סיפור זן לשבת

סיפור זן לשבת "אדם אחד היה רוכב על החמור שלו לאיזה מקום, והחמור הלך מהר. חבר שלו ,נזיר זן שנקרה לאותו המקום שאל אותו "לאן פניך מועדות חברי?" ענה האדם "אומר לך את האמת,אנני יודע, אל תשאל אותי-שאל את החמור." תמה נזיר הזן "למה אתה מתכוון?" ענה האדם "אתה נזיר ואני מוכרח להיות כן איתך. החמור הזה הוא קשה ועקשן,כמו כל החמורים, והוא גורם קשיים. כשאנחנו עוברים בשוק או בעיר,אם אני רוצה ללכת בדרך מסוימת, הוא מתעקש להוביל אותי בדרך אחרת, ואז בשוק זה נעשה מגוכך, אני הופך ללעג. אנשים אומרים: אפילו החמור שלך לא שומע בקולך ! לכן, עשיתי לי חוק. לאן שהחמור מוביל אותי-אני הולך איתו, והכל חושבים שהחמור מובל על ידי. אמנם -אין זו האמת, אבל החמור מאושר והיוקרה שלי נשמרת..." בזמן האחרון עולה השאלה אחר מנהיגות-בארגנטינה, בארצות הברית וגם בישראל . מנהיגים הולכים אחר אלה שהולכים אחריהם. מסתכלים לאן שהרוח נושבת ,על מנת להישאר בראש. התוצאה תהיה מאכזבת-אושר של חמור, יוקרה מזויפת. גם בגופנו/נפשנו ראוי שנתיחס לשאלת המנהיגות,האושר והיוקרה. מאחל שבת שלום טל

יפה ונכון טל וחסר לי הספור של שבוע שעבר. וכהמשך לסיפורך זה...האם זוכר אתה בספר "הנסיך הקטן" את הפרק הדן ב"כוכבו של המלך הבודד" ? כמו המלך של הנסיך הקטן כך גם המחמר שבסיפורך. שבת שלום.