תוצאות חיפוש עבור טראומה-מינית

שלום רב, גרושה ואם לבת 11, ילדה מדהימה, אהובה, חברותית. מזה שנים אני והאב היינו בסכסוך, עד לא מזמן. בתי, מתנהגת בחופשיות ובפתיחות ובקלות מול חברותיה, אחיינים, אך עם מבוגרים עצורה, מופנמת נורא, עונה בקושי, לא נשמעת כמעט כשנשאלת למשהו. אפילו עם אחותה הפעוטה (מהאב) כשמשוחחת בוידאו, מתקשה לדבר אליה ולהגיד לה שלום ולילה טוב או היי או לצחוק איתה ולהביע אהבה וכשהאב מבקש ממנה יפה ובאלגנטיות אז אני רואה את שפת גופה שהיא במעין מצוקה עם עצמה והיא גם בולעת רוק. היא רק מביטה בה בהנאה ובחיוך, אך לא מצליחה לגשת. אני מנסה להבין על מה זה יושב ולא מבינה. מטופלת מזה שנה אצל הפסיכולוגית וגם היא לא מביאה את זה לפתרון. אני מודאגת ולדעתי וידיעתי גם האב. מה זה יכול להיות? אולי חלילה חוותה טראומה שאינה מספרת? הראש שלי כבר מפליג למקומות קשים. אציין, מול בני גילה, זה שמיים וארץ. ילדה אחרת. בבית איתי מביעה אהבה, חיבוקים, נשיקות, משחקת ושמחה.

קודם כל אני לסבית.. אני הכרתי בחורה, ואני מנסה לצאת איתה, היא עברה דברים לא נעימים עם גברים(הטרדות מניות, נגעו בה בלי שתרצה, אונס..) היא נראה, ועדיין לא אוהבת את הגוף שלה בגלל מה שעברה היא רוצה זוגיות, אבל קשה לה להתחבר/אין לה חשק מיני (מפחד פיזי נראה לי) -ואין לי איך לעזור לה.. איך מטפלים בדבר כזה? מה אפשר לעשות.?

שלום רב. כמעט כשנה שאני יוצא עם בחורה בת 30 שנושאת עימה סיפור חיים לא פשוט.. עברה בנעורתה אונס קשה, ועקב הטראומה נמנעה מלקיים יחסי מין עם גברים. איתי לראשונה בחייה היא קיימה יחסי מין אחרי הכרות של חודש. בהתחלה היה לא פשוט, היא רעדה מכל מגע שלי, בכתה, הכל החזיר אותה אחורה. אני כמובן נורא נבהלתי ורציתי להפסיק, אך היא תמיד התעקשה שאמשיך. ככל שהמשכנו לקיים יחסים הבכי לאט לאט הפסיק, הרעידות נעלמו והיא התחילה ליהנות. מאוד שמחתי שהיא הצליחה להתגבר על המחסום הגדול שהיה לה, ובאמת חשבתי שנפתח פה פתח ליחסים נורמליים עם בחורה שעד לא מזמן ברחה מכל גבר שרצה להגיע איתה למצב אינטימי. ולמרות זאת, מרגיש פער מאוד מתסכל ביצר/חשק המיני ובליבידו מה שגם משפיע על כל הקשר. אני טיפוס מאוד מיני, שאוהב מין, פתוח מאוד, וגם תמיד היו לי בנות זוג מיניות שאהבו מאוד סקס ועשינו זאת מספר פעמים ביום, רצו שאגמור עליהן בכל מקום.. ואיתה.. היא כאילו מפחדת מאיבר המין שלי, לא מתרגשת שהיא רואה אותו, לא עושה לה כלום שאני מתקלח לידה או עירום לידה, היא לא מתחרמנת ולא יוזמת שום מגע איתי. אומנם היא נהנית מסקס, וגם מידי פעם נהנית מלצפות בפורנו, אך אין לה את אותו הצורך מין כמוני. סקס זה הדבר האחרון שהיא חושבת עליו במהלך היום (או בלילה), כל פעם שאני חרמן היא דוחה אותי וכועסת שאני רוצה מין כל יום. ומרגיש שהיא עושה לי טובה שהיא מקיימת איתי יחסי מין כאילו זה פרס ולא מתוך רצון או חרמנות שלה. גם הסקס עצמו נורא בנאלי, היא לא מוכנה לעשות מין אוראלי (בשום פנים), שלא לדבר על אנאלי.. היא לא מוכנה לנסות עוד תנוחות מלבד מיסיונרי מה שכבר לא גורם לי לגמור ואז היא נפגעת שאני לא גומר ומתפתח ריב. אנחנו כבר שנה יחד.. וזה רק הולך ומחמיר במקום להשתפר. ניסינו ללכת לייעוץ זוגי שבו נאמר לנו שהפער בינינו נורא גדול, ושנינו נמשיך להרגיש תסכול. ובעיקר עקב העבר שלה.. כדאי לשקול האם להמשיך בקשר. מאוד כואב לי לסיים את הקשר איתה, היא נהדרת ובת זוג למופת, אבל התסכול פשוט הורג אותי אשמח לתשובה תודה

