תוצאות חיפוש עבור ביטחון-עצמי-נמוך

מה הסימנים בתסמונת קלינפלטר

אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה

אני בן שלושים וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות (בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה, בעיקר עקב איבוד דרך, חרדה חברתית מסוימת, ספקות ודיכאון. וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 וברק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד במשרה חלקית כמטפל בקשיש. כרגע אני מתגורר אצל אבי ואשתו, חי על ספה בחדר צדדי ומרגיש דחק לעבור לשכור דירה, כך שאני בהתלבטות של מהרגע להרגע. שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה ובמקביל להתנדב במשהו שיעשיר את הקורות חיים שלי. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער במצוקה -- מה שהוכשרתי לעסוק בו והיית טוב בו וזכיתי ללא מעט שבחים בזמנו? ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות).

אני בת 17 וחצי (כמעט 18) ואני לא זוכרת ממתי, כנראה מילדות, אני לא מסוגלת להסתכל לאנשים בעיניים, לאף אחד- לא לחברות, לידידים, למשפחה (!!!) ואפילו לדמויות של אנשים בטלוויזיה ובמחשב!! קשה לי להאמין שהדבר נובע מביישנות וחוסר ביטחון עצמי כי אני אמנם יכולה לאשר שבעבר היו לי בעיות של קצת חוסר ביטחון עצמי אבל עכשיו הביטחון העצמי שלי גבוה אולי אפילו יותר מידי! כמו כן קראתי מאמרים על חרדה חברתית ותסמינים אך מלבד הפחד להסתכל לאנשים בעיניים אף אחד מהם לא נוגע אליי. אני לא יודעת את הסיבה אבל אני פשוט לא מצליחה. עד לא מזמן הבעיה לא הפריעה לי כיוון שאף אחד לא שם לב, ולחברות שכן שמו לב לא באמת היה אכפת, אבל לא מזמן הכרתי מישהו חדש וישר בכמה דקות הראשונות של השיחה הוא שם לב שאני לא מסוגלת להסתכל לו בעיניים. הוא כל הזמן מנסה לגרום לי להסתכל לו בעיניים וניסינו לעשות תחרויות מבטים (הוא ניסה לגרום לי להסתכל לו בעיניים כמה שיותר זמן) אך הדבר גרם לי לתחושת אי נוחות גדולה וכל מה שיכולתי לחשוב עליו בזמן הזה היה רק "מתי לעזזל אני יכולה להפסיק להסתכל לו בעיניים?" (כמו כן מוטב לציין שמידי פעם גם העברתי מבט לחלקים אחרים בפנים שלו כך שייראה כאילו אני מסתכלת לו בעיניים אפילו שאני לא). אני כל הזמן מנסה לעבוד על הנושא ולהסתכל לאנשים בעיניים אבל אני לא מסוגלת להסתכל יותר מכמה שניות- אפילו למשפחה (רק לפני כשנתיים גיליתי שצבע העיניים של בת דודה שלי בגילי הנה בעלת עיניים ירוקות-דבש, ורק אתמול גיליתי שצבע העיניים של חברה טובה שלי הנו ירוק וגם זה רק לאחר שחברות שלי אמרו לי). כמו כן, כשהייתי בגן היה ילד אחד שעד היום אני זוכרת את העיניים שלו- היו לו עיניים ירוקות חזקות שנראות כאילו הוא מנסה להפנט אותך וזה גרם לי לפחד מעיניים ירוקות. אשמח אם תוכלי לעזור לי ולהעלות השערה לגביי מה גורם לי לפחד הזה וכיצד אפשר להתמודד איתו. תודה רבה מראש (:

אני בן 28, כל החיים אני ביישן (חוסר ביטחון עצמי)וקשה לי לזרום בשיחות עם אנשים וחברים לעבודה.. לא מצליח להוציא משהו מצחיק.. רק שפונים אליי אז אני מצליח לזרום... אני חושש להתקרב לאנשים זרים, ואין לי איזה שינוי בחיי, כלומר לטובה... מעוניין לדעת אם תמציות של פרחי באך, יעזרו לי עם הביישנות ותפתור לגמרי את הבעיות שלי.. אני גר בבארשבע וחבר קופת חולים כללית, האם תוכל להפנות אותי לרופא/ה מסוים שיכול לעזור לי תמציות פרחי באך? תודה.

