גידולים המופיעים לאחר כימותרפיה או הקרנות

טיפולים כימותרפים והקרנות הם חומרים קרצינוגנים, כלומר יש להם פוטנציאל לייצור תאי סרטן. הסיכוי לפתח גידולים מטיפולים אלה תלוי בסוגי הכימותרפיה ובמנה ומיקום ההקרנות וגיל המוקרן. יש תרופות כימותרפיות כמו תרופות רבות ממשפחת הalkylating agents (חרדל חנקני ואלקרן למשל) שהן בעלות פוטנציאל גבוה לגרום לסרטן. השילוב של תרופות אלה עם קרינה אצל חולים עם מחלת הודג'קינס גרם למספרים גדולים של חולים שהבריאו מההודג'קינס אך לבסוף נפלו מהפח אל הפחת ופתחו גידולים קטלניים אחרים. הטיפולים האונקולוגים הקרצינוגנים יכולים לגרום להופעת גידולים של הדם כמו לאוקמיה ולימפומה וזה בטווח של 5-10 שנים מאז הטיפול. בתקופת זמן מאוחרת יותר, 10-30 שנה לאחר הטיפול יכולים להופיע גידולים קשים (solid tumors) . ידוע מאד מצב של גידולים מסוג סרקומה אשר מופיעים באזורים בגוף שהוקרנו שנים רבות קודם לכן. למשל ילדים עם סרקומאוסטאוגנית ברגל שהוקרנו בילדות ונרפאו בגיל 30 או 40 לפתח סרקומה של רקמות רכות באותו אזור. כיום מנסים להימנע ככל האפשר מתרופות קרצינוגניות בעיקר במצבים בהם צפוי ריפוי של החולים, ולכן למשל במחלת הודג'קינס משתמשים בסוגי כימותרפיה עם פוטנציאל נמוך יותר לגרום לסרטן בעתיד ומשתדלים לא לשלב קרינה עם כימותרפיה או לפחות להקטין את שדה הקרינה. השיקול של קרצינוגניות של הטיפול צריך להיות רק בגידולים בעלי פוטנציאל של ריפוי, ואז כמובן צריך לשקול האם היעילות של הטיפול עולה על הנזק העתידי והפוטנציאל של ממאירות. ד"ר יוסף ברנר