osteoarthrosis ddh

שלום! אני בת 29, רווקה. מזה שלוש שנים, מגיל 26 סובלת מכאבים חדים מפרק הירך שחלו אחרי אימון בחדר כושר ומופיעים בצורה של ON וOFF כשיותר יש ON. הכאבים מגבילים אותי מאוד ומשפיעים על כל תחום בחיי, הכאב מגביל את טווח התנועה של הרגל, את ההליכה,הנהיגה באוטו, מופיע בזמן או אחרי קיום יחסי מין, כשאין לדבר על שום פעילות גופנית(עליתי במשקל במשך 3 שנים כ 10 ק"ג). אך לעתים הכאב משתק בצורה טוטלית כשנאלצת רק לשכב עם קושי לזוז ולנוע אף במיטה. אף משכך כאבים לא עזר, כולל טיפולים אלטרנטיבים שונים שעשיתי כגון פיזיוטרפיה, הידרוטרפיה, דיקור סיני, עיסויים רפואיים מקצועיים, הזרקת סטרואידים למפרק - כל זה שיכך את הכאב לפרק זמן קצר מאוד ואח"כ הכאב חזר עז יותר. עשיתי צילומים שונים של אגן, גב ורגליים, CT, MRI של מפרק הירך ושל הגב, מיפוי עצמות, בדיקות גינקולוגיות, היתי במרפאת הכאב, עברתי יעוץ מומחים בבי"ח רמב"ם,אך חוץ מדיספלזיה לא מצאו כלום אפילו לא דלקת.חלק מהמומחים שהתייעצתי איתם במהלך 3 שנים הללו טענו, שיש לי דיספלזיה מולדת והפתרון היחיד הוא ניתוח להחלפת המפרק אך כיוון שאני צעירה מדי וכדאי לחכות. האחרים טענו שנכון שיש פתולוגיה אך היא לא הסיבה לכאב עז שכזה, אך לא ידעו לומר ממה הכאב נובע.. לפני שבועיים עברתי ארטרוסקופיה במפרק הירך. בבדיקה נמצא כי אני סובלת מ osteoarthrosis ddh. רופא שניתח המליץ על טיפול בכונדרטין וטיפול אנטי דלקתי ל 8 חודשים. אך לא שכח לציין שבבדיקה נמצא כי המפרק במצב קשה, הם ניקו את הדלקת הקשה שהיתה אך לא בטוח שמה שעשו בארתרוסקופיה פתר את הבעיה, ולכן אין סיבה למשוך עם החלפת המפרק (אלה היו דבריו). אני אחרי שבועיים מאז הניתוח מתהלכת עם קב אחד כמשענת כדי לא לדרוך מלא על הרגל (ההמלצה על הדריכה לפי יכולתי) ואכן למרות הטיפול התרופתי שלוקחת, סובלת מכאב קל בזמן ההליכה שמתחזק כשאני נחה אחרי זה במיטה. וגם הכאב מופיע מאחורי האגן כשאני יושבת יותר מ10 דקות או מופיע כשנחה במיטה.. אני נקרעת עכשיו כי מצד אחד אני צעירה ולא רוצה להגיע לניתוח ורוצה לנסות אפשרויות אחרות אם קיימות. ומצד שני אני רווקה, עומדת להתחתן ורוצה ילדים וגם להמשיך בפיתוח קריירה מקצועית. אני יודעת שכל זה ידרוש ממני הרבה יכולת תפקוד פעיל שאין לי אותו כבר במשך 3 שנים. השאלה שלי האם לא לוותר ולנסות להלחם עם הכאב בכל דרך חילופית כי אני צעירה מדי לניתוח כזה? ואם כן אז מהי הדרך? או שלפי האבחנה ותיאור מצבי בעבר ובהווה- הדרך היחידה בלזכות באיכות חיים טובה היא הניתוח? אודה מאד להתייחסותכם והצעתכם. בכבוד, רגינה