אני נכה צהל סובל מPTSD קשה מאוד , החלפתי מספר מטפלות אחרי 2 מפגשים שלא התחברתי עלהם הייתי בטיפול אצל פסיכולגית שנתיים ליפני שהגעתי לטיפול החדש ולא הצלחתי להתחבר לאף אחת לפנייה, אני נמצא אצלה שנה והיה לי נורא קשה לסמוך עלייה בחודש האחרון כן הצלחתי לסמוך עלייה והרגשתי שאני מביא את עצמי ליידי ביטוי בצורה הכי טובה , בשלוש מפגשים האחרונים היא לא מפסיקה להתנגח בי בלי הפסקה תחילה סיפרתי על חבר שיצאה עם אישה גורשה מבוגרת ממנו ב15 שנים ושקשה לי לסמוך עליו בגלל שלא חשב בצורה הגיונית ופגע בסביבה ובהורים היא ניסתה לשכנע אותי שאני טועה ושאני הבעיה בסיפור באותו מפגש התנגחה בי בכל רגע שהיה לה הזדמנות וגרמה לי להרגיש דפוק הרגשתי ממש את הכעס שלה עליי במפגש השני באותו השבוע ניסתה לשכנע אותי שהשאיפה שלי למציונות מגיל צעיר לא נכונה וניסתה לברר למה אני ככה תוך כדי שהיא שופטת אותי ומכאיבה לי היא יודעת שקשה לי לבטא רגשות אבל כעסה עלי שלא הצלחתי לתת לה אינדיקציה מאיפה זה נובע.במפגש השלישי היא פגעה בי ברמה שאחרי שחזרתי הביתה לא יכולתי לסמוך על אף אחד ירד לי הביטחון עצמי והרגשתי שבא לי למות. באותו מפגש אמרה לי שאני לא אוטנטי ונתה לי ציוני על מה שאני אומר על מה כן נשמע לה נכון ומה אני סתם ממציא בשביל לרצות אותה לטענתה. לאורך כל המפגש הרגשתי שהיא כועסת בנוסף לכל אמרתי למה קשה לי עם בני גילי שכולם מזיופים ברשתות החבריות וכדומא לאחר מכן ניסתה להוכיח לי שאני גם מזיוף וגם שם מסכות ומנסה להרשים אחרים נתפסה על אירוע שבו הכנתי למישהו אספרסו מהמכונה אפילו שאני לא יודע איך עשיתי זאת מתוך כוונה לכבד את האדם שנמצא מולי ולתת לו להרגיש פתוח בכל זאת אני מארח אותו ,היא התעקשה שאני זייפתי פה ושניסתי להרשים אותו בסוף הסכמתי איתה בשביל שתשחרר אותי מהכאב הזה חזרתי הביתה והתחלתי לבכות תמיד אמרתי לה שלא נשאר לי אופי כי הייתי קבור בבית 9 שנים והדבר היחידי שנשאר לי זה הכנות שלי הדבר היחידי שנשאר לי היא לקחה אותו וזרקה אותו לפח גרמה לי להתערר על עצמי . המעט שהיה בי היא רמסה בלי לעצור רגע אני מרגיש עכשיו חסר אופי חסר ביטחון עצמי ואיבדתי את היכולת לסמוך על אנשים לא עניתי מאז לאף חבר שהתקשר אפילו לאחד שנפצע בעזה וצריך אותי אני לא מסוגל לתקשר אפילו עם המשפחה ואמרתי לאמא ולאבא שלי שלא יפנו אלי כי אני כבר מת ולא רוצה לדבר עם אף אחד. במשך כל שלשות הפגשים היא פגעה וליפני זה הגעתי מרוגש מהמפגש כי פעם ראשונה שרציתי לבקש ממנה שתלמד אותי ליצור קשר עיין סמכתי עלייה עד שעשיתי את זה היא פגעה בלי כל כך חזק שאני לא מסוגל לתפקד נכנסה בי בכל שלושת הפעמים שהגעתי מחיוך שיש מישהו שאני יכול לבקש ממנו סוף סוף שילמד אותי איך ליצור קשר עין ולהרגיש קצת יותר טוב עם עצמי אני מרוסק וכל היום בוכה מזה לא מסוגל לסמוך על אך אחד אם מישהי שזאת העבודה שלה פגעה בי פעם אחרי פעם מי אמר שהשאר לא יעשו זאת גרמה לי להרגיש שאני דפוק ושקרן אני לא מצליח לתפקד אני כל כך פגוע שכל היום המחשבה הזאת מעסיקה אותי אין לי רגע אחד שאני לא בוכה הבן אדם היחידי שנתתי בו אמון פגע בי

