תוצאות חיפוש עבור אילאוסטומיה

בזמן האחרון יש לי כאבים קלים ליד הסטומה. במיוחד כשאני יושב. יש למישהו רעיון?

שלום רב, יש לי איליאוסטומי והייתי רוצה לדעת כמה אחוזי נכות אני זכאי לקבל מביטוח לאומי על הסטומה?

ביצעתי ביופסית כבד אחרי שתפקודי כבד משולבים מוגברים במדך חצי שנה לאחר ניתוח איליאוסטומי, מומחה הכבד כתב לי שמדובר ככל הנראה בפגיעה כבדית כתוצאה מתרופות ושעל פניו לא ניראה לו שמדובר במצב חמור וכרוני, כרגע אין לי תור אליו האם המצב הפיך? והגיוני שהפגיעה כזו ארוכה?

הפרעות בתפקודי כבד לאחר ניתוח איליאוסטומי, מחלת קרוהן ברקע - Ast - 57 Alt - 119 Alp - 335 Ggt - 130 בילירובין - 1.44 pAnca - שלילי, cAnca - שלילי, ANA - שלילי, אימונוגלובולין g מוגבר קצת 2224 מ״ג / דציליטר בנוסף asma יצא borderline כפי שכתבתי, מה המשמעות באופן כללי של התוצאה זו? זה חיובי? או לא?

שלום רב חולת קרוהן עם איליאוסטומי אבחנה אבצס אגני ופיסטולה בין לולאות מתחת לאיליאוסטומי.הייתי מאושפזת 12 יום עם קלינדמיצין דרך הוריד וציפרו בבליעה 2×500. הגעתי הביתה ולמרות הנקסיום 40 מג אני מתפתלת מכאבים בקיבה אחרי הקלינדמיצין. בנוסף אני לוקחת 9 מג בודסון. חייבת למצוא תחליף לקלינדמיצין האם טאבאניק ממטפלת בחיידקים אנאירוביים?בבקשה עזרתך אני סובלת. תודה ענבר

חולת קרוהן עם איליאוסטומי אופשזתי עם מצב דלקתי לפני אבצס בבטן.באישפוז קיבלתי אינוונס ושלחו אותי הביתה עם קלינדמיצין וציפרודקס.אני רגישה לפניצילין והקלינדמיצין גורם לי להקאות במה אפשר להחליף אותו ?

שלום רב..חולת קרוהן עם איליאוסטומי..ויטמין די 6.7 הטיפות לא עוזרות.מחפשת עירוי ויטמין די במידה ואין בארץ מעוניינת גם להזמין מחו"ל. אשמח להכוונה..תודה רבה

שלום רב,אני חולת קרוהן עם איליאוסטומי רגישה לפלג'יל ופניצילין לאחר שאובחנתי בבדיקת נשיפה חיובית להליקובקטור רופא המשפחה אינו יודע איזה אנטיביוטיקות לתת לי. בשל החג רופאי הגסטרו שלי בחופשה..מה אפשר לעשות?

היי לאמי יש סטומה איליאוסטומיה. לפני 3שבועות אמי קיבלה להוריד ברזל. ביומיים האחרונים יש מעט הפרשה שילשולית מהרקטום. האם זה שייך לברזיל או איזו בעיה בסטומה

לסבא שלי בן 83 עם אילאוסטומי קבוע כ10 שנים, התחיל לצאת יציאות מהרקטום. האם יש סיבות לזה? לחכות לתור רופא משפחה או לפנות למיון? תודה מראש

רציתי לדעת אם אפשר לעשות שרוול למרות שיש לי איליאוסטומי שממוקמת דווקא בצד שמאל מפאת בקעים חוזרים ושקיעת הסטומה מצד ימין ? האם היא לא תפריע במהלך ניתוח בגלל שהניתוח הוא בבטן העליונה? כיון שבסיס מפלסטיק ושקית מוצמדים אליה באופן קבוע..וגם מה קורה אם בהמלך ניתוח אורים פתאום שיש בקע ? מתקנים או מתעלמים ? תודה מראש..

