טיפולי פוריות: זרע הפורענות

מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות בעולם המערבי מעלים מגמה ברורה ואחידה, המצביעה על ירידה ברמת הפוריות בעולם המודרני. אפשר לומר בוודאות שאנו חיים בסביבה בלתי פוריה.

נתונים ממקורות רבים מראים שכ-20% מהאנשים בגילאי פוריות רלוונטיים (25-35) מתקשים להיכנס להריון במשך יותר מ-6 חודשים של ניסיונות, זמן הנחשב פרק זמן סביר להשגת היריון טבעי ללא התערבות של גורם חיצוני. בנוסף, קיימת גם עליה משמעותית בעקרות בגיל 40 ומעלה.

הסיבות לכן אינן חד משמעיות. אך בגלל שמדובר ב"מחלה" מערבית, ההשערה היא שהגורמים להארכת תוחלת החיים במערב יוצרים גורם מאזן, המוריד את רמת הפוריות. ההשערה עולה בעיקר מתוך השוואה לעולם השלישי, שם לא הוארכה תוחלת החיים, העומדת בממוצע על 50 שנה, אך גם בעיות הפוריות

במהלך היום אנו נושמים, אוכלים, לובשים וחיים כימיקלים, נחשפים לקרינה מסוגים שונים ולחומרים המשפיעים על תאי הרבייה, הזרע והביצית. אנו מכורים לגורמים המסתמנים כמקשים על התרבותנו. הדוגמה הכי פשוטה לכך היא "כוס מים". המים מגיעים אלינו ממי תהום בסביבה המערבית, שחלחלו לאדמה כשהם אוספים כימיקלים מכל מיני אזורים, כמו שטחים חקלאיים או אזורי בניה ותעשיה. הם מובאים אלינו בצינורות פלסטיים הבנויים מנפט שידוע כחומר רעיל ונשתים בכוסות פלסטיק. חומרים אלו רוויים בהורמונים דמויי אסטרוגן שמשפיעים על הפוריות.

אי אפשר לאסור שימוש במוצרים אלו, אבל בהחלט אפשר למצוא פתרונות מודרניים. תחום חדש ומתפתח באיתור בעיית הפוריות הוא שימוש בסמנים ביולוגים הנקראים "ביו-מרקרס". סמנים אלה מאפשרים אבחון בעיית פוריות ברמה תאית, בכל הקשור למערכות רבייה של האישה והגבר. היום ישנם סוגי טיפול שונים, הניתנים במגוון קומבינציות. המטופלים המגיעים למרפאה עלולים למצוא עצמם במסלולי טיפול שכלל לא מתאימים להם.

קיים הכרח להתייעל באבחנה ולהפנות טיפול נכון ומתאים לכל זוג וזוג באופן אישי. שימוש בסמנים הביולוגים מסייע לדיוק ברמת האבחון ובפתרון בעיות הפוריות הגוברות.

עד כמה יעיל האבחון באמצעות סמנים ביולוגיים, "ביו מרקרס"?

הוכחה ליעילות היא העלייה בשיעורי ההצלחה, עד ל-50% הצלחה לכל טיפול. יחס זה גבוה בצורה משמעותית גם בהשוואה להצלחה באופן טבעי. במהלך הבדיקה, מבררים את מצב הרחם והרירית, החל מרמה כללית כמו בדיקת אולטרה סאונד, צילום רחם ועד להסתכלות ברמה התאית והרמה ההורמונלית.

גם אצל הגבר מחפשים סמנים ביולוגיים, החל מבדיקת זרע רגילה ועד לבדיקות מתקדמות במיקרוסקופיה מיוחדת, המסוגלת לאבחן פגמים במבנה גרעיני הזרע ואבחון גנטי של הזרע.

דבר דומה מתבצע לביציות, ולעוברים הנוצרים לאחר ההפריה של הביצית והזרע. נעשה מעקב אחר התפתחות הביצית, למשך חמשת הימים הראשונים ובדיקה גנטית של העוברים, טרם השרשתם ברחם. הבדיקה הגנטית שמתבצעת בעוברים במעבדה השתכללה לאחרונה עד לרמת דיוק של בדיקת מי שפיר, מה שמאפשר למיין את העוברים התקינים ולחסוך את בדיקת מי השפיר לאחר ההיריון. אלה רק מספר דוגמאות ממערך הביו מרקרס.

קיימים מקרים שבהם יש כשל במערכת הרבייה של האישה, של הגבר, או בעובר הנוצר מהחיבור ביניהם. לכן, דילוג על האבחנה בסמנים ביולוגים עלול להפנות את המטופלים בטעות לאינסוף מחזורי טיפולים כוזבים.

ישנם מקרים אחרים, בהם בדיקה מקדימה ומקיפה תצביע על בעיה שלא ניתנת לפתרון ולכן יש לבוא באומץ ולהציג את המצב לאשורו בפני בני הזוג. חבל לחכות מספר שנים, שהם יגלו את זה גם בעצמם בדרך הכואבת והמייסרת.

הרופאים נכנעים לעיתים ללחץ של בני הזוג שרוצים מאוד בילד, אך לעיתים תפקידם הוא להציג את המגבלות.