אילנה שלום, אני בת 22 אובחני כסובלת מהתופעה ב ערך בגיל 18 וחצי.הכאבים היו תמיד ,כבר מהנסיון הראשו ן.למרות שהצלחתי להשתמש בטמפונים מגיל 16. הציעו לי את הדיאטה הזו, שלא עזרה. עשיתי פיזיותרפיה שגם לא ממש עזרה לי.היו מחשבות על ניתוח,אבל אמרתי שלא אמהר לעשות אותו,בגלל מה שכתבת.אני מקבלת טיפול אצל מטפלת בטיפול קוגנטיבי התנהגותי במרכז שמטפל במיוחד בטראומות, בשיחות וזה מאוד עוזר לי,יש לי איתה כבר קשר ארוך ומוכר,אנחנו עובדות על לחצים ועל טרואמה מינית שהייתה לי.אני מרגישה שזה מאוד עוזר לי. קראתי פה בפורום הרבה שאלות ותשובות וראיתי שאת ממליצה לקנות את הערכה של amielle דרך אמזון, אך כותב לי שזה לא ניתן לשליחה לישראל. האם יש חברה אחרת שדרכה אפשר לרכוש? האם אני יכולה לעבוד עם מאמני הנרתיק במקביל לטיפול שאני מקבלת ,למרות שהיא לא סקסולוגית? כי אני מרגישה את החיבור ושהיא עוזרת לי מאוד.בנוסף רציתי לשאול אם מריחת אחד מהשמנים כמו קלנדולה במהלך היום יכולה להקל ולהרגיע את העור לפעמים אם זה מציק ללא קשר למגע מיני? ולגבי משחת עזרקאין,קראתי כבר מה כתבת עלייה.למרות הכל היא כן עוזרת למרות שכן מאלחשת מעט.האם אפשר להמשיך או שכדאי להפסיק עם קיום היחסים.? יש לי חבר כבר 3 שנים וקצת שמאוד אוהב ומנסה לתמוך כמה שאפשר למרות שאני רואה שזה מתסכל אותו מאוד גם.יודעת שקצת יהיה לי קשה לדבר על זה. פעם בתחילת הקשר מספר חודשים באמת לא קיימנו בחדירה.אבל זה לא ממש שינה את זה,אולי כי לא קיבלתי טיפול. מחכה לתשובתך.

שלום אני בהריון בחודש שביעי. יש לי כבר שתי בנות ועכשיו מצפה לבן. אני בת 27 והקשר ביני לבין ההורים שלי לא משהו. ילדותי היתה מאוד קשה: קיבלתי מכות כל יום מאימא, מאבא או מהאחיות שלי. ניסיתי להתאבד במשך חיי כ 3 פעמים, פעם ראשונה כשהייתי בת 10. עברתי הטרדות מיניות למשך 4 שנים מגיל 6 עד 10 מכמה בנים במשפחה וכשניסיתי לספר לאימא היא נתנה לי מכות. להורים שלי כמעט ולא היה שום דבר חיובי בחיי, לא קיבלתי מהם אהבה או תמיכה למרות שהייתי מוצלחת בבית הספר. עכשיו אני אישה מוצלחת בחיי, מלומדת, עובדת אך מאוד קשורה לבעלי ולבנות שלי. הבעיה שלי שעכשיו בכל יום אני נזכרת בילדותי ובוכה בכל יום. אני מפחדת מלפגוע בעצמי!! אנא עזרו לי!

שלום וברכה. אני בן 20, מתמודד עם אוטיזם תפקוד גבוה, והפרעת OCD. בנוסף, יש לי היפוספאדיאס קל שעבר ניתוח בגיל 8, ואשר הוגדר כניתוח שהסתיים בהצלחה. הבעיה שלי עליה אני פונה היא- שבעת זקפה, תמיד, כל הפעמים, יש כאב מעיק בתוך הפין, (לא בעור), כך כבר שנים רבות ואולי זה היה תמיד (אני לא זוכר). והלכתי בשנה האחרונה ל-4 אורולוגים שמתמחים בתחום הזה שלא ידעו לתת שום הסבר לזה. והגם שאני מתמודד נפש אני משוכנע שאין כאן קשר למשהו נפשי, שכן זה כאב פיזי נטו, שקיים תמיד בזקפה, גם כשאני במצב רגוע מבחינה נפשית. מדובר בכאב שלעיתים אפילו מפריע לישון- אם יש זקפה מלאה באמצע הלילה היא עשויה לעורר אותי. (ובכל אופן, לא ידועה שום טראומה מינית וגם לא מינית שקרתה לי אי פעם, כך שאין כל קשר בין הכאב לבין מצב נפשי.) בנוסף, דבר שני, חשוב לא פחות, והוא שאני לא מסוגל לחוות בכלל תחושה מינית ואורגזמה ע"י גרימת זקפה. אלא, הדרך היחידה בה אני מצליח לחוות תחושה מינית ואורגזמה, היא, ע"י מעיכת הפין "לתוך עצמו"- לתוך הגוף, לגרום לו להיכנס לתוך עצמו, (בשכיבה על הבטן, ובלי הידיים) ואז כך תוך דקה יש שפיכה ואורגזמה. זו שיטת אוננות מוזרה שכל אורולוג, פסיכולוג או מטפל מיני שהלכתי אליו- אמר שהוא לא מכיר אותה מאף מטופל אחר. כן הכירו שיטות אוננות אחרות מוזרות, אך לא כזאת. שזה דבר מחריד לכשעצמו לדעת שאני היחיד או בין היחידים שמאונן כך. ובכל אופן, במילים אחרות- אני לא יכול להתחתן ולקיים יחסי מין כל עוד יש לי את 2 הבעיות הללו, ואני אחד שרוצה להתחתן ולהוליד ילדים. אני בטיפול מיני בעניין הזה, טיפול כל שבוע, אך הוא לא מתקדם לשום מקום- למרות שאני מתרגל כבר חודשים רבים אוננות תקינה, ומודרכת ע"י מטפל מיני שעזר לעשרות אנשים, אין שום תחושה מינית בזקפה, גם עם ויברטור. יש רק זקפה- ללא תחושה מינית. מה עושים? מדובר בסבל עצום לדעת שאולי לעולם לא תוכל להתחתן וליהנות מהחיבור המיני לאשתך. בכל מקרה 2 הבעיות הללו, אינן קשורות לתרופות פסיכיאטריות שאני נוטל, כי גם לפני כמה שנים, כשעדיין לא התחלתי ליטול אותם- היה לי את הבעיות הללו באותו אופן ובאותה רמה. (ובכל מקרה בלי קשר, אנשים רבים במדינה ובעולם נוטלים כדורים פסיכיאטריים כל יום- וזה לא גורם להם לכאבים בזקפה, וזה גם לא גורם לחוסר מוחלט של תחושה מינית בזקפה כמו אצלי, כך שאין שום קשר לתרופות.) אשמח לתשובה מפורטת עד כמה שאפשר. בברכה, יוסי