ערב טוב, לפני שבועיים וחצי עברתי ניתוח איליאוסטומי,סטומה קבועה מכיוון שאני מאוד נמוכה,1.49 ומשקלי 42 קג מאוד קשה להתאים שקית שתהיה מספיק קטנה אבל לא מדי קטנה כשאני יוצאת מהבית או כשאחזור לעבודה.נתנו לי שקית הכי קטנה פתוחה עם סקוטש אבל היא גם גדולה בשבילי וכשרק מתחילה להתמלא זה מושך וכואב לי והשקיות הסגורות הכי קטנות לא יאשרו לי כי אצטרך להחליף המון פעמים ביום יש אולי למישהו עצה בשבילי? תודה והמון בריאות ליאת

מראש מתנצל על הסיפור הארוך שאני הולך לכתוב , אבל הסיפור כל כך מסובך שאין דרך אחרת. אמא שלי בת 59 עברה מספר ניתוחים במהלך השנים האחרונות : 2001 – ניתוח בצד הנשי, כריתת רחם עקב שתי מיומות. 2004 – ניתוח הסרת פוליפים על המעיים הגס שבמהלו ביצעו כרית מעיי הגס (סרטן). מ 2011 מתחיל הסיפור: ב 2011 אמא שלי אושפזה עקב כאבים בבטן התחתונה , במעי שהתלווה עם חום גבוהה מאוד (39.3) , לאחר בדיקה בבית חולים שלא נציין את שמו הרופאים ראו שיש לה אבצס באזור המעיים , הותקן נקז על מנת לנקז את האבצס אך הנקז לא עזר והחום עדיין נשאר גבוהה. לאחר שראו שהנקז אינו עוזר החליטו לנתח אותה, לאחר שפתחו את אזור הבטן ניקזו את כל האבצס והתקינו שני נקזים חדשים. לאחר שראו שמצב השתפר החליטו להוריד את הנקזים כמובן שכל התהליך התלווה בשתיים אנטיביוטיקה עקב מציאת רובד של חיידקים ואמא שלי שוחררה הביתה. לאחר יום בלבד החום עלה שוב ל 39 כשאמא שלי בבית,ושוב לקחנו אותה לבית חולים. לאחר שהגיע לבית חולים הרופאים עשו לה ניתוח נוסף שוב לניקוז האבצס – לפי טענתם הם ראו פיסטולה במעיי הדק שסביבו יש גוש רקמות שגורם לאבצס, הם טענו שלא ניתן לנתח את האזור בגלל שאמא שלי עברה ניתוחים קודמים וכל הרקמות דבוקות וזה ניתוח מסוכן כי הם יכולים לפגוע לה במעיי הדק ובעורקים שעוברים באזור. כמובן שנלקחה דגימה של רקמות לצורך בדיקה סרטן , אך התשובות הגיעו שליליות וזה אכן לא סרטן. ב 2012 אותם התסמינים חזרו ואמא שלי אושפזה שוב באותו בית חולים כמו קודם לכן עם אותה הבעיה בדיוק, עברה שוב ניתוח לניקוז האבצסץ לאחר מכן טופלה על ידי אספקת חלבונים לתוך הוריד על מנת לתת לפיסטולה במעיי להסגר כך שהמעיי לא יעבוד כי אמא שלי הייתה בצום. כמו כן נלקחה דגמיה לביופסיה והשתובה הגיעה שלילית - זה לא סרטן. עכשיו ב 2014 הבעיה שוב חזרה! אמא שלי שוב אושפזה באותו בית החולים לאותם הרופאים שכבר מכירים אותה היטב . עכשיו בואו תנו לי להסביר משהו – הם טוענים בגלוי שהם לא יודעים איך לעזור לה וזה מקרה מאוד מיוחד שהם לא ראו כמוהו לאחר שיחות ארוכות איתם הוסבר לי בדיוק מה הבעיה אצלה. אז ככה : לפי טענתם באזור המעיי הדק בצד האחורי שלו הם רואים פיסטולה שככל הנראה גורמת לאבצס שתופס אצלה מרחב די גדול באזור המפסעה (ראיתי בעצמי ב – סיטי שביצעו לה) נוצרה מעטפת חזקה מאוד עקב חזרות נישנות של האבצס ששומר את האבצס כל הזמן באזור הזה ולא נותן לו להתפשט. האבצס הזה כך הם קוראים לו הוא אבצס שניתן לשלוט עליו על ידי ניקוזים אך הם לא יכולים להגיע לאזור ולטפל בבעיה כי הניתוח מרוכב מדי והם לא רוצים לקחת סיכון. עכשיו אמא שלי כבר חודשיים וחצי בבית חולים , נותחה שוב , הותקן נקז גדול שיצא דרכו המון מוגלה , הותקנו חלבונים ע מנת לתת לאותה פיסטולה להסגר וטיפול רב באנטיביוטיקה. לאחר שמצבה התשפר החליטו הרופאים להחליף את הנקז לקטן יותר מה שקרה מצבה שוב נהיה רעה כלומר האבצס לא מתנקז דרך הצינור הקטן. היא כבר חודשיים וחצי עם חום עולה ויורד רזתה 20 ק'ג ומצבה לא משתפר. אנחנו פשוט לא יודעים מה לעשות ללכת לבית חולים אחר זה בטוח לא פתרון כי פה כבר מכירים את הבעי שלה ואנחנו מפחדים מנסיונות חדשים כי מבחינה נפשית היא כבר מתחילה להשבר כי כבר קרוב ל 4 שנים היא נמצאת עם אותה הבעיה שפשוט הורסת אותה לאט לאט. אנחנו כבר מוכנים ללכת לטיפול פרטי ולשלם רק שמישהו יתן לה פתרון בנושא בסך הכל כל האיברים שלה נבדקו והיא בריאה והאבצס והפסיטולה הבעייתית הזאת הורסים לה את החיים. נשמח לכל עזרה , הפניה למקום הנכון לרופאה הנכון לכל תמיכה אפשרית אנחנו מחפשים פתרון. תודה וסליחה מראש על הסיפור הארוך.