מה המצב בישראל, יחסית לעולם?

העולם המערבי שצעד קדימה משלב את השיטה במרפאות באירופה וארה"ב. כך מייעלים את תהליך הבירור המקדים לטיפול ומטרפדים טיפולי סרק. אך בישראל המצב שונה. לפני שני עשורים היינו מובילים בעולם בתחום וכיום אנו הגרועים ביותר, אפילו בהשוואה לעולם השלישי. שיעור ההצלחה לטיפול הפריה חוץ גופית הוא בין 10-12% בעת שאנו מבצעים פי 10 יותר טיפולים מהעולם המערבי, ביחס של כמות הטיפולים לכמות הציבור. בארץ אין אבחנה מדויקת לפני תחילת הטיפול ולכולם ניתן אותו סוג של טיפול.

הסיבות לכך אינן בתחום הרפואי אלא בתחום הכלכלי. שיטת המימון של המדינה מבוססת על תגמול לפי כמות טיפולים ללא שום קשר להצלחה. מדי שנה מחולק התקציב האדיר שמקצה המדינה לטיפולי פוריות, בסדר גודל של חצי מיליארד שקל, בין קופות החולים, בהתאם למספר הטיפולים שביצעו בשנה שלפני כן. אין שום קשר בין התקציב לבין אחוז ההצלחה או בין התקציב לבין מספר ההריונות המוצלחים. הקשר היחידי הוא רק למספר מחזורי הטיפול.

התוצאה היא שכל קופת חולים מתאמצת לעשות מקסימום טיפולים בכל שנה, כדי לזכות בהקצבה מוגדלת בשנה שלאחר מכן. הטיפול יצליח, או לא יצליח? זה כבר הרבה פחות מעניין. כך מתבזבז הון אדיר על טיפולי סרק שלגבי חלקם ברור מראש שהם לא יצליחו. חמור מכך: זוגות עוברים מסלול ייסורים לחינם. אין כאן רעים או אשמים. כל אדם או ארגון רפואי פועלים באופן טבעי לפי האינטרסים שלהם. הבעיה היא ב"שיטה" שמתגמלת בדרך לא נכונה.

מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב בישראל?

המערכת הרפואית בישראל חסרה את הדבר הבסיסי לצורך שיפור המצב: מסד נתונים אמין ומדויק על הנעשה בתחום הפוריות. במדינות אחרות יש חובה בחקיקה לדווח על כל מחזור טיפול למרכז מידע. אצלנו הדיווח נעשה בשיטות מיושנות, על גבי ניירות, בלי כל חובה חוקית, כך שאיננו יכולים לסמוך על רמת הדיוק של הסטטיסטיקה.

העיוות הכלכלי בא לידי ביטוי גם במהלך הטיפולים עצמם, כשהמערכת מעדיפה לבצע בדיקות שבהן יש תגמול אישי לרופאים. כך, למשל, נשלחות נשים רבות לבצע היסטרוסקופיה (הסתכלות לתוך חלל הרחם) ורק מעטות לבדיקות אחרות המתאימות יותר לבירור עקרות, אך אינן מתגמלות את המבצע (כמו צילום רחם המפיק מידע רב בהרבה על פני היסטרוסקופיה). למרבה הצער, הדור החדש של מומחים חונך בצורה לא נכונה ושיטת העבודה הפסולה הזו הפכה לנורמה והונצחה כסטנדרט הזהב של התחום.

אי אפשר לשחרר את בני הזוג מאחריות מסוימת למצב. כאשר אנו קונים מכשיר חשמלי יקר או רכב נדאג לאסוף מידע ממקורות רבים ולא נלך בעיניים עצומות אחרי איש המקצוע הראשון שנקרה בדרכנו. בתחום הפוריות, ממעטים לרוב בלימוד מקצועי של החידושים בתחום ובדיקת חלופות. יתכן והסיבה לכך היא כי נדמה שהטיפולים הם חינם (למרות שבפועל הם עולים הרבה מאוד כסף, זמן ומחיר נפשי ופיזי).

מניסיוננו, בדיקה מקדימה ומקיפה יכולה להקפיץ את אחוזי ההצלחה בכל מחזור לפחות כפליים, באופף שיביא אותנו לאותם שיעורי הצלחה ומניעת הפלות כמו בעולם המערבי. חשוב ללוות את הטיפולים באימון מקצועי המפחית מהלחץ: גורם בעל חשיבות רבה להגדלת סיכויי ההצלחה. נסו לדמיין איזו תרומה תהיה בכך לאיכות חייהם של הזוגות ולתקציב המדינה.

נכון, בדיקה מקדימה עולה כסף - ולא מעט כסף. במיוחד אם היא כוללת גם בירור גנטי (פי.ג'י.די). אבל מה שנראה יקר בהתחלה מתברר כזול ונכון אם משקללים את עלות מחזורי הטיפול הכושלים.

ד"ר איליה בר, הוא מנהל רשת המרכז הרפואי לפוריות, העוסקת בטיפולי הפריה חוץ גופית ותרומות ביצית

בואו לדבר על זה בפורום פריון האישה והפריה חוץ גופית.