שאלות ותשובות נפוצות בפורום סרטן השד

כירורגיית שד:
דר' תניר אלוויס, דר' אוריאל בן אהרן, דר' חיים גוטמן, דר' משה כרמון, דר' תמר קרני

אונקולוגיה:
דר' נעה בן-ברוך, דר' דוד גפן, דר' נאוה זיגלמן, דר' רות לאופר, דר' אלה עברון

כירורגיה פלסטית:
דר' דין עד-אל, דר' בנימינה רוזנברג-הגן

גינקולוגיה אונקולוגית:
פרופ' אילן כהן

גנטיקה:
פרופ' אפרת לוי-להד

רפואה משלימה:
נדב שרייבום

פיזיותרפיה:
איריס גביש

1. גורמי הסיכון לסרטן השד

2. בדיקות אבחון ותוצאותיהן: אבחון מוקדם, ממוגרפיה ואולטרסאונד, ביופסיה, בלוטת הזקיף, בדיקת PET

3. סרטן שד תורשתי ובדיקות גנטיות

4. סרטן שד גרורתי, הישנות המחלה

5. ניתוחים והשלכותיהם: כריתת שד, שחזור

6. הטיפול בסרטן השד: טיפולים כימותרפיים, טיפולי קרינה, טיפולים הורמונליים, טיפולים ביולוגיים

7. הריון, פריון וסרטן השד

8. זכויות סוציאליות

9. תזונה

לאחרונה הגיע אלי מכתב בדואר האלקטרוני, המזהיר מפני קשר ישיר בין שימוש בדאודורנט שיש בו חומר אנטי-פרספירנט (נוגד זיעה) וכן בדאודורנטים שקיים בהם אלומיניום, לבין סרטן. האם מידע זה נבדק אי פעם ע"י מומחים, ובאם נכון הדבר אז איך יכול להיות שדאודורנטים המכילים אנטי-פרספירנט מקבלים אישור משרד הבריאות?

אין קשר מוכח בין שימוש בדאודורנט לסרטן שד. זוהי "שמועת אינטרנט" שרצה כבר הרבה זמן ברשת. אני מצרפת שני לינקים הדנים ספציפית בנקודה זו. שים לב שאחד מהם הוא משנת 2000 והשני מ2001 וכי בשניהם מצויין כי כבר ב-1999 דנו בנקודה זו בהרחבה אף בכינוס השנתי של ה-American Cancer Society:
http://jncicancerspectrum.oupjournals.org/cgi/content/full/jnci;92/18/1469
http://www.health.harvard.edu/medline/Women/W301d.html

רציתי לדעת אם יש כיום מידע מבוסס לגבי השפעת גלולות על סרטן השד, ועד כמה הדבר נחשב למסוכן למי שנמצאת בסיכון גבוה (אם וסבתא שחלו בסוג זה של סרטן) ?

נושא הקשר בין גלולות וסרטן השד הוא אחד מאותם נושאים בהם המחקר הרפואי אינו חד-משמעי. יש הרואים בגלולות גורם מסרטן מובהק ( וגם משרד הבריאות הישראלי כלל את הגלולות ברשימת "מסרטנים ודאיים" ) ויש הטוענים שהגלולות מהדורות החדשים בטוחות למדי.
להלן מובא תקציר ידיעה שפורסם בנושא באתר של "אחת מתשע" ביולי 2002 :
"סוף חילוקי הדעות לגבי הקשר בין גלולות למניעת הריון לבין סרטן שד ?
New England Journal of Medicine, 27 ביוני 2002
מזה זמן רב קיימים חילוקי דעות בקרב החוקרים לגבי השאלה האם שימוש בגלולות מניעה מגביר את הסיכון של האישה לחלות בסרטן השד בשנות חייה המאוחרות יותר, כאשר הסיכון להתפתחות המחלה מוגבר בין כה וכה.
במחקר שפורסם בגיליון מס. (26 ) 346 של ה"ניו-אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" דווחו חוקרים מטעם האגודה האמריקאית לסרטן וממוסדות אחרים על מחקר שעשו לגבי רמת הסיכון להתפתחות סרטן השד אצל נשים המשתמשות בגלולות בהווה, או שהשתמשו בהן בעבר.
החוקרים ראיינו 4575 נשים חולות סרטן שד ו- 4692 חולות כקבוצת בקורת, כולן בין הגילאים 64-35. לאחר מכן חישבו את יחסי התחלואה הממוצעים להערכת הסיכון היחסי של נשים אלו לחלות בסרטן השד.
בעקבות זאת דווחו החוקרים שהסיכון היחסי של נשים המשתמשות בהווה בגלולות מניעה לחלות בסרטן השד הוא 0 : 1, בעוד לגבי נשים שצרכו את הגלולות בעבר הסיכון היחסי הוא 9 . 0. נתונים דומים התקבלו הן לגבי נשים לבנות והן לגבי נשים שחורות. גם אצל נשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן שד שהשתמשו בגלולות לא הוכח סיכון מוגבר לחלות במחלה, כמו גם אצל נשים שהתחילו להשתמש בגלולות בגיל צעיר יחסית.
מסקנת החוקרים המסכמת את המחקר היא על כן "בקרב נשים בגילאים 64-35 , שימוש בהווה או בעבר בגלולות למניעת הריון אינו קשור עם סיכון מוגבר ומשמעותי להתפתחות סרטן השד ".

אני בת 43 ומעולם לא ערכתי בדיקת שד לגילוי סרטן.
מתי צריך לעבור בדיקה כזאת והאם יש עוד בדיקות שאישה בגילי אמורה לעבור?

ההמלצות המקובלות בעולם המערבי הן לכל אישה מגיל 20 ומעלה לבצע בדיקה עצמית חודשית, ובדיקה קלינית אצל כירורג\ית מומחה\ית לשד- עד גיל 30 אחת לשנתיים ולאחר מכן אחת לשנה. בקבוצות גיל אלו ניתן במקרה הצורך להשלים גם בדיקת אולטראסאונד, על פ המלצת הרופא.
לגבי יעילות ביצוע ממוגרפיה לפני גיל 50 קיימים חילוקי דעות. בכל מקרה הבדיקה מכוסה בסל הבריאות לנשים מגיל 50 עד 74 , אחת לשנתיים. כפי שאומרת תמי ניתן לבצע ממוגרפיה גם במימון עצמי, אך המלצתנו היא קודם כל להיבדק אצל רופא\ה ובהמשך לפעול על פי המלצתה\ו.
לידיעתך, עמותת "אחת מתשע" מקיימת סדנאות חוויתיות וייחודיות ללימוד ביצוע הבדיקה העצמית, לקבוצות נשים.

ברצוני לשאול איך מתבצעת בדיקה זו בדיוק עד כמה שאפשר - מדוע זה כ"כ כואב (כפי ששמעתי)
והאם הכאב קשור בגודל החזה?

הממוגרף מתבסס על קרינת רנטגן להדמיית רקמה רכה. נכון להיום, הוא הכלי הערכי ביותר. לא מומלץ להיעזר בו בנשים מתחת לגיל 40 , מלבד במקרים פרטניים שהם בודדים. בגיל הצעיר יעילות הבדיקה נעה בסביבות 70% בלבד. שני לוחות מוצמדים לשד בזמן הבדיקה- הלחץ על השד גורם לאי-נוחות ולכאב. "עדינות" המבצעת תפחית תחושה זו. גודל השד אינו מהווה "בעיה" טכנית ולמיטב ידיעתי אינו קשור להבדלים בתחושת הכאב בזמן הבדיקה.

מתי כירורג מחליט להפנות לאולטרסאונד ומתי לממוגרפיה כשיש גושים בשדיים? מה מראה כל בדיקה?

נכון להיום בדיקת הממוגרפיה היא הערכית ביותר לאבחון נגעי שד. בדיקת האולטראסאונד משמשת כבדיקה משלימה, לאחרונה, שוכללה ה"יכולת" האבחונית שלה ותתכן כי בעתיד תשמש בדיקת האולטראסאונד כ- בדיקת בחירה.
כאשר מתרשם הבודק מגוש "חשוד", ראוי להיעזר בממוגרפיה ובהמשך לפי הענין גם בבדיקת אולטראסאונד. גיל הנבדקת חשוב אף הוא, בנשים צעירות, יעזר הבודק בבדיקת אולטראסאונד. לדוגמא, אשרור אבחנה קלינית של ציסטה או פיברואדנומה ( גוש שפיר , השכיח בנשים צעירות).
ממוגרפיה, מאפשרת זיהוי גוש או הסתידויות בשד ,חשודים לגידול סרטני ושאינם משישים
בבדיקה ידנית. באולטראסאונד ניתן להגדיר ציסטה ומאפיינים של גוש "מוצק" ( שאינו ציסטי).
כאשר הבדיקה הידנית היא תקינה, מומלצת בדיקת ממוגרפיה סקירה לכל אישה מעל גיל 40 שנה. המדיניות הממלכתית היא לשלוח נשים מגיל 50 שנה עד גיל 74 שנה לבדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים. נשים בקבוצת סיכון גבוה נשלחות לבדיקת ממוגרפיה במרווחי זמן קצרים יותר כחלק מהמעקב הקליני.

