שתיית אלכוהול וסוכרת.

אלכוהול הפך למרכיב מקובל באורח חיינו ובהתנהגותנו החברתית. בארצות רבות, בדרך הביתה מהעבודה, נכנסים לבאר ושותים קצת. בילוי של ערב או לילה מלווה בשתייה, ארוחת ערב אינטימית מלווה בשתייה, וגם בשמחות שלנו (ברית מילה, בר-מצווה, חתונה וכדומה) היין נשפך כמים.
אמרו חכמינו : "יין ישמח לבב אנוש" . האם היין גם ישמח את לבב הסוכרתיים?

אלכוהול כמקור קלוריות.

האלכוהול הוא מקור טוב לאספקת קלוריות 7 קלוריות לגרם משקה, אך אין בו מרכיבים תזונתיים חשובים. הגוף אינו יכול להפוך את האלכוהול לחומצות אמיניות (אבני הבניין של החלבונים), אין בו ויטמינים או מינרלים, ואם הוא לא מנוצל מיידית לאנרגיה, עודפי הקלוריות מהאלכוהול הופכים פשוט לשומן. מבחינת הסוכרתי, אין לשכוח שרוב המשקאות החריפים מכילים סוכר (סוכרוז, שהוא צמד של גלוקוז+פרוקטווז). תכולת הסוכר משתנה בהתאם לסוג המשקה. ממשקה ללא סוכר (יין יבש), ועד לכמות של 100 גרם סוכר לליטר (יין מתוק).
התכולה הקלורית של משקאות אלכוהוליים היא:

יין לבן או אדום (יבשים), יין נתזים:
70- 100 קל ' /דצ"ל.
יין אדום מתוק 50- 100 קל ' /דצ"ל.
בירה קלה 35- 50 קל ' /דצ"ל.
בירה כבדה כהה 50 - 100 קל ' /דצ"ל.
וויסקי ,ברנדי 210 - 240 קל ' /דצ"ל.
(קל '=קלוריה, דצ"ל=דציליטר= 100 מ"ל= עשירית הליטר = 100 סנטימטר מעוקבים)

על סוכרתי עם השמנת יתר, הנמצא במשטר של דיאטה דלת קלוריות להורדה במשקל, להימנע מהתוספת הקלורית שטומנת בחובה השתייה האלכוהולית. גם לסוכרתי השומר על רמות הגלוקוז בדמו, שתיית משקאות מתוקים (יין מתוק, ליקרים) עלולה להוציאו מאיזון. אין איסור מוחלט על שתיית אלכוהול בסוכרת, אך השתייה צריכה להיות מוגבלת ללא יותר מכוסית פעם ביום, או שני משקאות אלכוהוליים פעמיים בשבוע.

אלכוהול כגורם סיכון לסוכרת

סוכרת מסוג 1 :
אין כיום כל עדות חד משמעית של השפעות אלכוהול על סוכרתים צעירים. היו אמנם הודעות שמקורן בניסיונות במבחנה, שלאלכוהול יש השפעה על תאי ביתא עובריים, לכיוון של הפעלת התהליך האוטואימוני כנגדם, תהליך שהוא השלב הראשוני ביצירת הנוגדנים כנגד הלבלב והתחלת תהליך הסוכרת. ניסיונות אלו הן במעבדה במבחנה בלבד, ואין כל מידע על קשר בין אלכוהול לסוכרת בילדים.

סוכרת מסוג 2 :
לאחר שתיית כוסית משקה אלכוהולי חד פעמית בסוכרת מסוג 2, רמת הגלוקוז נוטה לעלות כתגובה מיידית לשתיית האלכוהול, בשל שחרור גלוקוז מפירוק הגליקוגן המאוחסן בכבד. במתן כמויות גדולות, ואצל שתיינים כרוניים, האלכוהול יכול לגרום לירידות רמות הגלוקוז עד היפוגליקמיה. בקבוצות של אנשים בעלי סיכון מוגבר לפיתוח סוכרת, שתייה בכמויות ובאופן קבוע, יכולה להביא להתפתחות הפרעות במטבוליזם הפחמימות ולסוכרת של ממש. מעניין שהאלכוהול הוא גורם סיכון לסוכרת בגברים אך לא בנשים.
בגברים, הסיכון לפתח סוכרת בעקבות שתית אלכוהול הוא בין 1.3-1.5 ביחס לכלל האוכלוסיה, אך אם קיימת בנוסף גם הפרעה בתפקודי הכבד, הסיכון עולה ל 2.5 . קיימות גם עדויות שרמות הגלוקוז חזרו לנורמה בשתיינים עם סוכרת קלה שעברו גמילה מאלכוהול.
כל זאת בגברים בלבד, ולא בנשים. בסקר שכלל 85,000 נשים, נמצא שבאלו ששתו כמות בינונית של אלכוהול (15 גרם ליום) באופן קבוע, היו פחות (!) מקרי סוכרת. לא ידוע לנו מדוע גברים רגישים יותר להשפעת אלכוהול לכיוון של סוכרת, ובנשים זה אפילו הפוך אולי משום שבגברים יש יותר השמנה באזור הבטן (דמוית תפוח) או מסיבות הורמונליות של הבדלי הורמונים בין הגבר לאישה. מכל מקום, הסיבה עדיין לא ידועה.

