תוצאות חיפוש עבור רטינובלסטומה

שלום וברכה ראיתי באתר שלכם שאם יש בעיה ברשתית מי rop שלא טופל יכול לקרות מי זה רטינוסבלומה או שאין קשר??? יש לי בעיה של rop ברשתית ולא טופל בעיקר בעין ימין והבנתי שרטינסבלומה יכול לקרות או מי rop או מי קרטקט אחורי או מי אוביאיטיס יש לי ב2 העיניים קרטקט אחורי אבריונמלי וגם בכצט ברשתית בעין שמאל אשמח למענה

איך זה נראה

הי...אני סבתא לנכד מקסים בן 6. בני(אבא שלו)חלה בגיל 5 ברטינובלסטומה ונותר עם עין אחת בריאה מאז ועד היום ברוך השם בריא לפני שנכדי נולד הוריו הלכו לפרופסור מוטי שוחט לבירור גנטי.כלתי עברה בדיקה גנטית בסיסי השיליה על מנת לוודא שהתינוק לא יוולד עם הגן הפגום (רטינובלסטומה)..ואכן הבדיקה חזרה תקינה חד משמעית. היום אחרי שהנכד עבר בדיקת סקר בכיתה א הוא הופנה לרופא עיניים כי התוצאות של חדות העין היו 4/6...4/8..ולכן אני מודאגת כי כל דבר כזה מעורר חרדה לאור עברו של האב..שאלתי היא:האם לאור העובדה שהנכד עבר בדיקה גנטית בהיותו עובר שחזרה תקינה לגן הפגום..אנחנו יכולים להיות שקטים ..וזה רק עניין למשקפיים? כמובן שנלך לבדיקה נוספת אבל הדאגה מדירה שינה מעיני..תודה

בסיכום הבדיקה נרשם "בהשוואה לבדיקות קודמות קיימת נסיגה במענים הרטנליים והפרבליים" מהם נהנים אלו?

תודה על תשובתך הדרוזן שנאגר אויב אוף רטינה יכול להיות מצב לא פעיל כפי שצינת בתשובתך

אבקש לדעת מה אומר דרוזן דגארנטיב רטינה פיגמנט פרביאסל נאמר לבוא לבקורת עוד חצי שנה המצב גבולי מה המשמעות

ההיתי בביקורת שגרתית אצל רופאעינים וטען שיש שינוים בעין בעקבות גיל דרוזן דנזארטיב אוף רטינה מה זה אמר לבוא עוד חצי שנה כי מאד גבולי אני מאד מודאגת תודה על תשובתך

הי...בני חלה בגיל 5 ברטינובלסטומה..ומאז ועד היום עם תותבת בעין אחת ובלי בעיות רפואיות תודה לאל. אשתו עברה בתחילת ההריון בדיקת סיסי שיליה על מנת לברר אם העובר שהיא נושאת תקין ובריא מבחינת המחלה ואכן נמצא שהכל בסדר..ונולד להם תינוק מקסים ובריא..השאלה שלנו כסבים שלו האם אנחנו יכולים להיות רגועים לאור בדיקת סיסי השליה שלתינוק אין חשש חס וחלילה לחלות ברטינובלסטומה..תודה רבה

ערב טוב, קטני שלי אובחן בגיל חודשיים עם רטינובלסטומה. עבר טיפולים כימותרפיים רבים וצינטורים. היום יש מאין תקופת רגיעה אך אנו שמים לב שכמעט ולא יוצר קשר עין. האם בגיל שנה ו4 כדאי לבדוק אוטיזם או שזה מוקדם מדיי?

הי..בנח בן 32..בגיל 5 עבר עקירת עין ימין עקב רטינובלטןמה..מאז ועד היום בריא..לאחרונה התחתן ועבר בדיקת גנטית על מנת לבדוק תורשתיות.בתוצאות נאמר לו שהתגלתה מוזאיקה ב10%..היועץ אמר שהוא מרוצה מהתוצאה כי הסיכוי ללידת ילד בריא הוא גבוה.למרות הכל נעשתה לזוגתו בדיקת סיסי שיליה שיצאה תקינה מבחינת הרטינובלסטןמה. אני מאושרת מזה שהעובר בריא מהבחינה הזאת..אבל מה שמטריד אותי לגבי בני הוא הסיכון לפתח חס וחלילה סוגי סרטן אחרים בעתיד...האם יש סיבה לדאגה?

