את רצונו הוא נוטה להתפרץ לצעוק ולבכות. לעיתים הוא בוכה בבה"ס מכל דבר קטן. יש לו שני חברים בלבד, והמורה מספרת שעקב התפרצויות של בכי בכיתה הוא לעיתים דחוי חברתית. גרושי מאמין שיש לו אוטיזם קל, ואילו אני מאמינה שיש לו בעיות רגשיות. שאלותי הן : 1. האם "תסמיניו" יכולים להצביע על אוטיזם ( אין לו בעיה לימודית והוא מבין את המשמעויות של החפצים- רוב הזמן מתנהג כילד רגיל) 2. איזה מכון פרטי מומלץ לאיבחון? 3. האם יש לו בעיות רגשיות ( הוא סיפר לי שיש לו חלומות מפחידים בלילה, האם יש להם קשר להתנהגותו ביום?) תודה מראש, מירב
שלום מירב, אוטיזם היא הפרעה הנמצאת בקצהו של רצף מגוון למדי של הפרעות, שזכה לכותרת "הפרעה התפתחותית נרחבת - pdd". על הרצף הזה ייתכנו, כאמור, מצבים שונים, הנבדלים אלה מאלה ברמות התפקוד, אך המשותף לכולם הוא הקושי בהבנה ופירוש של מצבים חברתיים ובתקשורת הבינאישית. במקום לנחש ולשער השערות, מוטב להגיע לאבחון מסודר, שיוכל לאשש או לשלול את חשדותיכם, ולשרטט תכנית התערבות מתאימה. בעיות רגשיות יכולות להסביר את התמונה שתיארת, אך בה במידה הן יכולות להיות חלק מהפרעה אחרת. אם את רוצה המלצה על פסיכיאטרית מאבחנת מצויינת, את מוזמנת להתקשר אלי 052-3106667. בברכה ליאת
שלום! בני הוא בן 13.5. בעקבות שיחה שלי עם פסיכיאטרית בקופ"ח (הוא לא נכח במקום) בנוגע להתנהגותו (חוסר יצירת קשר עם מבוגרים כמו מורים, חוסר יצירת קשר עין, הסתגרות והמנעות מקשרים חברתיים, המנעות מרחצה, המנעות מקנייה בחנויות שדורשות ממנו לדבר ולפנות. הבעייה לא הורגשה בצורה כה חדה עד סיום בית-הספר היסודי והתחלת חטה"ב. בשנים הראשונות בבית-הספר א-ה היו לו חברים שהגיעו לביתנו והוא לביתם)הפסיכיאטרית היא שיערה כי מדובר בתופעה המכונה-מוטיזים אלקטיבי. המונח הזה נחת עלי כרעם ביום בהיר. אודה על קבלת מידע בנושא איך בכלל מתחילים לטפל בבעיה, האם התופעה קשורה לספקטרום האטיסטי? אספרגר? האם מדובר בחרדה חברתית או ביישנות יתר? קראתי מעט על התופעות הללו ויש מידה מצומצמת של כל דבר שניתן לאתר אצל.אילו מאבחנות מתאימות יותר לאבחן תופעה זו ? ד"ר רוני הגש או ד"ר דיצה צחור? מה ניתן לעשות באופן מיידי? (ההמתנה לאיבחון אורכת זמן רב מאוד) האם טיפול בבע"ח? אומנויות? אימוץ בע"ח. כרגע אני חוששת מאוד לעתידו, שירכוש מקצוע שיוכל להשתלב בשוק העבודה וכדומה. כיצד ניתן לשכנע ילד מתבגר, עקשן ברמות, לעשות איבחון ולשתף פעולה? האם רצוי פשוט לשקף ולתאר לו את הבעייה שלו ?הרי אינני יכולה "לסחוב" אותו בכוח... תודה מראש
מרים שלום, אילמות סלקטיבית (selective mutism) אינה נכללת בהפרעות הרצף האוטיסטי (תסמונת אספרגר כלולה ברצף האוטיסטי). אילמות סלקטיבית (Selective Mutism) הינה הפרעה התנהגותית המופיעה בגיל הילדות ומתאפיינת בכישלון לדבר במצבים חברתיים ספציפיים, המצריכים תקשורת שפתית (למשל, בבית הספר), וזאת למרות היכולת לדבר במצבים חברתיים אחרים. הכישלון לדבר במצבים ספציפיים אינו נובע מאי ידיעת השפה או מהפרעה בתקשורת (גמגום, הפרעה התפתחותית נרחבת, וכיוצ"ב). חרדה חברתית והימנעות חברתית קשורות, לעיתים, לאילמות סלקטיבית, ובמקרים כאלה ניתנת אבחנה נוספת הנוגעת לחרדה. מכלול הבעיות שתיארת אכן מצריך בירור מעמיק המתרחש הן עם ההורים והן עם הנער ומתבצע פנים-אל-פנים. מכאן, שההשערה הראשונית שהתבססה על דיווחייך בלבד, אינה בהכרח האבחנה הנכונה. מתן האבחנה מתבסס על תהליך הערכה, שכולל איסוף מידע על ההיסטוריה ההתפתחותית של בנך מינקותו ועד היום. בנוסף, אבחנה תתבסס על אינטראקציה עם ותצפית על הנער, ולעיתים קרובות, על העברת מספר מבחנים פסיכולוגיים. אם ברצונך לקבל חוות דעת נוספת מנוירולוג או פסיכיאטר ספציפי, הדבר, אכן, עלול לקחת זמן. מטעמים מקצועיים, לא