מחלת בלאונט

למעשה לא ניתן לאבחן מחלת בלאונט בגיל שנה וזאת מן הטעם שהשינויים הטיפוסיים למחלה זאת שתוארו על ידי לנגנסקולד, אינם ניכרים לפני גיל 2-3 . יש אמנם דרך של מדידת זוית בין המטהפיסזה והדיאפיזה של עצמות השוק והירך בכדי לשפר את הניבוי על עתיד הרגל וכן להגדיר את אוכלוסיית הסיכון ללקות במחלת בלאונט . ממה שהבנתי מדברייך לא על זוית זאת את מדברת. ואם כבר מדברים על זוית למה כוונתך בזוית השוק. הבעיה העיקרית בזיהוי המחלה בגיל זה היא להבדילה מהקשתה פיסיולוגית של עצמות הגף התחתון וממחלות מטבוליות ותפתחותיות שונות. רככת העצמת הקלאסית ( עלרקע תזונתי ) שכיום כבר אינה אלא קוריוז היסטורי הייתה סיבה למחלת "בלאונט".כיום יש מחלות תורשתיות שמבחינה מטבולית מנהגות כמורככת העצמות הישנה. שהיית התזונתית. אשר לשאלותיך ובכן מחלת בלאונט שאינה קשורה למחלה מטבולית או התפתחותית אינה גנטית אך יש בה משפחתיות והיא אופיינית לילדים המקדימים ללכת יחסית והם כבדי משקל . האיבחון של המחלה נעשה בצילום רנטגן והוא מבוסס על איבחונם של סימנים רנטגניים טיפוסיים. מה שמציין את המחלה הנו פגיעה במנגנון הצמיחה של עצם השוקה בצד הפנימי של הקצה העליון שלה. הטיפול האפשרי הוא א. שמרני באמצעות אורתוזות מיוחדות בשלבים מוקדמים של המחלה ובגיל צעיר מאד וב. ניתוחיבגיל מבוגר יותר.