גיל ההתבגרות: השינויים הגופניים

תקופת ההתבגרות היא כמו מסע ברכבת הרים מהירה ובלתי צפויה עבור המתבגר (וגם קצת עבורנו). בכל יום, עשוי המתבגר (או המתבגרת) לגלות שינויים פיזיים חדשים - ולעתים אפילו מבהילים.כך, למשל, הם יכולים לגבוה בתקופה מאוד קצרה, לקבל מבנה גוף לא פרופורציונלי או לא סימטרי לתקופה, שערות צצות במגוון מקומות, לזיעה יש ריח חריף, הקול משתנה, ההורמונים גועשים. וכמובן, מופיעים גם סימנים של התפתחות מינית. טבעי כי הילדים שלנו לחוצים - וכאן אנחנו, ההורים, נכנסים לתמונה.

כהורים, יש לנו אפשרות להרגיע, להסביר לתת פרופורציות ומידע אמין. אבל, בנקודה זו אנחנו, ההורים - נבוכים פתאום. אנחנו, שהסברנו לילד הכל עד כה, שהבנו שהתפקיד שלנו הוא לתווך לילד שלנו את המציאות, בכל תחומי החיים - פתאום דווקא אנחנו נאלמים דום... לא נעים לנו לדבר איתו על זה. אנחנו נרתעים ונבוכים.

"מוזר" לנו כי הילד הקטן והמתוק שלנו פתאום כבר לא כזה קטן... זה לא פשוט עבורנו, להפנים כי גדל לנו בתוך הבית "כמעט מבוגר", עם כל הסממנים הגופניים והמיניים הכרוכים בכך. יותר מכך: חלק גדול מאיתנו (בהיותנו ילדים) - לא חווה שיחות כאלה עם ההורים (שלנו). לכן, אין לנו מודל לתקשורת בנושא הזה - מול הילדים שלנו.

למרות זאת, התובנה המרכזית היא כי זו חובתנו ההורית לדבר עם המתבגר שלנו על שינויים אלה. עלינו להבין, כי אם אנחנו לא נעשה זאת - הוא יקבל את המידע ממקורות לא מבוססים, עליהם אין לנו שליטה (למשל: חברים, אתרי אינטרנט מפוקפקים וסרטי פורנו). כלומר: רק אנחנו, ההורים, נוכל לנהוג באחריות - ולהעניק לילד שלנו אינפורמציה מהימנה. לכן, חובה עלינו כי ניצמד לתפקיד ההורי שלנו - ונעשה זאת כראוי.

עלינו לשקף לילד שלנו כמה הוא נראה טוב כמו שהוא. צילום: שאטרסטוק

איך נכון אפוא לדבר עם המתבגר/ת על השינויים הגופניים?

בבואנו לדבר עם המתבגר, חשוב שניקח לתשומת ליבנו מספר נקודות למחשבה:

ה"שיחה"... הרבה הורים חוששים ממעמד ה"שיחה" - בה נשב עם ילדנו ונסביר לו את "עובדות החיים". אכן, הנושא מזכיר קצת את המבוכה שלנו - מלהסביר לילד שלנו איך באים ילדים לעולם... עם זאת, האמת היא שכאשר יש תקשורת פתוחה ומכבדת, ניתן לדבר על הנושא בחופשיות - ואין צורך ביצירת שיחה ייעודית לנושא. ניתן למצוא מגוון רחב של הזדמנויות, כדי לפתח את הנושא באופן אגבי. כך, למשל, ניתן להגיע לנושא ממגוון גורמים שונים: שלט חוצות של דוגמנים, תוכניות טלוויזיה, אירועי אקטואליה ואפילו זכרונות מההתפתחות שלנו בתקופת נערותנו. המטרה היא שכמו שהילדים יכולים לשתף או לשאול אותנו בכל נושא, כך הם ירגישו בנוח גם לגבי שאלות שיש להם - אודות גופם והשינויים שהגוף עובר.

דימוי גוף: הגוף האנושי אינו מושלם. חשוב שנתווך לילדים שלנו את הפער בין המציאות לפנטזיה. עלינו להסביר להם כי גוף האדם הממוצע שונה מתמונות הדוגמנים המושלמים, כוכבי הטלוויזיה או השחקנים בסרטי הפורנו (אליהם נחשפים הילדים שלנו כבר בגיל צעיר). עלינו לשקף לילד שלנו כמה הוא נראה טוב כמו שהוא, הוא לא בתחרות עם אף אחד; ומבנה הגוף או התפתחותו אינם מדד לאושר או לכל הצלחה אחרת בחיים. למעשה, מדובר כאן בתפיסה סובייקטיבית של המתבגר את גופו - ואנחנו כאן כדי להזכיר לו כמה הוא מושלם עבורנו, בדיוק כמו שהוא. עלינו להיות עירניים לנושא דימוי הגוף, שמעסיק מאוד את המתבגרים. התנהלות של דיאטות, הסרת שיער והתעמלות מופרזת לטובת חיטוב הגוף, צריכים להיות במידה - ומפוקחים על ידינו.