האם אתם מטפלים בבעיות כגון: דיכאון,חרדות, ביטחון עצמי ירוד, דימויי עצמי וכו

שלום רב, אני כותב כאן בכאב רב בתסכול מאוד גדול. זה קצת ארוך. לדעתי המשברים שלי התחילו אי שם ב2008 שהתחלתי את לימודיי האקדמאיים. התחלתי לחוות משברים חברתיים שפגעו לי עמוקות בביטחון העצמי ויצרו חרדה מאוד קשה. לפני זה שרתתי שלוחם בצנחנים ואף הייתי חייל מצטיין. עשיתי טיול לבד בארה ב אחרי הצבא שתרם הרבה לאישותי. אחרי גיחות הלוך ושוב לארה ב ,בחזרתי לארץ החלתי שוב לעבוד כמאבטח ברכבת ישראל. אט אט שפרתי את הביטחון העצמי שלי מיום ליום. יום אחד פשוט הכל החל להתפוצץ כמו בועה. זה היה שיצאנו לנופש בחברה, ואחד המאבטחים פשוט סתר לי בעוצמה חזקה על הצוואר, אני באותם רגעים ( טעות מאוד גדולה) שדרתי עסקים כרגיל על אף הפגיעה העצומה שחוויתי בנפש. עם משך הזמן לא ידעתי איך להתמודד עם מה שחשתי בתוכי וכתוצאה מכך בעקבות עוד ועוד סיטוציות חבריתיות הביטחון החל להתרסק. באותה תקופה אני זוכר שעבדתי בתל אביב והיה איזה סוג של הפרת סדר, ואני שעומד ליד אותו מפר סדר פשוט קפאתי במקומי. חרדה מוחלטת או ביטחון או/ו חוסר ביטחון עצמי מוגבר. בהמשך פוטרתי מעבודתי. הייתי באותו זמן סטודנט בתחילת דרכי שיודע מה הוא רוצה . ניסתי כל הזמן לשדר עסקים כרגיל ולא התאמתי את עצמי למצבי הנוכחי בסיטואציות חברתיות. היה איזה סטדנט אחד שחשתי מאוד תסכול גדול ממנו, ויום אחד בקפיטריה שחלפתי לידו הוא ליטף אותי קלות בצוואר ולידו סטודנטית, ואני מתוך תסכול נתתי לו אגרוף בבטן שהפתיע אותו. הוא בתגובה נתן לי אגרוף מאוד חזק חזרה בבטן והרגשתי פשוט מושפל. הייתי באותה תקופה במקביל בתמורה למלגה שקבלתי , חונך עדה אתיופית לגיוס לפני צבא בעיר מגוריי. יצאתי איתם יום אחד לסדנה בדרום, ופשוט לא ידעתי איך להתנהל ואבדתי שליטה לחלוטין , הרגשתי שהם לא סופרים אותי . כבר שם נראה לי התחלתי לפתח חרדה קשה מאוד. אני זוכר שבדרך חזרה באוטובס ליערי פשוט לא הצלחתי להוציא מילים מהפה. החלטתי כצעד טוב לעזוב אותם למען בריאותי והלכתי להתנדב במקום אצל זקנים בעיר מגוריי. עם הזמן באונבריסיטה התחלתי להרגיש כעסים רבים בתוכי גם כלפי מין גברי וגם נשי. לא היו לי חברים ,הייתי פשוט לבדי כל הזמן. מבחינת לימודים הצלחתי לשמור על ריכוז. באותה העת, התחלתי להרגיש סוג של בעיה בזהות המינית שלי כלפי נשים ( משהו שמאוד הייתי בטוח בו בתקופה הטובה שלי שעבדית ברכבת ,שאף הצלחתי להשיג ולחזר אחרי בחורה שעבדה איתי . איתה הרגשתי משיכה עצומה ואף הגעתי בקיום יחסין המין לזקפה מלאה. בחזרה בלימודים באותה , תקופה הרגשתי שאני מאבד את המשיכה הנשית כלפי נשים, וייתכן אם אני זוכר נכון כדי להרגיש אותה חזרה ניסת י להתנהג בצורה אולי יותר רשוחה וכועסת עם גברים, ויותר חברותי עם נשים , מה שבדעיבד עוד יותר פגע במשיכה. במקביל מה שהשפיע עוד יותר זה אירועים במקביל , לא זוכר בדיוק עם לפני או אחרי. למשל אני זוכר שאיזה מרצה כנראה לקח אותי טרמפ , והיה נדמה לי שהוא מתחיל איתי , ואף הוא אמר לי בזמן הנסיעה אני לא מנסה להתחיל איתך , ובאותם רגעים הרגשתי נשי ואף נלחצתי. מקרה גם שהרגשתי בו סוג של השפלה , זה היה בהרצאה של מרצה שתמיד שמעתי סטונדטיות אומרות עליו איזה קול גברי יש לו. ופעם אחת בשעור שאלתי משהו ( אני לא רוצה יותר מדי לחשוף פה פרטים אבל מקווה שתבין) והוא כזה ענה משהו עם הפ הומואים או משהו כזה וכולם פשוט צחקו. לא נראה לי שהייתה לו כוונה פה לרמוז לי משהו שקשור לבריות שלי , אבל פשוט אחרי שכולם צחקו הרגשתי חוסר ביטחון מוחלט. היו פעמים שעם נגעתי לגבר בידיים הלכתי ורחצתי ידיים שיחזיר לי את המשיכה כלפי נשים עם אני זוכר נכון. היום עוד מלא מקרים שהרגשתי פשוט מושפל. גם למשל באחת ההרצאות מתוך חוסר ביטחון או כעס או לא יודע שאלתי מרצה אחר עם אני יכול לשאול שאלה בכיתה והוא ענה לא בנרחצות, והרגשתי שהוא ענה לי ככה בצורה כזאת בגלל ששדרתי חוסר ביטחון עצמי מה שעוד יותר פגע בי קשות בביטחון העצמי. דווקא באותה תקופה הייתה סוטדנטית שהתחילה אתי , יצאתי איתה לדייט והרגליים שלי רעדו , והיא שאלה אותי כזה למה אני רועד ואני בחוסר ביטחון לא זכור בדיוק מה הגבתי. ואני אחד כזה שזה נושא מאוד רגיש אצלו. וכשזה קורה אצלי החוסר ביטחון במיוחד שמשהי ערערה לי אותו אני מרגיש מאוד כועס בפנים. וכעסתי אחרי זה שאולי היא בחרה לשכב עם גבר אחר. באותם זמנים החלתי לעבוד כמחסנאי, והיו מקרים שהרגשתי מול ספקים שאין לי משיכה מיני ת כלפי נשים וכדי להחזיר את זה נסיתי להחמיר איתם בבדיקות. באותם זמנים דווקא יצאתי להמון דייטים דרך אתרי הכרויות היו הרבה מקרים שהרגשתי שאין משיכה מלאה ,בכל אופן לא היו זקפה בסקס .