האם יש קשר כלשהו בין ציסטות לבין סרטן שד (מעבר לעובדה שאם חלילה יתפתח סרטן יהיה לי קשה לזהות גוש בגלל ריבוי הגושים). האם ציסטה עלולה להתפתח לסרטן? האם ידוע על הגורמים לציסטות ועל מניעה שלהם?

ציסטות בשדיים הינה תופעה שכיחה. בד"כ בבדיקה ידנית ניתן לאפיין ציסטה, שהיא מוגדרת ואלסטית. קצרה היריעה מלתאר כיצד נוצרות הציסטות. מדובר בהרחבה ציסטית של צינורות ההפרשה, הציסטה מכילה נוזל. ההשפעה היא הורמונלית ומוגדרת כ"תגובה לא מתאימה" לגירוי הורמונלי. מדובר בתופעה "נורמלית" אצל נשים עם פרופיל הורמונלי תקין. לא הוכח הקשר בין הימצאות ציסטות בשדיים וסיכון יתר לתחלואה בסרטן השד. המעקב אחר הנשים הוא שגרתי כמו לכל אישה, המעקב הוא קליני. לפי שיקול הבודק ניתן לאשרר את האבחנה ע"י בדיקת אולטראסאונד. אין צורך במעקב אולטראסונוגרפי. כאשר אישה חשה בגוש בשד, מומלץ להיבדק ע"י כירורג.

באיזו מידה בדיקות שיש בהן קרינה לגוף: ממוגרפיה, רנטגן, CT, יכולות לעודד צמיחת גידול סרטני, ומהי התדירות המסוכנת בביצוע בדיקות שכאלו ?

אכן יש קרינה בבדיקות שציינת, אך הסתברותה לגרום סרטן נמוכה. תמיד צריך לקחת בחשבון את התועלת והנזק. מבצעים בדיקה אך ורק כשיש לכך סיבה טובה ואז הסיכון יחסית קטן.

הייתי מאד מעונינת לדעת מה הן הגורמים להיווצרות הסתידויות ומה הטיפול המוצע כשמגלים אותן. "קיימת הופעת הסתידויות,בחלקן גסות ובחלקן זעירות שלא היו ב- 2003." - מה עושים עם דיאגנוזה כזו?

הסתיידויות נראות כמו נקודות קטנות בממוגרפיה, לפעמים הן שפירות ולפעמים הן סימן מחשיד לגידול. לא ברור מה המנגנון להווצרות הסתיידויות, אך חלקן, ובעיקר העדינות שבהן יכולות לייצג תהליך שאתי. הופעה חדשה של הסתיידויות מצדיקה בירור. עדיף לדעתי להתחיל בביופסיה סטיריאוטקטית. הכוונה לביופסיית מחט, באלחוש מקומי, ללא חתך, ובהכוונת ממוגרף מיוחד או אולטראסאונד. עדיף אולי ממוגרף במקרה שלך.

אני אמורה לעבור ביופסיה ומרוב פחד לא שאלתי: האם זה כואב? האם זה כרוך באשפוז? כמה ימים? האם נשארת אחר כך צלקת?

מאוד תלוי בסוג הביופסיה. ביופסית מחט עבה Core biopsy, Tru cut biopsy היא הסוג הנפוץ, מבוצעת עם הרדמה מקומית, כואב קצת (ההרדמה קצת כואבת. הבדיקה אינה דורשת אשפוז, ומשאירה צלקת מזערית, אם בכלל.

אמי (בת 50) עברה ניתוח להסרת גוש מהחזה לאחר הפרשה דמית מהפטמה. הגוש שהוסר נמצא כשפיר, אך נתגלו מס' נקודות של פפילומה. מהי אותה פפילומה, האם היא מסוכנת? האם ניתן לפתח ממנה גידולים ממאירים בשד? והאם יש טיפול כדי למנוע זאת?

הפרשה דמית מהפטמה בד"כ נגרמת ע"י 'פוליפ' שפיר הנמצא באחד מצינורות החלב
(intraductal papiloma). פפילומה הנה שגשוג יתר של תאי תעלות החלב היוצרת תבנית של קשרית מיקרוסקופית. זוהי תבנית שפירה לחלוטין, כלומר תאיה אינם סרטניים ואין להם יכולות הרסניות. תיתכן התפתחות סרטן בתוך וליד פפילומה, אך מרגע שנכרתה הפפילומה סכנה זו חלפה. יתכן שקיימת אצל אמך נטייה לשגשוג יתר, דבר זה מצדיק מעקב קצת יותר צמוד. כמו כן יש לבדוק אם אין הדבר תוצאה של השפעה הורמונלית (לדוגמא: טיפול הורמונלי תחליפי הניתן למניעת תופעות גיל המעבר). ככלל, במקרה של הפרשה דמית מהפטמה רצוי להבדק ע"י כירורג, שבדרך כלל מפנה לבדיקת אולטרסאונד של השד או צילום של השד עם חומר ניגוד (ductogram). ניתן גם לקבל דגימה למשטח תאים מההפרשה לבדיקה ציטולוגית במיקרוסקופ. עקרונית יש לבצע ביופסית שד בכדי לקבל דגימת ריקמה לבדיקה פתולוגית.

לפני כחודש ימים גיליתי גוש ממוקד בגודל של כ-2 ס"מ, שהתברר כגוש ממאיר. אני מתעתדת לעבור ניתוח כריתה חלקית. בבית חולים זה מתבצע תהליך של הוצאת בלוטת הזקיף לשם בדיקה במהלך הניתוח, ועל סמך הממצאים הפתלוגיים מחליט הצוות הרפואי האם יש צורך להסיר בלוטות נוספות.
האם בדיקה של בלוטת הזקיף נחשבת בטוחה מספיק בכדי לקבוע האם יתר הבלוטות נגועות? האם במידה ובלוטה זו אינה נגועה יש ודאות לגבי כך שהיתר אכן אינן נגועות גם כן?

אכן קיים מתאם בין "מצב" בלוטת הזקיף לבין יתר קשרי הלשד בבית השחי. הסיכוי לעירוב גרורתי של קשרי הלשד בבית השחי כאשר בלוטת הזקיף "נקייה" הוא פחות מ-2% . קיים מתאם ישיר בין גודלו של הגוש הסרטני בשד ובין הסיכוי הסטטיסטי להימצאות גרורות בקשרי הלשד בבית השחי, לכן, כריתת בלוטת הזקיף נעשית אצל נשים עם גידול שקוטרו פחות מ-2 ס"מ.

מה ידוע על בדיקת FDG, בדיקה שמאתרת גרורות בשלב ההתחלתי שלהן, והאם היא כלולה בסל הבריאות?

FDG או PET היא בדיקה של מיפוי כל הגוף (לפעמים בצרוף CT), תלוי היכן מבוצע. המיפוי מבוצע על ידי הזרקת גלוקוז רדיואקטיבי המתרכז באופן מועדף ברקמות גידוליות ( וגם באזורים אחרים שאינם גידוליים). בדיקת PET נמצאת בסל לגידולי ריאה, מעי גס, מלנומה. אינה בסל לגידולי שד אלא באופן חריג אם יש הוראה ברורה לכך. זו לא בדיקת שגרה להערכת מצב גרורותי, משתמשים בה בעיקר לפני ניתוח גדול בגידולים שהוזכרו בכדי לשלול פיזור שיבטל את הניתוח. כושר ההפרדה הוא של גידולים קרוב לסנטימטר (ולא מילימטר).
בסרטן שד אין ערך ברור לגילוי גרורות מוקדם, יש מחקרים שבדקו זאת ולא הודגם כי גילוי מוקדם מביא להארכת חיים לעומת נשים שהגילוי היה אצלן עקב סימפטומים או ממצאים גופניים.

