ניוון הרשתית: טיפול חדשני

בעולם המערבי קיימות כיום שלוש מחלות עיקריות הגורמות לעיוורון: מחלת הגלאוקומה; מחלת הסוכרת, הגוררת פגיעות בעין; ומחלת AMD ניוון מקולה גילי. AMD היא מחלה הנפוצה בקרב אנשים מבוגרים, והיא מתבטאת בפגיעה במרכז הרשתית, באיזור המכונה מקולה, ואשר אחראי על חדות הראייה.

המחלה אמנם לא גורמת לעיוורון מלא, אך החולים בה מוגדרים עיוורים משום שחדות הראייה שלהם נפגעת באופן שמונע מהם לתפקד", אומר פרופ' דב ויינברגר, מומחה לרפואת עיניים ומחלות רשתית ומנתח בבית החולים בילינסון ובמרכז הרפואי נ.א.ר.א. "למעשה, החולים האלה סובלים מ'עיוורון תפקודי', מאחר שאינם מסוגלים לתפקד או לבצע כל פעולה שהיא, לרבות מיקוד ראייה, זיהוי חפצים, זיהוי פרטים, קריאה, נהיגה, צפייה בטלוויזיה וכדומה. לשמחתנו, שנת 2012 עומדת בסימן של חידושים נרחבים ברפואת הרשתית".

ניוון "יבש" וניוון "רטוב"

לא כל החולים ב-AMD סובלים מעיוורון תפקודי; חלקם רק מדווחים על ירידה בראייה. פרופ' ויינברגר מסביר כי ההבדל נעוץ באפיון המחלה כ"יבשה" או "רטובה". חולים שהעין שלהם מתנוונת בצורה יבשה, ניוון הנובע מהצטברות חומרי פסולת ברשתית, מדווחים על ירידה איטית והדרגתית בראייה", הוא מסביר. "לעומת זאת, בצורתה האגרסיבית, ה'רטובה' של המחלה, יש צמיחה פתולוגית של כלי דם ו/או בצקת, שגורמות להרס מבנה הרשתית ומובילות לעיוורון הפונקציונלי. אצל הלוקים בצורה הרטובה של המחלה ישנו שגשוג של כלי דם זעירים מתחת לרשתית, ובמקרים מסוימים אף פריצתם לתוכה, באופן שגורם הצטברות נוזלים ובצקת הפוגעים בראייה המרכזית".

לדברי פרופ' ויינברגר, הטיפול במחלת AMD שואף להתמודד עם סילוקם של כלי דם הפתולוגיים ושל הנוזלים והבצקת שהם גוררים ולמנוע את הופעתם מחדש. הטיפול העיקרי, שיעילותו גבוהה יותר בשלב מוקדם של המחלה, כולל הזרקת חומר המונע את גדילת כלי הדם הפתולוגיים. למטופלים ניתנות זריקות ANTI VEGF, המחדירות לחלל העין חומר שנוגד את פקטור הגדילה של כלי הדם", הוא אומר. "הזריקות ניתנות לרוב פעם בחודש, והן מסייעות לחלק מהחולים. למרבה הצער, חלק אחר של החולים לא מגיב טוב לטיפול, ואצל החלק הנותר יעילות הטיפול הולכת ויורדת בהדרגה".

הבשורה: טיפול בקרינה

לחולים הללו יש בשורה בדמות טיפול חדשני - טיפול קרינה מטווח קרוב, המכונה "ברכיטרפיה אפימקולרית". מדובר בטכניקה חדשנית, המשלבת את הזריקה הקיימת עם הקרנה של קרינת בטא, שאיננה מסוכנת כלל, לאיזור הקרנית, בשילוב עם חמצון האזור", אומר פרופ' ויינברגר. "זהו חידוש מבורך עבור כלל החולים, ולא רק עבור מי שלא מגיב היטב לטיפולים הקיימים, מאחר שהוא מאפשר הפחתה משמעותית בכמות ההזרקות.

"בפועל, חולים אשר הזריקות אינן מיטיבות את מצבם מתחילת הטיפול, או שהשפעתן דועכת אצלם עם הזמן, יוכלו ליהנות מהטכניקה הטיפולית החדשה. חשוב לציין כי הטיפול, שמבוצע במסגרות שונות בעולם, מבוצע כיום בישראל בבתי החולים נ.א.ר.א ואיכילוב".

בואו לדבר על זה בפורום מחלות וטיפולים של הרשתית.