שבעת המינים: ויטמינים ומינרלים

"כי ה' אלוהיך, מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות, יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח' פסוקים ז'-ח').

סוכות בפתח וזו הזדמנות מצוינת לדבר קצת על שבעת המינים, אשר נהוג לתלות בסוכה - מה היתרונות והחסרונות התזונתיים שלהם בימינו?

חיטה
החיטה היא הדגן הנפוץ ביותר בעולם והיא מהווה בסיס לתזונה של רוב העולם המערבי. יש בה ויטמינים ומינרלים חיוניים לגוף, כמו ברזל, ויטמינים מקבוצת B, אבץ, סידן, מגנזיום וזרחן.

עם זאת, ולמרבה הצער, החיטה של היום היא לא החיטה של פעם, וכל קשר בינה לבין החיטה מימי התנ"ך הוא מקרי בהחלט. אחד הוויכוחים הניטשים בעולם התזונה קשור בנזקים שהחיטה עלולה לגרום לגופנו, בין היתר בשל העובדה שהחיטה כיום מהונדסת גנטית, עברה הכלאות ושינויים במבנה שלה, במטרה להוריד את עלויות הייצור ולמקסם את הרווחים של חברות הענק בכלכלה העולמית.

לכן, אחת ההמלצות התזונתיות הראשונות שתקבלו ממי שעוסק בתזונה טבעית, המלצה הנוגעת גם לבריאות וגם לירידה במשקל, היא הפחתה ניכרת בכמות החיטה שאתם אוכלים.

יש לכך כמה סיבות: חיטה היא אלרגן נפוץ (כמו ביצים, חלב ובוטנים); כלומר, החיטה גורמת לאלרגיות ועלולה לגרום לאנשים רבים - גם כאלה שאינם מאובחנים כחולי צליאק - למיגרנות, לכאבי בטן ואפילו לפריחה בעור.

ההמלצה שלי היא להעדיף לחם שיפון מלא או לחם כוסמין שהוא סוג של חיטה קדומה ועשיר בברזל ובמגנזיום. שימו לב: אם אתם מרגישים רע אחרי אכילה של מוצרי חיטה שונים, ייתכן שהם הגורמים לכך - ואתם כלל לא מודעים לזה. מומלץ לנהל יומן אכילה ולבדוק בדרך זו אם החיטה מתאימה או איננה מתאימה לכם.

שעורה

אנחנו מכירים אותה כגריסים או גריסי פנינה, היא נחשבת לאחד מגידולי התרבות הראשונים והחשובים בתולדות האדם. בארץ גדלים יותר מ-15 זנים של הדגן, המכיל ויטמינים מקבוצת B (ניאצין, חומצה פולית ותיאמין) וחלבון. השעורה גם עשירה במינרלים - בעיקר סידן, ברזל, מגנזיום ואבץ.

גריסי הפנינה מכילים אחוז אחד בלבד של שומן, והמדד הגליקמי שלה הוא הנמוך מבין קבוצת הדגנים (36). הם מומלצים לכולם, ובעיקר לחולי סוכרת. ברפואה הסינית, השעורה נחשבת למחזקת טחול ולבלב, מסדירה את פעילות הקיבה, מחזקת את המעיים ומיטיבה עם מערכת העצבים.

גפן

ענבים הם מקור עשיר לסוכר טבעי (גלוקוז ופרוקטוז). קליפת הענב מכילה ברזל, זרחן ואשלגן, אבל בימינו הענבים גם מרוססים מאוד ולכן יש לאכול אותם במידה.

לגבי צימוקים, שימו לב שצימוקים לבנים אינם לבנים מכיוון שהשתמשו בענבים ירוקים, כפי שרבים נוטים לחשוב, אלא מכיוון שעברו תהליך של הבהרה בגופרית (זה מצוין על האריזות). צימוקים הם גם עתירי סוכר בגלל תהליך הייבוש, והם לא נחשבים למנת פרי. אבל אם בכל זאת אתם משלבים אותם בתזונה שלכם, העדיפו את השחורים.

תאנה

התאנה, כמו הענבים, עשירה בגלוקוז ופרוקטוז ונחשבת לפרי המתוק ביותר. היא בעלת ערך תזונתי רב ביותר ומכילה סידן, ברזל, ויטמין A ואשלגן. כמות הסיבים בתאנה גבוהה מאוד, ולכן היא טובה מאוד במצבים של עצירות, גם אצל ילדים. התאנה היא פרי עונתי, וכעת, כשהיא כאן על המדפים, מומלץ לשלב אותה בארוחת החג. לחלב של עץ התאנה סגולות ריפוי, והוא יעיל לטיפול ביבלות ובפצעים מוגלתיים: פשוט מטפטפים את החלב על הפצע.

רימון

הרימון עשיר בוויטמין B5, ויטמין K, ויטמיןE , אשלגן ונחושת. מכיוון שהוא מכיל נוגדי חמצון רבי עוצמה, הוא מגן על הלב וכלי הדם, מוריד את הכולסטרול הרע ומנקה רעלים.

במחקרים שונים שנעשו בעולם, נמצא כי צריכה קבועה של רימון או מיץ רימונים, מעכבת התפתחות תאים סרטניים, והרימון נמצא כתורם למניעת זיהומים נגיפיים וחיידקים. הרימון גם מאט תהליכי הזדקנות, כלומר, הרימון הוא מוצר אנטי אייג'ינג טבעי.

זית

זיתים הם מקור לשומן טוב ואיכותי, אם כי יש לצרוך אותם במידה. כך גם שמן הזית: כשקונים שמן זית, חשוב לשים לב שלא כתוב עליו "מזוכך". "מזוכך" הוא שווה ערך ל"מקולקל", ויש להימנע ממנו, ולהעדיף - למרות המחיר - שמן זית איכותי.

גם את הזיתים המושחרים מקופסה ובמשקל השאירו על המדף. הזיתים המושחרים נקטפו לפני הזמן, נצבעו בפחם ועברו תהליך הבשלה כימי. צבעי מאכל העשויים מפחם מסוכנים לבריאות ולא מומלץ לצרוך אותם, בלשון המעטה.

תמר

תמרים הם חטיפי האנרגיה של הטבע. הם דלים בשומן (פחות מחצי אחוז) ועתירים בפחמימות המספקות אנרגיה זמינה, ולכן מומלץ לצרוך אותם לפני ואחרי פעילות ספורטיבית.

התמר מכיל נוגדי חמצון המעכבים את חמצון הכולסטרול הרע ומינרלים כמו אשלגן, מגנזיום וסידן. התמר פרטנר אידיאלי לכל תהליך של ירידה במשקל, מכיוון שהוא תורם לתחושת שובע.

ורד לוביץ' היא מאמנת לתזונה טבעית ואורח חיים בריא

בואו לדבר על זה בפורום תזונה טבעית.