חדשות הסרטן: עדכונים ונתונים

לראשונה מזה יותר מ-70 שנה, קטן בארה"ב מספר מקרי מוות בשנה כתוצאה מסרטן. נקודת מפנה במלחמה בסרטן הושגה ככל הנראה בזכות צמצום תופעת העישון והשיפור שחל בשיטות האבחון והטיפול של הגידולים.

על פי סקירת תעודות פטירה שבוצעה במרכז לסטטיסטיקה בנושאי בריאות בארה"ב, נראה כי מספר מקרי מוות מסרטן ירד בשנת 2003 ל-556,902 בהשוואה ל-557,271 בשנה שקדמה לה. "אף על פי שההפרש קטן, זו היא אבן דרך חשובה", אומר דר' מייקל ט'אן, מנהל מחקר אפידמיולוגי באגודה האמריקאית לסרטן. על פי ניתוח נתוני מאגר הפטירות הפדרלי שנעשה באגודה האמריקאית לסרטן, זוהי ירידה שנתית הראשונה של מקרי מוות מסרטן מאז שנת 1930 .

במשך יותר מעשור חישבו הסטטיסטיקאים העוסקים בבריאות ירידות שנתיות של כאחוז אחד בקצב התמותה מסרטן. אך המספר האבסולוטי של פטירות כתוצאה מסרטן המשיך לעלות מכיוון שקצב הגידול של האוכלוסייה היה מהיר יותר מקצב הירידה במקרי המוות. "בסופו של דבר הצליח קצב הירידה במקרי הפטירה להדביק את קצב הגידול באוכלוסיה", אומרת רבקה סגל, חוקרת מגיפות באגודה לסרטן.

המומחים מייחסים את ההצלחה לצמצום תופעת העישון, ולשיפור הגילוי המוקדם ושיפור יעילות הטיפולים. על פי נתוני האגודה האמריקאית לסרטן, הירידה חלה במקרי המוות כתוצאה מסרטן ריאות, סרטן שד, סרטן הערמונית וסרטן המעי הגס. אלה הם ארבעת סוגי הסרטן השכיחים ביותר, אשר מהווים בסך הכל את הסיבה לכ-51% ממקרי המוות מסרטן.

שיעור התמותה מסרטן שד נמצא בירידה של כ-2% כל שנה מאז שנת 1990, הודות לשיפור הגילוי המוקדם והטיפולים. שיעור התמותה מסרטן המעי הגס ופי הטבעת מצטמצם ב-2% בכל שנה מאז 1984, כנראה הודות לשיפור הגילוי. שיעור התמותה מסרטן הערמונית יורד ב-4% בכל שנה משנת 1994, והסיבות לירידה זו עדיין נחקרות. שיעור התמותה בסרטן ריאות אצל הגברים יורד בכ-2% לשנה משנת 1990, בגלל ירידה בעישון. מספר מקרי סרטן ריאות אצל נשים נשאר קבוע, כנראה בגלל הפיגור בהתפשטות מגיפת העישון אצל נשים שהתחילו לעשן מאוחר יותר מהגברים.

מחלת הסרטן מאובחנת לעתים קרובות יותר בקרב אנשים מבוגרים מאשר אצל צעירים, ויתכן שכאשר האוכלוסייה הגדולה של עידן ה"בייבי בומרס" (baby boomers) תגיע לזקנה, הנתונים יראו שוב על עליה במספרים. עם זאת, יש לשער שגם עליה זו תתאזן מול השיפור המתמיד והמתמשך באבחון וגילוי המחלה ובשיטות הטיפול.

לדברי ארתור קפלן, חוקר ביואתיקה מואניברסיטת פנסילבניה, בעיני הציבור "המלחמה בסרטן" לא נחשבה למצליחה. למרות עשורים של מחקר מדעי ומסעות לקידום הגילוי המוקדם, טיפולי הקרנות וכימותרפיה נותרו אלימים וסך מקרי מוות מסרטן המשיך לעלות. והוא מוסיף: "אין זו הפתעה שירידה במספר מקרי המוות זוכה לקבלת פנים חמה על ידי 'מפקדי המלחמה בסרטן'. המחקר הגנטי המתקדם, וחידושים מדעיים רבים, בנוסף לירידה במקרי המוות, הם הם הסיבה הלגיטימית ל'מסיבה'".

ממחקר חדש שפורסם בגליון 1 בפברואר 2006 של כתב העת Cancer עולה כי טיפול תומך לסרטן שד מוקדם מלווה לעתים קרובות בתופעות לוואי בעיניים, הנובעות בעיקר מגירוי העין בעקבות הכימותרפיה.

רעילות עינית עלולה להציק ולהדאיג ויתכן שהיא מצדיקה נקיטת אמצעי מניעה ספציפיים אצל נשים שפיתחו גירוי עיני לאחר מחזור אחד של טיפול כימותרפי. לעומת זאת, פגיעה עינית במהלך טיפול הורמונלי שאינו משולב עם כימותרפיה היא נדירה, ולכן, אינה מצדיקה הכללת בדיקת עיניים שגרתית בתכנית הטיפול. עם זאת, מציינים עורכי המחקר כי חשוב שהצוות הרפואי המטפל ישים לב ויעדכן את המטופלות לגבי האפשרות של תופעות לוואי בעיניים על מנת שתוכלנה להגיב מיד כאשר תופעה כזו מופיעה.

