מתוק מתוק מתוק

כבר הרבה זמן שיש לי דחף/יצר כמעט ובלתי נשלט לפוצץ קערה בקורנפלקס "כריות" עם חלב, בצד ממרח של שוקולד ה"שחר", וכדי לשבור את המתוק, לפתוח שקית במבה צהובה.. ואני בולסת את זה בקצב מזעזע!!! כבר הגעתי למצב שהגוף שלי רגיל לזה, אני לא יודעת כמה אני כבר מרגישה את הטעם. אני רק יודעת שהמינון עולה. ויש לי את שלושת המוצרים רק בבית. במקום אחר אני אוכל לחיות יפה מאוד בלי זה. אני חיילת, כך שרוב הזמן אני בבסיס סגור. וכשאני בבית אני פשוט-בולסת את העסק הזה לפחות פעם אחת ביום. זה מרגיש כמו מנת סוכר שאני צריכה להזריק לעצמי. מנת גלוקוז עצבנית. מעיין התמכרות. ולא- אני לא מקיאה אח"כ. ממשיכה את יומי בכיף. אז מלבד בעיית השומן העודף שזה גורם..איך יוצאים מההרגל הנוראי הזה?! כן..אני יודעת שצריך להחליט שדיי ואז לבצע.. העניין הוא שלכל דבר יש תחליף..

מור שלום, התחושות של התמכרות למתוק אינן נדירות, ומופיעות לצערי בכל הגילים: חיילים, סטודנטים, עבודה במרד וכו'. תשמחי לשמוע שיש דרך די פשוטה לשבור את המעגל. :-) התמכרות למתוק נוצרת כחלק ממעגל של רמת סוכר בדם. כשאוכלים סוכר פשוט כמו קורנפלקס, חטיפים או כל דבר שהוא לא חיטה מלאה, שיבולת שועל וכו' רמת הסוכר עולה גבוה מאוד (שובע) ואז צונחת מאוד (רעב). כך נוצר מעגל שככל שאוכלים יותר סוכר פשוט, כך רעבים יותר לאותו דבר. מה עושים? אוכלים רק דגנים מלאים: חיטה מלאה, אורז מלא, שיפון מלא, שיבולת שועל וכו'. יש גם כל מיני סוגי קורנפלקס, והמומלץ הוא ספיישל K של קלוגס (1% שומן, חיטה מלאה). לשתות 10 כוסות ביום של מים, זה גם בריא וגם משביע. לעשות פעילות גופנית לפחות 3-4 פעמים בשבוע, עוזר גם לגוף וגם לנפש. עירית