אוכל להמליץ בפורום על רופא ספציפי. על מנת להתחיל לטפל בבנך ללא עיכוב, ניתן לפנות לפסיכולוג קליני מטעם קופ"ח, שיפגוש את הנער, ימשיך את תהליך ההערכה שהחל אצל הפסיכיאטרית ויבנה עבורו תוכנית טיפולית מתאימה. כמו כן, יוכל הפסיכולוג לספק הדרכת הורים קבועה שתסייע בהתמודדות עם בעיותיו של הנער ובדרכים לקדם את התפתחותו הרגשית והחברתית. אני מבינה את דאגתך לעתידו המקצועי, אולם מוטב להתמקד כעת בדברים עימם מתמודד נער בן 13. לדוגמא, יכולת ההסתגלות שלו לדרישות המסגרת הבית ספרית, פיתוח המיומנויות החברתיות שלו, ריכוך החרדה/ההימנעות מקשרים אינטימיים, ועוד. טיפול יעיל בנושאים הללו בהווה יפתח את כישוריו הרגשיים והחברתיים ויגדיל את הסיכוי למציאת סיפוק ומימוש הפוטנציאל שלו בכל תחומי החיים, ובכללם בתחום התעסוקתי. בהקשר זה, על מנת לגייס את בנך לשיתוף פעולה, כדאי לשוחח עימו על הקשיים שהוא חווה בהווה ולא על התחזית לעתידו. בדרך אמפאתית, ניתן לציין בפניו כי את רואה עד כמה קשה לו בשנתיים האחרונות בבית הספר ולשבח אותו על כך שלמרות הסבל הרב שוודאי מרגיש, הוא עדיין מנסה ומשתדל עד כמה שהוא יכול. מלבד החיזוקים, הדגישי כי הוא לא חייב להמשיך לסבול, משום שאפשר לעזור לילדים ונערים במצבים כאלה. הסבירי לו בשפה פשוטה כי ישנם מבוגרים שהמקצוע שלהם הוא לעזור לילדים שקשה להם לדבר בבית ספר ושהוא יכול להיפגש עם אדם כזה ולבחור בדיוק עד כמה הוא רוצה לספר על עצמו. תמיכה רגשית וגישה בלתי שיפוטית עשויות לרכך את ההתנגדות שלו וליצור תחושת ביטחון שהוא זקוק לה על מנת לשתף פעולה עם תהליך ההערכה והטיפול במצבו. בהצלחה, ד"ר איריס שגב.
ד"ר מלכה שלום! אני מודה לך מאוד על תגובתך המהירה והמפורטת. נתת לי קווי מתאר כלליים שיאפשרו לי לטפל בבעיה. חג-שמח, מרים
בני בן 7. מאובחן מגיל שנתיים+ כ-PDD NOS בתפקוד גבוה מאוד ובגיל 5 לערך אובחן גם כ-ADHD. הוא משולב כרגע בגן חובה רגיל עם סייעת אישית. בקרוב יעלה לכתה א' ואותה סייעת תלווה אותו אף לשם. הוא מקבל כרגע ריטלין LA ובזמן האחרון אנחנו חשים כי זה אינו מספיק ויש בו חרדות (כנראה בגלל המעבר הקרוב לביה"ס) ולנו, ולגורמים הנוספים המטפלים בו, מאוד קשה איתו בתקופה האחרונה. הפסיכולוגית של הגן, איתה אנחנו נמצאים בקשר ומשוחחים איתה רבות, המליצה אולי לחזור לטיפול של פסיכיאטר לצורך מתן טיפול רחב יותר בבעיות שיש לאחרונה (התפרצויות בכי, אלימות, צרחות וכו'). שאלתי היא: האם תוכלו לתת המלצה לפסיכיאטר ילדים עם התמחות בילדי PDD שמקבל דרך קופ"ח כללית או דרך הביטוח המושלם? רצוי באזור נתניה-חדרה ועד חיפה (אנחנו מפרדס חנה). תודה
את מבינה בדיוק מה זה אומר PDDNOS? זה מה שזה אומר ו- PDDNOS - Pervasive Developmental Disorder Not Otherwise Specified (הפרעת התפתחות נרחבת שאינה מאובחנת). זה מאתר INFOMED. אינה מאובחנת, אז אם אינה מאובחנת כיצד היא מאובחנת? רק בגלל שפסיכיאטר "מלומד" אמר? מאוד קשה לך איתו בגלל השימוש בריטלין, הילדים מפתחים תלות בתרופה כי זה סם לכל דבר, הקריז (ריבאונד) שלו, החרדות ועוד תופעות שאולי את לא יודעת לקשר לריטלין הכל מהסם הזה! את לא צריכה פסיכיאטר את צריכה מטפל משפחתי, מספיקה העובדה שבעלך לא נמצא בבית ברמה מספקת כדי לייצר סיטואציה כמו שהילד חי בה. אני מקווה שתורידי את הילד מהריטלין כי זה לא מועיל לו להיפך, תקראי את העלון לצרכן. קובי.
מי אתה שתאמר לי מה לתת ומה לא לתת לילד שלי. אתה לא מכיר אותי, את בני, את הנסיבות, ובטח שלא את בעלי (מאיפה אתה יודע כמה זמן הוא נמצא בבית?). ביקשתי המלצות, לא ביקשתי ביקורת על דרך הגידול של ילדי. אני מקוה שמלבדך, אקבל תשובות קצת יותר ענייניות...
שלום איננו נוהגים להמליץ על אנשי מקצוע בפורום ועל כן, לצערי, לא אוכל לעזור.