המחקר הקיף 4948 נשים מ-7 מחקרים קליניים בינלאומיים, ועקב אחריהן בין השנים 1978
ו-1999. נאספו נתונים לגבי השכיחות ותזמון הפגיעה העינית לאחר טיפול כימותרפי תומך לסרטן שד מוקדם. במהלך המחקר חולקו הנשים לשתי קבוצות: האחת קבלה טיפול הורמונלי בלבד
(Tamoxifen או Toremifene) והשניה קבלה טיפול הורמונלי משולב עם כימותרפיה.

בסה"כ נרשמו 580 מקרים של פגיעה עינית ב-538 נשים (10.9%) במהלך קבלת הטיפול התומך, בעיקר במהלך הכימותרפיה. 45 נשים (0.9%) פיתחו רעילות בעין במהלך טיפול ב-Tamoxifen או Toremifene בלבד, אך נראה כי רק ב-30 מהמקרים הללו (0.6%) היה קשר אפשרי עם התרופות ההורמונליות שקיבלו.

תופעות הלוואי השכיחות כללו הפרעה בחדות הראיה, גירוי עיני, וקטרקט, אך לא דווח על אף מקרה של רטינופתיה (מחלת רשתית). ברוב המקרים, רעילות עינית התפתחה במהלך החודשיים הראשונים לטיפול, ולאחר מכן בסיום הכימותרפיה נשמרה על רמה אחידה, ללא עליות ומורדות. במרבית המקרים, הפגיעה העינית לא היתה חמורה מרמה 1 (Grade 1) = 75%.

עורכי המחקר מודים כי יתכן מאוד שלא העריכו נכון את שכיחות הפגיעה העינית, וזאת מסיבות שונות.

לגבי רוב הנשים אין החשש מפגיעה עינית צריך להשפיע על ההחלטות לגבי הטיפול, אך אצל מטופלות עם מחלה קיימת בעין, יש מקום להשתמש בתרופות הורמונליות מקבוצת מעכבי הארומאטאז (ארימידקס, פמרה) במקום ב-Tamoxifen. יש לזכור שכל נושא תופעות הלוואי של מעכבי הארומאטאז טרם נבדק לעומק, במיוחד בהקשר לבעיות עינים.

על פי מסקנות מחקר שנערך על ידי הסוכנות לחקר איכות שירותי הבריאות בארה"ב (AHRQ), אף אחת משיטות האבחון הבלתי פולשניות לסרטן שד שנבדקו לא נמצאה טובה יותר מהביופסיה השגרתית.

במהלך המחקר נבדקו ארבע שיטות אבחון בלתי פולשניות מוכרות בהן ניתן להיעזר לאחר שהתקבלו תוצאות חריגות בממוגרפיה. בדיקות אלו הן:

סריקתPET
סריקת MRI
אולטראסאונד
ממוגרפיה בסיוע חומר ניגוד רדיואקטיבי Scintimammography

לדברי דר' קרולין קלנסי, מנהלת ה-AHRQ, "מצאנו שלמרות שכל אמצעי האבחון הללו נחשבים למדויקים למדי עדיין היינו בסיכון להחמיץ אבחון של מספר לא מבוטל של גידולים ממאירים בנסיון להימנע מביצוע ביופסיה". הסיכון של החמצת האבחון של גידול סרטני הוא גבוה דיו כדי להסיק שהבדיקות הללו אינן צריכות להחליף ביופסיה באופן שגרתי.

ביופסיה שגרתית מבוצעת תוך שימוש במחט או על ידי חיתוך להוצאת דגימה מהאזור החשוד. מכיוון שבשתי השיטות יש חדירה דרך העור הן נחשבות לבדיקות פולשניות.

"השורה התחתונה היא שאבחון מוקדם ומדויק של סרטן השד הוא חיוני, ונכון לרגע זה ביופסיות הן עדיין הטכניקה היעילה ביותר לאבחון כאשר מתגלה בעיה פוטנציאלית בממוגרפיה או במישוש ידני", אומרת דר' קלנסי. לדבריה, על פי ממצאי המחקר הנוכחי, הבדיקות הלא פולשניות עלולות להחמיץ אבחון של בין %4 ל-9% של מקרי סרטן שד אצל נשים הנמצאות בסיכון ממוצע לחלות במחלה. הפוטנציאל של אחוז הטעויות באבחון גבוה יותר כאשר מדובר בנשים הנמצאות בסיכון גבוה לחלות במחלה.

לדברי דר' קלנסי, מטרת המחקר לא הייתה לבטל את חשיבותן של הבדיקות הבלתי פולשניות ככלי אבחון, אלא לספק מידע לצרכני ונותני שירותי הבריאות ולמקבלי ההחלטות בנושא לגבי השימוש בתחליפים לביופסיה.

"נכון להיום, רק כ-20% מהנשים שעוברות ביופסיה בעקבות ממצא חשוד בממוגרפיה אכן נמצאות חולות", אומרת דר' קלנסי. "מספר זה מאד משמעותי מכיוון שזה אומר שכ-80% מהנשים לגביהן התגלו ממצאים חשודים עוברות את פרוצדורת הביופסיה למרות שבסופו של דבר הן תימצאנה בריאות". והיא מוסיפה: "פיתוח שיטות אבחון בלתי פולשניות מדויקות יותר יכול להפחית את מספר הנשים הנזקקות לביופסיה".

בינתיים היא ממליצה לנשים שממצאי הממוגרפיה שלהן נחשבים חשודים לשוחח עם רופאיהן לגבי האופציות השונות העומדות לרשותן, כולל הסיכונים הפוטנציאלים.

בואו לדבר על זה בפורום סרטן השד, בפורום תמיכה לבני נוער חולי סרטן ובפורום תרופות ורוקחות - תמיכה.