בעיות פריון? יוצרים ביציות

למרבית בעיות הפריון, לרבות בעיות מורכבות, ישנם פתרונות מוכחים ומוצלחים. כך, למשל, אם החצוצרות חסומות - ניתן לבצע הפריה חוץ גופית; אם אין ביוץ, ניתן לנטול תרופות המסדירות את הביוץ; ובמקרה של זרע חלש, פותחו טכניקות ל"לכידת" זרעים בודדים - והזרקתם לביציות בשיטת המיקרומניפולציה (ICSI).

יחד עם זאת, הבעיה העיקרית עמה מתמודדים רופאי פריון ב-2016 ושעדיין אין לה פתרון היא - הירידה בכמות הביציות בשחלה והזדקנותן עם התקדמות הגיל.

מהם הגורמים לירידה בכמות ואיכות הביציות?

בניגוד לגברים, אצלם ייצור הזירעונים נמשך לאורך כל ימי חייהם, נשים נולדות עם מספר קבוע של ביציות, המתכלה בכל חודש שעובר. למעשה, לאחר גיל 35 אנו מדברים על ירידה הדרגתית ברזרבות של הביצים הנשמרות בשחלות; ומעל גיל 40, מדובר בתהליך שבו לא רק כמות הביציות יורדת, אלא גם איכותן ויכולתן להיות מופרות ע"י הזרע ולהביא להריון.

מאחר שנשים מתחילות כיום בתכנון המשפחה מאוחר, יחסית לעבר, נותרות להן לעתים פחות רזרבות ביציות להיכנס להריון. עם התקדמות הגיל, גם איכות הביציות יורדת. למעשה, לאחר גיל 45, הסיכוי להצלחת הפרייה חוץ גופית יורד לכמעט אפס, וקופות החולים אינן מממנות לאחר גיל זה את טיפולי ההפריה. הטיפול המקובל היחידי שיכול להביא להריון ולידה לאחר גיל 45 הוא שימוש בתרומת ביציות.

עבור נשים המעוניינות לשמור על האפשרות להיכנס להריון בגיל מאוחר, לא קיים עדיין פתרון שיבטיח הריון ממאגר הביציות של ולכן נשים אלה פונות לתרומת ביצית, או אימוץ .

מהן אפשרויות הטיפול הקיימות, עבור נשים עם מיעוט ביציות או ביציות שאיכותן נמוכה?

כאשר האשה עדיין מביצת מנסים טיפול ב-DHEA , או מינונים נמוכים של טסטוסטרון. למרבה הצער טיפולים אלה עוזרים חלקית ורק במיעוט המקרים. כן קיימת אפשרות של שאיבת ביצית אחת במחזור הטבעי אשר מביאה תוצאות נמוכות ביותר. לכן כיום האפשרות היחידה במביאה לתוצאות טובות היא להציע לאשה תרומת ביצית.

יחד עם זאת, שני מחקרים חדשים שפורסמו ביולי 2016 בכתב העת Nature Communication ע"י קבוצת חוקרים מ Bath שבאנגליה , ובאוקטובר 2016 ע"י קבוצת לוקרים מארה"ב מצביעים על אפשרויות עתידיות חדשות לפתרון הבעיה של חסר ביציות.

מה עולה מהמחקר הראשון?

הטכניקה שפותחה במחקר זה מהווה לא רק פריצת דרך בחשיבה המדעית על פריון האישה וגופה, אלא על תפיסת האדם והמשפחה בכלל. במהלך מחקר זה, עבדו החוקרים על תכנות מחדש של תאי גוף רגילים - והפיכתם לתאי ביצית. במלים אחרות, פתיחת האפשרות ליצירת עוברים, כלל ללא תאי ביצית ואף ללא תאי זרע.

הטכניקה הזו מבוססת על ההבנה המדעית כי בכל תא בגוף שלנו יש חומר גנטי כפול, המקבל ביטוי ב-23 זוגות של כרומוזומים. במהלך הפיכתם לתאי ביצית, עוברים תאי הגוף חלוקה - כך שיישאו מחצית מהחומר. כך גם תאי הזרע.

