דליפת שתן במאמץ: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

השתלת אלקטרודה: טכנולוגיה חדשה לטיפול בדליפת שתן

אם עד היום מרבית מקרי דליפת שתן היו מטופלים בהתערבות כירורגית, עתה טכנולוגיה חדשה, פשוטה ומדויקת - השתלת אלקטרודה - נותנת מענה לחלק גדול מהמטופלים ומאפשרת להם לנהל חיים ללא מגבלות. האזינו לפודקאסט השתלת אלקטרודה היא טכנולוגיה חדשנית ומתקדמת, שמתייחסת לטיפול בדליפת שתן ומסייעת בשיפור איכות החיים של החולים הסובלים מהתסמין. כדי להבין יותר טוב את הטכנולוגיה ואת היתרונות שהיא מציעה, פרופ' קובי סתיו, מנהל היחידה לנוירואורולוגיה, מסביר כי "השתלת אלקטרודה מספקת פתרון מותאם אישית לכל חולה, מאפשרת לו לשלוט במתן שתן בצורה מיטבית ומסייעת בחזרה לחיים שלמים ואיכותיים יותר לטווח ארוך". כיצד זה עובד? מכשיר חדש – האלקטרודה - מעביר פולסים חשמליים לשריר השפיכה, משפיע על השליטה במערכת השתן ומונע דליפת השתן. "הטכנולוגיה מאפשרת למטופלים להתחיל מחדש ולהיפטר מבעיות הדליפה בצורה משמעותית", מסביר פרופ' סתיו. "השליטה המדויקת והאיכותית משפרת את הביטחון העצמי ומאפשרת לחזור לביצוע פעילויות היומיום...
ללמוד עוד על דליפת שתן במאמץ
בריחת שתן בנשים - תופעה שכיחה-תמונה

15 אחוז מהנשים, שהשתתפו בסקר רחב היקף, דיווחו על בריחת שתן...

מאת: מערכת zap...
05/03/2008
זהירות - דולפים פה-תמונה

האם לידה וגינאלית ראשונה מעל גיל 38 מהווה גורם סיכון לדליפת...

מאת: מערכת zap...
03/01/2006
אי שליטה בשתן: בריחה מביכה-תמונה

רק מעטים הסובלים מבריחה לא רצונית של שתן פונים לקבלת טיפול....

מאת: ד"ר צבי...
01/10/2007
אולי יענין אותך לדעת...
דליפת שתן במאמץ - תמונה
דליפת שתן במאמץ
דליפת שתן במאמץ: תופעה נשית מוכרת, שניתן...

דליפת שתן במאמץ: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום ד"ר פיינר, אני בת 39 אחרי 3 לידות וגינליות. לפני שנתיים אובחנתי עם צניחת נרתיק/שלפוחית דרגה 1. סבלתי מדליפת שתן במאמץ בקפיצה וריצה אחרי לידה שניה ודליפות בהתעטשויות (בנוסף לקפיצות וריצות) בתדירות ממוצעת של פעם-פעמיים בשבוע אחרי הלידה השלישית. מבצעת תרגול יומיומי של פיזיותרפיית רצפת אגן במהלך השנתיים האחרונות שעוזר באופן חלקי בלבד. אני כרגע בשבוע 24 בהריון רביעי. שאלותיי: 1. האם כדאי לשקול ניתוח קיסרי במקום לידה וגינלית? 2. האם בבחירתי אם לקחת אפידורל או ללכת על לידה טבעית יש יתרון מבחינת מזעור נזקי הלידה מבחינת רצפת האגן? האם יש השפעה על תנוחת הלידה? 3. מה ניתן לעשות כדי למזער את הנזקים בלידה הנוכחית? האם הוכח שלפיזיותרפית רצפת אגן לפני ובמהלך ההיריון יש חשיבות גדולה במזעור הנזקים או שזה לא אמור לשנות את תוצאות ההיריון הלידה מבחינת מצב רצפת האגן. 4. האם הוכח שלעיסוי הפרינאום יש השפעה על מזעור נזקי הלידה מבחינת רצפת אגן? האם רצוי להימנע מחתך מבוקר בלידה (בוצע אחרי לידה ראשונה עם זמן החלמה מאד ממושך)? החשש הוא חזרה לדליפות בעקבות לידה רגילה רביעית בתדירות גבוהה יותר ובמתאר מצבי דליפה גדול יותר (שיעול, יחסי מין וכו') ושפיזיותרפיה כבר לא תעזור בכלל. אודה לתשובתך.