לפני 10 ימים התינוקת בת החודש עברה ניתוח קולוסטומיה. מאז השחרור מבית החולים, אנחנו מנסים להשתמש בשקית מסוגים שונים לסטומה, אבל כל הזמן הבסיס בורח. הבעיות שנתקלנו בהן: 1. ניסינו בסיס+שקית של קולופלסט - ובגלל שהצואה מאוד-מאוד נוזלית (התינוקת יונקת) - היא ממיסה את הדבק של הבסיס ותוך 3-4 שעות הכל נופל. 2. ניסיתי בסיס+שקית של הוליסטר - התינוקת בועטת וזזה ואז בקפל הרגל (שבין הירך והמפשעה) הדבק משתחרר והצואה נוזלת משם. בינתיים עד שאמצא פתרון אני עוטפת אותה ב 2 חיתולים, בגדלים שונים. ומידי שעה/שעתיים רוחצת אותה ומחליפה את החיתולים. אשמח לניסיון שיש להורים אחרים עם סטומה אצל תינוקות. תודה! אמא של פיצית המתוקה

שלום..איך מתמודדים עם עצירות וגזים בסטומה..? תודה...

לפני חודשיים עברתי ניתוח לכריתת רקטום ושמו לי סטומה קבועה לפעמים בבוקר הצואה יורדת לשקית של הסטומה אבל בצהריים ובערב כשאני מחליף אז הצואה נשארת בבסיס עכשיו גם בבוקר נשאר חלק בבסיס וחלק יורד בשקית הצואה היא עדיין במרקם דייסתי רכה לא מוצקה מדוע הצואה לא יורד לתוך השקית ותקוע בבסיס? מה אפשר לעשות? האם בחיים לא תהיה לי צואה מוצקה?

