הג'ודו, כספורט ואמנות לחימה, יכול לקדם ילדים עם הפרעות של...
קפיצה לא מוצלחת לבריכה כמעט שהותירה את ירדן קפלן בן ה-24...
מומחה לטיפול באסתמה ואלרגיה: "אנשים שסובלים מאסתמה שנגרמת...
התודעה לספורט הנכים הולכת וגוברת בשנים האחרונות. ענפי...
מערכת ראייה משובשת עלולה למנוע מהספורטאי לראות את שמו...
לגבי הפכיעות של כליה אגנית הדעות היום חלוקות: ברור שכליה כזו ועוד אחת מפותחת תקין לפי התאור שלך ושמתפקדת תקין לפי מה שמתואר- הם יותר גבוהים. מאידך הוכח שרוב הפגיעות בכליה בודדת מוגדלת(יש הקבלה מסוימת בין המצבים) ארעו במסגרת תאונות ולא במסגרת פעילות ספורטיבית מובנית- כמו שיעור לצורך הענין ג'ודו. חשוב לדעתי להזהיר את המורה שישים לב במיוחד וילמד ראשית את הילדה להתגונן מחבלות בבטן. מכאן הכל תלוי בכישורים שלה. אכן פעילות עם סיכון מוגבר לגבי כליה אגנית אם כי לא במידה קלה. אולי בינוננית
הי במבי, נהדר שכתבת. מנהל האתר עוקב אחר מה שנכתב והדברים נלקחים ברצינות רבה. נשב ביחד וננסה לראות מה ניתן לעשות כדי לשפר וסדר מקום כמה שיותר מתאים לרוח המיוחדת שלנו. לא צריך לשנוא, אף אחד לא עושה לנו משהו בכוונה. מותר לכעוס ולהתאכזב, אבל אני שמח שבמקביל יש גם את האפשרות לתקשר את מורת הרוח ולהוציא מתוק מעז. והחגורה השחורה שלי היא בקראטה, לא לבלבל עם ג'ודו :-). אודי
שלום גבר אנונימי, תיאורטית זה אפשרי, אך אינני מכיר מקרה של הדבקה מוכחת ב- HIV במהלך תחרות איגרוף. תוכל לקרוא מאמר מקיף בנושא (באנגלית, משנת 2009) באתר- https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC7131564/ הרבה בריאות אפי
הג'ודו, כספורט ואמנות לחימה, יכול לקדם ילדים עם הפרעות של...
קפיצה לא מוצלחת לבריכה כמעט שהותירה את ירדן קפלן בן ה-24...
מומחה לטיפול באסתמה ואלרגיה: "אנשים שסובלים מאסתמה שנגרמת...
התודעה לספורט הנכים הולכת וגוברת בשנים האחרונות. ענפי...
מערכת ראייה משובשת עלולה למנוע מהספורטאי לראות את שמו...
המכשיר שעושה מהפכה בטיפול בפציעות ספורט, לספורטאים מקצועיים...
ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז עלולים לפתח דימוי עצמי...
פעילות גופנית מומלצת בכל גיל - וכדאי להתחיל בה כבר בילדות...
גם בישראל – יותר ויותר ילדים סובלים מעודף משקל - תופעה כלל...
האם עברתם לאחרונה בדיקות רפואיות מקיפות? דוקטורס מציג את...
לגבי הפכיעות של כליה אגנית הדעות היום חלוקות: ברור שכליה כזו ועוד אחת מפותחת תקין לפי התאור שלך ושמתפקדת תקין לפי מה שמתואר- הם יותר גבוהים. מאידך הוכח שרוב הפגיעות בכליה בודדת מוגדלת(יש הקבלה מסוימת בין המצבים) ארעו במסגרת תאונות ולא במסגרת פעילות ספורטיבית מובנית- כמו שיעור לצורך הענין ג'ודו. חשוב לדעתי להזהיר את המורה שישים לב במיוחד וילמד ראשית את הילדה להתגונן מחבלות בבטן. מכאן הכל תלוי בכישורים שלה. אכן פעילות עם סיכון מוגבר לגבי כליה אגנית אם כי לא במידה קלה. אולי בינוננית
הי במבי, נהדר שכתבת. מנהל האתר עוקב אחר מה שנכתב והדברים נלקחים ברצינות רבה. נשב ביחד וננסה לראות מה ניתן לעשות כדי לשפר וסדר מקום כמה שיותר מתאים לרוח המיוחדת שלנו. לא צריך לשנוא, אף אחד לא עושה לנו משהו בכוונה. מותר לכעוס ולהתאכזב, אבל אני שמח שבמקביל יש גם את האפשרות לתקשר את מורת הרוח ולהוציא מתוק מעז. והחגורה השחורה שלי היא בקראטה, לא לבלבל עם ג'ודו :-). אודי
שלום גבר אנונימי, תיאורטית זה אפשרי, אך אינני מכיר מקרה של הדבקה מוכחת ב- HIV במהלך תחרות איגרוף. תוכל לקרוא מאמר מקיף בנושא (באנגלית, משנת 2009) באתר- https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC7131564/ הרבה בריאות אפי
בעוד שתיסוף בקראטין נחשב בטוח במבוגרים, במתבגרים עדיין חסר מידע על מנת לצאת במסקנה דומה. האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים מייעצת לא להשתמש בקריאטין באנשים מתחת לגיל 18, עקב אי ראיות מספיקות לגבי בטיחות ויעילות באוכלוסייה זו.
