קוהוש שחור וכימותרפיה

להלן מאמרים לגבי החשיבות של קוהוש שחור כטיפול בסרטן lקוהוש שחור לטיפול בגלי חום אצל חולות המטופלות בטמוקסיפן טמוקסיפן זוהי תרופה הורמונלית עם פעילות אנטי-אסטרוגנית. היא משמשת כטיפול מונע אצל חולות עם סרטן שד לאחר הניתוח, וניתנת לתקופות ארוכות, עד 5 שנים של טיפול. בנוסף לכך היא תרופה יעילה גם בסרטן שד מתקדם מקומית או עם גרורות. טמוקסיפן, כמו שאר התרופות ההורמונליות, היא תרופה עם תופעות לוואי מועטות יחסית לטיפולים בכימותרפיה. אחת מתופעות הלוואי של התרופה, הגורמת לסבל והשפעה על איכות החיים, היא תופעה של גלי חום (בדומה לגלי חום אצל נשים בתקופת הבלות). הוספת קוהוש שחור מפחיתה בצורה משמעותית את תופעת הלוואי הזאת. במחקר שנעשה בוונצואלה נמצא כי אצל קבוצה של נשים שלקחו את הקוהוש השחור ביחד עם טמוקסיפן 24.4% פתחו תופעה של גלי חום, אך בקבוצת הביקורת שם הנשים טופלו בטמוקסיפן בלבד ללא הקוהוש השחור, 73.9% מהנשים פתחו גלי חום. Cimicifuga racemosa for the treatment of hot flushes in women surviving breast cancer. Maturitas. 2003 Mar 14;44 Suppl 1:S59-65 קוהוש שחור משפיעה על יעילות של תרופות כימותרפיות מחקר שנעשה באוניברסיטת ייל הידועה בדקו השפעת תמצית של צמח המרפא קוהוש שחור על טיפולים בכימותרפיה. זהו מחקר מעבדתי על תאי סרטן שד שנלקחו מעכברים. במחקר נמצא שתמצית הקוהוש השחור משפרת את היעילות של תרופות כימותרפיות מסוימות, אדריאמיצין וטקסוטר, ומפחיתה את הפעילות של ציספלטין. לא נמצאה השפעה על הקרנות ועל תרופה דומה לציטוקסן. Alteration of the effects of cancer therapy agents on breast cancer cells by the herbal medicine black cohosh. Breast Cancer Res Treat. 2005 Apr;90(3):233-9. קוהוש שחור הוא בעל פעילות אנטיסרטנית בגידולי שד במחקר על תאי סרטן שד שנעשה באוניברסיטה של ציריך נמצא כי קוהוש שחור מפעיל פעילות אנטיסרטנית גם על תאים עם קולטנים הורמונליים חיוביים וגם על תאים עם קולטנים הורמונליים שלילים, מכאן שטיפול בקוהוש שחור יכול להיות יעיל אצל כל הנשים עם סרטן שד. הפעולה האנטיסרטנית היא ע"י הפעלת מנגנון האפופטוסיס בעזרת הפעלת אנזימי ה caspase . Cimicifuga racemosa extract inhibits proliferation of estrogen receptor-positive AND negative human breast carcinoma cell lines by induction of apoptosis. Breast Cancer Res Treat. 2004 Mar;84(2):151-60. ד"ר יוסף ברנר