תוצאות חיפוש עבור פסיכותרפיה-גופנית

ההבדל בין פסיכותרפיה גופנית לטראנס-פרסונלית?

מטופלת שפונה לעזרה בטיפול בביישנות מרופאים שואלת איך שיחה עם פסיכולוג תעזור לה מעשית להתגבר על הביישנות. היא מקבלת הצעה של מטפל לטיפול בחשיפה הדרגתית לסיטואציה של הבדיקה תוך הפחתת מתח נפשי. לאחר הצעתו קוראת אחרת שואלת : גם לי יש את אותה בעיה 05/11/2015 | 06:48 | מאת: יוהנה ביישנות.בבדיקות. האם בטיפול הפסיכולוגי אצטרך להתפשט בקליניקה של הפסיכולוג כחלק מהטיפול? יש לפונה בעיה של חרדה מבדיקות רפואיות שכוללות חשיפה גופנית (בדיקת שד ובדיקה גנקולוגית), והיא מנסה להבין למה כוונתו בחשיפה הדרגתית. https://www.doctors.co.il/forum-4200/message-3085/ https://www.doctors.co.il/forum-4200/message-3056/#message-3071

שלום ליאת שמי רעות, אני בת 27, עם תואר ראשון ומחפשת לימודי פסיכותרפיה גופנית.אשמח אם תוכלי להמליץ לי על מקום טוב. תודה ובברכה, רעות.

הייתי עכשיו במפגש של פסיכותרפיה גופנית והיה לי ממש נעים ומעניין שם. נכנסתי עם מלא מחשבות בראש בזזזזז ויצאתי יחסית הרבה יותר רגועה. היא גם נותנת המלצות לתרגילים בבית אם יתחשק לי לעשות.. מדהים כמה שהמח שלי נוטה למחשבות וכמה פחות מחוברת לחושים. היא אמרה שנעבוד על זה

הייתי רוצה גם להיות מסוגלת לעמוד מול כיתת תלמידים וללמד ולהדריך, אולי גם ילדים.. להנחות, להוביל, לתת השראה, לתת הנאה, לתת למידה, לאפשר. להציב גבולות כשצריך, למקד, לעודד... ואם איזה ילד מתפרע ולא מקשיב למרות כל ההערות והאזהרות והניסיון להשלכות למעשים, לגשת לדבר עם ההורים שלו ... רוצה להרגיש גם סמכות . גם מסוגלות גם אחראית וראש גדול. סומכת על עצמי. מקבלת החלטות. מובילה רעיונות . מיישמת משימות . אני בת 34 ואני רואה איך יש אנשים בגיל 20 שכבר מסוגלים הרבה יותר ממני בקטע כזה. יש להם מן בטחוו... גם אני רוצה. רוצה להיות נורמלית. מפותחת . נורמלית. מסוגלת..... יש לי סיכוי??? יש לי תקווה?? למה זה ככ קשה לי להגדיל ראש במעשים???? אין לי בטחון ביכולות.. אין כח לחשוב ביעילות פרקטית אני רוצה לסמוך על עצמי!!!!

הייתי היום במפגש אחד. היה מעניין. שונה. בטלפון ביקשתי שתקבל אותי בתעריף מסוים שהוא מה שאני יכולה לעמוד בו, אותה עלות כמו שהעוסית נתנה לי פעם, היא הסכימה לתת לי הנחה כזאת . אהבתי את ההתחשבות כי לא כולם מגלים כזאת. בשיחה וגם בפגישה הרגשתי שההקשבה שלה טובה ומרגיעה כזאת. היא גם נתנה לי תרגיל לבית העניין שבסוף הפגישה במועד התשלום היא לא הוציאה קבלה/חשבונית כמו שעושים בדכ. לא שאני צריכה קבלה אבל זה קצת משאיר הרגשה לא נוחה, פחות רשמית ומקצועית כי בכז היא אשת מקצוע טיפולי ולא סוחרת בשוק הכרמל או משהו. טוב שיהיה לה לבריאות. כנראה זה עניין דו כיווני. אם היא באה לקראתי עם ההנחה אז אולי ככה היא מרגישה יותר שלמה עם זה אם היא ממזערת לעצמה את ההפסד הכספי בדרך עקיפה. החלטתי שפשוט אעלים עין ואבליג. זה לא מהותי. כבר הייתי אצל מטפלים מקצועיים עם קבלות והכל והטיפול לא היה מועיל ואפילו להיפך במובנים מסוימים.. זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה שאני אקח משם תהליך וחוויות שיגמישו ויעשירו אותי ויעזרו לי למוסס כל מיני מחסומים. להיות יותר שלמה ויצירתית. זה מה שחשוב. באמת הייתה לה מן 'הקרנה' מיוחדת. מאד נעימה ומרגיעה. אהבתי את זה. ולגבי התרגיל לבית, זה אמור להיות משהו יצירתי. ואו כמה זמן שלא הייתי יצירתית כבר... מרוב אינטלקטואליזציה פסיכולוגיסטית התעייף לי המח והתקבע... עכשיו היא בקשה ממני להתעסק בהבעה אומנותית כלשהי בחומרים.. סוויץ לא קל בשבילי אבל אנסה להתמודד עם זה כמיטב יכולתי. אפילו אנסה להנות מזה!!