שלום יואב, 1. לא. 2. אם הייתי מקומך - וללא תסמינים האופיניים ל'קורונה' - הייתי מבצע בדיקה לאחר כ- 3 ימים מהמגע החשוד. 3. אצל אדם ללא תסמינים רלוונטיים- כל עוד הבדיקה היא שלילית סביר שהוא לא מדבק. 4. אפשר לבצע בדיקת 'קורונה' ביתית פעם ביום. 5. אני חושש שאין ביכולתי להעריך את סיכויי ההדבקה שלך במהלך האירוע המתואר בשאלתך. הרבה בריאות אפי
שלום על פי התיאור יתכן ובנך פרק הפיקה מלאה או חלקית , חשוב לשקם הברך לאחר פגיעה זו באופן מסודר במיוחד כאשר על הברך צפויים עומסים גדולים כגודוקא לאחר 4 חודשים חשוב להבדק שוב ולראות איך ההתקדמות ולעבור שוב על ההדמייה לראות שלא פוספס שום דבר ממליץ בדיקת אורטופד ילדים / מומחה ספורט ופיסיוטרפיה בברכה דר שניר
שלום רב, הבעיה היא האם הוא מקבל מכות. בגלל שהוא מקבל מדללי דם, הוא בסיכון מוגבר לדמם ולכן אני ממליץ להימנע מספורט עם סיכון מוגבר לדמם שבת שלום פרופ' ירון ארבל
שלום, במהלך אימון ג'ודו חטפת מכה חזקה באף ותוצאות הצילום היו שבר קטן בקצה עצם האף ללא תזוזה. בד"כ מנוחה כשבוע. אם לא עברת כל פרוצדורה , לאחר כשבוע ניתן לחזור לפעילות. בברכה
שלום רצוי לא להתאמן במשך שבועיים דר גורדין
מומלץ להגן על האף לתקופה של 3 חודשים לפחות. בברכה פרופ' חיים גבריאל. מומחה אא"ג, מנתח ראש וצוואר. בי"ח אסף הרופא טל 08-9779660 פקס 08-9779661 סניפי אסותא מרכזים רפואיים. https://sites.google.com/site/drgavrielhaim
שלום טלי, אני שמחה לשמוע שהשיחה איתכם ההורים מצליחה להרגיע אותו, לנחם אותו ואף עוזרת לו להבין את עצמו. אני מתרשמת שהיכולת הזו "מופנמת" מאחר וגם כאשר זה קרה בצהרון, הוא הצליח להתגבר ול"עבור הלאה", אולי לא באותה מהירות אבל בסופו של עניין הוא "יצא מזה" והמשיך לשחק כרגיל. ובכל זאת ההתנהגות הזו מאותת על הצפה מסוימת של המערכת הרגשית ומכאן ההתפרצויות המהירות והעוצמתיות. אני מציעה לפקוח עין בבית ולבחון לאילו לחצים נתון - האם זקוק לסיוע נוסף בתהליך ההסתגלות לכיתה א', האם נתון ללחצים לימודיים, האם מסתדר עם הדמויות בצהרון או בבית הספר, האם זקוק ליותר זמן הורים - וכמובן לפעול נקודתית כדי לסייע לו. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום, יש מקום לנסות טיפול שמרני הכולל פיזיותרפיה ובכל אופן לגשת ולהיבדק ע"י פיזיותרפיסט
שלום רב יש לציין כי אין בתשובת הCT פגיעה חבלתית. נביקולר עודפת הינה עצם נוספת באיזור כף הרגל, אשר נמצאת בערך ב15% מהאוכלוסיה, ואין מה לדאוג. בברכת רפואה שלמה ד"ר אלון בורג DR.ALON-BURG.CO.IL
שלום רוסלנה, בעיני, אין שום חוג ששווה מצוקה ברמה כזאת. כמו שאמרת, הבריאות הנפשית חשובה לא פחות מהבריאות הפיזית (ואותה גם קשה יותר לשקם). בכל מקרה, הייתי ממליצה לשתף את רופא הילדים שלכם, ולא להסתפק בקביעה שזה "פסיכוסומטי". בגיל 6, ובעצם בכל גיל, חשוב לאפשר לילדים פעילות שמתאימה לאופיים, לאישיותם ולהעדפותיהם. אפשר לעודד פעילות גופנית במסגרת הבית והמשפחה, ולא מוכרחים ספורט תחרותי או תובעני שכרוך במחירים נפשיים גבוהים. בברכה ליאת
