סוכרת ואי ספיקת כליות: קשר גורדי

מחלה כלייתית כרונית, (CKD (Chronic kidney disease, היא מחלה שכיחה ביותר בקרב אנשים עם סוכרת מסוג 2. מהלכה הטבעי של המחלה הינו אגרסיבי למדי: המחלה מתפתחת בקצב מהיר ומרבית החולים מגיעים למצב קליני סופני בו הם זקוקים לטיפול בדיאליזה. 50% מכלל חולי הדיאליזה בעולם המערבי הינם סוכרתיים, כך שקיים קשר משמעותי בין שתי המחלות.

אי ספיקת כליות משמעותה כשל בפעילות הכליות, שאינן מסננות עוד את הדם ולכן הפסולת נשארת בו. ניתן להבחין בחמש דרגות שונות במחלה, כאשר הדרגה החמישית היא החמורה ביותר המצריכה דיאליזה או השתלת כליה.

בשלביה הראשונים של המחלה כמעט שאין תסמינים קליניים והאבחנה נעשית אך ורק באמצעות בדיקות דם, מצב העלול למנוע מאנשים חולים לדעת שיש להם מחלה כלייתית כרונית.

רק ביצוע הבדיקות מעיד על רמות קראטינין גבוהות בדם ועל נוכחות חלבון בשתן, גורמים המעידים על אי ספיקת כליות.

בשלבים מתקדמים יותר של המחלה החולה סובל מחולשה, הפרעות בשינה, ישנוניות במהלך היום לצד נדודי שינה בלילה, חוסר תיאבון כללי או ספציפי (לדוגמא-רק לבשר), בחילות, ירידה במשקל, בצקות ברגליים ועלייה בלחץ הדם.

אי ספיקת כליות אצל סוכרתיים

בישראל, בדומה למדינות מערביות מתקדמות נוספות, סיבה עיקרית לאי ספיקת כליות היא סוכרת מסוג 2. אצל כ-40% מהסוכרתיים בשלבים שונים של המחלה קיימת אי ספיקת כליות בתוך כ-5-10 שנים מאבחון הסוכרת. במקביל לבעיות כליה, בדיקות דם בקרב סוכרתיים יכולות להעיד גם על פגיעה בעיניים (רטינופתיה) ופגיעה בעצבים (נוירופתיה).

עד לפני כמה שנים המחלה נחשבה לקטלנית במיוחד בשל הידיעה כי קרוב ל-100% מהחולים בה הגיעו בשלב זה או אחר לאי ספיקת כליות סופנית ודיאליזה. כיום קיימות אפשרויות לדחות את הדיאליזה ולאפשר איכות חיים לאורך זמן רב יותר, באמצעות תרופות, דיאטה נכונה ואיזון הסוכרת.

איזון הסוכרת בשלבים הראשונים של מחלת הכליות הוא קריטי, מאחר שביכולתו להאריך את חיי החולה ללא דיאליזה וסיבוכים נוספים.

התבטאות אי ספיקת הכליות בקרב סוכרתיים היא בדרך כלל ברמה גבוהה יותר, כמחלה קשה המלווה ביתר לחץ דם, נוכחות חלבון בשתן בכמויות גדולות עד כדי ירידת כמויות החלבון בדם, ופיתוח בצקות בריאות ובחללי הגוף (חלל הבטן או חלל הריאות). חולים המגיעים לשלבים הללו זקוקים לטיפול והשגחה רפואית בבית החולים, על ידי רופא סוכרת, נפרולוג ומומחים מקצועיים ולא באופן עצמאי במרפאות או בבית.

כיצד לדחות את הופעת אי ספיקת הכליות?

היום, לעומת המצב שהיה לפני 15 שנה, האופציות הטיפוליות המאפשרות דחייה של הדיאליזה מספקות הצלחה מרשימה, גם כאשר מדובר בדחייה של שנה-שנתיים בלבד. מעבר לדיאליזה בקרב חולים בגילאי 60-65 נתפס כמשבר אישי, נפשי ופיזי, אצלם ואצל בני משפחתם, ולכן עצם האפשרות לדחות זאת בתקופת זמן מסוימת מהווה הישג משמעותי. אם בעבר סוכרתי שנכנס לאי ספיקת כליות הגיע לדיאליזה תוך 5 שנים, היום ניתן להאריך זאת עד ל-10 שנים בערך, ובכך לאפשר למטופל לחיות בצורה נעימה ונוחה, למשך תקופת זמן ארוכה יותר.

למעשה, ניתן להפחית את מספרם של אותם 40% מהסוכרתיים הסובלים מאי ספיקת כליות באמצעות כמה פעולות חשובות: הראשונה והחשובה שבהן היא האבחון המוקדם - זיהוי הפגיעה בכליות בשלב מוקדם הכרחי על מנת לאפשר טיפול מתאים בזמן. בנוסף חשוב להקפיד ולמנוע סיבוכים מיקרו ומאקרו וסקולאריים האופייניים לסוכרתיים בשלבים הראשונים, להקפיד על איזון לחץ דם, תזונה נכונה וכמובן על איזון הסוכרת לצד הפנייה מוקדמת לייעוץ נפרולוגי.

ביצוע פעולות אלה יכול לסייע בהפחתת אחוז הסוכרתיים הסובלים ממחלת הכליות, אך ככל הנראה לא למנוע זאת לחלוטין.

אם כיום ישנה אפשרות לתת לסוכרתיים 5-10 שנים ללא אי ספיקת כליות, בעתיד ניתן יהיה אולי להאריך זאת בעוד מספר שנים, אך סביר שלא ניתן יהיה למנוע לחלוטין את הקשר המדאיג הקיים בין שתי המחלות.

הכותבת הינה נפרולוגית במרכז DMC לטיפול בסוכרת.

בואו לדבר על זה בפורום נפרולוגיה.