דורבן בעקב

כאב עקב יש מספר סיבות לכאב עקב יצויין "דורבן " לא מופיע כאחת הסיבות משום שדורבן הנו ממצא רנטגני ואינו המחלה או גורם הכאב. = דלקת של חותלת השעל - הסיבה השכיחה ביותר לכאב בעקב.PLANTAR FASCITIS הכאב,כאן, מורגש בדרך כלל קצת יותר לכוון אמצע הכף מאשר בסבות אחרות לכאב שיתוארו בהמשך. המחושים כוללים התפתחות של כאב באופן הדרגתי באזור המוצא של חותלת השעל שנקראית פסציה פלנטרית או בכתיב אנגלי: PLANTAR FASCIA? ( כשמכופפים חזק את הבהן כלפי מעלה אפשר לחוש באזור הקשת של הסוליה מיתר בולט שהוא חלק מרכזי של החותלת.) איך נוצרת המחלה? בניגוד למה שתוכלו לקרא באתרים " מסחריים " אין שום הוכחה כי הבעיה קשורה למבנה או תנוחה לא תקינים של כף הרגל ( רגל שטוחה או רגל קעורה מילת המפתח להבנת התאוריה היא עומס יתר חוזר. במקרה זה מדובר בעומס של מתיחה חוזרת על עצמה של חותלת השעל ושל הרקמות הרכות הצמודות לעצם העקב. בנוסף לכך קיצור יחסי של גיד האכילס ( שמחריף לעיתים קרובות בלילה שאז בגלל השכיבה עם מתיחה של כף הרגל הגיד מתקצר עוד יותר ) מחריף את המחושים שכן הגיד קשור לפד השומני של העקב. המתיחה החוזרת גורמת לשינויים נווניים בחותלת השעל הדומים למה שמכונה טנדיניטיס ואנטזיטיס. מהם המחושים? כאמור המחוש העיקרי הוא כאב שמורגש בשליש האחורי של שעל הרגל ( סוליית כף הרגל) הוא קשה יותר עם בוקר ובדרך כלל משתפר תוך כדי הליכה. הוא גם קשה יותר בקימה מישיבה . הכאב מחמיר כאשר עומדים על הרגליים כל היום והולך ומחמיר בהדרגה. בדרך כלל מתארים הסובלים את הכאב ככאב עמוק לפעמים ככאב חד. כשבודקים ומפעילים לחץ על בליטת העקב בצד הפנימי שלה גורמים לכאב ( זאת אומרת יש רגישות ) . אפשר להבליט את הרגישות על ידי מתיחת החותלת בעזרת מתיחה של הבהן. חשוב לבדוק נוכחות של קיצור גיד אכילס . איזה בדיקות צריך לעשות? לעיתים כשעולה ההחשד למחלה אחרת יש לבצע שקיעת דם, בדיקת רומטאיד פקטור , וחומצת שתן בדם. ומה עם צילומי רנטגן? בצילומי רנטגן אפשר לראות לפעמים נוכחות של דורבן שהוא זיז עצם מחודד מעין קוץ הפונה בכוון לאצבעות ויוצא מגבשושית העקב. הדורבן אינו נמצא בחותלת השעל אלא במוצא של השרירי המכופפים את האצבעות והוא ימצא גם אצל 15-20% מן האנשים הבריאים. רק ב50% מן האנשים הסובלים מכאב עקב מוצאים בצילום "דרבן" . ב 50% מן האנשים אצלם יש דורבן בשני העקבים יש כאב רק בעקב אחד. איך מטפלים? כמה שיטות לטיפול .1 ראשית חשוב לציין כי עמידה ממושכת על הרגליים למשל יום עבודה בעמידה הנו מכשול קשה ביותר לטיפול . בשאלון שנעשה בקרב גולשים באינטרנט הסובלים מכאב עקב נמצא כי הגורמים השכיחים ביותר להקלה ההיו מנוחה וקרור העקב בקרח . מתיחות של גיד אכילס ושל חותלת השעל. הטיפול היעיל ביותר: מניעה על ידי מתיחת גיד אכילס ( אפילו כאשר יש קיצור מתון יחסית ) משחררת לחץ על כף הרגל וכן ממתנת את תהליך העברת העומס. הוא הדין במתיחת של החותלת. במקרים קיצוניים אפשר לבצע זאת באמצעות גבס. שיטה טובה שאני מרבה להמליץ עליה היא לעמוד על מישור משופע . בונים משולש מעץ כאשר הלוח עליו עומדים נמצאית בזוית של 15 מעלות לקרקע. העמידה צריכה להעשות כך שכפות הרגליים פונות מעט פנימה והן נמצאות במגע שלם עם הלוח. יש לעמוד לפחות 30 שניות רצוף ולחזור מספר פעמים ביום. דרך אחרת למתוח את גיד אכילס היא "לדחוף קיר" עומדים מול הקיר מרחק בערך מטר מטר וחצי עם כפות הרגליים מקבילות זו לזו ומאונכות לקיר ונשענים קדימה תוך כדי שמירה על ברכיים מתוחות מבלי להרים את העקב מן הרצפה.