מיכל שלום, שאלותיך טובות ונתייחס אליהן אחת אחת. 1. ניתוח קיסרי אלקטיבי מפחית סיכון לפגיעה ברצפת האגן אך כרוך בפתיחת בטן על כל המשתמע מכך. כיוון שנזק מסויים ברצפת האגן כבר קיים ומתבטא בדליפת שתן במאמץ לא הייתי ממליץ להוסיף על כך גם סיכונים של ניתוח קיסרי. ממילא תזדקקי לסוג כזה או אחר של טיפול בנושא דליפת השתן. 2. אין השפעה ישירה מוכחת של אלחוש אפידורלי על שיעור הנזקים ברצפת האגן. בנוגע לתנוחת הלידה מקובל שתנועתיות בלידה עוזרת בהתברגות הראש ובעקיפין במהלך הלידה אך אין הוכחה חד משמעית שהדבר מונע נזק ברצפת האגן. 3. גורמים מיילדותיים המעלים שכיחות לנזק כוללים לידת עובר גדול מעל 4000 גר', לידה מכשירנית (בעיקר מלקחיים), שלב שני מאורך. מאלה רצוי להימנע במידת האפשר. פיזיותרפיה לרצפת האגן במהלך ההריון לא הוכחה כמשנה את מהלך הלידה ותוצאותיה אך בוודאי שאינה מזיקה ואף עשוייה להועיל בהקשר של דליפת השתן. 4. עיסוי הפרינאום הוכח כמועיל רק לקראת הלידה הראשונה. בלידה הרביעית ככל הנראה שאין לכך הרבה משמעות. 5. ממליץ שלאחר הלידה ותקופת משכב הלידה (ששה שבועות לאחר הלידה) תקבעי פגישה במרפאה אורוגינקולוגית על מנת לעבור הערכת מצב מסודרת ולהמליץ על טיפול מתאים בהתאם למצב. בברכה, ד"ר בני פיינר מנהל היחידה לאורוגינקולוגיה וכירורגיה משקמת לרצפת האגן

האם הסרה חלקית של הסרט לא פוגעת ביעילותו והאם זה בהרדמה מלאה כנל לגבי ההידבקויות בצלקת ,מבינה שאפשר לסדר את זה האם גם דורש חדר ניתוח?

ליאת שלום, האם כוונתך לסרט TVT כנגד דליפת שתן במאמץ? במקרים בודדים בהם ישנה חשיפה של הסרט מבעד לרירית הנרתיק או כאב לאורך מהלך הסרט אכן ניתן להסיר מקטע מהסרט. מדובר בפעולה קצרה שמבוצעת בד"כ בהרדמה מלאה אבל עקרונית ניתן לבצעה גם במקומית (פחות נעים). הסיכוי לפגיעה ביעילות הסרט עקב כך מוערך בכ-30%, כלומר במרבית המקרים היעילות לא תיפגע באופן משמעותי. ניתן במידת הצורך לשלב את הפעולה עם הזרקה של חומר ייעודי לצורך עיבוי הסוגר (טכניקה הקרוייה Bulking agents) דרך דופן השופכה ובהנחייה אופטית בפעולה הקרוייה ציסטוסקופיה. בברכה

לאחרונה קימת תופעה של יותר ויותר נשים המסירות שתלי סיליקון מהשדיים, בשל תופעות שונות רבות הגורמות לרעלנים לתקוף את הגוף בצורות שונות, במחלות אוטואימוניות ועוד. פרופ' שיינפלד מתל השומר, מנהל מחלקת מחלות אוטואימוניות מצביע על הקשר אם קיים. לשאלתי. האם סרט ה TVT המושתל בגוף למטרת מניעה דליפת שתן במאמץ אינו בסופו של דבר יכול להוות גוף זר מחולל דומה?