שלום רב..רציתי לשאול האם אחרי 25 שנים מאז איבחנו אצלי רטינובלסטומה בעין אחת ספורדית וללא סיפור משפחתי..אני עדיין צריך ללכת לבדיקות של העין הבריאה?הייתי בן 5 באיבחון ועברתי עקירה של העין..מאז אני עם תותבת ונהנה מבריאות טובה.תודה מראש

הי..אני בת 23.בגיל 5 אובחנתי כחולה ברטינובלסטומה חד עינית,עברתי עקירה ומאז ועד היום אני עם תותבת ללא בעיות בריאות מיוחדות..נמצאת במעקב במרכז רפואי פעם בשנה בערך.אני חיה את חיי בחרדה תמידית מהעתיד ומהסיכוי שאני אפתח סרטן נוסף בגלל התורשתיות של המחלה למרות שהיא הוגדרה אצלי כספורדית.אני גם בחרדה שהעין היחידה שלי לא תפתח גידול נוסף.אני יודעת שעברו מספיק שנים מאז חליתי אבל תוהה לעצמי אם אי פעם אני אוכל לנשום לרווחה ולדעת שאני לא בסכנה יותר..כתבתי לכם כי אין כל כך עם מי לדבר על זה..ואני מודה על כל תשובה

שלום ביתי בת 6 לאחר טיפול כימותרפי והקרנות עקב רטינובלסטומה אתמול הבחנתי בתם אפור בלבן של העין מה זה יכול להיות?מודאגת נורא

שלום שמי שולי ואני בת 50 אני חולת סוכרת ומזה שלוש שנים אני עושה זריקות לוסינטוס ואווסטין ובנוסף לזה לפני חצי שנה עשיתי ניתוח רטינה בעין ומאז חלה הידרדרות ואין שיפור במצבי למרות שאני מאוזנת מבחינת הסוכרת האם יש טיפולים אחרי שאולי יכלו לעזור לי אשמח לקבל תשובה בברכה שולי

שלום, אני נשואה עם שני ילדים קטנים בת כ-30. אני נמצאת כבר כשנתיים בערך במשבר זוגי עם בעלי בעל עליות ומורדות. אנו גם נמצאים בטיפול זוגי אך אני לא רואה התקדמות אצלו. אני מבחינתי עשיתי עבודה עם עצמי לשינוי הגישה להיות יותר חייכנית, נחמדה ומקבלת גם כשקשה לי. אני עובדת במשרה מלאה ותובענית מאוד וחוזרת כל יום לשני ילדים ומטפלת בהם כמעט עד השינה לבד (בעלי חוזר מאוחר). למדתי לא לקטר שרב הנטל עליי ולקבל גישה חיובית לחיים. למרות הכל, בעלי ממשיך בשלו. הוא בקושי מתייחס אלי, ולרב התגובה כשאני מנסה לשוחח עמו היא שהוא זקוק לשקט ומנוחה. אם הוא מדבר כבר אז הוא ממש "עושה טובה". כל דבר שמבקשים ממנו (הליכה לסופר, סידורים בבית וכו') נתפס כמטרד וגורר רטינה ולפעמים גם עצבים. אני חושבת עשר פעמים אם לבקש ממנו בכלל. התחושה היא שכל יצירת קשר עמו מהווה עבורו מטרד. אני לא יודעת למה הוא מתנהג ככה. אני אשה יפה, מטפחת את עצמי, משכילה, אמא טובה לילדים. אפילו כשאני כועסת ואף מגיעה לבכי התגובה היא התעלמות מוחלטת. אני שואלת את עצמי מה קורה פה? למה המצב הוא כך? אני מאוד מתוסכלת ולא יודעת איך לשפר את המצב והאם זה אפשרי בכלל. אודה לחוות דעתך.