דבי שלום, אין תשובה ברורה. יש ילדים ומבוגרים שמתארים ש-Ritalin עוזר להם בזמן פעילות גופנית, אחרים טוענים שהוא מפריע להם, ויש כאלו הטוענים שאינו מועיל ואינו מזיק. כדי לדעת האם התרופה תעזור לבנך, אין מנוס מלנסות. אני מציע לא לנסות בפעם הראשונה על טורניר חשוב, אלא בזמן אמון רגיל, ואח"כ לשוחח עם הילד ועם המדריך, ולנסות ולהבין אם היה שפור או היתה הרעה במצב. שבוע טוב, ד"ר ברנע ארז.
שלום איריס, ראי תשובתי לגילית (לפני כמה דקות). במקרה שלך מוקד המצוקה ברור יותר, ולכן הייתי מניחה לו כרגע ולא מעירה. תוכלי, לכל היותר, להציע סוג של פעילות מרגיעה אחרת (כמו משחק בכדור מעיכה, חיבוק בובת פרווה או אכילת קרטיב או מסטיק ללא סוכר). אני מניחה שבתום תקופת ההסתגלות התופעה תתמתן ותחלוף. אם העבודה עם המרפאה בעיסוק הייתה קשורה לקשיי וויסות, שווה להמשיך ולמצוא מענה גם באזור החדש. בהצלחה ליאת
דניאל שלום, אין סוג ספורט מסויים בנבדק לעומק ונמצא יעיל בהפרעת קשב ורכוז. למרות זאת, שתי קבוצות של פעילויות גופניות עשויות להועיל: 1. פעילות גופנית ארובית (הליכה, ריצה, שחיה, רכיבה על אופניים וכו'), שנמצא שמביאה לרגיעה, שפור במצב הרוח, וככל הנראה גם שפור ברכוז. 2. אומנויות לחימה (ג'ודו, קראטה וכו'), המשלבים אלמנטים של רכוז ומשמעת. בהצלחה, ד"ר ברנע ארז.
שלום יערה, את מעלה שאלות חשובות, נדמה לי שמרבית התשובות כבר נמצאות אצלך.. יתכן וזה מעיד על בעיה בוויסות החושי, חשוב לאבחן (מכון להתפתחות הילד) ולהתאים טיפול במידת הצורך. בנוגע לאלימות, לתפיסתי הדרך הטובה ביותר להתמודד כוללת כמה מרכיבים. מניעה, איתור מצבים או שעות ביום בהם האלימות מתרחשת או גוברת ולנסות ולמנוע מצבים בהם היא מתרחשת. כשהוא נוקט באלימות, התגובות שלכם צריכות לכלול הסבר קצר שממשיג את האירוע כמו "אני מבינה שאתה כועס כי לא קיבלת X, אבל אלימות לא מקובלת עלי והיא אינה הפתרון" (משהו בסגנון). לצד זה, התגובה ההתנהגותית צריכה להמחיש לילד שכאשר הוא נוקט באלימות הוא מפסיד מזה ולא להפך. כלומר, כעס, שיחה ארוכה, הרמה על הידיים וכו' מהווים חיזוק חיובי שבסיסו הוא תשומת לב מוגברת כתוצאה ישירה של האלימות. במקום זה, אני מציע להניח לו ולהתרחק ממנו, במידה והוא מכה ילד אחר אז להרחיק את הילד האחר ממנו ולא אותו. המרכיב השלישי הוא מתן התנהגות חלופית. כשהוא כועס ומתוסכל אפשר להציע לו "להוציא" את העצבים על משהו אחר, שק אגרוף יכול להיות פתרון מצוין. בנוגע לחוגים, למרות שקרטה או ג'ודו נתפסים כאלימים, בפועל מדובר באומניות לחימה שהבסיס שלהם בנוי על שליטה עצמית וויסות. לכן אני חושב שגם זה רעיון מצוין שיאפשר לילד לפרוק אנרגיות ובמקביל ללמוד לעשות שימוש נכון בגופו ובכוח שלו. בברכה, קובי.
עצבים יוצאים מן הגלגלת ומחוט השדרה דרך עמוד השדרה . לצואר אין יחוד לעניין זה . פגיעה בעצבים יש לה צורות מצורות שונות ולכן גם הביטוי שלה שונה ומשונה ואין לו תאור כללי ג'ודו אינו מחזק עצבים
לפי התיאור שלך, כאבים בעת SQUATTING (ישיבת ברווז), מעידים על קרע במניסקוס. הטיפול המומלץ הוא חיזוק שרירי הירך באופן ממוקד סביב הברך במנחי פעולה שונים. מאחר וכבר עברת תיקון ניתוחי יש לפנות ל"מיקצוען" וכל פיזיותרפיסט מתחום האורטופדיה ידריך אותך לתירגול והורדת כאב. ניתוח מומלץ רק אם לאחר הטיפול השמרני עדיין יש כאבים שמפריעים לך בתיפקוד היומיומי ויש ממצאים בבדיקת הברך המעידים על קרע או בעיה אחרת, כדאי לשקול התערבות כירורגית . בזמן פעילות ימיומית מומלץ לשים גרב אלסטית/ברכית, לשמירת יציבות הברך.
שלום, אני סבורה שקשה מאד (ולא הגיוני) לצפות מילד לשנות את רגשותיו או להתכחש להם. כאשר מעליבים אותנו - אנחנו נעלבים, כשלועגים לנו או בזים לנו - אנו נפגעים. כאשר אנו שופטים את הילד על רגשותיו, אנו עלולים ליצור אצלו בלבול ונתק מעצמו, לפעמים עד כדי בעיות זהות. אני מציעה להשתדל לתקף מעט יותר את החוויה שלו ("אתה צודק. זה באמת מאד מעליב. אני מבין אותך"), ורק לאחר מכן לחשוב יחד איתו מהי הדרך הנכונה להגיב. אם הילד שלך פוחד לדבר בכיתה או לטעות מחשש שיצחקו עליו וילעגו לו, יש להניח שהוא כבר חווה זאת, ורצוי לדאוג שזה ייפסק. כאשר הוא מספר לך על תגובותיו או מתנהג אותן בנוכחותך, ואתה שופט אותו על כך וגורם לו לחוש שאכזב אותך - אתה למעשה מחריף את המצוקה שלו, גורם לו להרגיש בודד ולא מובן, ומחליש את יכולת העמידות שלו. בעיני, טוב ורצוי לגדל ילדים רגישים שאינם אלימים, על פני ילדים תוקפניים או מתגוננים. כנראה שעשיתם לא מעט דברים טובים בעבר. כרגע, אני מציעה להיות יותר סובלניים כלפי הבחירות שלו, ולהביע בגלוי את אמונכם ביכולתו להתמודד. אפשר לחשוב יחד עם הילד על אופני תגובה טובים יותר, זאת, מבלי ליפול לשפה שיפוטית ומבלי לעודד אלימות. ועוד משהו. דפוס קורבני מתפתח בדר"כ בסביבה שמגיבה לזה ומתגמלת אותו בדרך כלשהי. נסו לא לכעוס אך גם לא לרחם, ולעזור לו עניינית בהתמודדות עם ההצקות, בכוחות עצמו או בעזרת המבוגר האחראי. בהצלחה ליאת
שלום אורית, חוגים זו אפשרות טובה להקל על השיעמום. כדאי לנסות. תבררי בעצמך לגבי החוגים ותחליטו ההורים מה החוג שמתאים . לפעמים גם מחליטים לפי הילדים שהולכים בכיתה לחוג מסוים ואז יש לו גם תמיכה בתחום החברתי. אהוד גלבוע
הטיפול שקבלת נכון-אינך מוגבל בפעילות-במשחה אין השפעה על לחץ הדם.
אמבטיית מים חמים מרגיעה את הכאב, סוג הסבון אינו משנה. בדר"כ אם הטיפול מתחיל לעזור אין לרוץ לניתוח אלא למצות את הטיפול השמרני היות ופיסורה נרפאית בתוך זמן ממוצע הנע בין 3 ל- 8 שבועות ולעיתים אף יותר. במידה והסבל גדול או אין כלל תגובה לטיפול בתום 3-4 שבועות כי אז ניתן לשקול ניתוח. אין הגבלה לספורט אצל חולים עם פיסורה. לא לחשוש מירידת ל.ד בעקבות הטיפול במשחה. לרוב המשחה המשולבת יותר יעילה.