אני חולמת מאז גיל 14 (בת 20) לעיתים, חלומות/סיוטים שממש משפיעים עליי לרעה. ה"עלילה" של החלום משתנה ולא רלוונטית אבל יש מוטיב חוזר, תמיד גבר בלתי מזוהה רודף אחרי/בא אליי, תמיד אני לא מצליחה לרוץ ולברוח, (לפעמים אני ממש מצליחה כאילו לברוח אבל אז אני מגלה שהייתי קשורה וסתם דמיינתי) תמיד אני בסוף אוחזת חזק במשהו מזדמן (גדר ברחוב, מיטה בבית) והכי מטריד תמיד זה נגמר במוות/ בפגיעה מינית כשאני יודעת ש"זה" הולך לקרות עוצמת עיניים ובעצם מתעוררת. (הדרכים מאוד אלימות, אני מוסיפה) אציין גם שהגיל שלי משתנה בחלום ולרוב אני ילדה אשמח בפירוש.

לאחרונה אני עסוקה בתהייה האם עברתי טראומה מינית בילדותי ואם כן ממי ... יש לי הרבה חלומות שקשורים על פגיעות בעיקר בבן שלי. בימים האחרונים חלמתי חלום סיוטי על דמות שאני מכירה שפוגעת בי בבית ובחדר בו גדלתי. החלום היה מאוד ברור ובהיר. אחכ קצת היטשטש. השאלה שלי האם החלום יכול בוודאות להעיד שדמות זו אכן פגעה בי? האם בכלל יש מצב שלא חוויתי פגיעה ומסיבה אחרת אני חולמת וחושבת על כך.. פשוט החוסר וודאות הוא כרגע הנורא מכל ...וכבר עדיף לדעת את האמת.. תודה רבה!

היי, יש לי בעיה שקשורה למין או יותר נכון למיניות. אבל כשאני חושבת על זה, זה גם לא קשור לגברים זה אני עם עצמי. אני לא מחוברת לעצמי לא אוהבת את עצמי ( ככה אמרו לי אנשים שקרובים אליי) לא מרגישה נוח עם הגוף שלי מתביישת. זה המון שנים אין לי בטחון עצמי איתו. חשוב לי לציין שאני לא שונאת את המראה שלי כלומר שיש משהו שצריך לשנות בניתוח גם לא את המשקל או הגובה. זה לא שיש בי משהו לא סימטרי. אני גם לא חושבת על עצמי דברים שלילים ברמה שאני דיכאונית.. מאוד קשה לי להסביר את זה.. אבל יש אנשים שקמים בבוקר וכל הזמן אוהבים את המראה שלהם במראה או מצטלמים המון או שמודדים בוגדים ונהנים מזה. אני נמנעת מכל זה וזה גורם לי נראה לי לבעיה בקושי עם גברים ואם מגע בכלל וגברים בפרט. אין מצב שאלך לים או שאתלבש ליד אחרות. אני גם לא אוהבת להסתכל על עצמי יותר מידי במראה כי אז יהיה לי רע. אם אני יוצאת עם מישהו ישר נוגעים בי ומחפשים קרבה על הדייט הראשון כי אני מושכת אותם אז ראשית זה מבלבל אותי כי מצד אחד אני מרגישה שלא מתעניינים בי אלא בגופי/ מראה שכמובן שמחמיאים ובו זמנית אני מרגישה רתיעה ממגע. זה לא רצוני אצלי אני זזה. יש לציין שאני גם נגעלת מהבחור לא משנה מי הוא ישר עולה בי גועל. אני לא שולטת בזה. רואה בכל אחד ואחד עלבון או שפשוט לא נמשכת ומנתקת קשר. אני לא יודעת לשים את האצבע מה גרם לי להיות כך ולהישאר תקועה עם ההרגשה כאילו אני ישות ללא גוף. אסיים, כפי שאת יודעת רבים לא מושלמים ולא אוהבים את עצמם ועדיין בזוגיות ועושים סקס. ודבר שני כל חיי היתה עליי ביקורת על המראה יתכן וזה מושרש לי כבר בתת המודע? תודה וסליחה על האורך

היי פרויד וויתר על תאוריית הפיתוי. בסופו של דבר הוא אמר שהכל זה רק פנטזיות של אותן נשים ולא פגיעה אמיתית בילדות נכון? על היסודות האלה הוא פיתח את הפסיכואנליזה.. על משאלות ופנטזיות של הילדים עצמם ולא על טראומה ממשית שהם חוו. היום הפסיכולוגיה גם מאמינה בזה? לא חושבת.. אבל הרי הפסיכולוגיה קיימת והיא מבוססת על התאוריה של פרויד. אז אם התאוריה של פרויד מבוססת על עוול שנעשה כלפי נשים - והוא הרי שינה את דעתו על תאוריית הפיתוי לא כי היא לא נכונה אלא כי שאר העולם לא קיבל אותה, כי הוא רצה שישמעו אותו והוא ידע שכדי להשיג את זה, הוא צריך לוותר על אותה תאוריה שאף אחד לא רוצה לשמוע - איך אפשר להמשיך לטפל לפי העקרונות של פרויד שמבוססים על פחדנות וחוסר אומץ להכיר במציאות??

