שאלה: שאלה קצת ארוכה, סליחה מראש, אני נערה בגילאי העשרה, שהייתי בת 9 שברתי את היד שלי, ומאז השתנו לי החיים, השבר הסתבך בצורה מאוד קשה כי נפגעה לי לוחית הגדילה ביד, מה שגרם לכך שהעצמות לא גדלו באורך שווה, במשך שנים לא עלו על הבעיה, הרופאים אמרו לי שזה פסיכולוגי ואם אני יסדר את הראש שלי יסתדרו לי הבעיות, הגעתי למצב של יד לא מתפקדת כמעט לחלוטין, ההורים שלי גם כבר לא האמינו לי שקיימת אצלי בעיה, לאחר 4 וחצי שנים של סבל ובירורים, גילו כי העצם ביד הפסיקה לגדול וניתחו אותי, ניכנסתי לניתוח עם יד לא מתפקדת, במהלך הניתוח לקחו לי שתל עצם מהאגן, הניתוח הסתבך ויצאתי ממנו על כיסא גלגלים.... שיקום ארוך של 4 שנים ואני עדיין עם קביים, חוץ מהיד שעדיין לא מתפקדת מדי, הבעיה לא נפתרה, אני עדיין מסתובבת בבתי חולים ואצל רופאים, העניין הוא שאני נשרטתי מזה,לפני כל טיפול רפואי או ביקור רופא, אני נכנסת ללחץ, לסרטים שאולי הרופא יצחק עלי, ויגיד שאני מדמיינת.... כמו שקרה לא מעט, ההורים שלי עייפים, הם אומרים שאז מה אם לא האמינו לי, אני צריכה לצאת מהמקום הזה... איך אני יכולה לעזור לעצמי??[מבחינתי מבוגרים הם לא מישהו שאפשר לסמוך עליו מדי... הייתי בטיפול פסיכולוגי קצר, המטפלת שלי גרמה לי לברוח ממנה....] זה דבר שקורה בתדירות גבוהה לצערי, כי הבעיה שלי היא דינאמית [עיצבית], לפעמים אני בטוב ולפעמים הרבה פחות.... משתדלת לשמוח ולהמשיך את החיים, אבל כל ביקור שהרופא אפילו קצת מתבדח איתי על כל ההסתבכות שקרתה, אני לא יוצאת מזה הרבה זמן.... מה אפשר לעשות? אשמח לתשובתך, תודה מראש...
תשובה: הי גלי, צר לי לשמוע על הקושי שהתעורר לאחר הניתוח וממשיך איתך כל כך הרבה זמן. נשמע שקשה היום למצוא את הגורם שיבין את המורכבות של השילוב בין קושי פיסי לרגשי ויוכל לתמוך בהתמודדות המתמשכת שלך. יותר מכל נשמע שאת צריכה מישהו/י שיאמין לך ויאמין בך ובמוטיבציה שלך לקדם את בריאותך. את כותבת שהיית בטיפול פסיכולוגי קצר שנאלצת "לברוח" ממנו..ושבכלל קשה לך לסמוך על מבוגרים. אני מאמין שאת לא סתם מרגישה כך, אבל גם מאמין שאת יכולה למצוא מבוגר/ת, לשקם איתו את האמון ולהיעזר בו/ה בדרך שאת צריכה עוד לעבור. את מוכנה לשקול זאת שוב? להגיע לטיפול רגשי שלפחות חלק ממטרתו תהיה לעזור לך להמשיך לטפל בעצמך את מוזמנת לכתוב לי עוד ואנסה להנחות אותך בצעדים הבאים בהצלחה, שחר ברשף פסיכותרפיסט 0545483333