שלום רב, אני חולה מעל ל-20 שנים במחת הקרוהן-קוליטיס. הייתי מאובחנת בתחילה כ-UC ולאחר הניתוח הראשון שעברתי, בשל תוצאות הפתולוגיה הגדירו אותי בחולת קרוהן-קוליטיס. טופלתי בכל הטיפולים האפשריים למחלה, לרבות טיפולי 6MP, ביולוגיים ואחרים. כמו-כן עברתי ניתוחים נוספים במשך השנים להרחבה והגדלה של ה-J POUCH ובשנת 2012 עברתי ניתוח להוצאת אילאוסטומי פעם נוספת שסגרו לי לאחר כחצי שנה. מאז הסגירה, אני מאובחנת עם חסימה פרוקסמלית של המעי הדק מעל ה-POUCH, שגורם לי לכאבים בלתי פוסקים. אני גם מוזנת מזה למעלה משנה ב-TPN עקב חוסר יכולת להכיל תזונה אחרת למעט נוזלים ותזונה רכה חלקית. מאז האבחנות האחרונות האלו, אני מקבלת סירופ אוקסיקוד במינון של 10CC 5 פעמים ביום. אני גם משתמשת במדבקות דורג'סיק של 75MG. זה לרוב מחזיק אותי באופן סביר מבחינם רמות הכאבים לכאלה שאני יכולה להתמודד אתם. אך ישנם ימים שזה לא מחזיק אותי וניסיתי בימים אלו להעלות את המינון של האוקסיקוד, אך זה לא משפר בהרבה את המצב ואני מוצאת את עצמי בימים אלו בקושי מסוגלת לקום מהספה.... האם לדעתכם, טיפול בקנביס רפואי יכול לעזור. מאוד קשה לי עם הימים האלו שבהם אני ממש לא מסוגלת לתפקד והם קורים לעתים תכופות מדי, ברמה של פעם-פעמיים ב-10 ימים. אודה לתשובתכם.

שלום רב, אני חולה מעל ל-20 שנים במחת הקרוהן-קוליטיס. הייתי מאובחנת בתחילה כ-UC ולאחר הניתוח הראשון שעברתי, בשל תוצאות הפתולוגיה הגדירו אותי בחולת קרוהן-קוליטיס. טופלתי בכל הטיפולים האפשריים למחלה, לרבות טיפולי 6MP, ביולוגיים ואחרים. כמו-כן עברתי ניתוחים נוספים במשך השנים להרחבה והגדלה של ה-J POUCH ובשנת 2012 עברתי ניתוח להוצאת אילאוסטומי פעם נוספת שסגרו לי לאחר כחצי שנה. מאז הסגירה, אני מאובחנת עם חסימה פרוקסמלית של המעי הדק מעל ה-POUCH, שגורם לי לכאבים בלתי פוסקים. אני גם מוזנת מזה למעלה משנה ב-TPN עקב חוסר יכולת להכיל תזונה אחרת למעט נוזלים ותזונה רכה חלקית. מאז האבחנות האחרונות האלו, אני מקבלת סירופ אוקסיקוד במינון של 10CC 5 פעמים ביום. אני גם משתמשת במדבקות דורג'סיק של 75MG. זה לרוב מחזיק אותי באופן סביר מבחינם רמות הכאבים לכאלה שאני יכולה להתמודד אתם. אך ישנם ימים שזה לא מחזיק אותי וניסיתי בימים אלו להעלות את המינון של האוקסיקוד, אך זה לא משפר בהרבה את המצב ואני מוצאת את עצמי בימים אלו בקושי מסוגלת לקום מהספה.... האם לדעתכם, טיפול בקנביס רפואי יכול לעזור. מאוד קשה לי עם הימים האלו שבהם אני ממש לא מסוגלת לתפקד והם קורים לעתים תכופות מדי, ברמה של פעם-פעמיים ב-10 ימים. אודה לתשובתכם.

