דיאטה - נזקים ביולוגיים ומנטליים

דיאטה, באשר היא, אולי גורמת לכם להשיג תוצאה כלשהי בטווח הקצר, אך השלכותיה בטווח הבינוני ובטווח הארוך דורשות את תשומת לבכם. להלן רשימה חלקית בהחלט של נזקי גישת הדיאטה ברבדים הגופניים והמנטליים-רגשיים.

הגוף הופך יעיל יותר באגירת שומן - כשאנו כופים על גופנו דיאטות דלות קלוריות (גם אם אנו מכנים אותן "שמירה", הן עדיין דיאטה), הגוף מגדיל ואף מכפיל את כמות הליפאזות, אנזימים המאחסנים שומן ברקמת השומן. זהו מנגנון הישרדותי שנועד "לדאוג למחר", כך שאל תתפלאו אם לאחר הדיאטה אתם משמינים מהר יותר.

חילוף החומרים פוחת - חילוף חומרים, מטבוליזם, הוא מושג המתאר את כמות האנרגיה (קלוריות) שהגוף שלנו צורך בזמן מנוחה. כל אחד מאתנו מוציא אנרגיה בזמן שהוא נח. כשההכנסה אל הגוף פוחתת, גם ההוצאה קטנה. הגוף הופך חסכוני יותר כיוון שעתה, בדיאטה, ההכנסות מצומצמות ובלתי יציבות (חשבו על אדם חסר עבודה קבועה וללא יציבות כלכלית מבחינת תזרים מזומנים).

הרכב הגוף משתנה - מדיאטה לדיאטה היחס בין רקמת השריר לבין רקמת השומן משתנה לרעה: בדיאטה מאבדים שריר, בהשמנה, שבאה אחריה, מעלים את רקמות השומן, כך שבסופו של דבר, אנו נשארים עם פחות שרירים ויותר שומן, מה שמתבטא בצורת הגוף אך גם במה שיפורט בסעיף הבא.

עלייה בסיכון למחלות לב - מחקר פרמינגהאם המפורסם שנמשך 32 שנה, הראה במדגם של 3,000 גברים ונשים כי הסיכון למחלות לב גבוה באופן מובהק אצל אלה אשר חוו "יו-יו משקלי", בהשוואה לבעלי משקל יציב (גם אם בעודף). מה שמעניין וחשוב לדעת הוא, שהסיכון לא היה תלוי במשקל התחלתי אלא בתנודות עצמן, כך שחד משמעית, עדיף לשמור על משקל יציב (גם אם מעט גבוה) מאשר להתחפש לאקורדיון.

ניתוק מצורכי הגוף האמיתיים - הדיאטה ממקדת אותנו בתוכניות. כלומר בתפריט, בלוחות זמנים, בגרפים של ירידה במשקל, בנוסחאות שמחשבות עבורנו ערכים אנרגטיים, בתוויות מזון, בחישובים מתמטיים כאלה ואחרים. הכל טוב ויפה (כל עוד אתם נהנים מההתעסקות), הבעיה היא שההתעסקות הזו מרחיקה אתכם מהפרמטרים החשובים באמת והם אותותיו של הגוף עצמו. אתם לומדים לעבוד נפלא עם הראש ושוכחים לחלוטין להרגיש את הבטן. כדיאטנית אני יכולה לומר, ששנים באקדמיה לא לימדו אותי מה שלימדה אותי בתי הצעירה במשפט אחד תמים ומלא חוכמה: "כשרעבים או צמאים, לא חושבים - מרגישים". זוהי מיומנות שהדיאטה דיכאה ותמשיך לדכא כל עוד תתמסרו לה.

מטרד מחשבתי - ההתעסקות הטורדנית במה, מתי וכמה לאכול, במה מותר, מוגבל ואסור, יוצרת רעש פנימי מתמיד. בלי לשים לב, המחשבות הללו הופכות אוטומטיות ומנהלות את יומכם ואורחות חייכם. דוגמא פשוטה היא אירוע חברתי: מישהו החליט שהוא מאוהב מספיק כדי להתחתן ובטוב לבו בחר להזמין אתכם להיות שותפים בשמחתו. מה קורה ביום החגיגה? במה אתם מתעסקים? עד כמה אתם נינוחים ומאושרים? לא תפתיעו אותי אם תספרו שבגלל החתונה שלו אתם טוחנים אינסוף מחשבות על מה תרשו לעצמכם לאכול וכמה, על מה אתם מרשים לעצמכם לאכול עכשיו, אם בכלל ומה תעשו למחרת. ואולי בכלל כדאי לוותר.