אודי קבעתי אם מישהי מומחית בתחום הזה. נראה לי יותר יצליח לגעת בי, תרתי משמע... ורואה שלא פרסמת אף הודעה שלי מאז הפעם האחרונה... הכל היה מבחינתך 'עוד מאותו דבר'? בטח אתה חושב שאני אחראית/אשמה בכל מה שקרה בטיפול ההוא.. :/ אתה חושב את זה?

אז מה כן? טיפול במגע/תנועה/עיסוי? מה נחשב טיפול שהוא נוגע שמקומות שלפני המילים ומרפא אותם?

שלום רב, אני פונה בעקבות ייאוש שיש לי מנושא הלימודים. בשנת 2012 ניסיתי להתקבל למסלול לימודי ביוסינתזה בקמפוס ברושים שבת"א ולא התקבלתי. בשנה שאחרי אמרו לי שמי שלא התקבל לא התקבל ולא ניתן לעבור שוב סדנת כניסה. בשנת 2013 ניסיתי להתקבל למסלול כללי של פסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן שבת"א וגם לא התקבלתי. הגעתי לשם במצב נפשי לא מאוזן וחשבתי אפילו לצאת באמצע הסדנה. אני מאוד רוצה את מסלול הלימודים הזה ומעדיף מאוד את הביוסינתזה שכן הייחודיות של המסלול מדברת אלי יותר. השאלה שלי היא האם לגשת שוב לשתי המקומות הללו או לוותר ולחפש מסלול אחר יותר קצר דיאטטי אבל פחות גדול ורציני עם הכשרה סופית שהיא פחות מתקדמת. במהלך השנה האחרונה עברתי התקף פסיכוזה והייתי מאושפז כשבועיים באברבאנל. המצב החברתי שלי לא בשמיים ומבחינת התקשרות אני לא אלוף, בטח שלא בימים אלו. אני כנראה אקבל סיוע בנושא הלימודים כחלק מסל שיקום של ביטוח לאומי ואני אברר דרכם האם הם יכולים לעזור לי במצב הזה להתקבל לאחד משתי המוסדות שאני מעוניין בהם. יש לי חוסר בטחון גם בגלל ההתקף הזה והמצב התקשורתי-חברתי שלי שהוא לא גבוה - וגם בגלל שלא התקבלתי פעמיים. איך אני משפר את הבטחון העצמי שלי לקראת הסדנאות הללו בחודשים הקרובים? תודה מראש, אורי.

