היום שאחרי הלידה

שלושה ימים אחרי הלידה את מגלה שהגודש בשדיים עומד לקבור אותך מרוב כאבים. כולם משיאים עצות, את עומדת חסרת אונים וחושבת על זה שידעת שהנקה לא תהיה פשוטה, אבל מי חשב על כאבי תופת כאלו בכלל.

גודש בשדיים היא תופעה נפוצה מאוד אחרי הלידה. הגודש נובע מהצורך של הגוף ליצור שיווי משקל בין ייצורו של החלב לבין הכמות שצורך התינוק. שיווי המשקל הזה יגיע לאחר יומיים-שלושה, אבל התופעה של הכאבים ותפיחות החזה מספר ימים אחרי הלידה היא טבעית ביותר. לעניין זה חשוב מאוד שלא לגרות את החזה או לשאוב, אלא פשוט לתת לתינוק לינוק, ליטול מעט משככי כאבים ולהמתין בסבלנות. נשים שאינן מעוניינות להיניק יכולות להשתמש בשיטה הטבעית של הנחת עלי כרוב על החזה. רצוי לא ליטול תרופות להפסקת ההנקה, כי לאלו יכולות להיות תופעות לוואי קשות ובלתי נעימות.

גודש בשדיים הוא רק תופעה אחת מיני רבות שנשים רבות מגלות חוסר אונים לגביהן בימים ובשבועות הראשונים שלאחר הלידה. פעמים רבות נשים מגיעות לביקורת שלאחר הלידה עם תלונות שונות על תופעות שלהן לא היו ערות לפני הלידה. חלקן בעיות נפשיות או פיזיות שמחסום המבוכה והשתיקה מונע את פתרונן, וחלקן בעיות הנובעות ממצב פיזי או נפשי חדש, בלתי מוכר ובלתי צפוי, כלומר כזה שבשום קורס ללידה ובשום מעגל יולדות לא דיברו עליו קודם.

אז מהן הטענות השכיחות יותר והשכיחות פחות ואיך מתמודדים?

לאחר הלידה ישנו באופן רגיל המשך דימום בכמות ההולכת ופוחתת עם הזמן. ההפרשה הדמית יכולה להמשך כשבועיים, ובהמשך הולכת ונעשית לבנה, שקופה עד שנעלמת לחלוטין בתקופה של כשישה שבועות אחרי הלידה. מדובר בתהליך נורמלי שמביא לניקיון פנימי של הרחם, בניית הרירית מחדש וחזרת הרחם למבנה שלפני הלידה. חשוב לציין כי ההפרשות אינן אמורות להיות בעלות ריח רע או מרקם וצבע בעייתיים. במידה שיש כזאת בעיה, היא יכולה להיות ביטוי לזיהום. ההפרשות גם אינן אמורות להיות מלוות בתחושה של צריבה או שריפה. במקרים שתופעות אלו מתקיימות, יש לפנות לרופא ולא להמתין שיחמירו. ישנה אפשרות שמדובר בזיהום, כאמור, אך גם ישנה אפשרות לבעיה הורמונלית שיש לתת לה מענה רפואי.

כפי שנכתב לעיל, אחד השינויים המהותיים הוא רגישות השדיים - בעיקר כאשר האישה מיניקה, אבל לא רק. הגודש בשדיים עלול לגרום לכאבים ותפיחות ואפילו לעלייה של חום גופך. כאמור, מומלץ להמתין עד לאיזון שיתקיים עם הרגלי ההנקה המתהווים. עם זאת, ישנם מצבים שבהם חום הגוף עולה מעל ל-38 מעלות, מופיע אודם על השד, הפטמה כואבת בזמן ההנקה ומתפתחים חתכים שמקשים על ביצוע הנקה. אלו מצבים פתולוגים המחייבים בדיקת רופא. בעיה שכיחה נוספת היא שינוי גודל השדיים. נשים רבות מתלוננות על הפיכת השדים ל"שקים תלויים ומרוקנים" לאחר הפסקת ההנקה, ועיוות צורתם המקורית. גם כאן חשוב להדגיש כי אין מדובר במצב סופי. במרבית המקרים, אחרי זמן מה, השדיים יחזרו למוצקותם, אם כי לעתים נדירות ביותר יחזרו למצב שלפני ההריון. הדבר נכון גם לגבי צבען של הפטמות. לאחר ההריון הפטמות הופכות כהות יותר (פיגמנטציה של הפטמות). מצב זה סופי ובלתי הפיך.