אני בת 54, לפני 7 וחצי שנים סרטן שד עם כריתה חלקית, כימותרפיה, הקרנות, ללא הישנות,לא מטופלת תרופתית בריאה לחלוטין.
יש לי בת - בת 22, מבחינה אונקולוגית עליה להתחיל להבדר ולעקוב בסביבות גיל 30 (כפי שאמר לי האונקולוג). אני חוששת מאד לעבור את הבדיקה הגנטית - פשוט לא אוכל לעמוד בידיעה שחס וחלילה..... יחד עם זאת שאלתי היא: אם חס וחלילה אני נשאית של הגן - האם בהכרח הבת שלי גם היא נשאית.
שאלה נוספת - האם ניתוח הקטנת חזה - עשוי לעזור או להמעיט את רמת הסיכון ? מה ניתן לעשות וכיצד ניתן להתגונן אם בכלל?
ידוע לי כי אין לי בכלל רצפטורים האם זה "טוב" לצורך העניין?

באופן כללית אפשר להבין את החשש מבדיקה גנטית, ולכן אני ממליצה שבשלב ראשון תפני לייעוץ גנטי. בייעוץ גנטי לסרטן תוכלי לקבל מידע מדויק לגבי הבדיקה והשלכותיה לך ולבתך, ואין בזאת שום התחייבות מצידך לבצע את הבדיקה אם בסופו של דבר לא תהיי מעוניינת בה.
בתשובה לשאלותייך הספציפיות - אם את נשאית, הסיכון שבתך נשאית הוא 50%, וישנו סיכוי של 50% שאינה נשאית (כלומר שלא ירשה את המוטציה). ניתוח להקטנת חזה אינו מקטין את הסיכון לסרטן שד, משום שרוב ההקטנה נעשית ע"ח רקמת שומן, ואילו מקור הגידול הוא ברקמה הבלוטית. לעומת זאת כריתה מלאה של השד מקטינה באופן משמעותי את הסיכון לסרטן השד, אם כי מדובר כמובן בניתוח "גדול" שיש לו גם השלכות נפשיות רבות.
ישנן דברים רבים שנשאיות יכולות לעשות כדי להימנע מסרטן או לגלותו בשלב מוקדם (נדמה לי שהמידע על כך רשום בחלק המידע של האתר). בעיקר מדובר במעקב ובניתוחים מניעתיים לשד ולשחלה. לקיום או העדר רצפטורים אין משמעות רבה בהקשר הגנטי.
מאחר וחלית בגיל 48, אם אין במשפחתך או משפחת אביה של ביתך נשים נוספות שחלו בסרטן שד בגיל צעיר, או בסרטן שחלה, אין סיבה שביתך תתחיל מעקב בגיל כה מוקדם, וגיל 35 הוא בהחלט סביר לתחילת מעקב. יש לציין שייעוץ גנטי לסרטן ניתן בכמעט כל המכונים הגנטיים.

אמא שלי חולת סרטן השד מזה 14 שנים. כולי תקווה כי ההקרנות ישמידו את הסרטן, אך אני סקפטית, משום שהסרטן הזה מכה באימי, ונפשית בי מאז היותי בת 14. מהו אותו גן המועבר בתורשה שלפיו ניתן לדעת אם אני, לצורך העניין, עלולה לחלות במחלה?

באשר לאפשרות שמדובר בקיומו של סיכון תורשתי למחלת הסרטן, צריך לזכור שכ-90% ממקרי סרטן השד אינם תורשתיים, אלא קורים מסיבות שאיננו יודעים להגדירן. הסיכוי שהסרטן תורשתי עולה אם ישנם מקרים רבים של ממאירות במשפחה, בפרט בגיל צעיר (פחות מ-50). מטרת הבירור הגנטי היא לראות אם ישנם קרובי משפחה המצויים בסיכון לחלות. גם אם יש גורם תורשתי במשפחה, בממוצע רק מחצית מהקרובים יורשים אותו, ולמחצית שלא ירשה אותו אפשר לתת "חדשות טובות" במובן שהם אינם מצויים בסיכון מוגבר. מאחר והנושא מטריד אותך אני ממליצה שתפני עם אימך לייעוץ גנטי.

אני בת 44 אימי חלתה לפני שנתיים בסרטן השד, היא עברה ניתוח להוצאת הגידול הקרנות ומטופלת בתרופה למניעה. מאז שחלתה אני חיה בתחושה שגם אני עלולהלחלות. מה הסיכוי שגם אצלי תתפתח המחלה, והאם ישנה בדיקה שכדאי לעשות?

נשים עם סיפור משפחתי של סרטן השד מדרגה ראשונה כמו אם, שייכות לקבוצת סיכון לחלות במחלה במהלך חייהן בערך פי שתיים לעומת נשים ללא סיפור משפחתי של סרטן השד. מומלץ מעקב קליני וממוגרפי במסגרת מרפאת שד.
בדיקה גנטית יכולה להגדיר סטטיסטית את סיכויי התחלואה בסרטן השד. טיפול כירורגי מניעתי כגון כריתה של שני השדיים לא נראה לי כאופציה קבילה, אלא במקרים יוצאי דופן.
טיפול תרופתי מניעתי נמצא כרגע בהערכה קלינית ולאור תוצאותיו ניתן יהיה לשקול בעתיד טיפול זה.

אני בת 34 עם סרטן שד, וחזרת המחלה עם גרורות בעצמות. הציעו לי לעבור ניתוח להוצאת השחלות. האם מומלץ לעבור את הניתוח?

כריתת שחלות מומלצת לנשים עם גנים חיוביים לסרטן (BRCA) .אם את לא נשאית של גנים אלו ואם אין לך קרובות משפחה ישירות עם סרטן השחלות אינני רואה כל סיבה מדוע עלייך לעבור את כריתת השחלות. באם האונקולוג רוצה לנטרל את יצור האסטרוגן מהשחלות שלך כחלק מהטיפול הוא יכול בקלות לתת לך זריקות זלודקס.

רציתי לדעת מהי הסטיסטיקה לגבי חזרה של סרטן השד ששלח גרורות לכבד ולעצמות,חשוב לציין שהיום אני נקיה לגמרי ומטופלת בהרצפטין, לפי דברי הרופא יש סיכוי גדול לחזרה של המחלה באיזה שהוא שלב בהמשך.

ההגדרה של חזרה מקומית מתייחסת לחזרה של סרטן השד בשד שנותח (כריתה חלקית) או בדופן בית החזה ( לאחר כריתה של כל בלוטת השד). החזרה המקומית קשורה במספר רב של משתנים וסטטיסטית נעה בין 7% ועד 15% מהנשים. המחלה עלולה לפגוע עד 10% מהנשים גם בשד השני במהלך המעקב. המחלה עלולה לחזור בעיקר בשנתיים הראשונות, אך לעיתים גם אחרי שנים רבות... באשה שבה אותרו גרורות בכבד ובעצמות, אין חשיבות לחזרה של המחלה בשד, בהתייחסות לפרוגנוזה ולתקופת ההישרדות. הסיכוי לחזרה של המחלה אצל חולה עם גרורות מרוחקות אינו שונה מהותית מבחינה סטטיסטית לנתונים שהזכרתי.

האם הטמוקסיפן אמור למנוע הישנות גם לאיברים אחרים בגוף, כמו עצמות לדוגמא?
שמעתי אתמול מקרה שהעציב אותי על חברה שעברה איתי את הטיפולים לפני שנתיים והופיעו לה גרורות בעצמות. אני טופלתי האדראמיצין טקסוטר וציטוקסן וכמובן הקרנות.
מה אחוזי המקרים של הישנות המחלה ואחרי כמה שנים אפשר קצת להרגע......אם בכלל.

טמוקסיפן בהחלט אמור למנוע הישנות באברים מרוחקים. אחוזי ההישנות תלויים בהרבה משתנים, שהחשובים בהם הם מידת ערוב בלוטות, גודל הגידול ופרופיל ביולוגי של הגידול (מכלול התכונות של הגידול שמרמזות לנו על התנהגותו בעתיד. כגון: גודל, מידת התמינות, גרורות בבלוטות, חדירה לכלי דם או ליפמה או מעטפות עצב, ביטוי של רצפטורים לאסטרוגן ופרוגסטרון, ביטוי של HER2, קצב חלוקת התאים , וביטוי של גנים אחרים).
הטיפול שקיבלת הוא מצויין. בתלות במשתנים של הגידול אפשר להיות יותר רגועים אחרי כחמש שנים אם כי יש גם מקרים של הישנויות מאוחרות יותר.

מהי תוחלת החיים לסרטן שד עם גרורות בעצמות?

