דיכאון

אני סובלת מדיכאון עם עם עליות וירידות .מצב הרוח שלי יכול להשתנות באותו יום בלי שיהיה בהכרח איזה טריגר .סובלת גם בתקופות מסוימות מחרדות .התרופות לא עוזרות ,הטיפול הפסיכולוגי עזר מעט .רציתי לדעת: 1.האם דיקור יכול לעזור(הדיכאון הוא דיכאון שנימשך לי מילדות) 2.אני רואה בבתי מרקחת ובבתי טבע מוצרים להרגעה ולדיכאון אשר מכילים כישות,פסיפלורה וכו... האם זה יכול לעזור למצב שלי?האםצמחי מרפא בהתאמה אישית יכולים לעזור? אני סובלת

הטיפול בדיקור עשוי לסייע בשיפור מצב הרוח אך בכדי להגיע ליציבות במצב לאורך זמן , הכרח להוסיף מספר משלימים תזונתיים כגון שמן דגים , אינוזיטול , ניאצינאמיד וטריפטופן

שלום רינת אמר הבעל שם טוב: "ובאשר למבנה הנפש? לנפש אין מבנה לנפש יש רק תהליכים" ברפואה מערבית ישנו תהליך שהרבה פעמים נראה כמו דו קרב בין הרופא למחלה. הרופא כנד הצרבת,כאב הראש,המעי הרגיז או החרדה.האדם המטופל לרוב נשכח בצד. ברפואה סינית ובכלל ברפואה משלימה התהליך הינו דו שיח בין המטפל לאדם המטופל. המחלה נשארת לה קצת בצד,האדם יצר את המחלה ועל ידי חזרה לאיזון בעיתו תיפתר מעצמה. יש טיפול לאדם החרד או לאדם לא מרוכז או לאדם המתוח. אין טיפול למתח או לדיכאון. מתח/דיכאון -זה מצב בו האדם מרגיש את האדמה תחתיו לא יציבה כבדרך כלל. דברים שפעם עברו בקלות ,נסחבים היום כמסע קשה. ההמלצה הטיפולית היא ללכת לטיפול. ולהמשיך לאהוב את החיים. לאחר שהבודהא הגיע להארה מתחת לעץ המפורסם בבודגיה, הוא נשאר שם עוד שבעה שבועות כדי לסדר לעצמו מחדש את מה שהבין מול כל מה שידע ולמד עד אז. רוב התהליך היה לנפות החוצה דברים לא רלוונטיים, ולהשאיר רק את מה שנחוץ כדי להגיע בצורה הקלה ביותר לאושר הפנימי. בשש השנים הראשונות, אחרי שעזב את הבית ולפני שהגיע להארה, בודהא, שבא מקאסטה של לוחמים, הצטרף באופן טבעי ל"לוחמים הרוחניים" - נזירי יער מתבודדים, פאקירים, יוגים וסגפנים, ותרגל איתם סיגוף ומשמעת ביער. אחרי שבעת השבועות הוא פגש את נזירי היער, עמיתיו לשעבר, והציע להם תורה חדשה ונוחה שאומרת שאין צורך להתעלל בגוף כדי להגיע לחופש פנימי. הוא ביטל את הצומות והתיר לאכול כל יום עד אמצע הצהריים, התיר לישון בשכיבה, התיר להתלבש כשקר, ובנוסף מעתה חייבים לטפל במחלות ולהתייחס לגוף המופלא שלנו באהבה ולא בנוקשות. הסינים לא בעד צומות וסיגופים-הם בעד מודעות. אין תקנון בלימודי המודעות, אבל אם תגלו שלעשן סיגריות גורם לכם להשתעל, אולי תעשנו פחות. לפעמים מדליקים סיגריה אבל באמצע הגוף כבר לא רוצה עוד. בדרך כלל אנשים ימשיכו לעשן עד הפילטר מתוך הרגל, אבל המודעות לגוף תלמד אתכם מתי לעצור, מתי להמשיך, איזה דברים עושים לנו טוב ואיזה עושים לנו רע. מודעות מובילה לגמישות וליכולת להתאים את עצמנו בצורה הנכונה ביותר למצב החד-פעמי העכשווי. ההיפך מגמישות הם דפוסים ישנים והרגלים. המודעות תביא איתה תשומת לב לתנוחת הגוף שלנו, להליכה, לטון הדיבור, ולכמה משחת שיניים שמים על המברשת. מתי להחליף את הסדין במיטה, מתי להחליף את הבגדים, את העיתון, את העבודה ואת החברים אם צריך. המודעות קשורה ישירות למצפן פנימי שחש מה טוב לנו ומה עושה לנו רע. ההיגיון לא מחובר למצפן הזה. להיגיון יש מערכת שיקולים מורכבת לקבלת החלטות בקשר לחיים ועבורו, הישרדות בכל מחיר היא ערך עליון. לא תמיד מה שחשוב להיגיון זה אם טוב לנו או רע לנו עכשיו. נסו לחשוב על ההחלטות החשובות שעשיתם בחיים - עם איזה מצפן עבדתם? המודעות מובילה אותנו למקום עמוק יותר, והיא מוציאה אל האור את זה שיש לו את יכולת המודעות. משול הדבר לשיפור הראייה בעיניים .בהתחלה הכל נראה מטושטש ועמום, רק אחרי שרואים הכל הרבה יותר ברור ואין את הפחד להיתקל כל הזמן ולהיחבל, רק אז אפשר לבחון ברוגע ובנינוחות את השאלה: "מי הוא זה שרואה?" הרבה אהבה לך וסובבים אותך, מזון שמכבד את מי שעשה אותו ומי שאוכל אותו, עבודה מאתגרת יכולים להיות מתכון טוב לאיזון והתגברות על דכאון. מעבר לזה חופשות קטנות, מסעדות לא מוכרות, אלכוהול טוב פה ושם ואינטימיות עם אדם שאת אוהבת גם יכול להיות לעזר. ברפואה הסינית, צמחי רפואה ודיקור ינסו לאזן בין חום לקור , בין שמחה לעצב, בין מחשבה להחלטה. אני חוזר לשבת על בננה. ותודה לניסים אמון שעזר עם התשובה. רפואה שלמה חג שמח טל

לסיכום דבריך - אין טיפול לחרדה ודכאון . אולם זה מה שהיא מבקשת ומזה היא סובלת . רוצה לטפל במשהוא אחר ממה שהחולה מבקש? ומעט סנגוריה על הרפואה : הרופא מטפל בתסמיני הדיכאון על מנת לשפר את איכות חיי החולה לשקם את חיי משפחתו וכשר עבודתו . לעיתים הטיפול מציל מהתאבדות . בנוסף - הטיפול יעיל ואפקטיבי .

טל, הבנתי את דבריך ,אך אני מחפשת משהו שיתן לי דחיפה ראשונית ואת זה התרופות לא הצליחו לעשות. יש לציין שאני מודעת לכל מה שאני מכניסה לגופי (מזון מלא ובלי תוספות רעילות למינהם).יש לי בן זוג מדהים ,חברים,משפחה ואפילו כלב שמלקק לי את הדמעות אבל.... ישנם ימים לא מעטים שאני לא מצליחה להקים את עצמי ,ללכת לעבודה שאני מאוד אוהבת(שבחודש האחרון נאלצי לקחת חופשה בגלל הדיכאון). אז לסיכום , מנסה למצוא "אס או אס" שאולי יעזור לי להנות מהדברים "הקטנים" של החיים (חופשות קטנות,אינטימיות וכו..