פרפקציוניזם - אולי יישמע מוזר, אך פרפקציוניזם באכילה מאפיין מאוד את עולמו של "המרזה המתמיד". דפוס החשיבה בעולמו של השמן הוא "הכל או לא כלום". פרפקציוניזם הוא אחד המעכבים הגדולים בחיי יצירה ובחיים בכלל. לפרפקציוניזם יש מין תכונה, נטייה לביטול עשייה. השאיפה המסרסת הזו לשלמות (על פי חוקים כאלה ואחרים) בעולם כל כך לא מושלם, מזמנת את הנזקים שיוזכרו בהמשך. אוסיף ואציין כי ראיה מעין זו מעוותת את המציאות בדרך כלל, וכך אנו מסגלים לנו תפישה מעוותת בנוגע למזון ולגוף שלנו.

תחושת כשלון צורב - לא פעם אני שומעת אנשים, גברים ונשים, המתארים עצמם כבני אדם מוצלחים אשר יכולים להתגאות בהישגים לא מעטים בחייהם ולסמנם כהצלחה. אז מגיע ה"אבל" הגדול, הסתייגות מעצמם כבני אדם מוצלחים ומצליחים, ברגע שעולה סוגיית ההתמודדות עם עודף המשקל שלהם. לקחת אחריות אישית זה טוב; לקחת אחריות אישית על כישלונה של גישה - זה רע מאוד. אצבע גישת הדיאטה המאשימה מופנית אליכם בכל פעם שאינכם מצליחים. חונכתם להטיל דופי בכוח הרצון ובמשמעת העצמית שלכם. אילו הייתה תחושת הכישלון נקודתית, ניחא. הבעיה היא שזוהי תחושה ואמונה שמתקבעת בכל פעם שאתם חוזרים על המעגל הזה. זה מה שמוביל אותנו לסעיף הבא.

שחיקת הביטחון העצמי והאמון ביכולת - ככל שאנו חוזרים ומסתובבים שוב ושוב במעגל הדיאטה, חווים שוב ושוב כשלון ותחושת אכזבה, כך הביטחון והאמון שלנו ביכולתנו להשיג את מטרתנו הולך ופוחת, נשחק עד דק. וחברים, ללא אמונה אין הצלחה.

רגשות אשם - הרשו לי להציג את "ג?ן" ההשמנה, בכבודו ובעצמו. רגשות אשם הם הגורם האמיתי להשמנה שלכם, בכל פעם שאתה מנסים להתמודד עמה באמצעות דיאטה. רגשות אשם הם אלה שמובילים אתכם לאכילת יתר. על מה ולמה האשם? מי לימד אתכם שאתם לא בסדר בכל פעם שבחרתם ליהנות מפרוסת עוגה? האמינו לי, פרוסת עוגה עשירה ככל שתהיה, לא תגרום לכם השמנה. המחשבות והאמונות שפיתחתם לגביה (ולהן אין קשר של ממש עם המציאות) הן אלה שגורמות לכם לחוש שעשיתם דבר נורא ולהפעיל את מנגנון ה"אם כבר אז כבר" ולהגיע עד למקום של הענשה באמצעות האבסת יתר.

כל אלה ועוד הם הסימפטומים של גישת הדיאטה. הם אינם הבעיה המרכזית אלא השלכותיה של גישה המטילה דופי ברצונכם הכן וממקדת אתכם בסימפטום ולא בגורם עצמו. אולי חוויתם הזדהות עם חלק מהדברים והתעוררה בכם תחושת תסכול ואפילו יאוש. אל תאמרו נואש, הכל הפיך ותלוי אך ורק בבחירה שלכם לפעול אחרת.

לאה פינטו היא דיאטנית, MSc, ומאמנת בתהליכי הרזיה ללא דיאטה.

בואו לדבר על זה עם לאה פינטו בפורום הרזיה ללא דיאטה.