משהו שעוד יותר ערער את הגבריות שלי שאני זוכר שיצאתי לדייט עם מישהי ואמרתי משהו והיא חקתה אותי בצורה הומאוית מה שעוד יותר גרם לי להרגיש נשי. גם באותה תקופה החלתי לפנות לפסיכאטרים בעקבות המצב . בכל אופן סיימתי לימודים ונכססתי לקשר מאוד לא בריא ומאוד מאוד מתסכל עם מישהי שהכרתי . עזבתי את אחד העבודות שלי ומשם נכנזתי לחוסר יציבות מאוד גדולה . הקשר הסתיים לאחר שהיא רצתה ילד והיא קנתה בית, ואני הרגשתי בכלל שלא מציתי את חיי המיניים כמו שרציתי , אמנם שכבתי הרבה אבל לא כמו חיזור חיזור ומשיכה מלאה ובמציואת כמו ועם זקפה כמו שהיה לי עם זאתי שהכרתי ברכבת. באותה תקופה אחרי הקשר , התחלתי לפתח מחשבות אובססיביות שקשורים לפוליטקה נראה לי בעקבות הרבה טוקבקים שקראתי . והתחלתי להשליך את זה על כמעט על כל דבר. כמו למששל שהיי טק שייך לשמאל, ובכלל כל מה שקשור לטכנולוגיה שייך לשמאל, כי כאילו הם ( השמלאנים שהם כאילו יותר משכילים הם שהמציאו הכל. ולקחתי את זה למקומות שהפ ככביכול בכלל לא קשורים, כמו מחשב , אפליקציה , שפת האנגלית. היום אני עובד על זה בראש ומנסה להפריך את זה , אבל ההגיון בגלל כל הידע שלי ושבאמת הרגשתי שאני צודק . למשל אני אתן דוגמא, שקשורה לספורט. אולי התחלתי לפתח רגשי נחיתות שבחרתי לאהוד את קבוצת הספורט ריאל מדריד ושנאתי את ברצלונה . כי אוהדי ברצלונה נראים לי כאלה נאורים וכאילו יש להם ביטחון עצמי וכאילו אותם שייכתי לשמאל. וסתם יום אחד נכנסתי לקרוא את הפוליטיקה והיריבות בין הקבוצות, וההגיון עוד יותר התחזק אחרי מה שקראתי. בכל אופן היום אני מרגיש שאני סובל מרגשי נחיתות ,, אשמה שמאוד מנהלת אותי, אולי בעקבות יחסים עם אמי. מחרדה קשה,כעסים מאוד גדולים בעיות נפשיות שהתפתחו לי, או סי די קשה מאוד ,פחדים והוא חרד שמנהלים אותי ותסכול ומרמור מאוד גדולים. אני נמצא היום בבריאות הנפש ,ואני מרגיש שהמטפלת לא עוזרת לי וזה מרגיז אותי שהיא כל הזמן אומרת שהיא מאמינה שפה היא יכולה לעזור לי. אני בנאדם מאוד מאוד מאוד רגיש שה שלא תורם לעניין. אני מאמין שאני בנאדם עם יכולות בינאשיויות מאוד מאוד גבוהות, נראה מאוד מצויין לא לפי מה שאני אומר. וזהו פעם הרגשתי אמיץ עם תעוזה לא פחדן ועם הרגשתי פחדים ידעתי לשלוט בהם. והיום פשוט אני מרגיש פחדן, מה שגם נראה לי משפיע לי על המשיכה המינית . יכול שמקרים שקרו לי באותם תקופה גרמו לזה אולי כעסים כלפי נשים והאשמה כלפיהם שתרמו לפחדנות שלי . למשל באותה תקופה שהיתי בלימודים , ושעבדתי בתור מאבטח , אני זוכר יום אחד שעבדתי באיזה תחנה ואיזה מישהו הרביץ לחברה שלו , והוא האשים אותה בכל מיני דברים, ואז אני שהיתי ממורמר בתוכי כאילו אולי לקחתי את הצד שלו ( בראש) למרות שהפרדתי. ואז אני זוכר שהיא האשימה אותי שלא עזרתי לה , ואני מאוד בפנים זעמתי עליה. והיו עוד הרבה סיטואציות. למשל גם היה לי איזה דייט ואיזה מצלרים שמו ידיים על משהי שיצאתי איתה אני חשבתי שהם ידידים שלה. ואחרי זה היא אמרה לי למה לא עשית כלום אז ככה עניתי לה. אם זה היה באותה תקופה שלי הטובה הייתי פשוט מפרק אותם. שהיה עוד תורם עצומות לביטחון שלי. וגם היה מקרה שישבתי בבר עם משיהי והיה מלצר כל פעם דחק בנו להזמין , ואני אולי בגלל הפחדים שנהילו אותי לא עמדתי אותו במקום. וזהו היום למשל עם אני אצא לדייט גם אם תהיה סיואציה מאיימת אני אקפא ואז הראו את עליי וירחמו עליי, וגם אולי בראש אני אאשים את האישה. מה שאני אומר שאולי בגלל הטראומות שחוויותי מגברים פשוט יושבים לי עמוק איפשהו. אני לא יודע. המצב שלי הרבה השתפר בחצי השנה האחרונה בעקבות גמישות מחשבתית הייתה לי מאוד מאוד נוקשה. מאמנת שעזרה לי בדברים שעזרו לי עם היחסים עם אמי. ומלרת הכל אני מחזיק עבודה כחמש שנים למרות שמוגדר 100% כושר אי עבודה.