כאשר מופיעות גרורות מסרטן שד רק בעצמות, לפעמים ההישרדות ארוכה מאוד. היו לי חולות שחיו 15-20 שנה עם גרורות בעצמות ועם הטיפולים הקיימים כיום וצפויים בעתיד, אני מניח שתהיינה חולות שתחיינה אפילו יותר זמן. אני מתיחס למצב זה כאל מחלה כרונית, כמו יתר לחץ דם או סוכרת, שהריפוי שלהן אינו אפשרי אבל אפשר לחיות זמן ארוך.

אני בת 16 וחצי.... ואמי צריכה לעבור ניתוח של כריתת שד. רציתי לברר מה קורה בכריתה? כמה זמן נמשך האשפוז בבית חולים, איך ממשיכם לחיות לאחר מכן ?

כריתת שד אמנם נשמעת מאוד מפחידה, בעיקר בגלל ההשלכות על דימוי הגוף, וכמובן - הפחד מהסרטן, אבל כניתוח זהו לא ניתוח קשה. הניתוח אורך בדרך כלל כשעה עד שעתיים, ובמרבית בתי החולים אני מניחה שהולכים הביתה תוך 3-4 ימים. מה שנשאר אחרי שהשד נכרת זו צלקת קווית לרוחב בית החזה, ושטוח. זה לא נראה דוחה, לא מדובר בפצע פתוח או משהו כזה, זה סתם מוזר.

ההחלמה היא הדרגתית - כאשר מיד אחרי הניתוח אפשר לזוז חופשי ולהסתובב. הכאבים בדרך כלל לא קשים ונשלטים בקלות בעזרת תרופות . רוב הנשים חוזרות בהדרגה לתפקוד מלא תוך 3-4 שבועות, אבל כבר מההתחלה אין מגבלות על להתלבש, להסתרק ולתפקד תפקוד בסיסי. כך שלא צריך להיות מרותקים למיטה.
לגבי האפשרות של שחזור שהוזכרה כאן - היא בהחלט קיימת במרבית המקרים, ואם אמא מעוניינת היא בוודאי תקבל הפניות והדרכה מתאימים. זה קצת מאריך את הניתוח ואת תקופת ההחלמה, אבל זו השקעה שלמי שזה חשוב לה - היא כמובן כדאית, כי ההשקעה היא לזמן קצר, ועם תוצאות השחזור חיים אחר כך כל החיים.
הרבה נשים בוחרות לא לעשות שחזור, וזה בהחלט לגיטימי. בעזרת תותבת מסיליקון שמכניסים לחזיה אפשר להיראות ממש טוב, ואין לך מושג כמה נשים שאת רואה ביום יום ברחוב, בסופר, בבית הספר - מסתובבות עם סיליקון בחזיה....
מקווה שהפירוט עזר קצת יותר טוב להבין מה עומד בפני אמא, ואם את מרגישה שאת עדיין צריכה תמיכה נוספת נסי לברר דרך האחות מתאמת סרטן השד בבית החולים בו אמא תנותח אם יש מי שיכול לשבת גם איתך (או עם שתיכן) ולעזור לך (לכן) להתמודד.

רציתי לשאול על שיחזור שד מרקמות עצמוניות דרך הבטן. ידוע שיש סוגי שיטות:
א. עם שריר ודרך הבטן. ב. רק שומן ועור ומיתלה חיצוני.
מהם הקשיים והסיבוכים מניתוח כזה, איזו שיטה יותר טובה ומהם הסיכונים שבכל אחד מהם.
אין באפשרותי לעשות שחזור ע"י סיליקון , כיוון שעשיתי שחזור מיידי שנכשל והמקום הרוס לגמרי.

שחזור שד ע"י רקמות עצמוניות נעשה ע"י העברה של רקמות עם אספקת דם שלהן ממקומות שונים הטכניקות השכיחות ביותר הן מהבטן ע"י העברה של מתלה עור ושומןהמקבל אספקת דם מהשריר המזין אותם. כמו כן ניתן להעביר עור ושומן מהגב ע"י העברה של שריר אחר המזין אותם. טכניקות אלו אינן מאד מסובכות אבל הנתוח מתבצע בהרדמה כללית וזמן ההחלמה הוא כ-3 שבועות.הבחירה בטכניקה הרצויה תלויה בגודל וצורת השד השני, במצב הבטן,ובבחירה של המנותחת לגבי הצלקות שנותרות לאחר הנתוח. כמו כן רצוי להפסיק עשון לפני הנתוח.
קיימת אפשרות להעברת הרקמה ללא השריר, או יותר נכון עם חלק קטן ממנו, אבל מדובר בטכניקה מיקרוכירוגית (תפירה של כלי הדם) שבה מחברים את העורק המזין את המתלה לעורק ווריד בבית החזה. טכניקה זו היא קצת יותר מסובכת והנתוח יותר ארוך אך יש יתרון אסטטי ותפקודי. הסיבוכים בטכניקה זו הם כמובן יותר גדולים. יש צורך בהתייעצות עם רופא פלסטיקאי שעוסק בשחזורים.

האם השיחזור ניתן בחינם לאחר הוצאת גידול ? האם משתמשים בסיליקון או בשקיות מלח ?
אם בשניהם - האם ניתן לבחור?

שחזור שד לאחר כריתה מלאה או חלקית של השד הוא חלק מסל הבריאות ולפיכך ניתן בחינם (אלה אם רוצים לבחור רופא מסויים וכד' וגם אז בד"כ העניין מכוסה ע"י רוב הביטוחים המשלימים).
בד"כ משתמשים בתותבות סיליקון או שילוב עם מי מלח ובד"כ יש אפשרות לבחירה אולם מכיון שתותבות מי מלח לא בשימוש בארץ יש להזמינם במיוחד מחו"ל ולא תמיד תהיה השתתפות הקופה בעניין. אני ממליץ להגיע לייעוץ מסודר (וארוך...) אצל מנתח פלסטי באם הדבר רלונטי.
(דר' דין עד-אל, 9.3.04)

אני עומדת בפני כריתת שד (לאחר למפקטומי+כימותרפיה). דחיתי את הניתוח מכיוון שהייתי מעונינת מאד בשיחזור. אך ככל שחקרתי וביררתי--- שיחזור מפחיד אותי ביותר.
ראיתי נשים עם שיחזור שריר הבטן-- לרב זה היה לא מוצלח. ראיתי דוגמאות שיחזור ע"י כלי דם - זה היה מפחיד. ודיברתי עם שתי נשים שעשו שיחזור דו שלבי אבל היו להן בעיות עצומות והן נאלצו לאחר סבל להוריד את השחזור.
שאלותי :
1. האם יש הרבה הצלחות בשחזור דו שלבי ?
2. האם זהו לא סבל פיזי קשה במשך כל תקופת הניפוח ?
3. האם פעמיים נזקקים להרדמה כללית ?
4. למה כירורג לא מעוניין לעשות כריתה ושחזור בו זמנית ?
5. האם ישנם סיבוכים רבים לאחר שחזור מסוג זה ?

שחזור מיידי מקובל היום לרוב המטופלות, ברוב המרכזים הגדולים בעולם ועל המתנגדים קטגורית לכך אוכל להגיד שפשוט אינם מעודכנים או שיש להם שיקולים זרים!
נשים שעברו הקרנות או שבודאות הולכות לקבל טיפול הקרנתי יש לעשות שחזורים מרקמות עצמוניות וכל מנתח לפי השיטה המועדפת עליו.
בארץ נצבר נסיון רב בשחזורים מידיים בשיטות שונות (רק במוסדנו נותחו מעל ל300 נשים בעשור האחרון ) ורוב הנשים מרוצות מהתוצאה ומהעובדה שבחרו לשחזר את השד.
ההצלחה בשחזור דו שלבי בשד שאינו מוקרן היא מעל ל90% ואוכל להפנות אותך לד"ר אילנה קדמון, אחות מומחית בסרטן השד (ניתן להשיגה דרך מרכזיית בית החולים: 02-6777111 )במוסדנו המלווה את המטופלות לאורך כל הדרך (הארוכה והלא קלה !) של המסטקטומיה הכימותרפיה והשחזור. לשמוע ממנה ואף להפגש עם אחת מהנשים שעברו דרך דומה. יתכן שבמרכזים אחרים ישנה כתובת דומה.
תקופת הניפוחים אינה נעימה ביותר אך רוב הנשים אינם מתלוננות על כאבים מיוחדים. שחזור דו שלבי מצריך נתיוח אחד נוסף לפחות להחליף את התותתבת לתותתבת קבועה (ועוד אחד לשחזור הפטמה). סיבוכים של שחזור בעזרת תותובות אינם שכיחים ומופיעים בעיקר כאשר השד מוקרן. הם כוללים דימום, זיהום והתקשות התותבת. לרוב סיבוכים אלה מופיעם בצורה קלה ואינם משפיעים על תוצאות השחזור.