הייתי מאוד רוצה לשמוע אם קראתם את הספר או הכתבה שהתפרסמה ומה דעתכם? מה דעתך ליאת? אי אפשר ממש לדעת מה היה בטיפול ואי אפשר לשפוט אמא שאיבדה בת ובכל זאת היא מאוד ממורמרת על הפסיכולוגית שלה... אני חושבת שהיא הגזימה...הרבה מהתחושות שלה גם אני מרגישה כלפי הטיפול, אבל יש הרגשה שהיא לא בקשה את מה שממש רצתה מהמטפלת ועזבה אולי מוקדם בלי לדבר על הצורך שלה בחיבוק.... הנה קישור http://www.israelhayom.co.il/article/166023

שלום לך מקווה שתוכלי לעזור לי. אני בוגרת תואר ראשון בחינוך ( התמחות אנגלית) ועשיתי הסבה לסיעוד כאחות מוסמכת. לקח לי זמן להבין ולהפנים שמה שמעניין אותי מאוד זה התחום הטיפולי ואני מאוד מעוניינת ללמוד פסיכותרפייה ולעסוק בתחום הטיפולי ( בעיקר הכיוון הוא עם ילדים/נוער). לא הצלחתי למצוא מקום ללימודי פסיכותרפייה מבלי תואר שני בעבודה סוצאלית. האם יש מקומות שמכשירים /מוסדות לימוד לפסיכותרפייה עם הנתונים שיש לי. אני רואה במקצוע זה את עתידי המקוצעי ומאוד הייתי רוצה להגשים את החלום תודה

שלום, אני בתקופה קשה בחיי. חוויתי דחיה מאוד קשה ופרידה כואבת מבחור שאני אוהבת כבר שנים, בנוסף היו לי בעיות עם השוכר בדירה שלי שהלכו והדרדרו עד לכדי איומים מצידו על חיי. כל זאת קרה במקביל ואני מצאתי עצמי מתמודדת עם הכל לבדי. אני בת 33 וחשה כי חיי אינם כפי שהיית ירוצה שייראו, וזה הציף לי המון דברים על פני השטח. בשבועיים האחרונים אני קמה בוכה כל בוקר, מצב רוחי ממש ירוד ואני מרגישה אומללה. אני אוכלת כרגיל, משתדלת להתעמל אם כי הפחתתי מעט את התדירות, עייפה רוב הזמן, ישנה טוב לסירוגין ורע לסירוגין, מכריחה עצמי לצאת עם חברים הרבה כדי לא להיות לבד, עושה הכל עם מעט מאוד חשק. עשיתי עכשיו שלושה מבדקי דיכאון באינטרנט - מבדק בק שעשיתי פעמיים ומבדק הדיכאון של ברנס. בשניהם יצא שאני סובלת מדיכאון קליני בינוני-חמור. האם ניתן להסתמך על מבדקים אלו? יש לציין כי התחלתי לפני חודש וחצי טיפול פסיכותרפיה גופנית ומחר בפגישה אני מתכוונת להעלות בפני המטפל שלי את ממצאי המבדק. האם זה הטיפול הנכון עבורי כעת? תודה, שיר

שלום , אני בעלת תואר ראשון במדע המדינה ויחסים בין לאומים . אך תחום הפסיכותרפיה מאוד מעניין אותי לפיכך אני מעוניינת ללמוד תחום זה אך אני רואה שיש בה ענפים רבים כגון הוליסטית , גופנית וכו' האם תוכלי לשפוך קצת אור על תחומים אלו ובעיקר מהם אפשרויות התעסוקה במקצוע . כמובן שאני יודעת ששאלותיי מצריכות הכוונה יותר ספציפית אך כל תשובה תהיה עבורי מועילה כדי שאוכל לקבל את ההחלטה הנכונה . בתודה מראש מיכל

שלום רציתי לדעת אם יש הבדל בין פסיכותרפיסט שהוא פסיכולוג קליני לבין עובד סוציאלי. תודה

שלום אני מעוניין בלימוד פסיכותרפיה גופנית וזה עולה מאוד יקר אין לי מימון מההורים ולא ממני אשמח אם תודיעו לי איך אפשר לקבל מימון, תודה רבה לכם המשך יום נעים.

