שאלה: שלום וברכה, אני בת כמעט 29. מנסים להיכנס להריון כבר כמעט שנתיים. בשנה האחרונה, התחלנו בירורים, ניסינו כלומיד. בינתיים לא הצליח. אבל ב"ה שגם לא מצאו משהו חריג שיצביע על בעיה כלשהו. (עדיין בשלבי בירורים יותר מעמיקים) אני מדברת על הנושא והקושי עם קרובי משפחה אהובים. שמנסים מאוד לתת כתף ולהרגיע. אבל מה שחוזר הרבה, זה שאומרים לי, שכנראה הסטרס העצום שאני נמצאת מפריע. מספרים לי סיפורים. על כאלה שכשהרפו הצליחו להיכנס להריון. ואני מנסה, מנסה בכל מאודי לא להיות בלחץ. לקחת על עצמי פרוייקטים, לא לחשוב, אבל זה כמו להגיד על תחשבי על דוב שחור... ואפילו אם אני מצליחה להרגע קצת, מגיע הכשלון הנוסף, ושוב, עובדת קשה להוריד את הלחץ מהנושא. בלי הרבה הצלחה.. אני בלחץ מכל יום שעובר, תמיד חלמתי, על משפחה גדולה וברוכת ילדים, והשעון מתקתק לחדרתי. שאלתי, האם יש לך עצה בשבילי? אני באמת רוצה לעבוד על עצמי, וגם, כמה וכמה אמרו לי, להפסיק עם הטיפולים והבירורים כי זה רק מעלה את הלחץ, לחכות ברוגע, האם לדעתך זה נכון? אשמח ממש לתשובה תודה מראש
תשובה: חיה שלום, ראשית, מתנצלת על התגובה המאוחרת. התסכול שאת חווה מאי ההצלחה, עד כה, להרות הוא טבעי וניתן להבנה. מעודד לשמוע שכל הבדיקות עד כה תקינות אבל מובן שגם נשארת גם עם חוויה של חוסר וודאות ונשמע נכון שהתחלתם בבירור רפואי. רכבת ההרים בין תקווה לתסכול כשהתוצאה המיוחלת לא מושגת בסוף כל חודש ובמיוחד לאורך זמן יכולה להיות מתישה ומעוררת מתח. "ההמלצות" מהסביבה שלא להלחץ, כמו שכתבת ולמרות הכוונה הכמובן טובה, משיגות לעיתים את התוצאה ההפוכה. נסי ככל שיכולה להקפיד על שגרה ולהמשיך בפעילויות שמסבות לך סיפוק והנאה (לא חייבות להיות דרמטיות). ניתן לשמוע מדבריך שיש לך גם רשת תמיכה וזה גם משמעותי וחשוב. לא כתבת מה העמדה של בן זוגך וכמובן שגם לה יש מידה של השפעה. במידה ותרגישי שהתחושות המציפות משתלטות ומפריעות באופן משמעותי ליום יום ניתן לשקול גם ליווי נקודתי מצד איש מקצוע רגשי. אל תהססי לכתוב שוב ובברכת שנה טובה, קרן
