תיאוריית הסירוטונין

בשנים האחרונות רווחת יותר ויותר הדעה בדבר הסיבה להרבה הפרעות נפשיות, כמו: דיכאון, חרדה, טורדנות כפייתית ועוד. הדעה הרווחת היא שהסיבה להפרעות אילו היא מחסור בסירוטונין. מתייחסים לדעה זו כאל וודאות מבוססת ומאוששת במאת האחוזים. ברצוני לשאול לגבי מעמדה של דעה זו: עד כמה היא מבוססת? עד כמה זו בגדר השערה? אודה על הסבר שיבהיר לי שאלה זו.

שלום עידו, שום תיאוריה, ולא משנה מקורה, אשר אינה מתייחסת לשלמות האינושית - דהיינו אל צד הגוף הגשמי ואל צד הנשמה ו/או הרגש - אינה יכולה לתת הסבר מקיף שיניח את הדעת החושבת. מכאן שתיאוריה המניחה את כל יהבה על הכימיה של המוח, גם אם היא מתוחכמת אינה מהווה הסבר מספק ולכן גם לא פתרון נאות ומקיף! "השתמשת בשאלתך ב"וודאות מבוססת ומאוששת במאת החוזים". אין ודאות או מציאות מאוששת במאת האחוזים, או, נכון יותר, יש מציאויות מאוששות ומבססות במאת האחוזים כמספר המעורבים באותה מציאות. כבר אינשטיין קבע כי המציאות היא ביטוי סובייקטיבי בעיני המסתכל! ובחי פילוסופיה, יש כמובן לשאול מדוע לאדם כלשהו חסר חומר כזה או אחר במוחו ואילו דרכי התיקון? לפעמים, כאשר חמר מסויים מיוצר באופן טבעי בגוף הוא חשוב וחיוני (קורטיזון לדוגמא) וכאשר מקבלים אותו כתרופה חיצונית הוא רעל אמיתי! התעלמות מן הגורמים הריגשיים של האישיות לעולם לא תתן פתרון מלא וטוב. רפואה שלמה לך. זיוה וזאב