שלום רציתי לשאול האם פסיכותרפיה גופנית כוללים למעשה ספורט? האם יש בזה שיעורי ספיניניג? חדר כושר? כל המידע שמצאתי זה כאן: http://psychotherapy.reidman.co.il/ תודה

שלום נעמי וחברי הפורום, תהיתי מהם המוסדות המרכזיים בהם ניתן ללמוד פסיכותרפיה גופנית, והאם יש הבדל ביניהם מבחינת ההכרה בארגונים האירופאים / ישראלים. האם יש ארגון ישראלי כלשהו שמכיר בפסיכותרפיה גופנית? אני מכיר: רידמן, תלתן, קמפוס ברושים (ביוסינתזה), יש עוד? אני מניח שאת לא תמליצי במפורש על אף בית ספר (אם אני טועה אז כמובן שאשמח לשמוע המלצה), אז אשאל אחרת - איך את מציעה לבחור? לפי השיטה (ביוסינתזה של בואדלה מול גישות אחרות של לואן וכו'), לפי המיקום, לפי הקמפוס, או אולי לפי המורה? ולמקרה שאחליט להיות הרפתקני - איפה הבסיס של הפסיכותרפיה הגופנית כיום בעולם? מהם בתי הספר הרציניים או הגדולים בעולם לנושא זה? תודה מראש!

שלום, אני בת 25 , לפני שנתיים וקצת רצתי על הליכון ופתאום הדופק צנח והרגשתי רע, נשכבתי והדופק קפץ חזרה אבל כל האנרגיה כאילו נשאבה ממני, נהייתי חלשה מאוד . הדופק החזיק 3 ימים על 120 במנוחה, ואז הרגשתי שהאוכל התחיל להיתקע לי בגרון ועברתי לאוכל נוזלי, אחרי יומיים כמות האוכל ירדה לשליש מהכמות הרגילה – פשוט כי הרגשתי שאני מפוצצת אפילו מיוגורט קטן . אחרי חודשיים של בדיקות התאשפזתי עם דופק 140 . אחרי 5 ימי אשפוז לא מצאו כלום ובמצב הזה שחררו אותי הביתה . ניסיתי כל טיפול אלטרנטיבי שקיים כולל פסיכותרפיה גופנית . הדבר היחיד שעזר לי היה הדיקור – בזכותו חזרתי לאכול מוצקים, הדופק הסתדר אבל במאמץ הכי קל הוא עולה מיד ואני מרגישה רע וחלש וחסרת אוויר, כמות האוכל נשארה קטנה מאוד ולמרות שאני אוכלת מוצקים האוכל עדיין נתקע בגרון . אנרגטית אני חלשה מאוד וקשה לי מאוד לתפקד ביום יום . אני גם רוכבת על סוסים וזה קצת עוזר לי מבחינת אנרגיה . כמו שאמרתי אני מיואשת ופניתי לפסיכיאטר, אני לוקחת ציפרלקס כבר חודשיים והוא לא עוזר בכלל . לא בטוחה שזה קשור אבל באותה תקופה שכל זה קרה לי חשבנו להביא ילד ראשון, מאוד רציתי אבל חששתי מההריון , לא פחד מקפיאה רק חשש רגיל ממשהו שאף פעם לא חוויתי . האם היפנוזה יכולה לעזור ? מה אפשר לעשות, אני סובלת כבר שנתיים ... תודה מראש על העזרה !

קרה לכם פעם שביקשתם בסוף פגישה (כאשר זה התאים לתוכן של הפגישה) לתת חיבוק ונתקלתם בתגובה של רתיעה עם "זה לא מתאים"? לי זה קרה, והרגשתי נורא מבפנים, רציתי לברוח את הכמה פסיעות עד לדלת היציאה מרוב בושה, וכאב של חרטה על שהעזתי לבקש לעשות משהו שהתקבל ככה. זה מצב פאתטי - רציתי לקבור את עצמי מרוב בושה.התחרטתי על הרגע שזה ייצא לי מהפה... בעבר בנסיבות אחרות זה הגיע ממנה (החיבוק) ועזר לי... אז חשבתי שבפגישה הזו, כשזה היה קשור ומתאים (לדעתי) לתוכן, אפשר להעז לבקש, הרגשתי פתאום צורך עז.... בחיים שלי לא ביקשתי מאדם לתת לו חיבוק... אבל התגובה הזו - העיפה אותי אחרוה ב"בום" חזק.רציתי להיעלם. מה דעתך, ליאת? אולי עוד מישהו זה קרה לו? האם זה הגיוני להרגיש כאב של דחייה כזה עמוק? ואני מתביישת נורא לבוא שוב, לא מסוגלת להסתכל לה על הפנים. בא לי לבטל את הפגישות ולא לחזור לעולם. או אולי רק אחרי המון זמן, כשזה "יירגע" לי. אם בכלל. כמובן שאני משחזרת בראש כל הזמן את ה"רגע" הזה. כאילו זה 'קליק' שהונצח במצלמה נסתרת. ומנסה לדמיין איך הייתי הולכת בלי לבייש את עצמי ככה - לשאול אם אפשר לתת לה חיבוק ולהיתקל בסירוב הזה.... אבל זה היה. ואי אפשר לשנות. ובכל פעם כשמשתחזר לי (שזה בערך בכל רגע פנוי ממחשבה אחרת) אני מרגישה כאב חד של סכין בנשמה... איך מתגברים על זה?