חמותי עברה ניתוח להסרת הגידול הממאיר וחלק מן הבלוטות לפני כ-4 שבועות. לאחר שהוציאו את הנקז האזור תנפח מאוד והאדים. לפני כשבוע ניקזו חלק מן הנוזלים בעזרת מזרק. לאחר מכן האזור לא התנפח יותר אך הוא מאוד קשה והחלו להווצר שטפי דם באזור השד. אתמול נוצרו שני כתמים חדשים באזור בית השחי האחורי (היכן שהסירו את הבלוטות). שאלתי היא האם צפויים שטפי דם בתהליך ההחלמה מהניתוח או שזה מצביע על בעיה כלשהי?

לאחר כריתת גוש מהשד ובלוטות הלמפה אורך זמן מה עד שהנוזל הלימפתי הנאגר באיזור הלמפקטומי מוצא דרכו ונספג או מנוקז בדרכי הלימפה. תהליך זה שונה מעט מאשה לאשה ונמשך על פרק זמן שנע בין שבועיים לשלושה חודשים. אם הנוזל הנאגר מפריע לאשה כי הלחץ מכאיב או יש דלקת אזי יש מקום לנקז בעזרת מזרק,אך אם אינו מציק עדיף לא לנקז .כשמכניסים מחט שוב ושוב יש יותר סיכוי לזהום.
שטפי דם באיזור לא צפויים אחרי ארבעה שבועות. לכן רצוי לחזור לכירורג שניתח כדי שיראה מה הבעיה ויוסיף במידת הצורך בדיקת דם למצב מערכת הקרישה של האשה. תהליך ריפוי הפצע המקומי לא מרמז או משפיע על מהלך המחלה בהמשך.

היד התנפחה לי מעט, ואני לפני הקרנות. עוד לא התאוששתי לגמרי מהנתוח, (כריתה מלאה) ועכשיו יש לי בעיה חמורה הרבה יותר. הייתי אצל מטפל בניקוז לימפטי - והוא אמר שאצטרך ללבוש שרוול לחץ על כל היד ובלילות תחבושות אלסטיות. אני רק בת 31 . עזרו לי. בקושי נהגתי הביתה, כל הזמן בכיתי. הבנתי ממנו שזה טיפול אינטנסיבי של 2 טיפולים בשבוע . אני בלחץ. יש לי ילדה קטנה - מה אני אעשה ? אני לא עומדת יותר בקשיים , ועכשיו הבעיה של היד - והקיץ מתקרב.
אני לא יכולה להתמודד עם המצב הזה. מישהי מכירה את המצב הזה של טיפול כזה ? מה עושים ? אני בלחץ הסטרי.

1. הרעיון להגביה את האבר הנפוח הוא נכון אבל, בגפה עליונה ההגבהה תהיה משמעותית יותר אם תניחי את הגפה כולה (זרוע, אמה וכף יד) על סידור של כריות או סמיכה. בשכיבה על הגב הסמיכה והיד יהיו בצד הגוף, בשכיבה על הצד (על הצד שלא נותח) היד מונחת על הסמיכה כמו שמחבקים דובי גדול.

2. לכל קופה המדיניות שלה. נסי לברר אם השרות ניתן בקופה עצמה (אולי בסניפים אחרים) אצל האחראי על טיפולי פיזיותרפיה במחוז שלך. נסי לערוך סקר מחירים בין המטפלים השונים באיזור מגוריך (איני יודעת היכן את גרה). רשימה של פיזיותרפיסטים אשר התמחו בתחום נמצאת אצל צוות הפורום, באתר עמותת "אחת מתשע" ובאגודה למלחמה בסרטן.

3. סיפור השרוול אינו כה נורא. כאשר היד נפוחה דווקא ההרגשה שהיא "ארוזה" נותנת תחושה נוחה, ואם היד אינה כה נפוחה אפשר עם הזמן לעשות "הנחות" (הן תהיינה תוצאה של נסיון ושל גישה). חשוב שהשרוול (והכפפה) יהיו נוחים לא מכאיבים ונעימים לעור.
ולענין האסטטי - קחי בחשבון שמי שמציק ושואל שאלות אין לו מושג מה עובר עליך, ולו היה בוודאי היה שותק או מציג את העניין אחרת.

ברצוני לדעת האם מבחינה סטטיסטית יש הבדל בהשנות המחלה או התפשטותה אצל חולים שלקחו טיפול כימותרפי לעומת חולים שלא לקחו? שכן הטיפול הכימותרפי לכשעצמו יכול לגרום למחלות רבות ואף לחזרת הסרטן בשד או באיבר אחר (שכן אף אונקולוג לא יאמר לנו אחר כך האם המחלה חזרה לבד או כתוצאה מהטיפולים)?

לטיפול כימי משלים יש תועלת בשתי מחלות סרטן עיקריות, סרטן שד וסרטן המעי הגס. יש היום נתונים שיתכן ויש גם ערך בסרטן ריאות.
בסרטן שד טיפול כימי לאחר הניתוח (בתלות במאפיני הגידול) בהחלט מוריד סיכוי להשנות ומוריד סיכויי תמותה מסרטן שד. אלו נתונים ממחקרים על עשרות אלפי נשים. בסקירה של קרוב ל-30,000 נשים לא הראו שיש עליה בשכיחות של סרטנים אחרים אצל נשים שקיבלו כימותרפיה לעומת כאלו שלא קיבלו כימותרפיה.
כדאי לזכור שהטיפול הכימי מוריד את הסיכוי להשנות סרטן שד אך אינו מונע את הסיכון לחלוטין ולכן יש נשים שלמרות שקיבלו טיפול כימי משלים יפתחו גרורות. אין זה אומר שהטיפול הכימי גרם לגרורות אלא שהוא לא היה יעיל מספיק במיגור הגרורות המיקרוסקופיות.
סרטן שד אינו חוזר עקב הטיפולים, יתכן והוא חוזר למרות הטיפולים.

מדוע לא עורכים באופן מיידי , לאחר ניתוח הסרת גידול של קרצינומה חודרנית (ניתוח חלקי. ללא בלוטות לימפה נגועות) טיפולים בדחיפותי ממעלה ראשונה, בהתחשב בעובדה שאולי עברו למחזור הדם תאים מהסוג הלא רצוי.
מהו הזמן ההכרחי שצריך להמתין להחלמת הניתוח לפני תחילת טיפולי הקרנות/כימותרפיה
ומהו הזמן האונקולוגי שמקובל לפעול לפיו?

אין יתרון לטיפול מידי (תוך מספר ימים מהניתוח) לעומת טיפול תוך מספר שבועות. נהוג להתחיל טיפול כימי תוך 3-6 שבועות מהניתוח, עדיף מוקדם מאשר מאוחר. לטיפול כימי משלים שמתחיל יותר מ 3 חודשים אחרי הניתוח תועלת מועטה. בדרך כלל פצע הניתוח החלים תוך 3 שבועות כך שלא צריכה להיות בעיה. באם יש צורך בטיפול כימי משלים נהוג לתת כימותרפיה קודם ואחריה הקרנות. הבעיה בהשנות סרטן שד היא בהשנות מרוחקת (סיסטמית), ולכן חשוב לתת קודם כל טיפול כימי. נעשו מחקרים שבדקו תזמון של טיפול כימי וקרינתי וזו המלצתם.

בת 44 . לפני חודש התגלה גוש בשד הימני. בוצעו ממוגרפיה וביופסיה. הגידול הינו ממאיר מסוג קרצינומה. גודל הגוש- 3. הוחלט על טיפול כימותרפי בשלושה מחזורים להקטנת הגוש ולאחר מכן ניתוח להסירו. האם ישנו טיפול שניתן לקחת במקביל לטיפול הכימותרפי ואשר יקל/יפחית את נשירת השיער וההקאות?