אני נורה בת 26 אמא לילדה בת 4 אני סובלת מקרוהן מזה 4 שנים ויש לי סתומה לכל החיים אני גם עברתי ניתוח כריטת טחול לפני שמונה שנים ,אני מעוניית להיכנס להריון ורציתי לברר אם יש מרפאה שמטפלת בזה ותודה

וגם למען אלה המועמדים לניתוח כזה, הרי דווח, אחריי שכבר כתבתי כמעט הכל, באו לבקר אותי ואח"כ גיליתי שההודעה נמחקה :( אז מחדש: זה מדהים, אבל רק ביום שבת (כיפור) עדיין התפתלתי מכאבים גם בצלקת הפריאנאלית וגם בחתך בבטן, לקחתי כדורים לכאבים שעזרו, למחרת חישבתי מתי פחות או יותר הכאבים אמורים לחזור ו.. וואלה, הכאבים הפריאנאליים כלל לא חזרו! ועבר עוד יום ועדיין הם לא חזרו :) אודי..... איך שאתה צדקת!!!! אמרת לי ששלושה שבועות אחריי אין יותר כאבים וזה מדהים.... כך בדיוק זה קרה, :):):) אני פשוט כ"כ מבסוטית ומרגישה הקלה שאני לא יכולה לעצור את ההתלהבות חחחח. אמנם החתך בבטן עדיין כואב רצח, אבל זה כלום לעומת הכאבים הפריאנאליים וקל יותר לסבול אותו. בניתוח הזה זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שאני מקבלת נרקוטיקה. בניתוח כריתת המעי הגס לפני 4 שנים לא נתנו והייתי במרוץ יום ולילה -לא הלכתי, אלא רצתי-טסתי ממש במסדרונות בית החולים מרוב כאבים. מי שהיה מסתכל מהצד היה רואה את האות ר (כי הייתי מקופלת) + עמוד שמחובר אליה ושניהם טסים הלוך ושוב חחח והנה, סוף סוף בניתוח הזה קיבלתי נרקוטיקה, ומה בסוף? מסתבר שאני לא יכולה לקבל נרקוטיקה בכלל. לפני ניתוח חיברו אותי לאפידורל ואין מה לומר, האפידורל היה מדהים! התעוררתי מניתוח ואין שששום כאבים. איזה כיף זה. לא ידעתי שקיים מצב כזה שלקום מניתוח ולא להרגיש כאבים. אבל את האפידורל הוציאו אחרי 24 שעות ועברו למורפיום. OMG כמה שהוא עשה לי רע... הוא גרם לי להרגשה כללית איומה ולירידה מסוכנת של לחץ הדם, מה שדרש לחבר אותי לא.ק.ג, ניטור ואיסור מוחלט לקום מהמיטה. אחריי יום וחצי במיטה חשבתי שאני מתפוצצת! לא יודעת אם דעתי הייתה שפויה באותו רגע, לא נראיתי שפויה זה בטוח, כי כך דווח לי בהמשך, אבל בכל מקרה, ב 5 בבוקר ניתקתי עצמי מהא.ק.ג, המוניטור שבאצבע, לקחתי איתי את קופסת השתן מפלסטיק הענקית ופשוט התחלתי ללכת! הייתי פשוט ח-י-י-ב-ת לזוז!! טוב, אז מורפיום כבר לא בא בחשבון, שאר נרקוטיקות לא השפיעו על הכאבים כלל ורק גרמו לעוד תופעות לוואי קשות כולל קשיי נשימה. אז נשארתי עם וולטרן ואופטלגין. היה קשה מאאאאוד. הוולטרן דווקא היה יעיל מאוד והעלים את הכאבים לגמרי למשהו כמו 10 שעות, אבל לא הסכימו לתת לי יותר מפעם ביום, זאת אומרת ששאר 14 שעות התפתלתי מכאבים קשששששששים!!!! מלבד וולטרן שום תרופה לא השפיעה עלי ולא הזיזה