שלום, אדם קרוב אלי לא אוכל ירקות (למעט תפוח אדמה בטטה ועוד מספר מועט מאוד של דברים שניתן לספור על יד אחת) ולא אוכל כלל וכלל פירות הוא מודע לכך שזה פוגע בבריאותו ובאורח חייו, אני מחפש טיפול כלשהו (קליני פסיכולוגי אלטרנטיבי או כל דבר אחר) שיגרום לו להתחיל לאכול דברים מהצומח חיפשתי הרבה אך לא מצאתי, האם אתן מכירות טיפול כלשהו? תודה

שלום, אני מתלבט לגבי לימודי "פסיכותרפיה גופנית". מתוך חיפושים באינטרנט ובמקומות הלימוד השונים אני נוכח לדעת שזהו תחום שלא כל כך נפוץ, או שאינו נלמד בצורה נרחבת כל כך, האם את מכירה את התחום? מקומות עבודה? מקומות למידה שנחשבים "טובים"? רב תודות ושבוע טוב

בלה שלום רב אני סובלת ממה שאתן מגדירות אכילה רגשית. ניסיתי כבר דיאטניות,אימון אישי כמה פעמים וגם טיפול פסיכולוגי אבל שום דבר לא ממש שיפר את המצב. האם יש משהו אחר שיכול לעזור לי. אני נואשת,רויטל.

אני רווקה בת 20 עברתי ילדות ממש לא פשוטה הוריי לא נגעו בי לא היה שמץ של מגע אפילו לא חיבוק חוויתי המון אלימות מילולית, ופחד מההורים לעיתים הייתי ילדה אומללה וכועסת ומלאת בכי. כיום אין לי אמון באנשים, יש לי רגישות מוגזמת למגע כל דבר קטן גורם לי להגיב ואני לא מסוגלת שיגעו בי! אפילו בתוך חיבוק של ידיד קרוב אני מוצאת את עצמי רועדת ומתכווצת ואני פוחדת פחד מוות מיחסי מין, שום דבר שקשור במגע לא יושב לי נכון על הגוף אצל בנות אני משחררת בלי הרבה קושי ונותנת להן לחבק אותי ולגעת בי אצל גברים אני לא מסוגלת זה פשוט מפחיד אותי! לפעמים כשנוגעים בי אני לא מרגישה שום דבר רק את הנגיעה הפיזית, ואני כל הזמן מכווצת ונוקשה, אני לא זוכרת כמעט כלום לפני גיל 13 ואני נמצאת אצל עובדת סוציאלית שעוזרת למוח לא לגוף איזה שיטת טיפול יכולה לעזור לי להתרפא? אני כל כך פוחדת לגעת בפצע הזה ולשחרר (אני דתייה אז לא כל טיפול מתאים)

אני בעלת תואר ראשון פסיכולוגיה וניסיון מועט במדיטצית ויפאנה כפי שמלמד גואנקה. אני מעוניינת ללמוד פסיכותרפיה גופנית ואני בלבטים בין מכללת רידמן למכללת רחובות מכללת רידמן מציעה לימודים של 5 שנים עם תעודה עימה ניתן להירשם לארגון האירופאי אך ללא סף קבלה מרשים ולעומתה, רחובות מציעה מסלול ייעודי לבעלי תואר ראשון או תעודה טיפולית עם דגש ברור על סטאז' שאני מניחה שקיים גם ברידמן) מאחר ואיני מכירה את השוק, האם ישנה העדפה של מקומות עיסוק לתעודה ממקור מסויים?