שלום רב. הבת שלי בת 12 ילדה טובה, עדינה ומפונקת. נראה שיש לה חוסר ביטחון עצמי: נניח ילדה בת 9 שהיא נמוכה וקטנה ממנה, לוקחת לה דברים ושוברת לה אותם והמקסימום שהיא עושה זה להגיד "בבקשה די". הילדה המציקה יושבת עליה ומונעת ממנה לקום ובמקום להגיד לה בתקיפות: "קומי או שאדחוף אותך" היא מבקשת בנימוס ואומרת "די זה מפריע לי" וכמובן שזה לא עוזר. הילדה המציקה אינה הבעיה כיון שהיא אחת ממגון ילדים וילדות איתן ביתי תאלץ להתמודד. במקרה נקודתי זו פנינו להוריי הילדה והם נזפו בה בתקיפות. אנחנו רוצים לדעת כהורים מה עלינו לעשות כדי לגרום לביתנו להיות יותר בעלת ביטחון עצמי מול ילדים שמציקים לה באופן זה או אחר? זה מאוד מתסכל שאנו שומעים שהיא פשוט חסרת אונים ומשותקת אל מול ילדים שהם חצי מגובהה ומשקלה...

איך מזהים שלמישהו יש תסמונת קלינפלטר

שלום ד"ר, שמי עידו (שם בדוי), בן 28. לפני כשנה נכנסתי לדיכאון קל בעקבות משחק עם התרופות.. התחלתי בבר והפסקתי ושיחקתי עם זה כל הזמן. ולא הבנתי בהתחלה שאני בדיכאון מסויים עד שבסוף שהגעתי למצב של דיכאון חריף ביותר שמלווה בדה פרסונליזציה ובדה ריאליזציה. וגם אז לא הבנתי שזה דיכאון והפסיכיאטרית שכנעה אותי שמדובר בדיכאון פשוט. אף פעם לא חוויתי כזה דבר בחיים שלי. רק כשהגעתי לקריסה חזרתי לקחת לוסטרל במינון 200 מ"ג. התגובה התחילה רק אחרי 11 חודשי טיפול שבהם פשוט לא הגבתי לתרופה שזה הזוי. יצאתי מהדיכאון בזמן האחרון ואני מזהה את עצמי במראה ושומר על שגרה והכל בסדר. פשוט מעניין אותי לדעת למה זה קורה? אני בחור מאוד יפה, תמיד אומרים לי שאני אחד הבחורים היפים שפגשו, אינטיליגנט באופן מרשים מאוד ולא חסר לי כלום. למה זה קרה? קרה לי משהו בילדות? יש לי איזו תמונה רעה בראש מהילדות שאני לא מצליח להעלות אותה אבל לא בטןח אם היא אמיתית או שסתם אני מכניס לעצמי דברים למוח וחופר בנושא.. אני גם בכללי מאוד אובססיבי לדברים. בעבר היו לי אובססיות לניקיון, לכביסה, לשיער שלי וכל מיני. הפסיכיאטרית אומרת שיכול להיות שבעבר האובססיות היו כתוצאה מדיכאון קל כלשהו ושהוא היה הבסיס לאובססיות.. למה אני בן אדם שחולה בדיכאון ורק אחרי שנה עם מינון מקסימלי מגיב? האם זה משהו שקשור בילדות? האם זה ביולוגי פשוט? אציין שאין לנו דיכאון במשפחה. לא להורים, לא לאחים ולא במשפחה המורחבת. לעולם לא היה דיכאון! בנוסף, אני מעשן סיגריות מגיל 19 ופשוט לא מצליח להפסיק. קצת לפני הדיכאון המג'ורי ניסיתי לנסות כל הזמן להפסיק ונכשלתי וכל היום התעסקתי בלהפסיק לעשן. בקיצור נראה לי שיש כאן הרבה גורמים ביולוגיים של משחק עם תרופות, עישון סיגריות שגורמות לדיכאון לפי מה שהבנתי, וכשלונות בהפסקת עישון שאולי גם הוסיפו שמן למדורה וכנראה היה לי מאוד קשה לקבל את זה שאני חייב להפסיק לעשן. אני מת להפסיק לעשן. לא מצליח פשוט. אולי כדאי להפסיק בהדרגה פשוט? אני לא מסוגל להפסיק הכל בבת אחת. אני מתעסק בתחום המחשוב, אני ממש טוב בזה וזה כסף מצויין אבל אני פשוט מרגיש חוסר משמעות הרבה פעמים ככה שאני לא מצליח להפסיק לעשן. כי אני בן אדם מאוד הומני, כל הזמן חושב על שינוי העולם ועל צדק. מצד שני אני באמביוולנטיות, כי אני לא רוצה לעסוק במקצוע הומני.. כי אני מתרגש מזה יותר מידי, נכנס לאובססיות ולוקח דברים קשה. הפסיכיאטרית שלי אומרת שאני חייב אבל חייב פסיכותרפיה ונראה לי שאחרי כל התסביכים הפנימיים הללו שתיארתי אתה גם חושב ככה. אשמח לתשובה.

שלום. אני סובלת מביישנות, ביטחון עצמי נמוך וחרדה חברתית. ביקשתי מהפסיכיאטרית תרופה שתעזור למצב והיא רשמה לי אריפליי. לאחר בירור, לא מצאתי שום מידע לכך שאריפליי עוזרת לבעיות האלו. השאלה שלי היא איזו תרופה יש שמוכחת ויעילה לחרדה חברתית והעלאת הביטחון העצמי? תודה רבה

