תודה על כל מי שניסה לעזור לי

דיון מתוך פורום  טיפולים משלימים בסרטן

27/02/2006 | 16:07 | מאת: ליאת

כתבתי פה הודעות על זה שאמא שלי במצב קשה בעקבות הטיפולים הכימותרפיים שעשו לה בבית חולים תל השומר ושאשפזו אותה בבית חולים לניאדו בנתניה וד"ר ברנר ואנשים ניסו לעזור לי. תודה לכולם. לצערי אמי היקרה נפטרה לפני שבועיים עקב הרשלנות הקשה של בית החולים תל השומר. אחרי שגילו לה את המחלה רק לפני כחודש וחצי והיא כבר איננה עוד, אפילו לא הספיקה לנסות דרכים שונות לטפל במחלה שלה. הכל התחיל מלפני גילוי המחלה כשעשו לה סיטי עצמות בבית החולים תל השומר , הזריקו לה את החומר (יוד אם אני לא טועה) במקום לוריד לתוך הרקמות!!!! כתוצאה מכך נהייתה לה כוויה כימית חמורה ובמקום שיאשפזו אותה ישר על המקום הם שלחו אותה הבייתה בטענה שזה יעבור. אחרי כמה ימים כשאמי ראתה שזה לא עובר היא חזרה לתל השומר שוב ודברה עם הדוברת לפניות הציבור שהעבירה אותה לאחד הרופאים הבכירים שראה את היד שלה ואמר שאם היא לא הייתה באה עכשיו לטפל במצב היו צריכים כבר לכרות לה את היד. אשפזו אותה בדחיפות. כמובן שנתנו לה המון המון אנטיביוטיקה שבינתיים החלישו לה את הלב וכמובן שהזיקו גם לכבד שאז עדיין לא ידעו שיש לה גרורות שם. לאחר כשבועיים היא השתחררה עם כאבים עזים בקיבה כתוצאה מכמויות האנטיביוטיקה וכמובן נזקים בלתי הפיכים לכל הגוף. בנוסף זה עיקב את גילוי המחלה שלה. לאחר מכן הגיעו התוצאות של הסיטי עצמות שהראה חשד לגרורות בעצמות שבעקבותיו בדיקה נוספת של הפט סיטי והגילוי בסוף דצמבר יש לה גרורות מרובות בכבד ובעצמות. אמי התחילה את הטיפול בטקסול/טקסוטר, לפי דברי הרופא כל שלושה שבועות. אחרי הפעם הראשונה זה השפיעה עליה ממש רע והיא אושפזה בבית חולים לניאדו בנתניה. היא יצאה מזה בקושי ונתנו לה עוד טיפול כימותרפי והורידו את המינון ב-20 אחוז, זה לא עזר ואמי שוב הגיעה לאשפוז שבסופו היא נפטרה. כמובן שהבית חולים לא הראה התעניינות והרים ידיים מראש. וגם בלניאדו הטיפול ממש לא משהו (לדוגמא שאמא שלי לא הצליחה לקום לאכול הם לא עשו כלום ואני ואבא שלי היינו צריכים להרים אותה או שהטיפול נמרץ שלהם זה חדר פתוח שאליו כל אחד יכול להכנס בלי בעיה) אבל בכל מקרה עכשיו ללא ספק אני מבינה התרשלות רפואית מהי. מכל הצדדים מכל הבחינות. הייתי יכולה עוד להרחיב ולספר על עוד דברים שהממו אותי (רק לרעה) אבל יש יותר מדי דברים כאלו ומה שספרתי פה באמת לא יחזיר את אמי האהובה והיקרה לחיים אבל כן ישחרר אותי במובן מסוים מהמועקה הנוראית שיושבת לי על הלב. אני באמת חושבת שאנשים צריכים לדעת על תפעות שכאלו (אני בטוח שזה קרה לעוד המון). תודה על ההקשבה ולכי מי שניסה לעזור ולדר יוסף ברנר.

לקריאה נוספת והעמקה

ליאת צר לי על מות אמך ואני משתתף בצערך. צר לי גם שנותרת עם תחושות קשות לגבי היחס והטיפול באמך. לצערנו איננו יכולים להציל חולים רבים בסרטן. אך תמיד טוב לחוש שנעשו כל המאמצים, השתמשו בכל האמצעים ושהחולה קיבל את כל תשומת הלב מהמטפלים בו. בספרי "תעצרו את הסרטן אני רוצה לרדת" אני משתדל לכוון את החולים לבחור להם צוות בו יתנו אמון, וממנו יקבלו יחס ותשומת לב. אני חושב שאלו דברים חשובים מאד. שלא תדעי עוד צער ד"ר יוסף ברנר

מנהל פורום טיפולים משלימים בסרטן