GOUT

שגדון היא מחלה בה פוקדים את החולה התקפים חריפים של דלקת מפרקים כתוצאה משקיעה של גבישים של מלח של חומצת השתן ( monosodium urate) בתוך וסביב למפרקים בתוך מעטפות גידים . כאשר ריכוז המלח הנ"ל בדם ובנוזלי הגוף עולה על רמה מסויית המלח מתחיל לשקוע ממש כמו תמיסת מלח בישול מעל לריכוז מסויים ( או מעל לרווי המלח בתמיסה ) . המלח ישקע במקומות שהם עניים באספקת דם כמו רקמת סחוס ובתוךגידים או מעטפות מפרקים. גבישי המלח נראים כמו מחטים ואפשר לגלותם עלידי שימוש באור מקוטב. צברים גדולים של גבישים כאלו נקראים "טופי ואפשר לראותם בצילום רנטגן. המחלה מתבטאית כאמור בדלקת מפרקים.אחד המקומות השכיחים הוא מפרק הבהן ברגל. הסיבה המידית של המחלה כאמור היא מה שנקרא היפראוריצמיה דהיינו ריכוז גבוה מידי של חומצה אורית בדם. מצב זה כרוך גם בנטיה ליצור אבני כליה העשויים מאותו מלח. יש מספר סיבות להיפראוריצמיה ולא אכנס להן . האבחנה מבוססת על הסיפור שהוא בדרך כלל טיפוסי של התקף חריף של דלקת מפרק בדרך כלל אחד אך במקירם כרוניים יכול שיהיה יותר, ריכוז חומצה אורית בדם מעל לנורמה ( ב 70% מן המקרים) מציאה של גבישים כנ"ל בנוזל המפרקי, תגובה דרמטית לטיפול בקולכיצין, ולפעמים גם על ממצאים רנטגניים. הטיפול יש בו שלש מטרות? האחת עצירה של התקף חריף על ידי תרופות נוגדות דלקת שאינם סטרואידים ו/או קולכיצין ההשניה מניעה של התקפים חוזרים על ידי קולכיצין והשלישית הורדה של ריכוז החמוצה בדם על ידי שימוש בחומרים הגורמים להפרשת יתר של החמוצה בשתן ומצד שני על ידי תרופה שמעקבת את יצור החומצה . חג שמח דר' א. לב-אל