סימני מתיחה ונקודות אדומות גם הם תוצר נלווה של הריונות רבים. שני אלו אמנם הופכים אחרי הלידה לפחות בוהקים, אדומים ובולטים, אך לרוב עדיין נשארים לתמיד כ"אות כבוד" להריון שהיה. קיימים קרמים שונים למריחה במהלך ההריון ולאחריו, אך בעקרון אין פתרון מעשי בדוק למניעה.

סוגיה אסתטית נוספת בהקשר של הבטן הוא גודלה ודלדולה הבלתי נמנעים לאחר הלידה. עניין זה ניתן לטיפול באמצעות פעילות גופנית מבוקרת בחלוף ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה. בעזרתם של תרגילים לחיזוק שרירי הבטן, בהחלט ניתן לחזור למצב הגופני שהיה לפני ההריון. גם הפס השחור הדקיק, עדות פיגמנטית להריון המתקדם שמופיעה בתחתית הבטן במהלך ההריון ("הלינאיה ניגרה") ייעלם לאחר הלידה.

לעתים קרובות מופיעות בצקות ברגליים לאחר הלידה, שהן תוצאה של שינויים הורמונליים. כמעט בכל המקרים הבצקות תיספגנה תוך שבוע עד שבועיים לאחר איזונו של הגוף מבחינה הורמונלית, ועודף הנוזלים יופרש בשתן.

ביוץ אצל אישה שלא מיניקה יכול להתקיים לראשונה כשלושה שבועות לאחר הלידה, כך שאם אישה קיימה יחסים בתקופה זאת, היא יכולה להרות ללא הופעת הווסת בכלל. אצל נשים המיניקות, הביוץ הראשון יהיה מאוחר יותר, אבל אין להסתמך על הנקה כאמצעי יעיל למניעת הריון, אלא לפנות לקבלת אמצעי מניעה.

בעיות קוגניטיביות של האישה בהריון מוכרות היטב בספרות הרפואית. הפגיעה העיקרית היא בזיכרון לטווח הקצר. המונח המוכר הוא "מוח שליה" - כלומר קשר שקיים בין קיום השליה לבין מוח האישה. השינויים האלה חוזרים לתיקנם בשבועות ובחודשים שלאחר הלידה.

עקב שינויים הורמונליים החלים בגוף האישה לאחר הלידה, מאוד שכיח שהאישה חווה דיכאון קל לאחר הלידה ("בייבי בלוז"). הדבר בדרך כלל חולף באופן ספונטני ואינו מצריך טיפול מיוחד. במצבים מסוימים, כשהדיכאון הוא עמוק יותר ולא חולף תוף מספר ימים עד שבועות, נדרשת כמובן התערבות מקצועית. ישנם מצבים בשהם ההריון והלידה מעודדים הופעתם של מצבי דחק פוסט טראומתיים, שגם הם דורשים התייחסות מיוחדת ומקצועית.

לעתים במהלך ההריון ישנו אובדן שליטה על מתן שתן בגלל הלחץ של העובר על האזור. לאחר הלידה מצב זה לא אמור להימשך, אך ישנם מצבים, בעיקר בלידות נרתיקיות, שבהם תהיה צניחה של רצפת האגן שיוצרת חוסר שליטה על מתן שתן. חזרה לפעילות גופנית ופיזיותרפיה של רצפת האגן עם תרגילים מיוחדים יכולים להפחית בצורה משמעותית את התופעות האלה.

לאחר הלידה, גם אם הסתיימה ללא חתכים או קרעים, יש כאבים באזור תעלת הלידה שמקורם בהתכווצויות רחמיות של הרחם שגדל משמעותית במהלך ההריון. במשך השבועות הבאים הרחם הולך ומתכווץ עד לגודל של אגרוף האישה. מדובר בתהליך שכרוך בכאבים, במיוחד בימים הראשונים. נשים מיניקות סובלות מכאבי ההתכווצות במידה ניכרת, כי בכל הנקה, יחד עם הפרשת הפרולקטין מבלוטת יותרת המוח, מופרש אוקסיטוצין, שהוא החומר הגורם להתכווצויות רחמיות (זו גם תרופה שנותנים בכדי לגרום לצירים או בכדי לגרום לכיווץ הרחם בכדי להפחית דימום).

