כיצד לשמור על הברך?

"תחשבו על הסחוס המפרקי כמו על ספוג", מציע מנהל המערך האורתופדי בקריה הרפואית רמב"ם, פרופ' מיכאל סודרי, כשהוא מנסה למצוא את התיאור הנכון לרקמה הרכה המצפה את קצות המפרק. "זהו אחד המבנים היפים בגוף האנושי, מבנה פנטסטי, שקשה מאוד לשחזר אותו", הוא מוסיף כמעט בהערצה סמויה לרקמת הסחוס.

ללא סחוס אין מפרקים ואין תנועה. הסחוס הינו בעל מקדם שחיקה השואף לאפס והוא גם בולם זעזועים. ההסתכלות על הסחוס המפרקי כמעין ספוג הקולט נוזלים במצב מנוחה ומוציא נוזלים במצב עומס, מאפשר להבין את המחקר בו נמצא, שהגובה שלנו משתנה מהבוקר לערב.

מסביר פרופ' סודרי: "במהלך שנת הלילה הסחוסים בכל המפרקים, כולל אלו הנמצאים בין חוליות עמוד השדרה, סופגים נוזלים כי לא מופעל עליהם כל עומס, מה שגורם לנו קצת להתארך בבוקר. במהלך היום, עקב העומסים במצב אנכי, במיוחד בקרב אנשים העומדים שעות רבות, חלק מהנוזלים יוצאים מהסחוסים, ובסופו של יום אנו יותר נמוכים".

מבין כל הרקמות הרכות הנמצאות בברך, המבנה הפגיע ביותר הינו המניסקוס (כשאחריו הרצועה הצולבת הקדמית). על המניסקוס מבוצעות מרבית הפעולות הכירורגיות לטיפול או לשחזור, והוא הניתוח השכיח ביותר בקרב ספורטאים, אך גם אצל אוכלוסייה מבוגרת, שם הוא ניזוק או נקרע עקב תהליך ניווני.

"לברך שלנו יש מבנה גרמי בלתי יציב, הנושא עומסים מאוד גדולים, מה שמעמיד את המניסקוס בסכנה, בעיקר בפעולות סיבוביות", מסביר פרופ' סודרי.

בעברית נקרא המניסקוס "סהרון", עקב צורתו כסהר והוא נמצא במפרק הברך, בין עצם הירך והשוק. בכל ברך יש 2 סהרונים, אחד פנימי (קרוב לקו אמצע הגוף) ואחד חיצוני (רחוק מקו אמצע הגוף). לסהרון מספר תפקידים: הוא מונע מעצמות הברך להתחכך ישירות אחת בשנייה, משמש כבולם זעזועים ומפזר עומסים, כך שריכוז העומסים על הסחוס המפרקי מופחת. יש לו גם חלק בייצוב ושימון (לובריקציה) של מפרק הברך.

פרופ' סודרי: "קיימות שלוש פתולוגיות עיקריות של הסחוס בברכיים: כאלה שנובעות מטראומה (פציעת ספורט, למשל), כאלה שנובעות משחיקה - בגיל המבוגר כמעט כל אדם יסבול מדרגה זאת או אחרת של שחיקת סחוס (כ-40% מהאוכלוסייה יראו סימני שחיקת סחוס בצילום רנטגן כבר בגיל 50), והשלישית הן פגיעות על רקע דלקתי מסוג זה או אחר".

בעבר, כדי להגיע ולטפל בסהרון היה צורך בניתוח מורכב, במהלכו היו פותחים את הברך, אך לא תמיד ראו היטב את כל המבנים שבתוך המפרק.

לפני כ-40 שנה ערך הרופא היפני הנודע ווטנאבי (WATANABE) את הפעולה הכירורגית הראשונה במפרק הברך בשיטת ה"סקופיה". הוא הכניס לברך שני צינורות דקים, האחד עם מקור אור והשני עם עדשה אופטית, שאיפשרה להסתכל פנימה אל תוך המפרק. כך באה לעולם השיטה הנקראת כיום "ארתרוסקופיה".

עד סוף שנות ה-70 השתכללה השיטה; במקום העינית הוצמדו עדשת מצלמה זעירה ומערכת של סיבים אופטיים, שהעבירו את המראות מתוך המפרק אל מסך טלוויזיה. בנוסף, פותח גם מכשור כירורגי יעודי, שאיפשר לבצע טיפולים כירורגיים בפגיעות ובנגעים בתוך המפרק ולא רק להסתכל ולאבחן אותם.