בתהליך הפריית הביצית על ידי הזרע, נוצרים תאי גוף חדשים הנושאים עמם כעת את החומר הגנטי הכפול שהתקבל הן מהזרע והן מהביצית.

במהלך הניסוי, שבוצע בעכברים, לקחו תא גוף רגיל (מהזנב) ותכנתו אותו מחדש לעבור את החלוקה, כך שיהפוך לתא ביצית. לתא זה, שעבר תכנות מחדש, הוזרק תא זרע שיוצר באותה שיטה - וכך קיבלו הריון תקין ולידה. במלים אחרות: משמעות המחקר היא כי בעתיד תהיה אפשרות הפוך כל תא בגוף לתא ביצית. וכך, לא רק להגדיל את רזרבת הביציות - אלא גם להבטיח את איכותן, גם בגילאים מתקדמים יותר.

מהו הפתרון השני עליו הצביעו המחקרים?


במחקר השני, שפורסם באוקטובר בעיתון המדעי Cell Stem Cell הגישה היתה שונה ומטרתה היתה להגדיל את מספר ביציות למטופלת בטיפול נתון. במחקר זה, עשו שימוש בחלק של הביצית אשר מכיל סט של כרומוזומים הכולל חומר גנטי זהה לביצית ואשר נפלט מתוך הביצית במהלך הבשלתה. כך הצליחו לייצור ביצית נוספת לאותה מטופלת מביצית קיימת. בשיטה זאת, ניתן להכפיל את כמות הביציות הניתנות להפריה לאותה אשה.

טכנולוגיה חדשה זו מבוססת על ההבנה כי בעוד שבמהלך התפתחותה והבשלתה לאורך החיים, הביצית מתחילה עם חומר גנטי כפול, ממש כמו תא רגיל, הרי שבמהלך הבשלתה החומר הגנטי מצטמצם בחצי: חצי מהחומר נפלט מהביצית החוצה, הופך למעשה לביצית אשר לא מופרת ע"י הזרע ונראת מנוונת. היא צמודה לביצית וקטנה בהרבה, אך הגרעין שלה מכיל את כל החומר הגנטי שלה.

במהלך המחקר, הוציאו מהביצית המנוונת את הגרעין - והשתילו אותו בביצית אחרת של תורמת אשר הוציאו ממנה את הגרעין. השתלה ייחודית זו הביאה להתפתחות ביצית נוספת. במלים אחרות, טכניקה חדשנית זו מאפשרת לתת פתרון יצירתי לתהליך התמעטות הביציות, להכפיל את מספרן - ולאפשר לנשים זמן רב יותר להיכנס להריון, בגילאים מאוחרים יותר.

מטרת המחקר העיקרית היתה לבדוק האם ביציות שנוצרות כתוצאה מכך מאפשרות כניסה להריון תקין. הפרסום האחרון מאשש זאת, לפחות בניסויים שבוצעו על בעלי חיים במעבדה. המשך פיתוח הממצאים הללו, לכדי פרוצדורה רפואית המיועדת לבני אדם, ייתן מענה לעלייה בכמות הנשים הזקוקות לטיפולי מבחנה, שרק צפויה לעלות בעתיד.

לסיכום: למרות שטכנולוגיות אלה זקוקות עדיין למחקר נוסף, יחד עם קביעת אתיקה חדשה שתקבע את גבולות השימוש בהם, הרי שהן מהוות פריצת דרך משמעותית בחשיבה המדעית ובהבנת מנגנוני הפריון של האדם. ומהוות נדבך נוסף ביכולת של האנושות לשחרר את בני האדם ממגבלות פיזיולוגית, שבעבר נחשבו בלתי עבירות.

פרופ' מרתה דירנפלד היא מנהלת היחידה לפריון והפריה חוץ גופית במרכז רפואי כרמל, מומחית לפריון, מחלוצות הפריית המבחנה בעולם כולו.

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap doctors.