בן 37 נשוי עם 2 ילדים יש לי פחד עצום ולא עוזב אותי עד להסתגרות שמה שיש לי הפרעת אישיות גבולית , לאחרונה אני חווה סוג של דיכאון וחרדה ואני מטופל תרופתית אבל טני לא מרגיש את השיפור הניכר כלומר לא מרגיש את הדיכאון בעוצמה שהייתה ולא את החרדה ואני מפחד שמה שנשאר והמפחיד אותי זה האישיות שלי שהובילה אותי למצב הזה , כל היום אני מחפש לעצמי את האבחנה של אישיות גבולית אין מאמר שלא קראתי אותו והפחד שלי הוא שיש לי את ההפרעה הנוראית הזו , הפסכיאטר שלי טוען קודם נטפל בדיכאון ובחרדה ואז נראה מה ״נשאר״ ואז יטופל בשיחות . כל חוויה שיש לי כל מחשבה שיש לי התחלתי לקשר אותו לאישיות גבולית פשוט אני עובר סיוט מטורף התחלתי לפתח סימפטומים של ההפרעה הזו , כן אני מרגיש שאף אחד לא מבין אותי , כן מצבי הרוח שלי משתנים יום סבבה ויום חרדה ודיכאון או חרדה לא מובנת לא מכיר את עצמי יציב מבחינה רגשית אלה עליות וירידות עד לנקודה הזו שהגעתי אליה שאני כבר לא מסוגל לשאת את הכאב הזה את החרדות האלה את הפחד מהעתיד הפחד מהילדים הקטנים שלי פחד מאשתי פחד שאולם נטשו אותי כשאני במצב הזה עד למצב של חודש בבית לא ללכת לעבודה מרוב דיכאון וחרדות איבדתי את הכיוון שלי כבר , ולא יודע מי אני ומה אני , אני מרחם על הילדים שלי שנולדו לאבא כזה , לפני המשבר הזה היו כל חיי לילדים המקסימים האלה , היום אני כמעט לא מתקרב אליהם כשהם רוצים לשחק איתי מי מתעצבן או שאין לי כוח אליהם או יושב לבד בבית מול הטלוויזיה , אשמתי אמרת לי שאני הרסתי להם את החיים ואת עצמי ואת המשפחה , אומרת לי שאתה כל הזמן רוצה להיות מסכן מול ההורים שלך אתה רוצה להיראות מסכן אתה רוצה שירחמו עליך ואני כן יש לי את התחושה הזו שירחמו עלי שאני כן מסכן לא יודע מאיפה באה המחשבה הזו והגישה הזו , פשוט הילדים קרעו לי את הלס שאני לא מסוגל לתת להם את החום שמגיע להם לא הייתי כזה בחיים הייתי הכי מסור אליהם בעולם ילד בן 5 וילד בן שנה וחצי , האם באמת יש לי אישיות גבולית ואמשיך לוות את ההרס העצמי הזה ?? אם יהיו לי מחשבות אובדניות למרות שיש לי מחשבות אובדניות אבל לא אעשה כלום לעצמי, כשאני עם אנשים אני אין לי כלום פשוט מתנהג הכי טוב שיש הכי חזק הכי סבבה , אבל כשאני לבד עם עצמי כל הדיכאונות צפים הקונפליקטים הפנימיים צפים השאלה הקשות על עצמי על אי היכולת שלי חוסר ביטחון עצמי מוחלט הכל צף מדבר לעצמי על הכאב שלי למרות שכל העולם היה רוצה לחיות את החיים שלי בית עובדה משפחה רכבים הכל יש לי

אני אמא לילדות גדולות חולה 3 עשורים במחלת קרוהן . תקופה ארוכה לא הייתי עם גברים בגלל חוסר ביטחון עצמי ,העדר מצב רוח ועוד . נוסף על הכול באחת הפעמים ששכבתי עם גבר ,ברח לי קקי וגם שתן באמצא האקט עד שרציתי למות באותו רגע . זה קרה בבית שלו והוא מיד הלך להתנקות וגם הפנים שלו התלכלכו (69) . הריח היה נורא וקפאתי ממבוכה . הוא יצא מהמקלחת לבוש והזמין לי מונית בלי לדבר אפילו מילה . ניסיתי לנגב את המצעים וזה גרם לו להתעצבן . בינתיים המונית הגיע ונסעתי לבייתי כשאני במבוכה נוראית וגם מריחה רע מאוד וגם נהג המונית שם לב ולא הבין מה קורה . מאז אני בחרדה , רתיעה ולא יוצאת עם גברים ואין לי בכלל חשק למין . אני מרגישה אשמה על מה שקרה ועל מה שהבחור עבר . ד.א היו בעבר מספר מקרים בהם במהלך הליכה או נהיגה או טיול עשיתי קקי בתחתונים , למרות שאני משתדלת תמיד להיות ליד שרותים . פעם אחת זה קרהבסופר מרקט ועד שהגעתי הביתה אנשים מסביבי לא הפסיקו להסתכל . איך אפשר לחיות ככה בנוסף לכאבים ולחרדות ? אולי עדיף למות .....זו לא איכות חיים ולא רוצה יותר מין .

שלום ד"ר . רושם לך שורות אלה אדם בריא בן 40 עם בדיקות דם תקינות . בשנת 2004 נכנסתי למצב סטרס ממושך ממחשבות על עתידי הלא ברור . באחד הימים הרגשתי נימלול חזק בראש ולאחריו הגיעו סימפטומים: של ירידה בריכוז "בלוק" בקידמת האונה המצחית עייפות קשה זרמים בחזה ובידיים הגעתי לפסיכאטרית שנתנה לי טיפול של ציפרלקס 10 ML הכדור עזר לי אך לא חזרתי 100 % היום אני מרגיש שונה ,קרי : יש לי כאבי ראש מורים ומציקים שמלווים לפעמים "בזרמים חדים בראש " כאבי צוואר כאבי גב תחתון עייפות מרגיש "מעופף " רגישות באוזניים לרעשים שמובילות אותי לרגזנות על רעשים שאנשים עושים מסביבי . לשון חמה עיניים יבשות נהפכתי לאדם חסר שאיפות בחיים שרק רוצה לחיות ולא מעבר לכך חסר ביטחון עצמי (לפני 2003 הייתי בעל שאיפות ורצונות אך זה נעלם עם פרוץ הבעיה) מה אתה מציע לעשות ? צריך עזרה דחופה בנושא הקשה הזה ,תודה .