התינוק שלנו בן חמישה חודשים מקסים מדהים וחיוני. מתפתח כפי שצריך. אני קורא המון וכמובן שמרגע לרגע מבין פחות איך אמורה להיות ההתפתחות של השפה. עד לפני כ-3 שבועות היה מדבר ואפילו צועק הרבה יחסית בעיקר בהברות פתוחות של האאא וכ'ד. לא גה לא דה , בה, לה ולא שום צליל אחר. לאחרונה הצליל העיקרי המלווה אותו הם קולות רטינה. הוא צוחק ומחייך עד מאד שמצחיקים אותו ושרים לו. הוא מקסים ומתקשר, אנחנו גם מדברים איתו כל הזמן ודואגים להשמיע לו קולות כמו גהגה ודהדה אבל הוא לא חוזר עליהם. אשמח מאד לדעת אילו קולות הוא אמור להוציא ובאיזה גיל. מה "נכון" בשלבי ההתפתחות והאם הכל בסדר עם הגוזל שלנו. תודה.

בימים האחרונים אני מרגישה שאני מאוד זקוקה לפורום, כמו שהכרתי אותו מפעם. זו שורה לא מוצלחת, אני יודעת.. יש בה משהו מלין או לא מרוצה, וזה, אני יודעת, מיד מרחיק אותך קצת או מציב אותך בעמדת קריאה חשדנית וחסרת חשק. (לא לזה התכוונתי).. כשאחתום את שמי למטה, או אולי פה למעלה בשורת המחבר, ארחיק אותך צעדצ'יק קטן נוסף לאחור. את מבינה- איכשהו השתלשלות היחסים בינינו (יחסים? בינינו? את ודאי שואלת בפליאה..)..לא מאפשרת לי לכתוב מילה אחת בלי למחוק אותה. אז אני מתגעגעת לזמן שהרגשתי אחרת. זו לא האשמה או רטינה. סתם צורך.. אוף.. לא יודעת.. אני כנראה לא אצליח להעזר במקום הזה ובך כמו שהייתי רוצה.. הייתי נורא רוצה מקום שמכיר ואוהב אותי קצת, שכשאכתוב אדע שמישהו מהצד השני מחייך קצת בחיבה כשהוא קורא אותי. שכאביי או התלבטויותיי נקראים בתערובת של הבנה, צער וחיבה.. שמישהו שם מרגיש אותי קצת. לפעמים אני נורא צריכה את המקום הזה כמו שהכרתי אותו מפעם. כשהיה לי מקום או פינה קטנה וחמימה משלי בקרבו. הוא נעלם מזמן, אני חושבת.. ממש מזמן.. אבל פרידה, כך אני יודעת, קשה לי מדיי ואף פעם לא באמת מושלמת (מהמילה להשלים, לא מהמילה מושלם). בשבועיים האחרונים אני בסוג של דכאון, אני חושבת.. אין יום שאני לא בוכה בו. גם באוטובוס, לצערי. כשאני מגיעה הביתה אני נכנסת למיטה, ובחגים וסופי שבוע זה קשה במיוחד כי נשארים בבית. אני אומרת לעצמי שזה מועצם בגלל המחזור החודשי, אבל יודעת שבדרך כלל זה לא כל כך ארוך, העצב הזה.. אני בסוג של אבל על אמא שלי, מאז אמה של חברתי נהרגה במפתיע. אין לי את מי לשתף, למעט המטפלת שלי, אבל גם זה קשה- להיות אבלה על מי שעדיין נמצא. אני זקוקה לה יותר מבדרך כלל וממש קשה לי להרפות ממנה במחשבות. וגם זה קשה- הצורך הפועם הזה בנוכחות שלה. אני לא יודעת איך כתבתי לך את כל זה. כשניסיתי כמה פעמים השבוע, מחקתי ברגע האחרון הכל בתחושה ש"את ממילא לא קונה את זה", כמו שכתבת למטה לרון. לא קונה את הכאבים שלי. אולי המשפט הזה לרון הוא שעודד אותי לכתוב בכל זאת. אני מרגישה שאת מעדיפה שאכתוב כמה שפחות, וקוראת את מה שאני כותבת בתשומת לב וחשדנות, שלא יסתננו פנימה תכנים שאת לא מעוניינת שיופיעו פה. מרגישה שהכאבים שלי בנאליים, את מרפרפת עליהם מהר, מחפשת לקצר אותי ואת הדיאלוג שיכול אולי להיות. את המילה בכי קשה לי לכתוב במיוחד.. הבכי שלי דוחה אותי קצת, כשאני חושבת עליו מעינייך. מרטיב וזר ומגעיל.. אני ואת, כנראה או אולי, לא נסתדר.. לא חשוב מה אכתוב לך ארגיש מ"סוג המטופלות" שצריך להרחיק ולשמור איתן על גבולות ברורים כל הזמן. בפועל אני לא כזאת, אבל זה לא משנה. והסיטואציה הזאת קשה לי, ובאופן אולי פרדוכסלי, גורמת לי להתנהג בהתאם לציפיות שאני מייחסת לך. ובמקביל- שלא כמו אחרות שמאוד מתחברות אליך, אני מודה שאני לא. לא מתחברת ולא כל כך מחבבת גם. אולי נפגעתי מדיי. ובכל זאת נמשכת לכתוב לך. וגם זה קשה נורא. אולי המונולוג הזה יגרום לך להחליט לא לפרסם. אני מאוד מקוה שבכל זאת תתני לי להניח כמה דברים כאן, גם אם זה לא בדיוק מה שהיית רוצה שיכתבו בפורום שלך. אני יודעת שקצת לא קל איתי פה, וגם לא עם כל ההשלכות שאולי פרקתי פה. (מאידך- פורום אינטרנטי בנושא פסיכולוגיה קלינית מו?עד, יותר מאחרים אני חושבת, לאלף השלכות של כולנו... מקוה שלא אכפת לך להחזיק (או להניח) גם כמה משלי..) (אל תסנני אותי, בבקשה..אני ממש צריכה לכתוב) לילך וסליחה שלא כתבתי את שמך למעלה, או אמרתי שלום כמו בן-אדם.. באמת שניסיתי.. "זה יגעיל אותה" חשבתי.. "זה לא אמין.. נשמע מניפולטיבי ומעצבן", אני אומרת עכשיו.. מילא.. (נאנחתי) ל. מבטיחה לא לכתוב ככה הרבה..

