שאלה: היי אודי וכולם, הייתי אצל הפסיכו' שלי ויש לי דפוס כזה שלפעמים אני ממש ממש בסוף הפגישה זורקת נושא או משהו שדורש לעבד ולדבר עליו ... כלומר מפילה "פצצה" או דרמה כל שהיא והיא אמרה :"טוב אז השארת אותי במתח לפעם הבאה"... מה גורם לי לא לדבר על זה במשך פגישה שלימה ואז בסופה להכריז משהו שדורש עיבוד? דברתי על החג ודברים שהיו וכו..ואז כאילו משום מקום זרקתי את המילים האלה כדרך אגב וזה ממש רציני, לא דרך אגב..מבין? למה? כאילו פחד? כאילו מה?? פשוט אם הייתי יודעת מה גורם לזה לא הייתי שואלת אותך...ובטח מחזירים את השאלה אליי..אבל אין לי תשובה... ולמה לא להתחיל פגישה עם זה? אוףףףףףף כנראה שקשה מידיי ומסובך מידיי וזה יוצא לי ככה בלי להתכוון ואני מקווה שהיא מבינה שזה לא בכוונה... :( ובכלל לא התכוונתי לומר לה כנראה וזה נפלט לי...לא יןדעת... חג שמח
תשובה: הי מיכל, די קלאסי העניין הזה. הפסיכולוגית אמורה לתת לך פירוש, ויש לשער שאולי תתעצבני על הפירוש (התנגדות וכד'). המטפל שלי, למשל, יודע מצוין להפריד מקצועית. נראה לי שהייתי קושרת את הנושא לפרידות ונפרדות. מניחה שבפנים יש קול שאומר - איך זה שככה נטשת אותי, בידיעה שיש משהו רב מימדים שמציק? מדוע לא הארכת פגישה, הצעת פגישה נוספת מיידית, מדוע כך עזבתני. איך יכולת, את 'אשמה' ומדוע אינך חושבת כל הזמן רק עליי באופן בלעדי. ומניחה שיש גם קונפליקט - מעוניינת לפתוח, אבל חרדה מאד במקביל, ובפעם הבאה אולי הנושא יחווה כזניח שלא אמורים להתייחס אליו. בואי נעבור הלאה, נו זה כבר עבר ופחות רלוונטי. ת'כלס זוהי את שיוצרת ומכניסה את עצמך למצב הזה, שאיכשהו גם 'לא פייר' כלפי ה'מטפלת'. סביר שחשוב מאד ובפעם הבאה לנסות בידיעה פחות להתחמק. ואולי יכאיב. הנפלט לי האלה לפעמים הם הם המפתח. בברכת אביב פורח, סוריקטה