לכאבים בפסיק. רק אחרי 5 ימים דיברתי עם אחד הרופאים בביקור והסברתי לו את המצב, אז הוא נתן לאחיות הוראה לוולטרן פעמיים ביום. לגבי הניתוח, הרופא נכנס דרך החתך הרוחבי (שבקו הביקיני) שקיים עוד מניתוח כריתת המעי. לא היה צורך בלפרוסקופיה, אלא רק בפתיחת החתך הרוחבי וחיתוך קצת לפני פי הטבעת וקצת אחריי, הוצאת הרקטום דרך פי הטבעת וסגירת פי טבעת. הוא לא יצר לי סטומת קצה רגילה, אלא השאיר את הסטומת לופ שלי כמו שהיא. כלומר במקום לחתוך לגמריי ולהוציא קצה חדש, הוא השאיר אותה כמו שהיא ופשוט צרב את הקצה הדיסטלי של הלופ (זה שממשיך לרקטום)עם המכשיר הזה שמלחים וסתם את הפתח שלו. כלומר עכשיו יש לי בעצם אנד-לופ איליאוסטומי (סטומת קצה לולאתית או סטומת לולאה סופית, סתם מברברת אל תשימו לב). מקווה שהצלחתי להסביר.... /: בערך יומיים אחריי ניתוח הרגשתי פתאום מין גושים בטוסיק..... O: דיי נבהלתי, האמת, ובביקור הרופאים הקרוב ביותר אמרתי לרופא שלי שאני לא יודעת מה קרה, אבל משהו גדל שם בפי הטבעת. הוא אמר "אין לך פי טבעת!" (פחחחחחח אה נכון) "מה שיש לך שם זה עודפיי עור". אההה, אוקיי, מה ז'תומרת וככה זה יישאר????? "אל תדאגי, עם הזמן הנפיחות תרד וזה יהיה ממש לא מורגש ולא יפריע לך". טוב. אני כבר באמת מרגישה שהרבה פחות מפריע וגם אודי אמר שזה לא מפריע ועוד כמה חברה כאלה אמרו, אז נרגעתי. הייתי 9 ימים בבית החולים (בדיוק ביום ששוחררתי יעל נכנסה לניתוח). ביום השביעי אחריי ניתוח חטפתי קצת התמוטטות עצבים קטנה.. כבר לא יכולתי לסבול את הנקז - הכאבים שהוא גרם היו כבר בלתי נסבלים לגמריי וכבר יצאתי מדעתי שכל שבעת הימים הנוזל בכלל לא הופרש לצינור, אלא מחוץ לצינור - על הגוף. התחננתי בהיסטריה שיוציאו לי אותו, אבל זה היה שבת והרופא תורן בשום אופן לא מוציא. גם הייתי משוכנעת שמשהו שם בפי טבעת שאין לי התפוצץ ובכיתי בהיסטריה שמשהו לא בסדר שנראה לי שמשהו שם התפוצץ. הרופא בדק ואמר ששום דבר לא התפוצץ. רצה לתת לי תרופות הרגעה, אך לא הסכמתי. לא מתעסקת עם תרופות כאלה. 9 ימים אחריי השחרור הגעתי לביקורת, שבה הכירורג הוציא 2 תפריי ניילון חיצוניים, עבים ונבזיים ביותר שלאחר הוצאתם הייתה לי הקלה נוספת. שאר התפרים בפרינאום הם פנימיים ונספגים לבד. גם את החתך הרוחבי הוא סגר בתפר תת עורי נספג (אני ביקשתי מראש שזה יהיה בתפר תת עורי ולא בסיכות, אז תדעו שניתן לבקש זאת). אז זהו, הניתוח עבר בהצלחה, ללא סיבוכים כלשהם, רק ההתמודדות עם ההחלמה והכאבים. 3 שבועות קשים אבל השאר בקטנה. תודה לכולם על האיחולים, ההתעניינות והתמיכה!! :) 3> אם מישהו עומד לפני ניתוח כזה ויש לו שאלות נוספות, אשמח לענות.