הדבר יביא למתיחה של שרירי הקיבורת הקשורים לגיד אכילס. אני מאד לא ממליץ על שיטה של עמידה עם קצה הרגל על מדרגה. מתיחת חיתולית השעל יכול הלהעשותעל ידימסג' או דרך אחרת היא על ידי גלדול כדור טניס לאחר שמקפיאים אותו באמצעות סוליית כף הרגל. סד לילה: סד פלסטי שיש להכינו במיוחד עם דורסיפלקסיה של הקרסול כ 5 מעלות . לשימוש בשעות השינה. תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות: מדובר בקבוצת תרופות שיש להן פעילות נוגדת דלקת . החסרון העיקרי של תרופות אלו הנו היותן מסוכנות לרירית הקיבה ועשויות לגרום לכיב ולדימום מן הקיבה. כיום יש בשוק שלש תרופות שמצטיינות בכך שהן הרבה יותר בטוחות מבחינה זאת למרות שאינן יותר יעילות מבחינת ההשפעה על הכאב. התרופות הן "ויוקס" "סלברה" ו"אתופן" . קופות החולים מספקות אותן תמורת תשלום שגובהו תלוי בסוג הביטוח שיש למבוטח. אבל לדעתי בכל מקרה עדיף חור בכיס מחור בקיבה. תרופות סטרואידיות דרך הפה :לפעמים משפיעות באופן דרמתי. זריקות מקומיות של סטרואידים: עוזר לעיתים קרובות .לעיתים קרובות ההשפעה היא זמנית. יש עליה בשכיחות של קרע של חותלת השעל אחר זריקות סטרואידים.יש חולים שלא יחליפו את הזריקה בשום טיפול אחר מחמת ההטבה שהם חשים למשך חודשים רבים. מדרסים: עוזרים לסובלים רבים. ממחקרים שעשו נמצא כי כאשר מבצעים מתיחות כנ"ל מדרסים "מן המדף" טובים לא פחות מדרסים שנבנו על פי מידה . עקבי סיליקון ומדרסים מרופדי עקב. יעילים לעיתים טיפול פיסיקלי ( חימום עמוק עם אולטרהסאונד ) :חביב מאד על רופאי הקופות ועל הפיסיותרפיסטים יעילותו בספק. גלי הלם חוץ גופיים: טיפול שניתן על ידי יריה של גל הלם מכוון היטב . ממעט הספרות שיש אני מתרשם שמדובר בהצלחה של 60% עד 70% שזה לא רע. החיסרון הטיפול יקר אינו משולם על ידי הקופות .מדובר על עלות של כ 2000 שקל לטיפול. 2.טיפול ניתוחי: טיפול נדיר. פחות מ5% מן הסובלים נזקקים לו. בניתוח חותכים או "משחררים " את חותלת השעל" תסמונת התעלה הטרסלית הדיסטלית DIstaL TIbIaL tarsal tunnel syndrome) תסמונת ש לכאב עקב בחלק התחתון והפנימי שלו. יכולה להגרם עקב לחץ על סעיף של עצב הנקרא העצב הטיביאלי האחורי. הכאב כאן הוא קצת יותר גבוה מאשר במקרה של דלקת חותלת השעל. סיבות מקומיות שיכולות לגרום לכאב הן רגל שטוחה מידי ( היפרפרונציה), לחץ על ידי התעבות של חותלת השעל או על ידי שריר הנקרא השריר המפשק של הבהן. CALCANEAL APOPHYSITIS ( SEEVERS’ DISEASE) - זו מחלה של ילדים בגיל 8-14 המתבטאית בכאב בדריכה על העקב. היא נחשבת כמחלה של " שימוש יתר" ולכן הטיפול הוא מנוחה יחסית. אין ממצא טיפוסי בצילום רנטגן. מחלות כלליות וגידולים כאמור אצל חולי סוכרת חולי שגדון חולי דלק תפרקים ודלקת פרקים של פסוריאסיס יכול להיות כאב עקב. מחלות אלו יתגלו אם נחשוד בהן ונבצע בדיקות דם צילומי רנטגן ומיפוי עצמות. טראומה שבר רגיל , שבר הליכה, חבטה של הפד השומני של העקב וכן חבטות חוזרות ונשנות, פצע דקירה כל אלה סיבות לכאב עקב. האבחנה של שברים מבוססת על צילום רנטגן. בילדים יש לע"ק שבר "נסתר" בעקבות נפילה על העקב. האיבחון של שבר הליכה ושבר שלא התגלה בצילום יעשה באמצעות מיפוי עצמות. הטיפול הוא מנוחה .