כאבים נוספים מקורם בתעלת הלידה, מהנרתיק ומהפריניאום, אשר נמתחו בצורה מקסימלית לאפשר מעבר של תינוק. במקרים מסוימים נוצרים קרעים בתעלת הלידה או מבוצעים חתכים מבוקרים לאפשר את יציאת העובר. דברים אלו גורמים לכאבים ממושכים, שריפויים עלול לקחת מספר שבועות. במידה שהריפוי אינו טוב, עלול להתפתח זיהום מקומי. מצב של כאבים מתמשכים מחייב בדיקת רופא וטיפול מתאים. גם חוסר איחוי של תפר, תפר שנפתח וכדומה עלולים להביא לזיהום ולכאבים. בכל מקרה, הכאב המקומי באזור הנרתיק אמור לחלוף בטווח של ששת השבועות שלאחר הלידה. במקרים מיוחדים, שבהם נעשו חתכים גדולים במיוחד, הכאב יכול להימשך אף מעבר לזה. אין להשתהות עם כאבים מעבר לטווח ששת השבועות, מכיוון שלפעמים דווקא שחרורו של תפר אחד על ידי הגניקולוג בבדיקה פשוטה יכול להקל על הכאבים בצורה משמעותית.

טחורים, עצירות וגזים - במהלך ההריון בגלל לחץ של ההריון הגדל על כלי דם בחלק התחתון של הגוף, יכולים להיווצר דליות ברגליים וגם טחורים, שהם למעשה כלי דם וורידים מורחבים. הטחורים יכולים להיות גדושים בדם, מורחבים ואף להיהפך אדומים, דלקתיים וכואבים. ברוב הפעמים תופעה זו תחלוף מעצמה. טחורים שאינם נעלמים כחודש וחצי אחרי הלידה דורשים התערבות פרוקטולוגית. לגבי הרגלי פעולות מעיים - במהלך ההריון, עקב שינויים בפרוגסטרון, ישנה האטה בניע הטבעי של המעי ולכן ייתכנו מצבים של עצירות, גם אחרי הלידה. לכך נוסף טיפול בברזל שגם הוא גורם לעצירות. בדרך כלל לא רצוי להשתמש בתרופות נגד עצירות ועדיף להשתמש בכלכלה עשירת סיבים.

המלצת הרופאים לחזרה לקיום יחסי מין מלאים היא בטווח שבין ארבעה לשישה שבועות מיום הלידה לאחר בדיקה של הרופא המטפל. זה גם הזמן המקובל שבו הנשים חוזרות למהלך גוף רגיל. עם זאת, במקרים רבים ישנה רתיעה מקיום יחסי מין אצל אחד מבני הזוג או אפילו שניהם. הסיבות לכך שונות ומגוונות:

שינויים הורמונליים אצל האישה שעשויים לגרום לירידה או ההעדר חשק מיני אצל האישה. תהליך הריפוי הפיזי של איזור האגן והפריניאום גורם לכאבים וחוסר הנאה מיחסי מין.

עייפות פיזית - טיפול מתמשך בתינוק וחוסר שינה.
תדמית פיזית בעייתית מצד האישה כלפי עצמה גורם לחששות - הבטן המתדלדלת, המשקל העודף, כאבי טחורים, גזים, נפיחויות ועוד.
אצל הגבר - אירוע הלידה יצר רתיעה מקיום יחסי מין ואיבוד ה"סקס אפיל" של זוגתו בעיניו.
חשש מכניסה להריון - במיוחד אם האישה טרם חלה להשתמש באמצעי מניעה מתאימים.

כל התופעות הפיזיות אמורות להיעלם בהדרגה תוך ארבעה עד שישה שבועות אחרי הלידה. במידה שאין הדבר כך, ברור שמומלץ לגשת לבדיקה לרופא ולשטוח בפניו כל בעיה שעלתה על מנת לתת לה פתרון מהיר והולם. השינוי במבנה האישה בהחלט יכול לגרום לאיבוד הליבידו מצד שני הצדדים, אך הכנה ראויה למצב זה, שיתוף הדדי ואפילו הליכה לייעוץ בעניין יכולים לפתור גם סוגיה חשובה זו.

צריך לזכור כי הריון הוא תהליך טבעי שגובה אגרה מגוף האישה וממערכת היחסים שלה עם בן זוגה - בין אם לטובה ובין אם לרעה. חשוב לדעת לאזן בין כל הדברים ולהכיר בכך שהריון הוא מצב מיוחד, הדורש היערכות מיוחדת והתמודדות שונה ולעתים מורכבת. בכל מקרה, מרבית התופעות הפיזיות אמורות לחלוף לאחר שישה שבועות מיום הלידה. לכן, כל מצב חריג או מתמשך מעבר לזמן זה מחייב ייעוץ מיוחד.

פרופ' מוטי חלק הוא מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי הלל יפה.

בואו לדבר על זה בפורום הריון ולידה - הלל יפה.