כל אחד מתבגר בקצב אחר: בני הגיל של המתבגר הם קבוצת הייחוס החשובה לו ביותר. לכן, זה טבעי שהוא ישווה את קצב התפתחותו - לקצב ההתפתחות של חבריו. הוא עלול לחוש בושה או לפתח דימוי עצמי שלילי, לאור השוואה זו. כאן אנחנו נכנסים לתמונה. עלינו להזכיר לילד שלנו כי כל קצב הוא בטווח הנורמה - וכמובן לחזק את הדימוי העצמי החיובי שלו, באמצעות שיקופים שלנו. חשוב שגם אנחנו לא ניתפס למשפטים העלולים לפגוע בדימוי החיצוני של המתבגר שלנו, בנוגע לדיאטות, כמות אוכל או חצ'קונים. עלינו לשדר כי אין משמעות לקצב: בסוף תקופת ההתבגרות, כל המתבגרים עוברים את כל השינויים.

שינוי לטובה: כאשר המתבגר שלנו מבולבל ונסער, אנחנו צריכים להיות רגועים ושלווים. עלינו להזכיר כי גם אם הדרך כרגע מבלבלת ואיננה צפויה, הרי שזאת הדרך לבגרות. חשוב שנשדר יציבות ואופטימיות - לסיום מוצלח של תהליך ההתבגרות. בסיום התהליך, הילדים שלנו יהיו בוגרים גם פיזית. ואת זה, הילדים שלנו כבר מאד רוצים.

הכנה מראש: יש שינויים שאנו יודעים כי צפויים להגיע בקרוב (כגון: מחזור, רכישת חזיה, קרי לילה וכו'). לכן, עדיף כי נתווך לילד שלנו את המציאות מבעוד מועד - ונעדכן מה רצוי לעשות כשזה יקרה. כך, המתבגר או המתבגרת יהיו מוכנים לכך - ופחות ייכנסו לחרדה או בהלה בזמן אמת. ישנם הורים המעדיפים להסביר לאחר השינוי - ולא לפני הופעתו - אך זו שגיאה.
דמיינו לכם סיטואציה שונה לחלוטין (רק לצורך ההמחשה) - זמן מלחמה. אנחנו יכולים להסביר לילד שלנו כיצד עליו להתנהג - תוך כדי שנשמעת אזעקה. אבל אנחנו גם יכולים להכין אותו מראש, כיצד עליו להתנהג - אם בעתיד תישמע אזעקה. אין ספק שכך יש מוכנות רבה יותר ופחות לחץ. על ידי כך שנסביר מראש, נוכל לענות על שאלות של המתבגר, נוכל לדעת מהם החששות שלו - וללוות אותו בתקופה המשמעותית הזאת, על כל שלביה.

חשוב שנשדר למתבגר שלנו יציבות ואופטימיות. צילום: שאטרסטוק

כדאי לך לקרוא: גם במקרה שהסברנו למתבגר את כל השינויים לפרטי פרטים - עדיין נכון לקנות למתבגר ספר, המסביר בצורה ברורה ומקצועית את השינויים. מומלץ כי ההורים יקראו את התוכן - ואז יתנו את הספר למתבגר. אין צורך לשאול אותו אם קרא את הספר, אלא להניח לו בנושא. חשוב שאנחנו נדע כי הענקנו לו עוד מידע מקצועי ואובייקטיבי לשימושו. בהערת אגב: אחת החוזקות של ספר מקצועי הינה בכך שהוא מנרמל את השונות הקיימת בגיל הזה - לקצב וסדר השינויים. המתבגר שלנו בוחן את השינויים שלו עצמו, ביחס לחבריו. כאשר אוטוריטה מקצועית ואובייקטיבית מרגיעה כי המצב נורמלי - הדבר משכנע יותר מכל הרגעה של הורה כזה או אחר.

לסיכום: השינויים הגופניים שעוברים על המתבגר שלנו, לצד השינויים הרגשיים והחברתיים - מזכירים לנו שוב כי התפקיד ההורי שלנו משתנה, עם הגעת הילדים שלנו לגיל ההתבגרות. ובכל זאת, התפקיד שלנו נותר משמעותי כמו שהיה: התפקיד רק לובש צורה חדשה. היכולת שלנו לתווך לילד שלנו את המציאות - ולקיים איתו שיחות פתוחות וכנות לגבי גופו והשינויים העוברים עליו, היא משימה חשובה, אשר תבטיח כי הילד שלנו יקבל מידע מהימן, שיאפשר לו התפתחות תקינה פיזית וכן דימוי עצמי וחיובי לגבי גופו.


לאה שטרן היא מוסמכת מכון אדלר, מרצה בארגונים ובעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים.