תודה על תגובותיך החמות

לד"ר אהוד הר-שמש שלוב רב, אני מאוד מודה לך ומעריכה את תגובותיך החמות והכנות וזה מחמם את הלב. על האירוע שכתבתי, מאז הטיפול האומלל ההוא היה לי עוד טיפול והכל עבר בהצלחה, למעט אי אלו מיחושים נסבלים. אחות הקבועה שלי נכחה והיא תמיד יודעת להרגיע דברים ולא לתת להם לגלוש. עם אחותי ליבנתי את הדברים והיא הבינה בסופו של דבר שהם לא נהגו בי בסידר.הרופא המטפל שלי גם הסברתי לו שהוא הרופא המטפל שלי וככזה הוא גם צריך להתנהג בהתאם ולא להתחמק מהאירוע המצער. למרות שאני גם מבינה אותו, ואיך המערכת הזאת בנויה ויחסי הגומלין בין הרופאים המתמחים לבין הרופאים הבכירים וכולם חוששים על הגב שלהם.הוא בשום ואופן לא רצה לדבר איתי על האירוע וניסה להשתיק אותי בטענה שהוא לא היה שם, מה גם שהם העבירו לו מידע לא נכון וניסו לכסות על כך. בכל מקרה הרופאים שאני בא במגע איתם הם רק מתמחים ואפשר לראות את התסכולים והמרירות שלהם. רופא בכיר מעולם לא ראיתי שם ואין מה לדבר על מנהל המחלקה.מה שמעניין אותם זה רק הטיפולים וכל דבר זה תופעות לוואי שבקושי זוכה להתייחסות. הרבה מאוד מידע על המושגים הרפואיים המסובכים דווקא למדתי באינטרנט ולא מהרופא שלי, למדתי גם לנסות לפענח את הבדיקות וראיתי שהרבה פעמים גם העלימו ממני מידע בנוגע להתפשטות המחלה. מחודש דצבר ורק בחודש נודע לי שיש גרורות בצפק ובעיות ברחם בנוסף לדברים אחרים.הרופא שלי לעיתים בוהה בי ופשוט לא עונה לשאלה שלי ושותק. אבל למדתי להיות יותר אסרטיוית ולא לוותר לו, רק הגישה הזאת מרגיזה אותי. מה שכן נותרו לי עוד 2 טיפולים והוא אמר שיחליט אחרי המרקרים אם אני עושה הפסקה, רוב הסיכויים שכן.אני יודעת שבמחלה שלי מה שנותר זה איכות חיים והארכת החיים, רק לעיתים אני חושבת שאולי לא הסרטן יחסל אותי אלא הטיפולים עצמם, כי מטיפול לטיפול תופעות לוואי יותר קשות. קיבלתי מחלת לב כנראה שלא הייתה לי קודם, סדקים בצלעות חדשים והחשש שאולי הסרטן הגיע גם לשם, תאים סרטניים ברחם. אני מקבלת הכל, רק שאני חושבת שאני לא צריכה לסבול והגוף שלי לא צריך להגיע למצבי סטרס ומגיע לי לקבל טיפול גם נגד הכאבים וכל מיני תופעות באמצע הטיפול הכימי. מקווה שלא הטרדתי אותך יותר מדי, ואני באמת חשבתי לפנות לאגודה למלחמה בסרטן ולא בנוגע לאירוע, כי מבחינתי הוא כבר סגור ולא נראה לי שהם יעיזו לחזור עליו. כפי שאמרתי לרופא המטפל שלי לתשובתו שהוא לא הכתובת כי הוא לא היה שם ואני מספרת לו דבר אחד והם (הרופאה התורנית והאחות) מספרים אחרת, אז עניתי לו שאם הוא לא הכתובת אז יפנה אותי לכתובת הנכונה, ראיתי את הפחד שלו והוא הבטיח לי שזה היה אירוע חד פעמי ויותר לא יקרה. העניין שאין לי שום קשר איתו כשאני בטיפול והאימיילים ממש לא הפתרון, לא כאשר אני זקוקה לעזרה באופן מיידי. משהוא באמת לא בסידר במערכת הבריאות שלנו והדברים האלה רק משקפים את זה.ולפני שהרופאה התורנית מנסה לדחוף לי כדורים נגד חרדות והרגעה, הייתי ממליצה שהיא תקח אותם קודם ואח"כ תבוא לבדוק ולטפל בי (היא היתה מאוד כעוסה, עצבנית ועייפה - אבל מה הפלא אחרי 18 שעות של משמרת, איך היא יכולה להיות). יש לי רק שאלה אחת, אם תוכל לענות לי - לאחר שלחצתי את הרופא שלי בעניין הרחם שלי, הוא ממש סירב לי לענות על זה, אולי כדי לא להפחיד אותי, אם קיימים תאים סרטניים שנושרים מחלל הבטן ונדבקים לרחם ולשחלות (זה ההסבר של הרופא שלי) האם זה עדיין תהליך טרום סרטני והאם עם הזמן הם יכולים להפוך לגרורות ולגידול סרטני, כי לפי ה-CT מתרחשים שם תהליכים מרובים. הרחם שלי מוגדלת מאוד והגניקולוג בזמנו לא איתר שום ממצאים אבל גם לא יכל לשלול את סרטן השחלות. ושוב פעם אני מתנצלת אם גזלתי מזמנך ומודה לך מאוד.זה באמת מחמם את הלב. בברכה, אורית ב' שיהיה לך יום נפלא!!!