אלכוהול ואיזון הסוכרת.

אין די נתונים על הרגלי השתייה בין סוכרתיים. בקרב בני נוער בארה"ב, כרבע מהם הצהירו שהם נוהגים לשתות בקביעות, בעיקר בירה. בסקר אחר שכלל 3000 סוכרתיים באירופה, כמעט מחציתם דיווחו על שתית אלכוהול למשך תקופה של שלושת הימים שקדמו לסקר, ו 10% מהם דיווחו על שתייה באופן קבוע, ובכמות של מעל ל- 20 גרם אלכוהול ביממה, כמות שהיא גבוהה מהרצוי לסוכרתיים. רוב הסקרים כיום מראים, ששתייה בכמות קטנה עד בינונית אין בה כדי לשנות את האיזון על פני היממה, או את מדדי האיזון התלת חודשיים HbA1c .

היפוגליגמיה שמקורה באלכוהול.

סוכרת מסוג 1 :
בארצות המערב, מוכרת העובדה שבימי ראשון בבוקר, לאחר ההשתכרות של מוצאי השבת, מופנים לחדרי המיון סוכרתיים צעירים, עם תמונה של היפוגליקמיה. לא פעם ההיפוגליקמיה היא קשה ומסכנת חיים. הזרקת אינסולין בכמות גדולה מהרצוי, ללא ארוחה מתאימה המתלווה להזרקה, מהווה מתכון להיפוגליקמיה בסוכרתי שמרבה לשתות. מבין כ 135 סוכרתיים שמתו מהיפוגליקמיה, קטואצידוזיס או סיבה לא ידועה, למעלה ממחיצתם היו שתיינים כבדים. לא פעם תוארו מקרים של מוות פתאומי בסוכרתיים על רקע של אלכוהוליזם כרוני.
בסוכרת מסוג 2 :
אלכוהול גורם לשחרור מוגבר של אינסולין מהלבלב , ומפחית את תהליך יצור הגלוקוז מחלבונים בכבד (גלוקוניאוגנזיס). התוצאה של יתר אינסולין בדם, משולבת בהפחתה בגלוקוז, מגבירה את הנטייה להיפוגליקמיה. במצבים של צום ממושך, חוסר תזונה על רקע של דילדול מלאי הגליקוגן בכבד, ההיפוגליקמיה יכולה להיות קשה ביותר. (למשל, אצל שתיינים מחוסרי בית, שאין להם מספיק אוכל על פני היממה).
אם האלכוהול ניתן בשילוב או מיד לאחר הארוחה, אין כל סכנה לאירוע היפוגליקמי בסוכרתיים הן מסוג 1 והן מסוג 2. במעקב לאחר שתיית כוסית או שתיים של יין יבש או חצי יבש במהלך ארוחת הערב, לא נמצאו שנויים משמעותיים ברמות הגלוקוז או בתפקוד הכבדי במעקב רצוף, עד למחרת בוקר.
לאחרונה נמצא, שהאלכוהול ושתיית כמויות ממנו, אינה מפריעה בשלבי ההתאוששות מהיפוגליקמיה. באם לסוכרתי היסטוריה של התאוששות איטית מאירועים היפוגליקמיים האשמה לא בשתייה.

אלכוהול ווסקולופתיה.

מספר מחקרים בוצעו להבנת הקשר האפשרי בין אלכוהול וסיבוכי הסוכרת הן בכלי הדם הקטנים, והן בכלי הדם הגדולים.

נוירופתיה: אלכוהול הוא רעיל לעצבים. כך שבסוכרתי שתיין, בנוסף לנזקים של רמות הגלוקוז הגבוהות, קיים גם נזק של האלכוהול עצמו לעצבים. בין סוכרתיים אלכוהוליסטים, שעור הנוירופתיה הפריפרית גבוה פי 3 בהשוואה לסוכרתיים שאינם אלכוהוליסטים. אלכוהול יכול גם לפגוע במערכת העצבים הפריפרית, ולתרום להתפתחות אימפוטנציה, הפרעות במערכת העיכול, והפרעות בתגובת הדופק בלב לגירויים.

