יומן טיפולי פוריות - פרק שלישי

לפרק הראשון

לפרק השני

מרגע זה ואילך הדברים מתחילים להתגלגל, ואלמלא לא הייתי בעלת "שחלות פוליציסטיות" (היידה, תודה לטכנאית) הייתי עוד מתגלגלת לאיטי במורד, הבדיקה הראשונה אחרי הזריקות מראה התקדמות איטית מאוד, אבל הבדיקה השנייה כבר מראה עלייה בהורמונים שגורמת לרופא שלי להרים גבה ולזמן אותי לבדיקת אולטרא סאונד דחופה, שם, אל מול היער השחור לבן שבמסך הוא דומם לרגע, ואחר כך אומר רק שתי מילים שיהפכו להיות חברותיי הטובות "תגובת יתר".

מסתבר שלנשים פוליציסטיות יש נטייה לפתח הרבה מאוד זקיקים (או לחלופין, לא כלום, כמו שקרה עם האיקקלומין) כך שכל שחלה הכילה כ- 20 זקיקים, בגדלים שונים ומשונים, מסתבר שכמות היא לא תמיד דבר טוב, ושהאיכות של ביציות רבות לעיתים עשוייה להיות פחותה, עקב המשאבים המושקעים בגידול המואץ (או משהו..) בכל מקרה הרופא מעיף מבט בבדיקת זרע ונותן לנו את "נאום הסטטיסטיקה" , זרע שכזה יש לו סיכוי להפרות ללא טיפולים, אבל מועט ולא ממש סביר, כך שיש לי שתי אופציות, להוריד מינון, ולעשות סקס (שוב? מה עם איזו אינטימיות חמה ומנחמת?) או ללכת לדיקור חירום, לשאיבת ביציות.

אנחנו הולכים הביתה ובדרך כבר גומלת בי ההחלטה להמשיך לדיקור, נמאס לי, ואני מבולבלת והמומה, אבל מאז ומתמיד נטיתי להחליט מהר, אולי בפזיזות , אולי בחוסר אחריות, ימים יגידו (עוד ביטוי שנוא בתכלית, למה טיפולי פוריות מוציאים מאיתנו כל כך הרבה קלישאות? כל כך הרבה אמיתות כוזבות?)

באותו ערב אני מקלידה ביד רועדת בפורום פוריות "לא תאמינו, אבל.. שאיבה"
חווית השאיבה הראשונה, לא מה שציפיתי, בהליך סופר מזורז (חירום.. חירום..) אני פותחת תיק במחלקה, ביד השנייה מארגנת אישור בירוקרטי בעזרתו הנדיבה של הרופא שלי שכותב מכתב קורע לב לקופת החולים, ביד השלישית אני חותמת על כל האישורים וההסכמים (מסתכנת במוות? הלו..) וספחי כרטיסי האשראי (תרופות...) וביד הרביעית ובמה שנותר מהמוח שלי שאני מנסה להחליט מה לעשות עם הבקשה מהרופאה הנחמדה שפתחה לי תיק "אמרו לי שיהיו לך הרבה ביציות, מה עם תרומה"?
מה עם תרומה באמת? אני יושבת המומה ומבולבלת, לתרום ביציות? מה זה אומר בעצם? אני לא אדם אלטרואיסטי במיוחד, אני עדיין לא בטוחה מה דעתי על האנושות בכלל ועל הגדלתה בפרט, אבל אני יודעת מה זה לרצות כל כך ולא לקבל, ולא להיות מסוגלת אפילו להתחיל לבצע.
אז לי יש ביציות, להן אין.
ומה עם יגנבו לי את הביציות (כן, אז עוד ניזונתי מהתקשורת) ומה אם אלך ברחוב יום אחד ומישהו שיראה בדיוק כמוני יחייך אלי באותו חיוך? ומה אם אלך ברחוב והחיוך הזה יפול על בטן ריקה ולב כואב, מה אם לא אצליח להרות בעצמי??
אני מחליטה לא להחליט (ובסוף תורמת חמש), מגיעה למחרת רחוצה ומגוהצת, לובשת חלוק ורוד ומכוער בעזרתן הנדיבה של אחיות המחלקה, הבעל שלי לצידי,קר לי ברגליים יחפות ולא נוח לי מתחת לחלוק הסדיני למראה, אני קצת רועדת ומחכה לבאות.

טיפולי פריון רבים מתבססים על הגברת הסיכוי להריון בעזרת מתן תרופות להשראת ביוץ. תרופות אלו אכן יעילות מאד, אך לא מחוסרות סכנות. גירוי יתר שחלתי הינו אחד הסיבוכים החמורים, אם כי נדירים (מתרחש רק באחוזים בודדים של הטיפולים) של השראת ביוץ. נשים צעירות, בייחוד אלו עם שחלות פוליציסטיות, באמת מצויות בסיכון יתר לסיבוך זה.