ואמרתי שאני קצת מציפה....אז החלטתי שאני עושה מעשה ולא רק מתבכיינת מול סטיגמות ... ובחרתי לקחת משהו שהציף אותי מאוד בשבועיים האחרונים ולהפוך את הלימון ללימונדה הבנתי שבמקום לכעוס אפשר לקחת את המקום ולהפוך אותו למנוף של עשייה ... יעל דן שוב ראיינה את תהילה כעבור שנה מאז הפרסום של הפנים האמיתיות וזאת תגובתי .... החשיפה לא פשוטה לי וקולות ההרס כאן ובגדול ..ויש גם מי שפוחד שיכעסו שיכאיבו אבל אני והחלק הלוחם שבי החלטנו שלא מוותרים יותר . גם לקול שלנו יש מקום ... אז משתפת גם כאן ותודה , תודה לכם שאתם כאן איתי , חיבוק ענק ענק בימים אלו, בחלוף שנה מהתוכנית פנים אמיתיות אותו ערכה יעל דן עם תהילה, האישה שחיה עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית ,יעל דן ותהילה חזרו להציף את הנושא . אני מאוד גאה בתהילה וביכולת שלה לשוב כל פעם מחדש מהתהומות לבחור בחיים ולנסות שוב ושוב להצליח. אין ספק שזהו סיפור חיים לא פשוט של מי שמתמודדת עם קשיים לא פשוטים . כמו שציינה יעל דן סיפורה של תהילה הוא חריג ומהקשים ביותר. יחד עם זאת כמי שחיה עם אותה הפרעה כואב לי לראות את הכותרות "האשה שחיה עם 52 האישויות " קודם כל אני רוצה לציין שאין אלה אישויות נפרדות כי עם אישיות אחת שמפוצלת לזהויות שונות בהתאם לטראומה שעברה . רוצה להציף את הנושא מהיבט אחר , ההיבט אותה העלתה המרואיינת השנייה של יעל דן יו"ר טדי ,הגב' יעל דנק . יעל דנק ציינה בסוף השיחה כי ישנם הרבה מאוד נשים שחיות עם אותה הפרעה והן מתפקדות , לומדות עובדות מגדלות ילדים , נשים שהתפקוד שלהן כמעט נורמטיבי והן בוחרות לא להזדהות . אני אחת מאותן נשים .... אני חיה עם ההפרעה הזו מסתבר כמעט מאז שנולדתי ..או יותר נכון לציין מאז שאבי התחיל לפגוע בי בצורה כואבת וקשה ..בערך מגיל 4 ועד שהפסיק בסביבות גיל 15 . אני חיה עם זהויות שונות חלקן ילדות קטנות חלקם בנים צעירים , יש לי נערות יש לי חלקים הרסנים שפוגעים בעיקר בי ועוד ... ולמה אני אומרת "מסתבר" כי אני לא הייתי מודעת לזה וגם לא אלו שסבבו אותי בתחכום רב ידעתי להסתיר את הזהויות גם מעצמי .כל ההתנהגויות השונות הסברתי לעצמי ולחברה כמצבי רוח שונים . למשל הייתי מרבה לדבר עם עצמי בקול רם כשהייתי שמה לב למבטים של הסובבים אותי הייתי עושה כאילו אני מדברת בטלפון או שפשוט עושה מזה בדיחה קלילה על חשבוני ...לשאלה עם מי את מדברת שם הייתי עונה עם אדם חכם עם עצמי .. אותו הדבר לגבי הדיבור ברבים , לשאלה התמוהה מי זה אנחנו הייתי צוחקת עוד לא גדלתי מגיל 5 ו12 ו16 מבלי להבין שזאת האמת ...כמובן שאת הפגיעה הדחקתי . את הניתוקים ואיבודי הזמן הסברתי לעצמי ולסביבה כאדם חולמני ותלוש לעתים ..סוג של שכחני , שמאבד דברים,טועה בדרך וחולם למי מאיתנו זה לא קורה .. היום כשאני קוראת דברים שכתבתי בעבר אני מזהה את הפיצול . התחתנתי ילדתי ילדים בחרתי לעבוד בעבודות פשוטות כאלה שמחביאות אותי מהחיים , למדתי בכל מיני קורסים אבל לא מימשתי את עצמי. זכרתי פגיעות מיניות שעברתי ובעיקר זכרתי את התקופה (שהיום אני מבינה שהייתה שיחזור ) שחגגתי את החיים . התביישתי באותה תקופה הרגשתי כלום, אפס . כך באמצע החיים הגעתי לטיפול . בטיפול שהיה עם מטפלת מאוד מקצועית לנושא טראומות מיניות ודיסוציאציות . אני מדגישה את היותה מקצועית בתחום כי גם מולה לא אפשרתי לחלקים להיות. היו מספר פעמים כשנכנסתי לקליניקה והיא אמרה שזה נראה כאילו ילד קטן מגיע אליה , היה ברור שאני דיסוציאטיבית כתוצאה מהפגיעה אבל לא היה ברור שזה אכן DID . כך לאט לאט שנה ועוד שנה ורק בחלוף שנתיים וחצי התחילו להגיע לחדר החלקים שלי , שהתחילו לספר על הפגיעה. זה הרגיש כמו מופע אימים ועדין מרגיש כך עם כל חלק חדש שמגיע . מטפלת לא מנוסה , הייתה אולי מרימה ידיים וחושבת שאני קשה ולא מאפשרת קירבה . גם כשהחלקים הגיעו ועדין אני לא מאפשרת לכולם להגיע , דרוש לכך המון כוחות ואמון במטפלת שתוכל להכיל ולהיות. אני כותבת את הדברים והחשיפה לא פשוטה לי , גם עם אנני מציינת את שמי ולא חושפת את זהותי עדין זה לוקח ממני טונות של כוחות . מבחינת החלקים - המערכת כולה זה לגלות סוד , סוד ששומר עליינו מפני החוץ . אני עושה זאת כי חשוב לי , חשוב לי עד מאוד שאתם ציבור המטפלים אלו שעובדים עם פגיעות מניות אלו שעובדים עם טראומות . שאתם אלו שתבינו שאצלכם בקלניקה אולי בזה הרגע ישנה או ישנו מישהו שחי עם הפרעת זהות דיסוצאיאטיבית ואתם לא ממש מבינים את זה . אולי נראה לכם שהוא מתנהג כמו ילד קטן וזה מכעיס אתכם כי אתם חושבים שהוא מבין אתכם ועושה להכעיס . יכול להיות שאחרי שהמטופל שלכם יצא ממכם , זה קרה לי המון , חלק אחר שלו כותב לכם סמס או מייל ובפגישה השנייה אתם לא תאמינו לו שהוא לא זוכר שכתב את זה . יכול להיות מצב שמטופל ישתוק פגישה שלמה שבפנים מתחולל מאבק כוחות ולכם זה יראה כאילו הוא מתנגד לטיפול , הוא יגיד לכם שהוא לא מתנגד אבל בפנים יהיו חלקים שיגרמו לו להרגיש משותק ולשתוק .. הדיסוציאציה , גורמת לרגש להיות מנותק מצאתי את עצמי לא אחת בטיפול , כשהמטפלת בטוחה שאני כועסת עלייה ואני אומרת לה שלא. כי באמת לא הרגשתי כעס , אבל הנערה הכועסת , כעסה ואפילו מאוד . כך יצא שאני אמרתי משהו אחד , וההתנהגות שלי הייתה אחרת לגמרי .דבר שגרם להמון מתחים וחוסר הבנה בחדר הטיפול . מי שמטפל בטראומות, באנשים עם דיסוציאציות לא צריך לחפש דווקא את האישה עם 52 הזהויות ,או לחשוב שאם המטופלת שלו מתפקדת , לא מסתובבת עם בקבוק או דובון ברחוב , היא בטח לא סובלת מDID לי היו את השיטות שלי ועדין יש לי איך להסתיר, איך לתפקד יחד איתם וכמוני יש רבות ורבים מאוד של אנשים ... גם אני כמו תהילה נתקלתי בבורות של אנשי מקצוע כאלה שהפילו אותי וגרמו לי לנזק , באותם פעמים שהבנתי שדווקא אנשי מקצוע הם סטיגמטים לא מוכנים להבין ומחפשים את הקרניים שאין לי ...התחפרתי בתוכי חזרה. החיפוש אחרי הקרניים שאין לי משאיר תחושה קשה, גם ככה מאוד קשה לקבל את הפיצול והחלקים. חוסר אמון ובורות של אנשי מקצוע גורמים לי להרגיש כמי שאו ממציאה או משוגעת , יחד עם זאת חייבת לציין את הנכונות של אנשי מקצוע רבים כמו אלו שנמצאים בטד"י . וכאלה מדיסציפלינות אחרות שלא ידעו כלום על ההפרעה אבל היו מוכנים ללמוד ולהבין איך לעזור לי ועדין עוזרים לי ועוטפים אותי , כל הזמן . אם את/ה איש מקצוע שעובד עם אוכלוסיית אנשים שסובלים מטראומות ברמות שונות, מדיסוציאציות ,אנא ממך התעניין ולמד את נושא ההפרעה הזו . כי מאוד יכול להיות שגם אתם נתקלתם בקלניקה במישהו עם הפרעה זהות דיסוציאטיבית ופשוט חשבתם שזה עוד מקרה קשה ואולי אפילו חשבתם עוד מקרה שלא ניתן לטיפול .... זכרו , כמוני יש הרבה לדעתי 1% מהאוכלוסייה , שפשוט מעדיפים לטפל בעצמם ולא להחשף . אשמח לשיתופים בפורומים / קבוצות של מטפלים בטראומות ובנפגעות תקיפה מינית ."