כל העור ממש מגרד לי הבנתי שיכול להיות שזה מהספריי דבק השאלה היא אם אני אדביק בלי אם זה ידבק מספיק טוב ? כי גם ככה יש לי בעיה שהבסיס מתנתק לי בגלל שזה קרוב לצלקת הניתוחית ולטבור , מצד אחד אני מפחדת שיתנתק מצד שני אי אפשר עם הגירודים האלה אני ממש מתחרפנת , עיצה מישו ..

סוגרת כמעט עוד שבוע אשפוז מאז ההודעה הקודמת. יש לי אבצסים בחלל הבטן, קטנים מידי לניקוז וגדולים מדי בשביל לא לכאוב. (תודה לקנאביס ולאופטלגין הנוזלי שהביאוני עד הלום.) אחד מאגמי המוגלה מתזקז לו בשלווה (מצידו כמובן) בזירזופים עדינים אל צלקת הניתוח.. בבדיקות לא נראה קשר ברור ישירות למעי. אני אוכלת רק מרק צח פפטמן/מודולן כבר -מי זוכר כמה זמן- אז אין עומס על המעי,לכל מקרה וכדי שאולי,בעזרת ה'אוגמנטין, הפיסטולה תתיבש. פשוט. ביום שלישי ורביעי כאבתי והרגשתי סמרטוט. ביום חמישי קיבלתי אפטר ויצאתי להופעה של כוורת :-) :-) :-) היה מעולה! בשבת פיתחתי את כישורי הריקמה ומחר נפגשת עם אחות סטומה ראשית ונפלאה כדי למצוא לי משהו נח "ללבוש". כי די-באמת-כמה זמן אפשר לוותר על ים ונחלים וכמה זמן אפשר להכחיש ולהסתובב עם פלסטר וגזה. חשבתי על האפשרות להסתובב, במקום עם שקית, עם הקאפ שמציעים לשים כשיודעים שלא תהיה הרבה יציאה. . יש למישהו נסיון שכזה? מקווה ומתכננת לדווח על המשך בריא יותר.

אבי עבר ניתוח להסרת גידול במעי הגס, והוצאה לו אילאוסטומי למשך כ8 חודשים. לפני כחודש וחצי הוצאה השקית וחיברו מחדש את המעיים. מאז אבי עובר כאבים קשים מאוד: - יציאות של למעלה מ30 פעם ביום. - ללא שליטה במרבית הפעמים - לעיתים עצירויות. - לחצים בבטן שכואבם במיוחד. - כאבים בפי הטבעת - כוויות מחוץ לפי הטבעת - תשישות מוחלטת. האם תופעות אלו הן שכיחות. עד מתי צפויות להימשך תופעות אלו. האם יש רופא / טיפול שאפשר להקל עליו (מעבר למשחות שלא תמיד עוזרות ומעבר לאופטלגין שהוא לוקח כמעט בקביעות אך ללא הועיל)? מודה לכל מי שיכול לתרום לנו מידע.

קולו מחר - צריך לעשות משהו כדי להכין את המעי הגס? שתיתי את הפיקו-סלקס הזה. אבל צריך לעשות משהו עם המעי הגס? צריך לעשות חוקן? יכול להיות שמשום שלא עבר אוכל במעי במשך כמעט שנה אז המעי ממש התכווץ והוא לא יוכל לעבור ולצלם שם?