השמנת ילדים: לפעמים האמא אשמה

היידישע מאמע, ולא משנה מאיזו עדה, אוהבת לצבוט לחיים שמנמנות של ילדיה, להעמיס עוד קצת על הצלחת, ולוודא שתהיה נקייה בסוף הארוחה. אבל הזמנים השתנו. אם בעבר דאגה לכך שהילד יאכל הייתה בגדר כורח המציאות, לעתים קרובות מצד הורים שגדלו בתקופות של מחסור, הרי שכיום, בתקופה בה הילדים מוקפים בשפע אפשרויות תזונה ואין חשש שיהיה ילד רעב, האחריות מחייבת גישה שונה. על ההורה לחדול מהרגלי ההאבסה, ולהתחיל לשים לב להרכב המזון שילדיו צורכים.

ראשית צריכים להיות מודעים לבעיה ולעוצמתה. הילדים שלנו נגועים במחלות שלא היו קיימות, או היו נדירות יותר, לפני שלושים שנה. סוכרת ילדים, למשל. הנתונים בארצות הברית מראים שמספר הילדים החולים במחלה הוכפל תוך 15 שנים, ואם מגמה זו תימשך, אחד מכל שלושה ילדים שנולדו לאחר שנת 2000 יחלה בסוכרת במהלך חייו. מדובר במחלה מסוכנת ביותר, שעלולה להוביל בגילאים מאוחרים יותר לקטיעת איברים ולמוות, ועלותה למשלם המסים האמריקני מוערכת ב-174 מיליארד דולר בשנת 2010.

בשלושים השנה האחרונות עלתה בארה"ב השמנת יתר בקרב ילדים פי שלושה. אחד מכל חמישה ילדים אמריקנים סובל ממנה כיום. ילדים אלה חשופים למחלות של כלי הדם, עצמות ומפרקים וצפויים לגדול להיות מבוגרים בסיכון מוגבר למחלות לב קשות.

ישראל הולכת בבטחה בעקבות ארה"ב בתחום זה, ודי להסתכל בילדים בדרכם לבית הספר וחזרה כדי להיווכח בשינוי (בעבר היינו מציעים להסתכל עליהם משחקים ברחוב אחר-הצהריים, אלא שכיום קשה למצוא אותם שם, ורובם ישובים בבית מול המחשב). בריאותם של ילדי ישראל בסכנה, ולדבר יהיו השפעות על מצבם הנפשי ועל יכולתם לתפקד בעתיד כמבוגרים בריאים, כמו גם על הוצאות מערכת הבריאות.

הפתרונות לבעיה קיימים וידועים. הם פזורים בתחומי ידע ובמקצועות שונים. ראשית, ישנה המדיניות הממשלתית. לממשלה כלים רבים לכוון את צריכת המזון של הילדים, למשל באמצעות סבסוד של מוצרים בריאים כמו לחם מקמח מלא, במקום סבסוד מוצרים עם ערך תזונתי נמוך כמו הלחם האחיד. באמצעות מיסוי ניתן גם להפחית צריכה של מוצרים מזיקים אחרים. אמצעי רגולציה יכולים להילחם בהפצצה התעמולתית המאסיבית המכוונת כנגד ילדינו ומעודד אותם לצריכה בלתי מבוקרת של מוצרי מתיקה. כך למשל, בבריטניה, מדינה חופשית וקפיטליסטית, אסרו לחלוטין שידור פרסומות לדברי מתיקה וחטיפים בשעות בהן ילדים מרבים לצפות בטלוויזיה. אם חברות המזון רוצות לעודד צריכה של מוצרים על-ידי הילדים, שיתכבדו ויפנו אל הוריהם המסוגלים לבקר את הצריכה ולקבל החלטות מאוזנות, ולא לילדים שאין ביכולתם להבין את החשיבות שבצריכה מאוזנת ואת ההשפעות ההרסניות בטווח הארוך של צריכה בלתי מאוזנת. בהקשר זה יש לציין הצעת חוק מבורכת של ח"כ דני דנון לאסור מכירת שתייה ממותקת וחטיפים במוסדות חינוך.

גורמים מקצועיים רבים שבאים במגע עם הילדים ועם המשפחות צריכים להיות מגויסים למאבק. כך למשל, מורים לחינוך גופני יכולים למלא תפקיד מרכזי במאבק זה. כיום השיעורים נתפסים בעיני ילדים רבים כהפסקה או הזדמנות לעוד משחק כדורגל. הכשרתם של מורי ההתעמלות להיות סוכני מסרים של אורח חיים בריא, פעילות גופנית ובעיקר תזונה אחראית יכולה להיות ערוץ יעיל אל ליבותיהם של הילדים ושינוי הרגליהם. מוסדות החינוך בכללותם חייבים להקדיש שיעורים לקידום אורח חיים בריא. גם רופאי המשפחה והילדים בקהילה צריכים לגלות יותר מודעות לנושא, להדריך הורים ובעיקר לאתר ילדים עם הרגלי תזונה גרועים ולהדריך את הוריהם כיצד למנוע הידרדרות להשמנת יתר.
במובנים מסוימים תזונה גרועה אינה שונה מסמים. היא ממכרת, קשה מאוד להיחלץ ממנה ולחזור למוטב, ונזקיה הבריאותיים קשים ביותר ועלולים להוביל למוות. כך צריכה הממשלה להתייחס לנגע הזה.

עוצמת הבעיה ומורכבותה מחייבת להקים רשות לאומית לתזונה. רק גוף מעין זה, עם ראייה רחבה שמשולבים בו נציגים גם מדיסציפלינות שונות ומרשויות שלטון שונות, יוכל לתת מענה אפקטיבי ולעצור את מסלול ההידרדרות שכולנו נתונים בו.

פרופ' יהודה אדלר הוא קרדיולוג, מנכ"ל בית החולים "משגב לדך", יו"ר החוג לשיקום הלב של האיגוד הקרדיולוגי הישראלי וחבר בפורום למניעת השמנה ומחלות לב

בואו לדבר על זה בפורום אנדוקרינולוגיה והפרעות בגדילה בקרב ילדים.