היי אני גרוש יוצא עם גרושה בגילאי 33 פלוס . יוצאים כחודשיים והתאהבנו ממבט ראשון , האהבה התפתחה מהר מאוד כי אנחנו מאוד מתאימים בהרבה תחומים ומשלימים אחד את השני בשוני המעט שיש בינינו, מדברים המון על הכל ונהנים אחד עם השני בכל אספקט. מאוד אוהבים להתחבק ולהתכרבל אך שמגיעים למיטה, לטענתה של בת זוגתי משהו בשונה בינינו (היא דומננטית אני "עדין" יותר) משבש את המגע והתשוקה שלה, היא מרגישה שיותר אסרטיביות ודומיננטיות במיטה כנראה חסרה לה איתי, אני מודע שאני טיפוס רגוע ופחות אסרטיבי ודומיננטי, היא גם אומרת שאולי הדומיננטיות שלה "מזיקה" לבטחון שלי הבסיסי והרי יצאתי עם בנות והייתי במערכות יחסים בעבר, לטענתי היא צודקת וזה יוצא מעגל קסמים. אני יודע שאני מאוד מיני וגם היא מאוד מינית, כך שיש לנו התאמת ליבידו, אך ההנאה במיטה זה לא זה , כמובן בעיקר מצידה. זה גורם לאחר מגע מיני למין ריחוק מצידה למספר ימים אך היא אומרת שלא יכולה לותר עליי כי כל כך אוהבת אותי וכנ"ל אני. תוך כדי הסקס היא מנסה להסביר מה "עושה לה את זה" יותר , ואני מנסה לעשות עם הצלחה חלקית מאוד עד מועטה. היא לטענתה מאוד מודעת לגוף שלה וגומרת בקלות יתרה ואיתי לפעמים גם מגיעה לגמירה אך זה הולך יותר קשה ויבש ... החלטנו ללכת לטיפול זוגי ומיני וקבענו , השאלה האם לא מוקדם מידי? האם זה יהיה אפקטיבי? להרגשתי כן מה דעתך באופן כללי על כל הסיפור?

