שאלה: אני מאוהבת במורה שלי . ממש אובססיביתח אליו. חושבת כליו כל היום וזה מתסכל כי אני יודעת שזה בחיים לא יוכל לקרות. חיפשתי אותו באינטרנט, אין לו זכר אבל הגעתי איכשהו לאישתו,שהיא חסומה אבל לאחיה הקטן ואמא שלה אני בודקת את העמוד מדי יום, וראיתי תמונה של הילד שלהם והוא כל כך חמוד. אני משתוקקת לכל טיפת יחס ממנו ומחכה לשיעורים איתו . למרות שאין לנו שום קשר מיוחד או אף פעם לא ניהלנו שיחה באמת . אין לי באמת חברים , ואני כל היום בבית ואני רוצה שמישהו יאהב אותי. תמיד הרגשתי שבמערכות יחסים שהיו שלי עם חברות אני תמיד אהבתי יותר מאשר הצד השני. אני מרגישה תקועה ושכולם מתקדמים ואני נשארת מאחור. אני לא מבינה מה המשמעות שלי בחיים. לא באלי לשבת כל היום בבית. אבל אני מרגישה כל כך לא בנוח שאני יוצאת . יום אחד אותו מורה ביקש לדבר איתי אחרי השיעור, הרגשתי כל כך בעננים שהוא רואה אותי, והלכתי הביתה עם חיוך מרוח על הפרצוף ולא אכלתי כל היום, זו היתה הרגשה מדהימה.הרגשתי שפתאום המשמעות של החיים היא בעצם אהבה שאנחנו חיים בשביל לאהוב ולהרגיש אהובים ולבנות יחד משפחה ופתאום הבנתי למה כולם חיים במין תבנית אבל מאז אני מרגישה שאני אובססיבית אליו ואין לי את האהבה הזו. וזה קשה כי לפני רגע הרגשתי כל כך בעננים . אני פשוט רוצה להרגיש אהובה.
תשובה: שלום לך, הרצון להיות אהובה הוא מובן, אבל זה צריך להיות עם בני גילך ולא עם המורה שלך. זו פנטזיה שלא יכולה להתממש והיא מרחיקה אותך מה'עולם האמתי'. אודי