רטינופתיה: למרות שבעבר סברו ששתיית אלכוהול מחמירה את הרטינופתיה בעיניים בסוכרתים, מחקרים אחרונים לא הצליחו לאשר זאת. יתרה מכך, במחקר אחד בו נבדקו 1700 סוכרתיים, נמצא שאלו ששתו אלכוהול באופן קבוע, הייתה להם פחות פגיעה רטינופתית בעיניים, כלומר שתיית אלכוהול מקנה הגנה בפני נזקי הסוכרת בעיניים. מחקר אחר שכלל 1300 סוכרתיים, לא מצא קשר בין אלכוהול לרטינופתיה סוכרתית.

נפרופתיה: מחקרים שבוצעו לאחרונה, הדגימו קיום קשר בין שתיית אלכוהול לבין הופעת מיקרואלבומין בשתן של סוכרתיים, עם סוכרת מסוג 1 ומסוג 2. לא ברור אם לאלכוהול יש השפעה ישירה על פעילות הכליות, או שהופעת החלבון בשתן נובעת מהשפעת האלכוהול על עלית לחץ הדם בסוכרתיים.

אלכוהול ושומני הדם.

לאלכוהול השפעה על המרכיבים השונים של השומנים בדם. כפי שהודגם באנשים בריאים, אלכוהול גורם לעליה ברמות הטריגליצרידים, אך גם לעליה ברמות הכולסטרול "הטוב" HDL . כמו כן גורם האלכוהול לירידה בחמצון הכולסטרול ה"רע" LDL , ולשינויים בתפקודי הקרישה המובילים להפחת בנטייה ליצירת קריש. שלושת התופעות האחרונות הללו, הן חיוביות מבחינת תהליכי הטרשת ויצירת הטרומבוס בכלי הדם. קרוב לוודאי שהדבר נגרם לא על ידי אלכוהול עצמו אלא על ידי חומרים נוספים דוגמת פלבינים, הנמצאים במיוחד ביין אדום. קיימות כיום מספר הוכחות, שליין אדום ישנן תכונות אנטיאוקסידטיביות, והוא פועל כאנטיאוקסידנט. (ראה המאמר על אנטיאוקסידנטים וסוכרת) . שתיית כוסית יין אדום בערב מונעת את חמצון ה LDL, תופעה הבאה לידי ביטוי לקראת הבוקר שלמחרת. היות ורוב התקפי הלב והכאבים בחזה באים בשעות הבוקר המוקדמות, ההתאמה מבחינת הזמן היא מושלמת.
לכן קורה לא פעם, שמטופלים המאופיינים ברמות נמוכות של HDL המהוות סיכון להתקפי לב יוצאים מפגישה עמי שמחים וטובי לב. הסיבה ? הם קיבלו אישור לשתות כל ערב כוסית יין אדום יבש או חצי יבש, כטיפול המומלץ להעלאת רמות ה HDL. מה רע לשתות כל ערב כוסית, ועוד במצוות הרופא הנכבד ?...
לא כולם מקבלים המלצות טפול שכאלה. באותם סוכרתיים שיש להם רמות טריגליצרידים גבוהות, או שיש להם נטייה לפתח יתר טריגליצרידים, מתן אלכוהול, ובמיוחד בלווית ארוחה רבת שומנים, תביא לעליה ניכרת ברמתם. בסוכרתי עם רמות טריגליצרידים תקינות תגובת הטריגליצרידים היא קלה וחולפת. מאידך, ביתר טריגליצרידים, יש לשקול היטב אם להמליץ על שתיית אלכוהול (בדרך כלל לא). גם פה קיים הבדל בין גברים לנשים. מסתבר שבנשים לא סוכרתיות, רמות הטריגליצרידים לאחר ארוחה היו נמוכות ביחס לגברים יותר בהשפעת שתיית האלכוהול. האם יתרון זה נשמר גם בסוכרתיות? עדיין הדבר לא ידוע.