האם זה מי שלא מפנטז או מרגיש חשק או עוררות או תשוקה? וגם מי שלא מאונן? בוא נגיד שמין לא דבר שעובר בראשי ולא מחפשת קשרים עם גברים בשביל זה. מצד שני שיש בחור אז אני מרגישה שקשה לי בקצב שלהם. ואולי זה בגלל שאין לי תשוקה אליהם וגם לא עוררות. וגם אם יש קצת משיכה אז עדיין זה לא אומר שאני רוצה לקיים יחסים. אני לא מבינה למה אני ככה? ולמה יש לי הרבה מעצורים? אוסיף ואומר וסליחה שאני אומרת את זה אבל שלפעמים זה נשמע לי דבילי לדחוף מישהו לתחת ולא מבינה מה המהומה. וזה קורה כשיש בחור שמתחיל איתי וא זאני חושבת איתו?? ולפעמים זה נראה לי יחסי כוחות ולפעמים גם זה ברור לי שמין זו תוצאה של אהבה.

היי, לא יודעת איך לשאול את זה...אני בתולה. אבל אף פעם לא הרגשתי צורך לקיים יחסים. אין מישהו שבא לי עליו. לא מקנאה שלאחרות יש בנ"ז לפעמים אני חושבת שאני נמנעת כל חיי מבנ"ז כדי לא להגיע לקטע הזה. כדי שלא אצטרך לרצות אותם במין. הבחורים שאני מכרה לא מושכים אותי, להפך כשהם מתחילים איתי ואני ישר חושבת עליהם בקטע מיני אז חשה דחייה לכן לרובם לא נותנת טלפונים. אם יש מישהו נחמד או בהתנהגות אז מהניסיון שלי ברגע כשהייתי מוסרת טלפון והיינו נפגשים תמיד הייתי נלחצת כי הם נמשכים אליי, חלקם ישר נוגעים בי או מנסים לנשק. ואז אני לא רוצה. לא רוצה כי אני לא נדלקתי עליהם והם פתאום דוחים אותי !! חלקם פתאום לא נראים לי גבריים. ולא רוצה כי אני לא מאוהבת בהם. גם קשה לי להתאהב.. אני מוכרחה לציין שאני אף פעם לא יודעת מה אני רוצה.. אבל לא צריך לחשוב יותר מידיי צריך להרגיש ואני לא מרגישה. אף פעם לא בא לי כלום גם לא מגע קל. כי זה אדם זר לי. ממה זה נובע? ויש לציין שזה לופ שתמיד קורה. עוד דבר אין לי חשק מיני נראה לי.. כלומר אני אפילו לא יודעת מה זה כי אני לא רוצה.

אחותי לומדת בפנימיה. חברה שלה, בת 15 נוהגת במה שמסתבר כשנים לזייף התקפים שמתגברים ככל שהיא מוקפת ביותר תשומת לב ואהדה. היא דורשת התייחסות רפואית כמעט באופן תמידי, ללא סיבה רפואית. זה הגיע למצב שהיא לקחה אנטיביוטיקה חזקה מאוד לפציעה מינורית ובלעה 2 כדורים למרות שהיה ידוע לה שזה רק יזיק לה. אחר כך התחילה להראות את כל התסמינים של תופעות הלוואי הכי קשות של האנטיביוטיקה באופן מוקצן ואף מזוייף (נתפסה חונקת את עצמה כדי לזייף קוצר נשימה) טוענת שזה היה כדי להעביר את הפציעה אבל סירבה לטפל בה או לקחת פרוביוטיקה. משיחה עם מדריכת הפנימיה מסתבר שהיא מזייפת התקפים 3 שנים והם החליטו פשוט לא להתייחס ולתת מעט תשומת לב להצגות שלה. לילדה יש טראומה מינית קשה בעברה, מקרוב משפחה. אחותי עדיין דואגת.האם הם נוקטים גישה הגיונית? הם טענו שהתייעצו עם מומחים אבל משהו נשמע לי מוזר, זו דרך טיפול מקובלת? אם לא, יש מה לעשות?