גירוי יתר של השחלות בא לידי ביטוי בשחלות גדולות ומלאות ציסטות (כלומר זקיקים מרובים לאחר שעברו ביוץ) ובהצטברות של נוזלים בבטן. הנוזלים שממלאים את חלל הבטן גורמים לתפיחות של הבטן וקוצר נשימה. לעתים מופיעים גם בחילות ושלשולים.
הסכנה בגירוי יתר שחלתי הינה שבמידה והאישה לא מצליחה לשתות מספיק, הרי שצמיגות הדם שלה עולה עקב אובדן הנוזלים הרב לתוך חלל הבטן. מצב זה מסוכן מאחר ויש נטייה לפתח קרישי דם ותסחיפים לריאה. הגורם להפרעה, שמלווה את גירוי היתר השחלתי, ומובילה לעליה בחדירות דפנות כלי הדם ובריחת הנוזלים לחלל הבטן עדיין אינו מובן לחלוטין. עם זאת, נראה שישנם חומרים פעילים שמשתחררים למחזור הדם וגורמים לשינויים שתוארו. בהתאם, אין לנו עדיין טיפול ספציפי יעיל כנגד התופעות של גירוי היתר, והטיפול כיום הינו בעיקרו טיפול תומך.

במקרים שהאישה אינה מצליחה לשתות מספיק נאלצים לאשפז אותה לשם מתן נוזלים תוך ורידי. במקרים חמורים מאד מקובל לדקר את הבטן על מנת לנקז את הנוזלים מהבטן, דבר שמשפר את מתן השתן ואת היכולת של האישה להיפטר מהנוזלים העודפים.
ברור שמניעה הינה הטיפול הטוב ביותר בגירוי יתר שחלתי. המניעה נעשית בדרך כלל על ידי מתן זהיר של מינונים נמוכים של תרופות, ומעקב צמוד אחר התגובה השחלתית בעזרת מדידה עוקבת של רמות האסטרדיול בדם ובדיקה של מספר וקוטר הזקיקים בשחלות בבדיקת אולטראסאונד. הימנעות ממתן הפרגניל או האוויטרל, עשויה למנוע ביוץ של זקיקים מרובים והחמרה של גירוי היתר. יש גם מקרים שמבקשים מבני הזוג להימנע מקיום יחסים, מאחר והריון עשוי להחמיר מאד את גירוי היתר (זכרו שהפרגניל או האוויטרל הם למעשה הורמון ההריון, כך שבתחילת ההריון הגירוי השחלתי הולך ומחמיר עקב הפרשת הורמון ההריון ברמות עולות על ידי ההריון המתפתח).
ביצוע הפריה חוץ גופית באופן בהול איננה פעולה פשוטה, בעיקר עקב הקושי להשיג באופן מידי אישור לביצוע הפעולה היקרה מקופת החולים. היתרון בביצוע הפריה חוץ גופית במקרים של גירוי יתר שחלתי הינו בכך שריקון הזקיקים המרובים על ידי שאיבתם בדרך כלל תפחית מאד את הסיכון להתפתחות הסיבוך. יתרון נוסף במקרים אלו לביצוע הפריה הינו בכך שנימנע את הסיבוך המרכזי השני של מתן תרופות לשם גירוי שחלתי, קרי הריון מרובה עוברים. כאשר יש תגובה שחלתית עזה בעקבות מתן תרופות לא ניתן למנוע ביוץ בו זמנית של מספר רב של ביציות, ובמידה ומקיימים יחסי מין יתכן כמובן שמספר עוברים יקלטו. לעומת זאת, בהפריית מבחנה לאחר שאיבת הביציות, ניתן להפרות מספר גדול של ביציות בו זמנית במעבדה, להחזיר רק עובר אחד או שניים לרחם, ולהקפיא את יתרת העוברים. לעתים, כאשר קיים סיכון רב שהריון יחמיר את הגירוי השחלתי, בהחלט נבון להקפיא את כל העוברים, ולהחזיר אותם רק במחזור הבא כאשר הגירוי השחלתי חלף.

למרות שטיפולי הפריון הינם בדרך כלל בטוחים, הרי שגם הרופא המיומן והזהיר ביותר, לא יכול למנוע באופן מוחלט תגובה שחלתית "מפתיעה" בעוצמתה. על המטופלות תמיד לקחת בחשבון את הסיכון של שני הסיבוכים שתוארו, גירוי יתר שחלתי והריון מרובה עוברים, כאשר הן מחליטות לעבור טיפול להגברת הביוץ. רצוי תמיד לדון על כך עם הרופא המטפל עוד לפני הטיפול.

פרופ' דניאל זיידמן www.baby4u.co.il

בואו לדבר על כך בפורום פיריון האישה והפרייה חוץ גופית ובפורום טיפול פוריות.