יעל שלום, הסרט המושתל ברקמה בניתוח ה-TVT (לטיפול בדליפת שתן 'במאמץ') עשוי פולימר הקרוי פוליפרופילן וטווי מסיב יחיד תוך יצירת פתחים גדולים באופן המאפשר מעבר תאי דלקת דרך הסרט. הטיפול הנ"ל הוצג לראשונה באמצע שנות ה-90 ומהווה כיום את הטיפול הניתוחי הנבחר בדליפת שתן במאמץ עם שנים רבות של ניסיון קליני בעולם ובארץ. קיים מחקר ענף הן על החומר עצמו והן על תוצאות הניתוח לאורך שנים אשר בדק את יעילותו ובטיחותו ומצא אותו בטוח ללא סיכונים מהסוג שאת מתארת. עם זאת, קיימים טיפולים נוספים גם כאלה שאינם ניתוחיים (חיזוק שרירי רצפת האגן ובשנים האחרונות שימוש בלייזר וגינלי ייעודי) וכן זעיר פולשניים (עיבוי סוגר השופכה ע"י הזרקת חומר ג'לטיני לדופן צינורית השתן תחת הנחייה אופטית) אשר אינם כרוכים בהשמת סרט ברקמות. בהתאם למצב הקליני ולהעדפות המטופלת אנו בוחרים את הטיפול המתאים ביותר. בברכה, דר' בני פיינר, מנהל היחידה לאורוגינקולוגיה ורצפת האגן

תודה על תשובתך המפורטת. שאלה נוספת, האם לאחר מספר שנים ניתן להסיר סרט זה המושתל ברקמה? ואם כן, האם הפעולה היא מורכבת, והאם היא הכרוכה בסיכון כלשהו? תודה רבה!

יעל שלום, ניתן להסיר את הסרט אך זו לא פעולה פשוטה וקיים בה סיכון מסויים. עקרונית הסרט לא נועד להיות מוסר כעבור זמן. עושים זאת רק במקרים מאד חריגים. בברכה, דר' בני פיינר, מנהל היחידה לאורוגינקולוגיה ורצפת האגן

אני בת 60 וסובלת מצניחת רחם ושלפוחית השתן בדרגה 4. לאחר שנפגשתי עם שני אורוגניקולוגים בכירים (עם השני לקבלת חוו"ד נוספת) הומלצו לי שתי גישות ניתוחיות שונות לחלוטין ואני בדילמה. הגישה הראשונה שהומלצה לי היא הגישה ה"קלאסית" - וגינלית וכוללת כריתת רחם , קולפורפיה קדמית ואחורית ו- TVT כטיפול מניעתי (כרגע אין לי תלונות על בריחת שתן). שיטה זו הומלצה לי ע"י אורוגניקולוג בכיר וותיק. שיטה שנייה שהומלצה לי ע"י אורוגניקולוג לא פחות בכיר (והבנתי שגם אתה בין הממליצים עליה), היא שיטה לפרוסקופית, הכוללת כריתת רחם ללא צוואר הרחם וכן הכנסת רשת לצורך תיקון האגן, כאשר נטען שאחוזי ההצלחה בגישה זו (דהיינו מניעת הישנות) טובים משמעותית מהשיטה הנרתיקית הקלאסית שאינה כוללת רשת (עקב בעיות בשימוש ברשת בשיטה הנרתיקית הרגילה). כמו כן נאמר לי שאין שום סיבה ל - TVT. צפיתי עכשיו ברשת בראיון מחודש אפריל 2019 של ד"ר קרסו עם אורוגניקולוג בכיר נוסף הממליץ על מודל חדש, של שימוש ברשת בשיטה הוגינלית (עם מחטים ייעודיות) שמאפשר את הכנסת הרשת למקום גבוה ללא הסיבוכים שהיו בעבר. לטענתו אין הצדקה בשימוש בשיטה הלפרוסקופית ונרמז שההמלצה לשימוש בשיטה זו נובעת ממניעים שאינם דווקא רפואיים. אני במבוכה רבה, לאור כל הגישות, הדעות והרמיזות השונות ואיני יודעת במה לבחור. מעוניינת מאוד לשמוע את דעתך בנושא תוך התייחסות לסיבות להבדלי הגישות - אנא השתדל להיות גלוי ככל האפשר.

דינה שלום, זו שאלה טובה שיכולה לאכלס סימפוזיון במשך כמה ימים בקלות. אבל בקצרה, כמנתח חשוב שיהיו לך בארגז הכלים מקוון גדול ככל האפשר של אפשרויות כדי להתאים את הפתרון הכירורגי למצב הקליני הספיציפי של המטופלת שניצבת מולך. יש מצבים בהם יש יתרון לגישה הבטנית (לפרוסקופית/רובוטית) ויש מצבים אחרים בהם יש יתרון לגישה הוגינלית. אגב האפשרות לשימוש ברשת בגישה וגינלית מבחינה פרקטית עברה מן העולם בעקבות איסור אחרון של איגוד ה-FDA האמריקאי על החברות המסחריות להמשיך לשווק רשתות בארה"ב עקב חשש מסיבוכים ספיציפיים. בעקבות זאת החברות משכו את מוצריהן מהמדפים בכל העולם כולל בארץ. עדיין ניתן לבצע ניתוח משקם ולטפל ביעילות בצניחה גם דרך הנרתיק (ללא רשת) וגם דרך דופן הבטן כאמור (שם אין מגבלה על השימוש ברשת במידת הצורך). השיקולים בהחלטה כוללים את גיל המטופלת, מחלות רקע, הסטוריית ניתוחים קודמים אם היו, וכן העדפותיה והעדפות המנתח במקרה שיש כאלה. אישית אני במקרים מסויימים מעדיף את השיטה הלפרוסקופית (או רובוטית כיום) ולעיתים את הגישה הוגינלית. כאמור 'אין חליפה אחת שתואמת לכל המידות'. ולעניינך האישי, אין תחליף להערכה ספיציפית ע"י רופא מומחה בתחום. לאחר ששמעת דעות שונות ושיקולים שהעלו רופאים שונים עליך לשקלל את כל שנאמר ולהחליט מה נראה לך הטוב ביותר עבורך. בברכה, ד"ר בני פיינר, מנהל היחידה לאורוגינקולוגיה ורצפת האגן

תודה רבה על התגובה. ברשותך, שתי שאלות המשך: א. מה דעתך על המלצה לשימוש ב-TVT במהלך הניתוח הוגינלי כטיפול מניעתי (למרות שכרגע אין תלונה בנושא של דליפת שתן) לעומת ההמלצה הנגדית (שמציעה ניתוח לפרוסקופי) ששוללת את זה במקרה מסוג זה, האם אלו המלצות שתלויות בשיטת הניתוח, או שיש סיבה אחרת? ב. מה דעתך על שיטתו של ד"ר מולנר מבית חולים העמק שבראיון לפני שלושה חודשים בטלויזיה, פרט שיטה שבה לדעתו ניתן לשים רשת בשיטה וגינלית, כאשר לדבריו "השימוש בשיטה הלפרוסקופית אינו נובע ממניעים רפואיים". מצ"ב קישור לסרטון (החל מדקה 03:25). https://www.youtube.com/watch?v=4dK0OYe5qbE. אגב, אנחנו גרים באותו יישוב, וניסיתי לקבוע אצלך תור אך לא הייתה זמינות בחודשיים הקרובים, כך שנאלצתי לרעות בשדות זרים...

בנוגע ל-TVT מניעתי - הדיעות חלוקות וגם הספרות המחקרית אינה חד משמעית. אישית אני דוגל בכך שמה שלא מקולקל לא מתקנים ולו עקב העובדה שכל הליך ניתוחי נושא בחובו סיכונים (גם אם מועטים) והליך שאינו נחוץ עלול להסתיים בסיבוך שלא לצורך. במידה שבעתיד יופיעו תסמיני אי נקיטת שתן במאמץ, תמיד ניתן לבצע TVT (או טיפול אחר) ומדובר סה"כ בהליך קצר ולא בניתוח גדול. לגבי השמת הרשתות - כאשר הרשת מוכנסת דרך חתך בנרתיק - עבודות המחקר האיכותיות מראות סיכון של כ-10-15% לסיבוך הקרוי 'ארוזיה' כלומר חשיפה של הרשת מבעד לרירית הנרתיק אשר עלולה להצריך טיפול ניתוחי נוסף בעתיד. לעומת זאת כאשר הרשת מושמת בגישה בטנית (לפרוסקופית או רובוטית) אין לה שום מגע עם רירית הנרתיק ולכן הסיכוי לחשיפה נמוך בסדר גודל (אם הניתוח נעשה עקב צניחת הנרתיק באשה שבעברה כריתת רחם) ואף פחות מכך באשה שלא עברה כריתת רחם. מסיבה זו אני רואה יתרון בכך שאם נעשה שימוש ברשת, שהרשת תושם בגישה הבטנית ללא חשיפה לנרתיק. פעולה זו מצריכה קצת יותר מיומנות בכירורגיה לפרוסקופית מתקדמת כיוון שלשם ביצועה, חשיפת הנרתיק והפרדתו משלפוחית השתן ומהרקטום, כמו גם הצמדת הרשת לדפנות הנרתיק נעשות בלפרוסקופיה, פעולות אשר מטבען דורשות מיומנות לפרוסקופית גבוהה. ובנוגע למנתח כזה או אחר כמובן שהפורום אינו מהווה במה ראוייה לדיון. בברכה, ד"ר בני פיינר, מנהל היחידה לאורוגינקולוגיה ורצפת האגן