שלום רב, לחברה שלי יש שחלות פולציסטיות ו-וגינזם דבר אשר מקשה על הפעילות המינית שלנו, רציתי לדעת מה ניתן לעשות על מנת להקל עליה

היי עברתי טראומה מינית מתמשכת מאז שההיתעללות ניפסקה בגיל 13 אני פוצעת את הרואש עם הציפורנים מורידה דם תולשת סערות זה נימשך שעות אני מתוסכלת .אני שנים לבד מבודדת את עצמי חייה בפחד לא מסוגלת להיות בקשר עם אנשים רק עם מטפלים כי שם אני מוגנת אני מישתדלת להסתיר את הנשיות פוחדת שמישהוא יתענין בי ןלא אצליח להגן על עצמי לאחרונה אני לא נימצאת בשום טיפול מרגישה אחזבא ממטפלים זרקו אותי מטיפול לאחר ניסיון אובדני .אני רוצה להרגיש טוב להיות בקשר עם אנשים מה יכול לעזור לי [לא כדורים] .אני עם הפרעות אכילה קשים .לאחרנה קיבלתי פלש חדש .אני מתחילה לאבד תיקווה שיש סיכוי שאתגבר?

היי, אני לא אוהבת שנוגעים בי אז בטח שלא בקטע אירוטי שנצמדים אליי . כשיש מישהו שאני נמשכת אליו והרוב לא מושכים אותי במראה או שיש מישהו שהוא עדין איתי וכו' ויש מערכת יחסים אזאני יכולה להרשות לעצמי הבעיה שאף פעם זה לא קרה!!! ורציתי לשאול אותך האם יש לי חרדות עקב זה שכל בחור שאני יוצאת איתו פגישה ראשונה נמרח עליי?או שזו בעיה שלי? הרי צריך תקשורת ואם צד אחד לא מגיב אז למה מתנהגים ככה גם כשרואים שאני לא כזאת זורמת? שאלה אחרת האם כולם ככה מתחברים מהר אחד לשני?או שסתם מנסים ליצור אווירה. אני נעלבת מהיחב מעבר לזה שתמיד היו נוגעים בי ומיציקים לי ברחוב..מנסה לומר שאף אחד לא עדין איתי. ולכן אני מבולבלת אם הרתיעה שלי זה מיחס כזה או שאני ככה לא בסדר. תאורטית: אין לי חשק מיני לא חושבת על זה לא מאוננת לא עוברת ברחוב ורואה חתיכים.. וגם הבחורים שאני יוצאת איתם זה סתם. נגעלת מלכלוך וכו' ולכן גם כשגבר זר נמרח עליי זה יוצר גועל כי לא הכי מושך. אני גם נגעלת מעצמי ומהמון דברים בגוף של אדם... קשר רגשי כן חסר לי לפעמים המחשבה על הפעולה הטכנית של הסקס מצחיקה אותי נראה לי מטומטם שמישהו חודר למישהי מי צריך את זה? למה כולם מתעסקים בזה? וחותרים לשם? יש לי מודעות עצמית גבוהה דבר שיוצר אמלי גם מבוכה

היי, עברתי בילדות התעללות מינית במשך שש שנים בגילאים 10-16. הפוגע היה בן משפחה. התמודדתי מולו בבית המשפט (לפני 25 שנים) כשעדיין לא היתה מודעות כמו שיש היום. הוא הורשע ונכנס לכלא. בעקבות הטראומה נפגע לי התפקוד באופן כללי ואיבחנו אותי עם comples ptsd. היו תקופות בהן הייתי באשפוזים פסיכיאטרים ולעומתן תקופות של תפקוד מירבי בעבודה ובבית. כל השנים נרתעתי ממגע מיני בעצמי או עם אחרים והייתי בתחושות חרדה וגועל מעצמי ומאחרים בהקשר של יחסי מין ואוננות. יחד עם זאת ניסיתי לפתח קשרי זוגיות אינטימיים הכוללים יחסי מין עם גברים וכשהתייאשתי מגברים ניסיתי קשרים עם נשים מתוך חשיבה שאולי זה יהיה פחות מאיים. חייתי עם בת זוג 10 שנים כאשר בתחילת הקשר הצלחתי לקיים יחסי מין ולהתמודד תוך כדי עם חרדה ופלאשבקים אבל ככל שעבר הזמן יחסי המין היו מעיקים והרגשתי שאני צריכה לעשות זאת רק כדי לא לאבד את בת הזוג. שנאתי את זה. הרגשתי שאני אונסת את עצמי לעשות משהו שאני לא רוצה. תדירות קיום יחסי המין הלכה ופחתה עד שבשנים האחרונות לקשר לא היו יחסי מין או מיניות כלשהי בינינו. יש לציין שהקמנו משפחה ושנכנסתי להריון דרך בנק הזרע. כל השנים הייתי בטיפול פסיכולוגי לעיבוד הטראומה וההשלכות שלה על החיים שלי כאישה, בת זוג ואמא. כל השנים ועד היום אני מקבלת תרופות פסיכיאטריות לטיפול ב ptsd. בזמני תפקוד אני עובדת במקצוע טיפולי ונחשבת כטובה מאוד בתחומי. עם כל אלה, יש לי פחד גדול מאינטימיות ומיחסי מין, חרדה, רתיעה וגועל. כל אלה מביאים אותי בשנים האחרונות להימנעות מכל קשר שעלול להוביל להתמודדות עם מיניות ויחסי מין. אני מאוד מיואשת אבל עדיין מתקשה להשלים עם המצב. האם במקרה כמו שלי יש עדיין תקווה להחלמה בתחום המיני? יש לציין שבחמש שנים האחרונות אני מטופלת בלוטם, מרכז לטיפול בטראומה מינית. סליחה על האורך והמון תודה מראש.