בשאלתך לא ציינת אילו תרופות תקבלי, ואם יש לך שאלות נוספות לגבי הגישה הטיפולית.
לגבי נשירת שיער, אין המלצות מיוחדות, ולא מקובל כיום להשתמש בכובע קרח. השיער יצמח עם תום הטיפולים.
לגבי הקאות ובחילות, ניתן למנוע במרבית המטופלות הקאות. הרופא/ה המטפל/ת יתנו לך קרוב לוודאי זופרן ודקסה-מטאזון בעירוי, כחצי שעה לפני הטיפול הכימי.
ניתן למנוע הקאות ע"י נטילת כדורי דקסה-מטאזון (סוג של סטירואידים. זה לא מומלץ לחולות סכרת) במינון של 4 מ"ג פעמיים ביום ליום הטיפול, ו - 3 ימים נוספים.
בנוסף ניתן לקחת כדורי זופרן ביממה הראשונה בלבד לטיפול ופרמין בנרות או בכדורים לפי הצורך.
אני מציעה לך להתיעץ גם עם הרופא/ה המטפל/ת.

אני עומדת לעבור טיפול כימו. שמעתי שבנמצא (כנראה בארה"ב) כובע שחובשים על הראש והוא מקפיא את הקרקפת כך שהנשירה פחותה באופן משמעותי. היכן ניתן לרכוש את הכובע?
תודה.

לצערי כובע קרח יעיל רק במקרה של טיפול כימי הגורם לנשירת שער קלה כגון ציקלופוספמיד.
בטיפולים הגורמים לנשירה שלימה כגון אדריאמיצין, טקסול וטקסוטר היעילות היא פחותה בהרבה. ראי גם תוספת מצורפת על ידי יצרני כובע הקרח האומרים כי היעילות פחותה במקרים אלו.
אנא בררי איזה סוג של טיפול כימי את עומדת לקבל ולפי כך תוכלי לדעת מה מידת היעילות של כובע הקרח. נשירת שיער היא אכן פן לא נעים של הטיפול, אך עם סיום הטיפול צומח שיער בריא ויפה.
בהצלחה
Please note: The success of this hair loss prevention treatment depends on a number of factors including the kind of drug, the concentration of the drug and the way the drug is applied. In addition, each patient is unique and could experience a different side effect. In general scalp cooling procedures are less effective when the patient is treated with Adriamycin, VP16 and Taxol.

מהו טיפול בקסלודה, והיכן (באיזה בי"ח) ניתן טיפול כזה?

קסלודה היא טיפול כימי הניתן בכדורים דרך הפה. תופעות הלוואי הן די קלות ובדרך כלל כוללות אודם בכפות ידיים ורגליים (לפעמים שלפוחיות) וכן לפעמים פצעים בפה ושלשולים.
לפי סל הבריאות מאושר לטיפול אצל חולות עם סרטן שד גרורותי שקיבלו בעבר אדריאמיצין וטקסנים. לעיתים ניתן לתת אותו גם ללא טיפול כימי קודם בתלות במאפינים הקליניים של החולה.
קסלודה ניתן בכל המכונים האונקולוגיים בארץ.

עברתי 36 טיפולי הקרנות - סיימתי לפני כ-3 שבועות ויש לי כאבים בכל השד. האם זה נורמלי ?

שד מוקרן רגיש יותר משד שאינו מוקרן. בדרך כלל הרגישות משתפרת או חולפת לחלוטין. יש מקרים בהם נשארת רגישות מוגברת בשד. זוהי תופעת לוואי מוכרת של טיפול קרינתי.

מהי הסכנה בהקרנות על השד לאחר ניתוח RELUMPECTOMY? הומלץ שאקבל 25 הקרנות סך הכל ללא כימותרפיה. איזה אחוז מהנשים מקבל סרטן כתוצאה מההקרנות?

מהם רצפטורים, ומה הקשר להריון? אנא אשמח את כל האינפורמציה בנדון, ואדאג גם לא לפתח דאגות אם התשובה תהיה לכאן או לכאן

בספר של יהודה מנור לגבי מחלות תזונה ועוד נכתבת שהטמוקסיפן עלול לזרז את חזרת הסרטן
והרי אנחנו לוקחות אותו למניעת חזרת סרטן השד. האם מישהו יודע משהו על מחקרים מדעיים שבדקו את השפעת הטמוקסיפן? אשמח לדעת.

בספר של יהודה מנור לגבי מחלות תזונה ועוד נכתבת שהטמוקסיפן עלול לזרז את חזרת הסרטן
והרי אנחנו לוקחות אותו למניעת חזרת סרטן השד. האם מישהו יודע משהו על מחקרים מדעיים שבדקו את השפעת הטמוקסיפן? אשמח לדעת.

יש מחקרים רבים שכוללים עשרות אלפי נשים שבדקו השפעת טמוקסיפן על השנות ותמותה מסרטן שד. טמוקסיפן מוריד באופן ברור סיכוי להשנות ותמותה מסרטן שד וכמו כן מוריד סיכוי לחלות בסרטן שד בשד השני. יש עליה מסוימת בסיכון לחלות בסרטן הרחם אצל נשים שמקבלות טמוקסיפן, אך סרטן רחם בדרך כלל מתגלה מוקדם וניתן לטיפול עם אחוזי ריפוי גבוהים מאד.

לפני מספר שבועות עברתי ניתוח לכריתת שד. בשד שהוצא היו סימני הסתיידות, ממצאים טרום סרטניים. לפי תשובות הבדיקה של השד שהוצא והבלוטות, הכל יצא 'נקי', ולא הייתי צריכה לעבור טיפולים נוספים. (כמו כימותרפיה וכו'). נאמר לי שאני צריכה ליטול תרופה בשם TAMOXI.
האם אני צריכה ליטול תרופה זו? מהן תופעות הלוואי והאם הן שכיחות?

טמוקסיפן היא תרופה הורמונלית, לגביה נמצא שבנשים עם גידול טרום סרטני, כמו שהיה לך, היא מקטינה את הסיכון לחזרה של גידול בכ- 50%, כולל בשד השני. כך שזו תרופה יעילה מאוד.
מבחינת תופעות הלוואי: לרוב הנשים הנוטלות טמוקסיפן אין בכלל תופעות לוואי. יש נשים ש"מאשימות" את הטמוקסיפן בעלייה במשקל, אבל זה לא ממש מוכח, ועם הרגלי אכילה טובים ופעילות גופנית סבירה זו לא צריכה להיות בעיייה.
תופעת הלוואי השכיחה ביותר היא גלי חום, אבל אלה בדרך כלל נסבלים, וחולפים תוך מספר חודשים. תופעות לוואי מסוכנות אבל הרבה הרבה יותר נדירות כוללות קרישי דם (והשכיחות של קרישי דם מטמוקסיפן היא כמו מטיפול הורמונלי תחליפי, כך שאם מוכנים לקחת את הסיכון בשביל הקלה בתסמיני גיל המעבר - אז לא כל שכן בשביל מניעת סרטן), וסרטן הרחם - שכמעט תמיד מאובחן בשלב מוקדם והטיפול בו הוא בדרך כלל ניתוח בלבד בשלבים המוקדמים. ולכן כל אישה שמקבלת טמוקסיפן צריכה לעבור אולטרסאונד וגינלי שגרתי. תופעת לוואי נדירה אחרת היא קטרקט. לסיכום, טמוקסיפן זו תרופה עם מעט תופעות לוואי, ולרוב הנשים אין תופעות לוואי כלל.

נאמר לי כי התרופה מסוג ארימידקס שהנני מקבלת מזה כשישה חודשים, לא אושרה בסל הבריאות ואל לי להתפלא אם לפתע לא אקבלה בבית המרקחת, ושלא אדאג כי היא תוחלף לי בטמוקסיפן.
שאלתי היא: מה ההבדל בין שתי תרופות אלה, האם האחת טובה יותר מהאחרת ומדוע לא אושרה בסל הבריאות, אם היא אכן ידועה כטובה יותר ומומלצת ע"י הרופאים.

קשה לי לענות לך ללא פרטים לגבי מחלתך וביחוד מדוע את מקבלת ארימידקס, האם כטיפול מונע או כטיפול למחלה גרורותית.
שתי התרופות הינן תרופות המנטרלות את השפעת האסטרוגן על תאי גידול. טמוקסיפן מפריעה לאסטרוגן להיקשר לגידול וארימידקס מפריעה לייצור אסטרוגן. ארימידקס יעילה רק אצל נשים ללא וסת.
ארימידקס נמצאת בסל לסרטן שד גרורתי, אינה נמצאת בסל לסרטן שד מוקדם, הנסיון איתה בסרטן שד מוקדם יחסית מוגבל אם כי יש עדויות כי היא טובה מטמוקסיפן.
מדוע לא הוכנסה לסל הבריאות? קרוב לודאי שלשיקול כלכלי יש גם חלק בענין, ארימידקס נמצאת ברשימה של תרופות שהוגשו לאישור להכנסה לסל הבריאות.
לגבי הנסיבות הפרטניות שלך, את צריכה לדבר עם האונקולוג שלך ולקבל תשובות מדוע נרשם לך ארימידקס למרות שאינו בסל, יתכן והיו הוראות-נגד לטמוקסיפן , ומהן ההשלכות של שינוי לטמוקסיפן.

