סיפור זן לשבת

סיפור על בודהה בוקר אחד שאל את בודהה איש אחד "האם יש אלוהים?" בודהה הסתכל באיש ,הביט אל תוך עיניו ואמר "לא -אין אלוהים." באותו היום,אחר הצהריים,שאל את בודהה איש אחר "מה אתה חושב על אלוהים?האם יש אלוהים?" שוב הסתכל בודהה באיש,הביט אל תוך עיניו ואמר "כן-יש אלוהים." אננדה שהיה עימו,נבוך מאוד משתי התשובות המנוגדות של בודהה תהה בליבו. לקראת ערב כשהשמש עמדה לשקוע הגיע איש שלישי ובפיו כמעט אותה שאלה רק מנוסחת קצת אחרת "יש אנשים המאמינים באלוהים ,יש אנשים אשר אינם מאמינים באלוהים. אני עצמי אינני יודע במי עלי לצדד.עזור לי?" בודהה עצם את עיניו,ולא דיבר. היה זה ערב יפיפה,הציפורים התנחלו בעציהן,רוח קרירה החלה לנשוב. האיש, אשר ראה את בודהה יושב בעינים עצומות,חשב כי אולי זו היא תשובתו ,לכן גם הוא ישב בעיניים עצומות חלפה שעה,האיש פקח את עיניו,נגע ברגליו של בודהה ואמר,"החמלה שלך נפלאה,נתת לי את התשובה.תמיד אשאר אסיר תודה לך. אננדה לא יכל להאמין למשמע אזניו,מפני שבודהה לא דיבר ולא מילה אחת. כאשר הלך האיש שאל אננדה את בודהה,"זה יותר מידי! עליך לחשוב גם עליי. אתה תשגע אותי ואני על סף התמוטטות עצבים. לאיש אחד אמרת שאין אלוהים ,לאיש שני אמרת שיש אלוהים ולאיש השלישי אינך עונה והברנש המוזר הזה אומר שהוא קיבל את התשובה והוא מרוצה. מה קורה?" בודהה השיב "אננדה, הדבר הראשון שעליך לזכור הוא ,אלה לא היו השאלות שלך, התשובות הללו לא ניתנו לך. למה התיחסת שלא לצורך לבעיותיהם של אנשים אחרים? תחילה פתור את בעיותך שלך." אננדה השיב "זה נכון. אלה אינן השאלות שלי והתשובות לא ניתנו לי. אבל מה אני יכול לעשות? יש לי אזניים ואני שומע ,שמעתי וראיתי,ועתה כל הווייתי מבולבלת. איזו תשובה נכונה?" בודהה אמר "נכון,נכון הוא מודעות . האיש הראשון היה אדם מאמין. הוא רצה בתמיכתי ,הוא כבר האמין באלוהים. הוא בא עם תשובה מוכנה מראש, רק כדי לחזר אחר התמיכה שלי כך שיוכל ללכת ולאמר ,'אני צודק,אפילו בודהה חושב כך' . היה עלי לאמר לו לא, רק כדי לערער את אמונתו ,מפני שאמונה איננה ידיעה. האיש השני היה אתאיסט. גם הוא בא עם תשובה מוכנה מראש, שאין אלוהים. הוא רצה בתמיכתי ולכן היה עלי לאמר לו 'אלוהים קיים.' אם אתה מבין את כוונתי,אין סתירה. ערערתי את אמונתו המשוכנעת מראש של האיש הראשון, ערערתי את אמונתו המשוכנעת מראש של האיש השני. אמונה היא חיובית, חוסר אמונה הוא שלילי, אך שניהם זהים. אף אחד מהם לא היה ידען, ואף אחד מהם לא היה עניו: שניהם נשאו דיעה קדומה. האיש השלישי היה מחפש. לא היתה לו דיעה קדומה והוא פתח את ליבו. העזרה היחידה שיכולתי לתת היתה ללמד אותו שיעור במודעות שקטה: המילים הן חסרות תכלית. כשעצמתי את עיניי הוא הבין את הרמז. הוא היה אדם בעל תבונה מסוימת,פתוחה ,רגישה. הוא עצם את עיניו. "כאשר העמקתי את שתיקתי , הוא הפך להיות חלק משדה השתיקה שלי ושל קיומי, הוא החל לנוע אל תוך השקט, נע אל תוך המודעות.כאשר חלפה שעה ,נראה כאילו חלפו רק רגעים אחדים. הוא לא קיבל כל תשובה במילים ,אך קיבל את התשובה המקורית בשתיקה : אל תהיה מוטרד באשר לאלוהים :אין זה משנה ,האם אלוהים קיים או לא קיים. מה שחשוב הוא האם שתיקה קיימת, האם מודעות קיימת או לא. אם אתה שקט ומודע ,נמוגה הנפש ומגלה לך את האלוהיות. אף על פי שלא אמרתי לו דבר, הוא קיבל את התשובה, וקיבל אותה בדרך הנכונה." שבת שלום טל

שלום לך ידידי, תודה על הדברים הנפלאים ועצתי לכם... קראו פעמיים את הדברים. שבת שלום שבת מלאת שקט בריאות ואור לכולנו בברכת החלמה מלאה לכל החולים ולכל הפצועים שלומי.

טל, יפה הרבצת בנו את תורתך. שבת שלום.

נחמד ויפה אהבתי.. מענין לכל אחד יש את התשובה עמוק בתוכו הוא רק צריך את המראה הנכונה בכדי לראות אותה!!