באתי אליה קצת כועסת היום. הרגשתי שהייתי מעדיפה להיות במקום אחר (בשבעה של אמא של חברתי.. היא נפטרה.. :-( ), והיא רצתה שאגיע בכל זאת. לא הייתי רק כועסת, גם קצת אהבתי אותה שלא זרמה עם הויתור הקבוע שלי ו"הכריחה" אותי לבוא, אבל בכל זאת הרגשתי איזו רטינה פנימית. אבל הזמן שלנו עבר מהר מדיי, והרגשתי- כמו כמעט כל יום לאחרונה- שאני לא מספיק משהו. שאני לא מצליחה ממש להביא את עצמי, שאני מדברת תמיד על אותם הדברים ולא מחדשת לה הרבה, שאני קצת משעממת. שאני לא מספיק, בקיצור. והזמן עבר מהר ואני לא רציתי ללכת והרגשתי עצבות שנגמר, וגם קצת כעס על זמן שהרגיש פתאום מבוזבז. לא רציתי ללכת לשום מקום.. או שאולי רציתי ללכת לבית של ההורים לראות את אמא שלי. והרגשתי רע ונורא שלחברה שלי אין אמא בחיים שתוכל ללכת אליה, והרגשתי רע שאמא שלי כבר לא יכולה באמת לנחם אותי כמו כשהייתי ילדה. ישבתי על הספסל ליד הבית שלה, בחושך, וככה הזמן עבר ולא שמתי לב ופתאום היא עברה לידי. היא ראתה שיש שם מישהו, אבל כנראה בחסות החשיכה לא ראתה שזו אני. דמיינתי שהיא אולי כועסת שאני שם, ואולי בכוונה מתעלמת, כי אנחנו מחוץ לחדר ואולי כך נהוג. מלמלתי סליחה ממש בשקט, אבל היא שמעה ונעצרה, התקרבה והתכופפה קצת לראות מי זה. שאלה מה אמרתי, ביקשתי שוב סליחה, חצי מיואש, על שאני עוד שם ולא הלכתי. היא מצידה ביקשה סליחה שאולי הפריעה. שאלה אם אני בסדר ואם ארצה שתשב איתי קצת. כמובן שמיד אמרתי שהכל בסדר. היה לה מזרון יוגה קטן צרור על הגב והובכתי שאני אולי מביכה אותה. היא חייכה וקצת ליטפה בעיניים, אמר שתחזור עוד שעה אם עוד אהיה כאן.. הלכה ליוגה ואני נשארתי לבד. הבית שלה נשאר לבד, בחושך, ומשהו בי הרגיש פחות על המשמר בלבד הזה והצלחתי לבכות קצת. לפעמים אני קצת רוצה שתכאיב לי.. שארגיש אותה יותר, שארגיש כואב ובידיה. חלושה ואולי קצת מובסת. מתמסרת אולי קוראים לזה.. לא שאלתי כלום.. לא נורא? לילה טוב לילך