המלה "ארתרוסקופיה" (הסתכלות במפרק) מקורה מיוונית. המפרקים השכיחים לטיפול בארתרוסקופיה הם: ברך (השכיח ביותר), כתף, מרפק, קרסול, שורש כף יד וירך. אמנם, האורתופדים היו בין הכירורגים הראשונים שהשתמשו בשיטת ה"סקופיה", אך לא עבר זמן רב עד שהשיטה חדרה גם למקצועות כירורגיים אחרים, כולל כירורגיה כללית, שם מרבית הניתוחים כבר מתבצעים בצורה לפרוסקופית.

"עד כמה שזה ישמע מוזר, הארתרוסקופיה מאפשרת לרופא לראות טוב יותר מה קורה בתוך המפרק, מאשר בניתוח פתוח", אומר פרופ' סודרי, שהיה בין הכירורגים הראשונים בארץ שביצעו את הניתוחים הללו. "כמובן שגם מההיבט של ההחלמה, פעולה ארתרוסקופית עדיפה על כירורגיה 'פתוחה', הדורשת חתך גדול וכרוכה במשך ניתוח ארוך יותר והחלמה ממושכת יותר".

הפעולה מתבצעת בהרדמה כללית, אזורית או מקומית, ולכל שיטה היתרונות והחסרונות שלה. דרך החתך בעור מוכנס הארתרוסקופ ולידו מבוצעים חתכים נוספים לשם הכנסה של מכשור כירורגי יעודי לטיפול בנגעים. לארתרוסקופיה יש שימושים רבים בברך, ולהלן נתמקד בבעיה השכיחה של פגיעה בסהרונים.

^^טיפול במצבים חריפים של קרעים בסהרונים^^ - בעיקר בפגיעות ספורט כמו כדורגל, כדורסל, כדור-יד וסקי, שם מרבית החבלות הנן סיבוביות, אך גם בעיקום של הברך. הטיפול הוא ניתוחי כי רקמת המניסקוס לא מתאחה וחייבים לכרות את החלקים הקרועים. אם הקרע הינו אחיד ופריפרי, תופרים אותו באופן ארתרוסקופי. במצבים אלו התוצאות בד"כ טובות מאוד והמנותח חוזר לפעילות רגילה לאחר כחודש.

^^טיפול במצבים כרוניים של קרעים בסהרונים^^ - מדובר בעיקר בתהליכים ניווניים, בהם הסחוס המפרקי (סחוס היאליני) והסחוס המניסקלי (סחוס פיברוטי) נשחקים עם הגיל, עד כדי היווצרות קרע או ריטוש של המניסקוס. הטיפול הארתרוסקופי נקרא "הטרייה", וכרוך בכריתה חלקית של החלק הקרוע במניסקוס, שטיפה רבה של המפרק, כדי להרחיק מתוכו חלקיקים צפים ולדלל את הגורמים המגרים את המפרק. במצבים אלו התוצאות לא תמיד טובות (רק ב-70% מהמקרים) ולזמן קצוב בלבד, תלוי בדרגת החומרה של הניוון.

בטיפול בתהליך ניווני חשוב מאוד תיאום הציפיות בין המנתח למנותח, לגבי מידת הצלחת הניתוח, וזאת עקב התהליך הניווני התוקף את כל הברך.

פרופ' סודרי: "מדובר בניתוח אמבולטורי - קמים מהניתוח והולכים הביתה לאחר מספר שעות. המנותח יזדקק לתרופות נגד כאבים ומומלץ לשים קרח על המפרק. לאחר כיממה מתחילים להפעיל הדרגתית את המפרק עם תרגילים לחיזוק שרירים. בד"כ, לאחר 10 ימים ניתן לחזור לפעילות רגילה ולפעילות ספורטיבית הדרגתית. בתהליכים ניווניים ההחלמה בד"כ איטית יותר ויכולה להימשך כ-4 שבועות.

"חשוב מאוד לשמור על שרירים חזקים - אתה יכול לעשות את הניתוח הכי טוב, אבל אם השרירים ממשיכים להיות מדולדלים, תוצאת הניתוח לא תהיה אופטימלית. לכן גם חשובה מאוד הפיזיותרפיה לאחר הניתוח, בעיקר לחיזוק השרירים סביב הירכיים והברכיים. חשוב לשלוט היטב על הברך, וזה נעשה רק ע"י שרירים חזקים. חיזוק השרירים, בעיקר במצבים ניווניים, מקטין את קצב ההידרדרות של שחיקת הסחוסים".


בואו לדבר על זה בפורום החלפות מפרקים.