היי. היה תקופה שהייתי אצל פסיכולוגים אבל לא הרגשתי שינוי. היו תקופות ממש רעות שרציתי להזיק לעעמי אך יש לי תפחד מהכאבים וגם לבלוע כדורים לא מסוגלת כי איני בולעת כדורים כלל. אני תולשת לעצמי את הגבות מרוב לחץ ואוכלת הרבה מרוב ביטחון עצמי נמוך איני עובדת כבר קרוב לשנתיים ובקשתי מאמי שאני ילך לפסיכיאר אך אמי מתנגדת וכו. במקרים שיש לי האם אני צריכה או לא?

בני כמעט בן 10 גוזר לעצמו בסתר את השיער בעיקר את הפוני לא מצליחה להבין למה הוא עושה את זה כשאני מגלה שהוא גזר או אפילו מגלח אני כועסת והוא מתחיל לבכות ולאמר שהוא לא גזר ושאני אמא רעה ושהספר לא יודע לגזור .. לא יודעת איך להתמודד עם התופעה וברור לי שזה נובע מקושי כלשהו שהוא חווה

ב"ה שלום וברכה ! אשתי טוענת שיש לי אספרגר אין לי מושג מה זה יש לי אכן מתח ולחץ הרבה שנים שגורמים לי לא להאמין בעצמי חוסר ביטחון עצמי חוסר הערכה עצמית. חוסר העצמה אישית. תלותיות בזולת. אבל הכל באמת מגיע מלחץ בראש שיש לי שנובע מצפיפות בחוליות בעורף דבר שאני סובל ממנו הרבה שנים דבר שהגיע בעקבות חוסר הרגשת נוחות אצל ההורים. לחץ כפוי מצידם לישון בשעות מוזרות או רעש שלא איפשר לישון. חוסר רגישות כלפיי וכו וכו. דבר שסגר את יכולת הביטוי שלי. וגרר אחריו חולשה כללית. חוסר אנרגי'ה. ובעיקר לחץ בראש שקשור למערכת העצבים. עצבנות. מערכת העצבים של הקקיבה. כבד עייף. ורופא אמר שאקח ציפראלקס ואני לוקח אותו כבר כמה חודשים ואין שום שינוי. הלחץ בראש נשאר. אז התחלתי לבוא לכירופראקטיקה. מקווה שישתפר המצב בעזר השם. הייתי בעבר ברפלקסולוגיה. דיקור סיני. שיאצו טווינה. עיסוי. ולקחת צמחי מרפא. איבחון הגלגל העין ועוד המון דברים ועדיין המצב לא משתנה כבר 15 שנים. אשמח לקבל חוות דעת עליי האן אכן יש לי אספרגר ואם לא אז מה כן יש לי ?

שלום דר סקרן האם יש קשר בין ניתוח שעברתי מיני מעקף ועצבנות ? אחרי 3 חודשים וחצי אני מאוד עצבנית אני מרגישה שיש לי ביטחון עצמי נמוך אחר הניתוח. האם המצב הזה נורמלי?

שלום, אני בתקופת מעבר, סיימתי את הלימודים באוניברסיטה ואני מחפשת עבודה, משמעות הדבר שיש לי הרבה זמן פנוי. הזמן הזה נותן לי זמן לחשוב יותר לעומק על עצמי, לנתח לעומק את האופן שבו אני מתנהגת ומעלה הרבה דברים שהייתי רוצה לתקן. אלא דברים שמופיעים מגיל קטן, לא משהו חדש רק שעכשיו יש לי את הזמן לטפל בהם. ואני מאמינה שזה מאוד חיוני שאתקן לפחות חלק מהדברים. אז עשיתי רשימה של כמה דברים שמפריעים לי: ביטחון עצמי נמוך , ריחוף (חולמת בהקיץ הרבה, לא מרוכזת ) ואחד הקשיים המרכזיים הוא החוסר יכולת שלי להתמיד עם הדברים שאני עושה. כמו שאנשים מדברים על דיאטה רק שאצלי זה פוגע בבריאות. ולכאן מתקשר חלק חשוב, יש לי שיתוק מוחין קל. המשמעות של השיתוק היא שהשרירים שלי חלשים. והגוף משתנה ומתנוון אם אני לא מתחזקת אותו, זה דברים קטנים: לשבת ישר, לכופף את הברך, לנשום מהאף ולא מהפה. שאני צריכה להתמיד בהם כל הזמן. דבר מרכזי שמפריע לי הוא בעיה של דחיפת לשון שעד שאני לא אלמד לשנות את מנח הלשון בפה ולנשום דרך האף באופן קבוע הלשון תמשיך לדחוף את השיניים והלסת התחתונה תמשיך להתקדם. יש לי קושי לסתכל במראה ולראות את הפנים שלי משתנות מיום ליום. ומנגד קשה לי להיות מרוכזת 24/7 באיפה הלשון שלי מונחת. שונאת את עצמי בעיקר ומפחדת מאיך שאראה בעתיד. השאלה שלי היא מה תהיה מסגרת מתאימה לעזרה בדברים שציינתי. ניסיתי בעבר טיפול קליני והפריע לי, מצאתי את עצמי מדברת ומדברת ולא מקבלת תגובה, הכוונה, עצה. אני מבינה שיתכן שניתקלתי במטפלת פחות מוצלחת. קראתי על CBT ואני תוהה אם זה יעזור בדברים שמושרשים בי מגיל קטן, והתמדה דורשת זמן. מפחדת שטיפול קצר מידי יגרום לי לחזור חזרה במהירות. בנוסף קראתי שיש פסיכולוגיים קליניים רפואיים, שאולי טיפלו במקרה דומה? מה אתה מציע לי לעשות? אני הלכתי לאיבוד בין כל סוגי הטיפולים והקוצ'ינג, טיפול במגע, טיפול בשיטת סיטה, NLP? תודה רבה!