מצבים של שתייה כרונית, כמו סוכרת בלתי מאוזנת כשלעצמה, מביאים להצטברות שומנים בכבד בכמות גדולה, ומתפתח מצב של "כבד שומני" (Fatty Liver). ברוב הסוכרתיים עם סוכרת מסוג 2 , נצפות רמות הטריגליצרידים גבוהות בדם (היפרטריגליצרידמיה) . שתיית אלכוהול בסוכרתיים אלו רק תחמיר את הסיכון לנזק כבדי זה. באם הסוכרתי ממשיך לשתות בכמויות ובאופן מתמיד, מופיעה פגיעה כבדית מתקדמת, היכולה להתבטא כדלקת כבד אלכוהולית (הפטיטיס) ובהמשך כהפרעה קשה של צמקת הכבד (צירוזיס). האם סוכרתיים רגישים יותר מלא סוכרתיים להשפעות האלכוהול ונזקיו בכבד? הדבר עדיין לא ברור.
מספר סקרי אוכלוסייה גדולים בלא סוכרתיים , הראו שבגברים השותים בצורה בינונית (1- 2 כוסות יין או כוסות בירה ליממה) התמותה באופן כללי יורדת. בשלב זה, לא ברור אם דבר זה תקף גם לגבי סוכרתים.

בסוכרתיים עם סוכרת מסוג 2 והמטופלים בתרופות ממריצות לבלב מקבוצת הסולפנילאוראה, התרופה גורמת לעליה ברמות האינסולין המשוחרר מהלבלב לדם.
שתיית אלכוהול בסוכרתיים אלו, גורמת גם היא לשחרור מוגבר של אינסולין מהלבלב. שילוב שתי הפעולות , עלול להביא לנפילת הגלוקוז והיפוגליקמיה, במיוחד אם הארוחה המתלווה לאלכוהול היא קלה ואינה מכילה פחמימות בכמות מספקת.
לגבי הכלורפרופאמיד (=דיאבינז), תרופה ארוכת טווח מקבוצת הסולפניל אוראה, בלקיחת התרופה ביחד עם שתית אלכוהול, נגרמת תגובה של סומק ואודם בפנים ותחושת בחילה, נפילת לחץ הדם והרגשה כללית רעה. תופעות דומות נמצאו בשתיינים העוברים טיפולי גמילה, המיישמת שימוש בתרופת הגמילה אנטביוז. לכן קוראים לתופעה זו של סומק, בחילה ונפילת לחץ הדם בתגובה לאלכוהול במקבלי דיאבינז "תגובה דמוית אפקט אנטביוז".
גם במטופלים במטפורמין, בשתיית כמות גדולה של אלכוהול תוך זמן קצר במשולב בלקיחת התרופה, מעלה במקצת את הסיכון להתפתחות מצב של חמצת לקטית.

באם הנך עם סוכרת מסוג 1, יש לאכול לפני שתיית האלכוהול, או לשתות את כוסית היין לאט לאט ובמהלך הארוחה. שתייה על קיבה ריקה עלולה להביא היפוגליקמיה.

שתייה מותרת בכמות קטנה או בינונית יינות אדומים או לבנים יבשים או חצי יבשים, בירה קלה מופחתת סוכר. מומלץ שלא לשתות ליקרים או יינות מתוקים.
אין לשתות משקאות של אלכוהול נקי או מרוכז מאד, בגלל תכולת האלכוהול הגבוהה שלהם.

גם אם שותים במהלך הארוחה, עלולה להופיע היפוגליקמיה כמה שעות מאוחר יותר. למניעת "תגובה מאוחרת" זו יש לאכול מספר פעמים ביום, כולל ארוחת לילה, ולא לעבור 3 שעות ללא חטיף או ארוחת ביניים.

אל תוסיף מיצים מכילי סוכר למשקה. הם מכילים סוכרים וקלוריות. אל תשתה ליקרים או יינות מתוקים הם גם יפריעו לאיזון הסוכרת וגם יוסיפו לך קלוריות מיותרות, דווקא בתקופה של ניסיון להיפטר מעודפי שומן.

בסוכרת מסוג 2 עם טיפול תרופתי, אין לשתות אלכוהול במקבלי דיאבינז. גם לחלק מהתרופות האחרות מקבוצת הסולפניל אוראה עלולה לבוא תגובה של סומק ואודם בפנים בשתיית אלכוהול.

בכל מקרה יש להישאר פיכח ולא להשתכר. חוסר הקואורדינציה, הבלבול וסימפטומים אחרים של שכרות עלולים להסתיר סימני היפוגליקמיה מתקדמת הסימנים דומים בשני המקרים. שיכרות או עליצות יתר כתוצאה מעודף שתייה אינם דווקא מצבים ראויים לטיפול בהיפוגליקמיה ורצוי להיזהר ולהימנע בהם. היפוגליקמיה, יש לזכור, הינו מצב העשוי להיות מסוכן לחיים. וקל חומר למי ששיכור.