שלום, מהן הסיבות לרתיעה ממגע מיני וגם רומנטי? קראתי על הרבה בתולים שמגיעים גם לגיל מבוגר הם סטרייטים אבל מתקשים בקיום מגע מיני כלשהו.. קראתי שזה קשור לטראומה מהעבר , האם זה נכון? אשמח מהידע שלך לדעת

שלום אני בחורה בת 28 שמחפשת מטפלת מינית לצורך חסימות מיניות שאותן אני חווה כל חיי אפשר לקרוא לזה חוסר מצטבר של פעילות מינית בחיי ואי קבלת פורקן בעקבות טראומות. מאיזה גורם אני יכולה לקבל המלצה על מישהי טובה מהעיר שלי? אני חדשה בעיר. בתודה דורין.

היי, אני בחורה נשואה עם ילדים, די "רגילה", ובסה"כ טוב לי בחיי אני מטופלת כבר תקופה אצל מטפלת מינית מוסמכת. כשהייתי ילדה , עברתי איזשהיא "התנסות" מינית ע"י מישהוא שאותו היכרתי אני לא יודעת להסביר מה בדיוק קרה, ואני גם לא ממש זוכרת ...פשוט עשיתי זאת מרצוני החופשי ולא ידעתי שזה לא בסדר. כיום, הרבה פעמים שאני ביחד עם בעלי, בחוויה שלי - זה כאילו "הוא" שם. ואז אני חשה מנוצלת ולא מסוגלת יותר להמשיך. מעולם לא סיפרתי לאף אחד על מה שקרה וכעת אני מאוד מאוד מתקשה לדבר על כך בטיפול...ולא מסוגלת לבטא במילים את הגועל שאני חשה כלפי מה שקרה..ובעיקר כלפי האיבר הזה שלהם שאותו אני שונאת יותר מכל.. אני מתקשה לנסח את שאלתי, ורק רוצה לדעת איך "מדברים על זה" בטיפול? אני פוחדת שאולי היא לא תאמין לי (כי אני באמת לא זוכרת), או שזה יישמע לה מגעיל (כי זה באמת כך)... אני נלחצת רק מעצם המחשבה... תודה רבה

הי, יש לי את הבעיה הזו פחד מאינטימיות כל חיי ברחתי אחרי כמה מפגשים ואולי לא הסברתי את עצמי לבחורים שקשה לי להיפתח ולהגיע למגע מהר. בזמנו ממש לא אהבתי שנוגעים בי ובכלל מחשבה על חדירה הרתיעה אותי זה כמובן קשור גם לקטע רגשי קשה לי לסמוך לתת אמון בבחור ובוא נגיד שייקח לי הרבה זמן עד שאוהב מישהו ואגיש שאני רוצה את הקשר באמת כמה זמן? לפחות חצי שנה. זה נוגע לעבר שלי ולא ניכנס לזה. אני התייאשתי מעצמי מזמן והפסקתי לצאת עם גברים מגילאי ה-20.אני תמיד ישר חושבת על מין וכו'.. השאלה אם אפשר כיום בגיל 40 להתחיל לצאת עם גברים או שזה בעייתי יותר?? אני כל הזמן מפחדת מדחייה או ממגע שאני לא רוצה בו. בעבר כשמישהו היה מתחיל איתי כבר הייתה לי בחילה כי תמיד נוגעים בי ישר והכל כאילו אני חברה שלהם כל כך טובה כשעוד בכלל אין ביסוס למערכת יחסים. מה את ממליצה לזרוק את עצמי למים? או לא לנסות דבר ללא טיפול?. איך יוצאים עם מישהו ומספרים לו שאין שום ניסיון? אני גם פתאום מרגישה שאני לא יודעת איך להתנהגו ושייקח להם גם הרבה זמן ואף אחד לא ירצה לחכות אפילו סתם לנשיקה אני לא מסוגלת רק שאני מכירה באמת..אבל הכל כל כך מהיר בימנו ובכל אופן צ מאז שאני נערה. אשמח לתשובתך

שלום, אני לא בטוחה שאני בפורום הנכון. אני בת 34 ומעולם לא היה לי צורך להתנסות מינית או לאונן בשום דרך לא לבד ולא עם מישהו מה שנקרא דחפים או סקרנות. גם לא היה לי צורך בחבר כלומר, לא הרגשתי עצבות או בדידות כמו שאחרות מתארות. תמיד הייתה לי סיבה להגיד למה לא לבחור שמתחיל איתי. בגיל ההתבגרות ממש לא הזיז לי והם היו מדברים שטויות כשמתחילים איתי. לאחר מכן כשבר התחלתי לצאת לא אהבתי את המגע המהיר קשה לי להיפתח רגשית ואני לא חרמנית אני גם לא אוהבת מגע במיוחד כך שלא היה לי נעים. אני זוכרת מישהו כשהייתי בת 20 ואמרתי לו שאני לא רוצה חבר אמר: אז משהו אצלך לא בסדר. מה דפוק אצלי? אני רוצה לציין שאני לא רוצה להישאר לבד בדירה ערירית מה שנקרא אולם נראה לי שלפעמים אני רוצה את הלבד שחבר תופס המון אנרגיות בעיה נוספת: כשיש מישהו שאני רוצה אני מתנהגת ממש מפגר יכולה לדבר שטויות לעשות טעויות מבחינת התנהגות ממש מבריחה. כשיש מישהו שלא ממש מזיז לי אני מתנהגת ממש בסדר כמו עם אחרים ואז חושבים שאני שנונה אינטיליגנטית.. ודבר אחרון אני הרבה פעמים מתחילה להילחץ כשמישהו מתקרב אליי ומנסה להתחיל איתי אם פעם היה לי ביטחון עצמי פתאום איבדתי אותו ואני מרגישה שאני לא יודעת איך להתנהג