כתוצאה מתלונתי אצל האונקולוג על גלי החום וכאבי עצמות שחלו עם נטילת האוויסטה, הוא העביר אותי לתרופה אחרת - פמרה - אותה אני נוטלת מזה יומיים. היום הבחנתי בדימום (קל). האם הדימום הוא תופעה נורמאלית במצבי? יש לי גם קבס מאז נטילת הפמרה. מה דעתך?

הפמרה שייכת לקבוצה של תכשירים שנקראים מעכבי ארומטז. תכשירים אלו מעכבים ייצור של ההורמון אסטרוגן כבר ברמה התאית ולא רק מונעים קישור של האסטרוגן כמו שהטמוקסיפן והאוויסטה עושים. בעיקרון מעכבי הארומטז מורידים את הרמה של האסטרוגנים למינימום אמיתי גם בגוף וגם בשד ונחשבים היום לטיפול הטוב ביותר מבין שורת התכשירים ההורמונליים (או אנטי הורמונליים).
היות ורמת הורמון האסטרוגן מאד ירדה אצלך טבעי לחלוטין שהיה לך אירוע של דימום שיכול להיות שגם יחזור על עצמו עוד מס' פעמים עד שרירית הרחם תתרגל למצב החדש. גם תחושת הקבס שאת מתארת נחשבת לתופעת לוואי של התרופה. כדאי שתתייעצי עם האונקולוג שלך לגבי אפשרויות הטיפול בתחושה זו. תהיי גם מוכנה לכך שייתכנו תחושת גלי חום וכאבי עצמות ושרירים גם עם הפמרה שכן התרופה מונעת ייצור אסטרוגנים, שחסר שלהם גורם לתופעות לוואי אלו. לפי הספרות זו תרופה מוצלחת ביותר ואני מקווה שתוכלי להתמיד בטיפול בה. אל תשכחי לקחת סידן ולהיות במעקב מבחינת העצם שלך.

דיאגנוזה: אימי- סרטן השד- שלב 3. היא מקבלת טיפול כימותרפי CAF.
בבדיקה של Her התוצאה שהתקבלה- positive very strongly , וכמותית- 3+, כשגבולות הם מ-0 עד ?. בכל המאמרים שקראנו ב-NCI כתוב כי הטקטיקה המקובלת במקרים כאלה היא מתן טיפול Herceptin במקביל לקורס הראשון של כימותרפיה. אימי לא מקבלת Herceptin, ולשאלתנו - השיבה הרופאה המטפלת כי תבחן אם לתת את התרופה אחרי הקורס של הכימותרפיה.
האם מקובל לחכות עם טיפול Herceptin עד לאחרי סיום הקורס של כימותרפיה, ואם לא- מה ההמלצות ?

1. לגבי קבלת הרצפטין יש החלטה חד משמעית. היא מצויה בהתוויות סל הבריאות, אשר מתחדש כל שנה. (סל הבריאות = מסמך מדיניות של משרד הבריאות אלו שירותים, תרופות טיפולים, בדיקות וכו' חובה שכל קופות החולים יספקו, ובאילו תנאים). בסל לשנת 2001 נקבע כי קבלת הרצפטין אינה במקביל לקורס הראשון של הכימותרפיה, אלא מותנית בקבלת תרופת אדיראמצין (הכימותרפיה CAF ) ובקבלת טקסול (כימותרפיה). רק מי שקיבלה את שתיהן רשאית לקבל הרצפטין . אנו ממליצות לך לקרוא את הפרקים על - אדריאמצין (CAF) ועל טקסול הנמצאים באתר עמותת "אחת מתשע" ( ( www.onein9.org.il. יש גם מאמר על הרצפטין.

2. עד כה ניתן היה לטפל בהרצפטין בחולות בהן "מוצה" הטיפול בכימותרפיה והכוונה לחולות שקיבלו כימותרפיה מסוג אדריאמיצין וטקסול. בהתאם להנחיות האחרונות של משרד הבריאות, ניתן להתחיל בטיפול זה אצל חולות סרטן שד גרורתי במצב גופני סביר כאשר הגידול מבטא ביתר את האונקוגן HER2 בבדיקה כמותית של לפחות +2 . באם הקריטריונים האלה קיימים, ישנה הוראה למתן הרצפטין. מתן התרופה תלויה בחוות דעתו של האונקולוג המטפל באמך.

האם בחורה עם גידול סרטני בשד יכולה להיכנס להריון? במידה והיא הצליחה - האם הלידה תעבור כרגיל והאם היא תוכל אחר כך להניק ? האם הריון יכול להפוך גידול לא-סרטני לסרטני?

לאשה שעברה סרטן השד מותר באופן עקרוני להרות. אך, הדבר תלוי בחומרת הגידול.
מחקר חשוב שפורסם לאחרונה, הראה שהסיכון להישנות המחלה קטן יותר באם חולת סרטן שד נכנסת להריון לפחות 10 חדשים לאחר גילוי במחלה. אך בו בזמן, הסיכון לחזרת המחלה גדול יותר בשנתיים הראשונות לאחר גילוי המחלה. את כל הנתונים הללו יש לקחת בחשבון.
ככל הנראה הנקה לא משפיעה לרעה על המחלה.
במקרה של גידול לא סרטני בשד: באם הגידול שפיר לחלוטין הרי לא צריכה להיות כל סכנה להפיכתו לממאיר בזמן ההריון.

בחומר על התרופות הנ"ל קראתי כי יש אפשרות של הריון ואכן דאגתי להתקן תוך רחמי אך רופא נשים אחר אשר בדק אותי די צחק ממני ואמר שאין כל אפשרות להכנס להריון כי רירית הרחם והזקיקים אינם קיימים בגלל התרופות - מה הנכון ?

באם את לפני גיל המעבר, כלומר השחלות עדיין עובדות ויש לך מחזורים את בהחלט עלולה להיכנס להריון ולכן במקרה כזה טוב שאת משתמשת עם התקן תוך רחמי למניעת הריון.
באם את בגיל המעבר ללא פעילות שחלתית. אז אי אפשר להרות.
גם באם המחזורים לא סדירים, יש לבדוק את רמת ההרומונים הנשיים לוודא באם יש פעילות שחלתית. כאשר אשה לפני גיל המעבר מקבלת טמוקסיפן התרופה עלולה לגרות את פעילות השחלות והרחם לפעילות מוגברת (כמו תרופה שניתנת לביוץ).

אני קוראת את הפורום וממש קשה לי, אני בת 27 ולפני כחצי שנה גילו סרטן בשד. אני לפני הטיפול האחרון . המצב שגילתי את הסרטן היה די התחלתי ללא גרורות וללא פישוט לבלוטות. אבל המצב שלי נורא!!!!! זה פשוט מזעזע שבאמצע החיים את פתאום צריכה להתמודד עם דבר כל כך כבד.
אני מאוד רוצה לדבר עם מישהי צעירה (אנא אל תעלבו) כי אני בטוחה שזה אחרת להיות חולת סרטן בגיל 27 מאשר 50. עד עכשיו יש לי משפחה שתומכת מאוד וחבר מדהים שלא מתייאש לרגע.
עברתי הקפאת עוברים בגלל שהאונקולוגים טענו שיש סיכוי שהכימותרפיה תפגע בפוריות.
האם מישהו יודע משהו על זה?

1. טוב עשית. ברגע שהאונקולוג המטפל ירשה לך להרות יוכלו להשתיל לך את העוברים לרחם, לאחר הכנה הורמונלית פשוטה למדי. הדבר אינו מוגבל בגיל, והעוברים יכולים להשאר בהקפאה למשך שנים רבות. בנוסף, באם השחלות שלך לא נפגעו מהכימותרפיה, תוכלי בכלל אולי להרות ללא כל צורך בטיפול או בשימוש בעוברים המוקפאים.
דבר נוסף. לאחרונה פורסם מחקר בו הראו שמחלת השד חזרה פחות אצל נשים שהרו לפחות 10 חדשים לאחר מחלת שד, מאשר אצל חולות שלא הרו. זה מאוד מעודד.