אורית איך אני יכול להתייחס למכתב כמו שלך כאל הטרדה או גזילת זמן??? אני לא. לשמחתי, יש לי כרגע הזמן והפנאי לקרוא, לכאוב איתך ולנסות לענות. אם יש לי ידע, ניסיון, זמן פנוי- אין לי את הזכות שלא לתת לך אותם, כשאת במקום שכל כך נזקקת לזה. הכלל הראשון ברפואה הוא "קודם כל שלא להזיק". כאשר ישבתי עם מטופלים שלי בשלבים שונים של מחלת הסרטן שלהם, ניסיתי להבין עד כמה הם רוצים שיחה גלויה, מפורטת, אמיתית, כואבת. לא כל מי שאומר שהוא רוצה לדעת הכל, באמת רוצה לדעת "הכל". התפקיד הראשון שלי הוא לא להזיק לך, אם אוכל לסייע- זה בונוס. למשל- האם זה באמת משנה אם הנגעים על הרחם הם טרום סרטניים או יכולים להפוך לגרורות ממש? אפשר לדון על השאלה ולבדוק אותה, אפשר לומר פשוט שזה לא משנה ולא לחקור אותם, אפשר לבהות בך ולא לענות. האם את מוכנה לדיבורים על מעבר למחלה? האם משפחתך מוכנה לדבר על מעבר למחלה? העניינים שעלו במכתבך הם טכניים במהותם. איני יודע אם יש לך עם מי לדבר מעבר לטכני- הפחדים, השאלות, האובדנים. יש אנשים טובים שדרך שיודעים לעזור וללוות. יש אנשים שמתמחים בכאב במחלה ממושכת, בכאבי לב ולא רק זה הפיזי שנפגע מאדריאמיצין. מקווה שתדעי למצוא אותם. יש גם תקוות ונחמות בתקופה זו.

לילה טוב, נעים ומקסים.

ד"ר אהוד הר-שמש, זו הפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה אני פוגשת רופא ואדם יקר כמוך. מילים כל כך נכונות.אולי אני באמת נשמעת טכנית למדי, אבל זו הדרך שלי להתחבר אליו, כי הוא עכשיו חלק ממני ומהגוף שלי. אני רוצה לדעת הכל עליו, בחלומותי הוא מופיע לעיתים כגוש שחור, עשן שחור ולעיתים כחיית פרא, פנתר שחור, שאינו מראה לי את פניו אלא רק את אחוריו. אני מדברת הרבה עם אחותי, היא מאוד מבינה ותומכת ולעיתים יוצאת מהאיזון. זה לא קל, כי גם לה יש את הבעיות שלה ומשפחה שלה. אמי אישה מעל 82, עם דמנציה קלה, איבוד זיכרון ואיבוד יכולת קוגניטיבית קלה, שמאז נודע לה על מחלתי מצבה החמיר. לעיתים אינה מזהה אותי ומחפשת את ילדתה הקטנה. למזלינו כשאפיזודה נגמרת היא חוזרת אלינו במלוא הדרה. בסופו של דבר לא תמיד קל להבין את מה שעובר על חולי סרטן, אבל ככל שאני ואחותי מתקדמות במסע וממשיכות בדרך מתחילים להבין יותר לעומק את ההוויה הזאת ששמה סרטן. אחותי מתחילה להבין שאין זו שפעת וכימיה זה לא אקמול. מה שכן נכון להיום נראה לי שאני עוברת עדיין את המחלה יחסית בקלות, למעט אירועים בודדים. אני מטיילת ורואה את השמיים את העצים ואת הפרחים ודמעות עולות לי בעיניים, איך אני אפרד מכל היופי הזה, אני כל כך אוהבת טבע עוד מגיל הילדות, כי עוד בהיותי ילדה קטנה ברוסיה הייתי מתרוצצת יחפה ביער בימי הקיץ כולי עקוצה על-ידי נמלים ומידי פעם הייתי רואה שועל מציץ מבין העצים או שפן נותן דהירה פראית ובורחת מנחש. מצד אחד נהר ומצד שני הים, כמה יופי ואהבה יש בטבע וחלק מזה נספג בתוכי לעולמים. לעיתים אני כל כך כועסת על אימי ואז אני קולטת כי אני כועסת על החיים ועל כך שבאיזה שהוא שלב אצטרך להיפרד מאימי היקרה ומאחותי. אני גם יודעת שאימי יצרה לעצמה מנגנוני הגנה כדי לשכוח ולו לפרק זמן מסויים שאני חולה.בכל מקרה ד"ר אהוד הר-שמש זו הפעם הראשונה אני נתקלת "באדם - רופא" כמוך, שאינו משתמש בשפה יבשה ולקונית, ומוכן להעניק מעצמו ולא מתבייש לגלות רגישות ופתיחות. אני יודעת ומרגישה שהמחלה משנה אותך מבפנים, היא פותחת אותך מבפנים לרגשות שעד כה היו נעולים ומעלה כל מיני דברים למעלה, אתה מרגיש את העומק של עצמך שאין לו סוף. אני בהחלט שוקלת אולי לפנות לפסיכולוג כדי לדבר על עצמי ועל מחלה ועל דרכי ההתמודדות. מי יתן וירבו רופאים בני אדם כמוך, עזרת לי הרבה היום, החיים לעיתים מאוד אכזריים, אבל גם יפים ואוהבים, עלינו לקבל את המתוק עם המר ואת הדבש עם העוקץ, כי אלה הם החיים. תודה לך ד"ר אהוד הר-שמש על שעשית את היום שלי יותר יפה ומקסים. בהערכה וכבוד, אורית ב'.