ניקוטין: הסם הממכר המותר לשימוש לכל דורש

תגובת הגוף לניקוטין תלויה בכמויות הניקוטין אליו נחשף האדם המעשן, כשחשיפה ממושכת לניקוטין גורמת לתלות פיסית ונפשית, היא גם גורמת לסבילות לחלק מהאפקטים הפרמקולוגיים שלו, כמו גם להתמכרות.

סבילות, "Tolerance", הוא מצב שבו הגוף זקוק ליותר חומר כדי להשיג את אותו אפקט, ואילו תלות, "Dependence", מוגדרת על ידי איגוד הפסיכיאטרים האמריקני כמצב בו מתקיימים לפחות שלושה מתוך שבעה קריטריונים שונים.

הקריטריון הראשון הוא התפתחות של סבילות לחומר, במקרה של עישון זהו הניקוטין, התפתחות של תסמונת גמילה בניסיון להפסקת השימוש, וגם נטילה של החומר בהממכר כמויות גבוהות מהמתוכנן, מה שמעיד על חוסר שליטה בשימוש.

קריטריונים נוספים הם ניסיונות בלתי מוצלחים להגמל, זמן רב המוקדש להשגת החומר, שימוש בחומר הגורם להפרעה תפקודית, והאדם ממשיך להשתמש בחומר למרות שהוא יודע כי החומר גורם לנזקים גופניים.

אז איך מצליח הניקוטין להפעיל את השפעתו על גוף האדם?

הניקוטין הוא אחד מ-4,000 כימיקלים, רובם ככולם רעילים, המצויים בעשן מוצרי הטבק שכוללים סיגריות,סיגרים וגם עישון מקטרת. הניקוטין הוא נוזל חסר צבע ההופך לחום לאחר שריפה ומקבל את ריח הטבק לאחר חשיפה לאויר.

ספיגת הניקוטין לגוף מתבצעת דרך העור, כמו גם דרך שכבת המוקוזה של הפה והאף או ע"י שאיפה לריאות.

השאיפה לריאות המתבצעת בזמן עישון סיגריות היא הדרך היעילה ביותר להשיג את הריכוזים הגבוהים ביותר של ניקוטין בדם ובמח, ובואפן מהיר מאד. כדאי לדעת כי הניקוטין מגיע למוח תוך 10 שניות משאיפת עשן הסיגריה.

בזמן הריון, גם מצליח הניקוטין לעבור דרך מחסום השליה (פלצנטה) של העובר ולפגוע גם בעובר, וזו הסיבה לאיסור לעשן בזמן הריון.

זמן מחצית החיים של ניקוטין בגוף הוא בין חצי שעה לשעתיים. הניקוטין מתפנה מהגוף תוך מספר שעות ומשך זמן הפינוי שונה מאדם לאדם והוא יכול לנוע משמונה שעות ועד לשלושה ימים, כשהניקוטין מופרש בשתן בצורת מטבוליטים וללא שינוי והחמצת השתן מעודדת הפרשה מהגוף.

הניקוטין משפיע על הפרשת נוירוטרנסמיטורים והורמונים בגוף, ולניקוטין השפעה מעוררת וגם מדכאת על מערכת העצבים הפריפרית והמרכזית.

מנות קטנות של ניקוטין גורמות לעירור המערכת האוטונומית, ואילו מנות גדולות ו/או חשיפה ממושכת לניקוטין גורמות לדכוי המערכת. גם המערכת הסימפטטית מושפעת באותה צורה, כשמנות קטנות של ניקוטין גורמות להפרשת מוגברת של קטכולאמינים מבלוטת האדרנל ומשריר הלב, ואילו מנות גדולות ו/או חשיפה ממושכת גורמות לדכוי הפרשת הקטכולאמינים.

שחרור מוגבר של אדרנלין גם גורם לשחרור פתאומי של גלוקוז ולעליה בלחץ הדם, ואילו הנוראדרנלין משפיע על מידת הערנות והקשב. הניקוטין ממריץ הפרשת נוירוטרנסמיטורים נוספים כמו בטה אנדורפין, שהוא "המורפין האנדוגני" המפחית כאב ודאגה, כמו גם את החומר אזופרסין, שהוא ההורמון האנטידיורטי המעכב השתנה.

הניקוטין גם ממריץ רצפטורים בגוף האדם, ביניהם מכנורצפטורים סנסוריים פריפריים בעור, במעי, בלשון, בריאות ובקיבה, כמו גם רצפטורים בגופים האאורטים והקארוטים, רצפטורים תרמיים בעור ובלשון וכן רצפטורים לכאב .

הניקוטין גם מווסת את פרוק האצטילכולין בגוף, והוא מדכא הפרשת אינסולין מהלבלב וכתוצאה מכך הניקוטין גורם להיפרגלקמיה, שהיא עליה ברמת הסוכר בדם.



הכותבת היא רוקחת מומחית בפרמקולוגיה קלינית העוסקת עם ד"ר יהושע נפתי, רופא משפחה בכיר, בהפעלת תוכניות לגמילה מעישון משולבות בהדרכה לאורח חיים בריא.