שלום, אני סטודנטית שנה ד' לאופטומטריה. אני צריכה לכתוב עבודה עלexudate ברשתית(פירוש,מיקום,סוגים שונים ומחלות) רציתי בבבקשה אם תוכלו להפנות אותי למאגרי מידע מתאימים (ספרים,אתרי אינטרט וכדו').תודה רבה! מינה.

שלום יש לי שאלה... רציתי לדעת האם זה יכול להיות שיחזור לי הגידול בעין לאחר שעקרו לי את העין והוציאוו הכל ויש לי כרגע פרוטזה האם זה יכולה לחזור? האם זה יכולה לקרות גם בעין השנייה?

תאים מאירי עיניים הפוטנציאל העצום של תאי גזע לתיקון נזקים ברשתית מאת: פרופ' ראובן אור, מתוך: העיתון הישראלי לרפרקציה, גליון 15, אוגוסט 2006 בארבעת העשורים האחרונים נעשה שימוש בהשתלת תאי גזע המטופוייטיים (תאי אב ממקור מח עצם) כדי לתקן מגוון רחב של מצבי כשל במח העצם, בעיות מטבוליות מולדות, חסרים חיסוניים, ממאירויות המטולוגיות ואף גידולים מוצקים. בשנים האחרונות הראו כמה חוקרים כי לתאי האב ממקור מח עצם של אדם בוגר יש יכולת התמיינות לכמה מסלולים, כגון תאי שומן, תאים יוצרי עצם, תאים יוצרי סחוס, תאי שריר לב, תאי שריר שלד, תאים יוצרי גידים, תאי אנדותל, תאי כבד ותאי כליה טובולריים. נוסף לכך, נמצא כי בתנאים המתאימים תאים אלה יכולים להתמיין לתאים עצביים in vitro ו-in vivo, וגם לתאי רשתית העין (רטינה). בני האדם סובלים ממחלות ניווניות רבות של הרשתית, כמו: רטיניטיס פיגמנטוזה (Retinitis Pigmentosa), ניוון מקולרי (Macular Degeneration) ודיסטרופיה של הקנים והמדוכים (Cone-Rod Dystrophy). מחלות אלו עלולות להוביל לקשיי ראייה או לעיוורון. כדי לשחזר את הראייה יש להחליף את הרשתית הפגועה. ייצור של רקמת רשתית חדשה עשוי להיות הטיפול האולטימטיבי, אך לשם כך יש צורך בתאים בעלי יכולת התמיינות גבוהה. תאי גזע הם תאים שעדיין לא עברו תהליכי התמיינות סופיים, ולכן הם מסוגלים לייצר תאים מסוגים שונים ולקיים מטרה זו. לאדם יש שני סוגים עיקריים של תאי גזע. הסוג הראשון הוא תאי הגזע העובריים, שמקורם בטרום-עוברים בשלב הבלסטוציסט. לתאים אלה יכולת התרבות בלתי מוגבלת בתרבית, והם עשויים להתמיין לכל סוגי הרקמות. בשימוש בתאי גזע טרום-עובריים קיימת בעיה אתית, נוסף לבעיות חיסוניות ולסכנה של דחיית השתל. לסוג השני של תאי גזע שייכים תאים הממוינים במידה חלקית. המקור האטרקטיבי והחשוב לתאים אלה הוא תאי אב של מח העצם. היתרון הגדול של תאי מח עצם הוא כי אפשר להפיקם מגוף האדם בקלות יחסית, ובכלל זה אצל אדם הסובל מאיבר פגוע, כגון הרשתית. השאלה האתית הנוגעת לשימוש בתאים אלה פשוטה הרבה יותר. מקור אחר לתאים בעלי פוטנציאל התמיינות מצוי בתאים הנתונים בשלבי הבשלה מוקדמים (פרקורסרים) מהרקמה הפגועה עצמה. אצל יונקים תאים מהקשתית, מהקרנית ((Cornea Limbus Area, מהסקלרה ומהדמית (Choroids) יכולים כולם להיות מקורות פוטנציאליים לתאים פרקורסרים של רשתית העין. מחקרים הראו כי תאי פיגמנט אפיתל של הרשתית יכולים לשחרר Pigment Epithelium Derived Factor (PEDF), שמספק את הסביבה לפעולות נוירופרוטקטיביות ואנטיאנגיוגניות, שתומכות בגדילה של פוטו-רצפטורים ושל תאי עצב של הרטינה (Neural Retinal Cells). השימוש בגורמי גדילה אלה מורכב ביותר, ועדיין אי אפשר ליישמו. במחקר שנעשה בטייוואן הצליחו חוקרים לבודד תאי מח עצם ממקור אנושי ולמיינם לתאים שיוצרים את שלוש שכבות הנבט. לאחר מכן גידלו החוקרים את התאים הללו בתרבית של שכבה בודדת (monolayer) של תאי פיגמנט אפיתל של הרשתית (Human Retinal Pigment Epithelium - HRPE)), והצליחו להביא להתמיינותם של התאים במסלול הרשתית והפוטו-רצפטורים. לתאים אלה הייתה יכולת להביע סימנים של פוטו-רצפטורים in-vitro. מחקר שבוצע בעכברים העלה כי אפשר לטפל בכמה סוגים של עיוורון בעזרת תאים ממקור עצמי של מח עצם. ניסוי של השתלת תאי גזע לרשתית רקמת מח העצם הבוגרת מכילה אוכלוסייה של תאי גזע המטופוייטיים שאפשר לחלק לשורה חיובית (Lin+) ושורה שלילית (Lin-), והם נבדלים בפוטנציאל שלהם להתמיין לתאי דם לסוגיהם. בשורה השלילית תאי הגזע מכילים כמה תאים מקדימים (פרוגניטורים), ובהם תאים שבאפשרותם להתמיין לתאי אנדותל של כלי הדם. תאים אלה יכולים לנוע ממח העצם בתגובה למגוון מולקולות מנחות (Signaling), להגיע לאתרים של אנגיוגנזיס בכלי דם איסכמיים בפריפריה, ולהשתלב בתוך כלי דם מנוון (Degenerating), או בתוך כלי דם שרק נוצר. ברשתית התאים יכולים לעזור בייצוב ובהצלה של כלי דם של הרשתית, שבדרך כלל נעלמים כליל בעקבות איבוד הפוטו-רצפטורים. בניסוי נלקחו התאים מהשורה השלילית, והוזרקו לנוזל הזגוגי של העין (Intra Vitreally) במודל עכברי שמפתח ניוון של כלי הדם של הרטינה. כשבועיים לאחר הלידה נמנע הניוון כמעט לגמרי. התוצאה הופיעה בהתאמה להצלה של תאי העצב. ההשפעה הזאת נמשכה כשישה חודשים לאחר הטיפול, ונראה כי הזרקת התאים היעילה ביותר נעשית כאשר התאים מהשורה השלילית מוזרקים לפני שההרס מוחלט. בעכברים שהוזרקו להם התאים שכבת הגרעין הפנימית (Inner Nuclear Layer) נותרה כמעט נורמלית, והשכבה החיצונית, המכילה את הפוטו-רצפטורים, נשמרה במידה משמעותית. למרבה ההפתעה, התאים שהוצלו היו הקנים (cones), ולא המדוכים (rods). נוסף לכך, כאשר תיעדו אלקטרורטינוגרמה נמצא שהדיאגראמות נמוכות ואינן תקינות, אך הן מופיעות בזמן, לעומת קבוצת הביקורת, שם הן לא מופיעות כלל. ההצלה הזאת מושגת גם כשנעשה שימוש בשורת התאים השלילית ממקור מח עצם אנושי לעכברים עם חסר חיסוני, שסובלים מדגנרציה של הרשתית ומסוגלים לקלוט שתל אנושי. בניתוח ביטוי הגנים של עיניים שעברו הצלה והגנים של עיניים שלא עברו הצלה נמצא ביטוי יתר (אפ-רגולציה) של גנים אפופטוטיים. נראה שתפקידם של הגנים הללו לשמור על הרשתית מפני ניוון של העצבים או של כלי הדם, על ידי עיכוב תחילת התהליך האפופטוטי, שבדרך כלל מוביל להרס הרקמה בעכברים אלה. היות שהסיבה העיקרית למוות של תאי עצב שנצפה בניוון של הרשתית היא אפופטוזיס, יש להגנה מסוג זה יתרון טיפולי גדול בהארכת חיי הפוטו-רצפטורים ותאי עצב אחרים שחיוניים לתפקוד הראייתי במחלות אלה. התהליכים המולקולריים של התופעה עדיין אינם ברורים, אך נראה כי הם מושגים רק כאשר נעשים גם ייצוב או הצלה של כלי הדם. אם יצליחו ליישם את השיטה בבני אדם, היא עשויה לא רק לשמר ראייה מרכזית על ידי שמירה של הקנים, אלא גם למנוע חלק מתופעות הלוואי הלא רצויות שכרוכות בטיפולים אפשריים – למשל, בשימוש בנשא ויראלי בתרפיה גנטית, או בהימנעות מתופעות הדחייה שיכולות להיווצר בהשתלה של תאי גזע ממקור עוברי זר למושתל. המחקר הבסיסי של התמיינות תאי גזע לתאי הרשתית בעיצומו, ומדי יום נוספות תגליות חדשות בתחום. השימוש בתאי גזע לשם יצירת רקמת עין חדשה הוא עדיין בגדר חזון, אולם מחקרים רבים שבוצעו הן בחיות והן בתנאי מעבדה סוללים את הדרך הזאת במהירות, ונראה כי בעתיד הקרוב נוכל לתקן מחלות עיניים באמצעות טיפול תאי ממקור הגוף עצמו. ניתן להזמין את התוסף לטיפול תאי ממקור הגוף עצמו מדליה ודוד המרכז לבריאות וריפוי טבעי בטלפון 09-8846105/6

שלום רב, אמי לקתה בסרטן שד לפני כחמש שנים והחלימה ממנו (לאחר ניתוח כימו והקרנות). לפני כחצי שנה נתגלו גרורות בשלד, וכן חשש לגרורות בריאות. היא עברה מספר טיפולי כימותרפיה, שמאוד הקשו על הגוף שלה. לפני כשבועיים התגלו אצלה ערכי בילירובין גבוהים (4.6). בבדיקה של דרכי מרה לא נמצא דבר חריג, אך שבוע שעבר היא עברה CT של הכבד והיום נתבשרנו שנמצאו גרורות בכבד. שאלתי היא, האם בהינתן ערכי בילירובין גבוהים, ניתן לקבל טיפול כימותרפי מסוג כלשהו? מה ניתן לעשות על מנת להוריד את ערכי הבילירובין? ישנן תרופות? תזונה שעשויה לעזור? תודה מראש.

בהמשך להודעה הקודמת. אמי בת 70 סיימה טיפול כמוטרפי טקסול וקרבופלטין לפני 8 חודשים. חזר לה הסרטן בחלל הבטן. מתחילה כמוטרפיה דוקסיל. מהי הפרוגנוזה והאם יש תקווה לריפןי? תודה

שלום רב, אני בן 26 ומרכיב משקפיים מזה 3 שנים (כיום המספר הוא מינוס 1.5 בשתי העיניים). למיטב הבנתי, אחרי גיל 20 מספר המשקפיים אמור להישאר יציב פחות או יותר, ונראה לי שאצלי ההידרדרות בראיה היא מהירה. שמעתי שקיימת מחלת עיניים שאינני זוכר את שמה, אבל שאחד מסימניה הוא הידרדרות מהירה במצב הראיה,והזנחה מוחלטת יכולה להביא לעיוורון. אשמח לשמוע את דעתך ובעיקר האם הידרדרות הראיה בגילי אמורה להדליק נורה אדומה (אני קורא הרבה..). תודה רבה.