2. אני מניחה שפרופ' כהן מתיחס בתשובתו למאמר שפורסם לאחרונה בעיתון Cancer..
במחקר זה בדקו 370 נשים עם סרטן שד שטופלו בין 1974 ל-1998 והיו כולן בגיל צעיר מ-35 בזמן הטיפול. כולן קיבלו טיפול כימי שכלל אדריאמיצין. במעקב אחריהן בנוגע למהלך המחלה ביחוד בנוגע להריון לאחר הטיפול הודגם, כי הריון לאחר הטיפול לא היה קשור לעליה בשיעור של הישנות סרטן שד. אי אפשר לומר כי לנשים שהרו אחרי סרטן שד היתה פחות הישנות כי כקבוצה מדד הסיכון שלהן להישנות היה גבוה יותר.

ברצוני לקבל מידע בדבר ימי חופשה להם זכאית חולה. האם קיימות תקנות כפי שקיימות אצל אשה המבצעת טיפולי הפרייה? לדוגמא תוספת של ימי חופשה , או קיצור שעות עבודה בלי פגיעה בשכר.

לצערנו, אין הוראת חוק ספציפית המתייחסת לנשים חולות בסרטן השד. לכן חלים החוקים הנוגעים לחופשת מחלה אשר חלים על כל עובד ללא כל תוספת ימי חופש. מבחינת החוק המענה היחיד הוא פנייה לביטוח לאומי לבקשת הכרה בנכות כללית, אמנם מדובר, בהליך ארוך אך במידה והוכרה נכותך ניתן לקבל גימלה רטרואקטיבית.
כדאי לנסות להגיע להסדר פרטני מול המעביד לדוגמא לנסות לפרוס את ימי המחלה לשעות וכך לעבוד פחות שעות כל יום וכדומה.

בשבוע הבא אני מוזמנת לוועדה בביטןח הלאומי לבדיקה אצל כירורג. זו הפעם הראשונה שלי בוועדות כאלה, אם יש כל מיני טיפים לתת לי לפני הליכתי לשם אשמח. כי שמעתי שהוועדות האלה לא פשוטות במילים עדינות.תודה

1. כמי שעברה כבר מספר וועדות אני רוצה לספר לך כי השד אינו נורא כל כך. כמובן שמטיבן של הוועדות הן נוטות לחקור ולהקשות אך כשבאים לדון בסרטן הנהלים וה"חוקים" די ברורים ואת יכולה לקרוא על כך בחוברת העזר של זכויות החולים.
כחולה חדשה את מקבלת הקלות והטבות מסוימות המעוגנות בחוק, על כן עליך להגיע מצויידת בכל המסמכים הפואיים שבידך. העובדת הסוציאלית בבית החולים בו את מטופלת יכולה למלא עבורך את הטפסים הדרושים. לידיעתך ניתן גם על פי החוק להגיש תביעה מבלי לבקר שם. מכל מקום- זכותך להגיע למפגש שלעיתים גורר גם בדיקה עם מלווה. תשמרי על קורקטיות ומצב רוח נאות ככל האפשר.

2. בפעם הראשונה הם לא עושים בעיות. בשנה הראשונה הם קובעים לך 100 אחוז נכות. תקבלי הנחה 80 אחוז בארנונה, 50 אחוז בשירותי בזק, תו נכה אם יש לך רכב, החזר על הוצאות רישיון הרכב ממשרד הרישוי, וקיצבת נכות מהביטוח הלאומי. לשנה השניה (ואני עכשיו עדיין בשנה הראשונה) הם קבעו לי 60 אחוז וכבר החליטו גם לשנה השלישית 33 אחוז.
אז אל תהיי בלחץ, לכי עם כל המסמכים וכל הבדיקות. לא צריך לשחק אותה כי זה לא עוזר.

אשתי עברה ניתוח להוצאה של גוש ממאיר בשבוע שעבר וזאת לאחר שילדה את ילדנו השלישי לפני כשבועיים. (הלידה הוקדמה בגלל מציאת הגוש). אשתי עבדה כעצמאית (העבירה חוגי אומנות למבוגרים).
רציתי לברר האם אני זכאי להטבות כלשהן בגינה, כגון: מס הכנסה, ביטוח לאומי ארנונה וכו'. אם כן, מה התהליך למי לפנות ובאמצעות אילו טפסים?

בראש ובראשונה ביטוח לאומי בודק אם יש לך ירידה בהכנסות של 50% לפחות בעקבות המחלה. במידה ויש,יש לצרף לטופס התביעה את כל האישורים הרלוונטים . לי דווקא אישרו בתקופת ההקרנות נכות כללית המקנה גם הטבות במס הכנסה ואחרות,כך שכל מקרה הוא לגופו.

עברתי כריתת שד טיפולים והקרנות ולא מטופלת בטמוקסיפן. בתי (בת 23) היא צמחונית מגיל 12 ואוכלת לרוב מוצרי סויה. עקב מחלתי היא שייכת לקבוצת סיכון (גם אחות של אמי חלתה בסרטן השד). האם יש סכנה באכילת מוצרי סויה במשך זמן כה רב בקשר לסיכויים לחלות במחלה?

אין לשאלתך תשובה ברורה וחד משמעית ודעות המומחים חלוקות.
בתרבויות בהן מקובל לאכול יותר מוצרי סויה (מזרח אסיה), נמצא ששכיחות סרטן השד נמוכה יחסית. יתרה מזאת, בקרב קבוצות שהיגרו למערב ממדינות אלו היתה עליה בשכיחות הופעת המחלה. אחד ההסברים לכך הוא שינוי בהרגלי התזונה (עליה בצריכת מוצרי חלב וירידה בצריכת סויה ומוצריה).
כשבוחנים את הרכב התזונה שלנו יש לקחת בחשבון מרכיבים רבים ושונים ולא רק מחלה אחת ממנה רוצים להזהר ולהמנע. בעקרון שאלתך יכולה להשאל גם לגבי בשר, מוצרי חלב ואפילו פירות וירקות ששבעולם המפותח והמתועש עוברים השבחה גנטית והורמונלית.
יש הטוענים שנשים אצלן היו הרצפטורים חיוביים צריכות להמנע ממוצרי סויה. יחד עם זאת צריך לזכור שהמבנה המולקולרי של הפיטואסטרוגנים שונה ממבנה האסטרוגנן.
חשוב לבדוק אם הסויה עברה התססה שמסלקת רעלנים מהסויה ולא להגזים בכמויות - עד מנה ליום.

אני מעוניין בחומר בנושא שיפור המערכת החיסונית למקרה של סרטן שד. המטופלת תעבור הקרנות וכימותראפיה. אלו ויטמינים ותוספי מזון רצוי ליטול בבמצב כזה ע"מ למנוע התדרדרות של המערכת החיסונית. האם יש צורך בשינוי תזונה?

אני ממליצה לך לשאול ולהתיעץ עם האונקולוג המטפל. לי אישית הומלץ לא לקבל כל ויטמינים ו/או מחזקים למינהם בנימוק שחיזוק המערכת החיסונית בשלב זה עשוי להפריע לפעולת הכימו שמטרתה להרוס תאים (בריאים וסרטניים, אלא שה"טובים" מתחדשים והסרטניים מושמדים).
גם היום, 7 שנים אחרי, גורס האונקולוג כי אכילה של 5-8 פירות וירקות ליום מחזקים את המערכת החיסונית היטב ללא צורך בויטמינים ומחזקים .

האם כדאי לעשות דיאטה לאחר טיפול כימוטרפי כי עליתי מאוד במשקל ? האם מותר לקחת שייקים של חנויות הטבע ?

1. ידוע היטב שבזמן טיפולים כימותרפיים ישנה עליה במשקל, בטיפולים מסוימים עד 20 קילוגרם. מותר ואפילו רצוי שתעשי דיאטה מאחר ולמשקל יש חשיבות בהקשר לבריאות הכללית ולהחלמה לאחר סרטן שד. נשים שמשקלן תקין חיות טוב יותר ומשך זמן ארוך יותר מהשמנות יותר.
מותר לך לעשות כל דיאטה בפיקוח דיאטנית ומומלץ שדיאטה כזו תהיה כמה שיותר מאוזנת. השתדלי להמנע משייקים כלשהם לצורך הדיאטה. את חייבת לעשות גם פעילות גופנית - לא מופרזת אך יום יומית.

2. ברצוני להמליץ על אתר מצוין : http://www.dianadyermsrd.com של דיאטנית חולת סרטן שפיתחה דיאטה שהיא גם בריאה וגם מבוססת על המחקרים האמריקאים החדשים בשוק. יש לה גם ספר אולם עיקרי הדיאטה שלה מופיעים באתר בצורה ברורה למדי.