שלום אני בן 36 אני מרגיש שיש לי בעיות ריגשיות מהעבר..שעוצרות אותי להכיר בחורות..לדוגמא שלא למדתי תואר אז אני מרגיש קצת מאחור..יש בחורות שישר פוסלות לפעמים אני מרגיש שאני לא מעריך את עצמי מספיק..וחוסר ביטחון..שאני לא מסוגל לדבר עם בחורה הייתי בכול מיני סדנאות למודעות עצמית זה עוזר לכמה חודשים..ואז כנראה כוח השיגרה אני חוזר לנקודת ההתחלה

שלום עירית אשמח לעזרתך. יש לי חרדה חברתית אני מזמן לא יצאתי מהבית לבילוי אפילו למרות שאני מגזימה כמעט שנה כי עברתי משהו אישי והיום זו פעם ראשונה שאני הולכת להופעה ויש מישהו שאני מכירה שגם יבוא להופעה למרות שלא ראיתי אותו הרבה זמן היה לי קטע לא נעים איתו אומנם זה הרבה זמן אבל יש לי חרדה מה הוא יחשוב עלי? איך הוא יגיב שיראה אותי? אשמח לסיוע ממך מה לעשות שזה קורה? ואשמח לדעת איך להסיח את הדעת שאני מגיעה הביתה עם קורה משהו איתו איך אני יכולה להסיח את הדעת שלי מבחינה של פעילות משמחת כדי שלא יהיה בדיכאון? אני מאוד מודה לך על הסיוע והעזרה שבת שלום

שלום, האם לגשת לטיפול מיני או פסיכולוגי רגיל?- אם יש לי בעיה עם המיניות שלי הגוף שלי בעירום חוסר ביטחון עצמי לגביו דבר שגורם לי ממש להתנזר מבחורים כי יבוא מגע וקשה לי. אני אגיד לך למה אני שואלת כי טיפול פסיכולוגי שניסיתי והפסקתי מיד לקח בכלל למחוזות אחרים על הבית ילדות ועוד לא הסברתי לה את הבעיה. וטיפול מיני אמרו לי לא ללכת הפסיכולוגים כי זו עו"ס ולא קשור לתחום הרגשי אלא לפיזי. אני מבולבלת והעלות מאוד יקרה לי

שלום רב, אני אמא ל2 מתוקים. ילד בן 3 וארבעה חודשים וקטנה בת שנה. רוצה לשתף ולקבל הארה. כשאני נפגשת עם אחותי ויש לה בן שהו בן 5 ובני בן 3+. יובל בן ה3 כל הזמן נצמד ליונתן בן ה5. ממש מחקה אותו וכל דבר עושה. אני קוראת לו יובל בוא לאמא לפה ,אמא לא מרשה. הוא לא מקשיב לי ורץ אחרי יונתן ועושה מה שהוא עושה. אני מבינה שאולי זה שלב החיקויים ומיומנויות החברתיוית. אבל זה מעצבן אותי אפילו . אני מרגישה שהילד שלי מובל ולא מוביל ומעצבן אותי שכל דבר הוא עושה אחריו גם אם זה טוב, ואני נעלמת באויר. אני לא שם בעיניו בכלל. פשוט כל דבר שיונתן עושה יובל עושה אחריו. זה קרה גם עם חבר נוסף שהיינו בלונה פארק- אותו חבר בן 3+ מתלהב מהמתקנים....ובני חשוב לו לומר "דן תראה את המתקנים, בוא בוא" כאילו מאד חשוב לו שאותו ילד יתלהב ואז הוא ילך איתו יחד. בני ילד מקסים, חכם עם רגישות עצומה ורגיש מאד. אם קיבל מכה ליד אנשים הוא יבכה ואומר לו מה קרה? הוא יגיד לי לא פה בצד. כאילו לא נעים לו מהסביבה. אני כאמא מאד מחזקה תמיד את הצדדים החיוביים וגם כאשת חינוך. ומוצאת את עצמי שואלת אולי לילד שלי חסר ביטחון עצמי ?אולי אני ובעלי טועים איפשהו ? דבר נוסף, אחותי כשהיא פונה ליובל ויונתן אם היא רוצה להעיר לבנה יובל היא אומרת לשניהם "בואו לפה אני לא מרשה" וזה מכעיס אותי כי אני מוצאת את הילד שלי מקשיב לה, נענה לה, כי היא אמא של יובל ואני נעלמת בקרע כאמא . ביקשתי ממנ השאם היא פונה היא פונה רק לילדה שלה יובל פה לפה אור. כאילו בני צריך לדעת שאני פה.