מערכת החיסון וסרטן: הערות והארות

קראתי בעניין ובעיון רב את שאלותיו של דוד ותשובותיו של ד"ר ברנר ולהלן מספר הערות והארות: 1) לא קיימות מערכות חיסוניות נפרדות עבור זיהומים ועבור גידולים סרטניים. בשני המקרים יש צורך באותן אוכלוסיות תאים שכוללות תאי B (יוצרי נוגדנים), תאי T מסוגים שונים שכוללים גם תאי הרג ספציפיים (CTL), תאי NK, מקרופגים ועוד. במקרה של זיהומים עם נגיפים ועם חיידקים תוך-תאיים (לדוגמא חיידק השחפת) ישנה חשיבות מיוחדת למנגנוני ההגנה התאיים (תאי CTL, תאי NK ומקרופגים) וכך גם לגבי גידולים סרטניים. במקרה של פגיעה בפעילות של מנגנוני ההגנה התאיים יופיעו זיהומים הנגרמים ע"י נגיפים, חיידקים תוך-תאיים ופטריות ותופחת משמעותית היכולת להתמודד עם גידולים. זה גם המצב בחולי איידס בשלב מתקדם של המחלה. חלק מהגידולים הנפוצים בחולים אלו (לימפומות מסויימות וקפוסי סרקומה) נגרמים ע"י נגיפים מקבוצת נגיפי ההרפס. 2) במרבית חולי הסרטן לא מוצאים ירידה בתפקודי מערכת החיסון ולא קיימת הגברה בשכיחות מחלות זיהומיות טרם וסמוך להופעת הגידול הסרטני. הירידה בתפקודי מערכת החיסון מתרחשת בזמן התקדמות המחלה ( ולא בכל סוגי הגידולים) ובעיקר לאחר שהחולים מקבלים טיפולים בכימותרפיה ובהקרנות הפוגעות במערכת החיסון. כך שהופעת הגידול הראשוני אינה נובעת בהכרח מיכולת ירודה של מערכת החיסון להתמודד עם הגידול. 3) תיאוריית "ההשגחה החיסונית" נגד גידולים שפורסמה ע"י החוקרים תומאס וברנט לפני כ 40 שנה נכונה רק בחלקה (על פי הידע הקיים היום) ולפיכך לייחס את הופעת הגידול הסרטני רק לכשלון של מערכת החיסון זו שטות. תיאוריה זו נכונה בעיקר עבור גידולים "אקספרימנטלים" המושרים במעבדה ע"י נגיפים אונקוגנים או קרצינוגנים כימיים. גידולים אלו מבטאים חלבונים חדשים (= אנטיגנים) המסוגלים לעורר תגובה חיסונית חזקה (באימונולוגיה מכנים זאת אימונוגניות=היכולת לעורר תגובה חיסונית). בניגוד לגידולי המעבדה שהם אימונוגנים חזקים (ולכן אפשר לחסן כנגדם בקלות ואף לרפא עכברים חולים ע"י התערבות אימונולוגית), הרי מרבית הגידולים הסרטניים באדם (פרט למלנומה) הם אימונוגנים חלשים (ראה הערה 5 בהמשך). תיאוריה זו אינה יכולה להסביר, למשל, את הממצא שבעכברים חסרי תימוס מלידה (athymic nude muce), שאצלם מערכת החיסון דפוקה באופן רציני, אין שכיחות גבוהה יותר של גידולים סרטניים "ספונטנים" בהשוואה לעכברים עם מערכת חיסון תקינה. 4) העלייה בשכיחות הגידולים בגיל מבוגר אינה נובעת בהכרח מהירידה בתפקודי מערכת החיסון עם העלייה בגיל. אפשר להסביר זאת גם ע"י אקומולציה של מוטציות עקב חשיפה במשך שנים רבות לגורמים סביבתיים בעלי פוטנציאל אונקוגני (חומרי מזון, קרינה, זיהום סביבתי ועוד). 5) במרבית המחקרים הקליניים שנערכו על מספר גדול של חולים, שבהם החולים חולקו באופן אקראי לקבוצות שקבלו חיסון או טיפול אימונולוגי אחר וקבוצות שלא טופלו או טופלו בפלסיבו, לא נמצאה הארכה משמעותית בהישרדות החולים בקבוצות שקבלו את הטיפולים האימונולוגים. הסיבה העיקרית לכשלון האימונותרפיה היא העובדה שמרבית הגידולים הנפוצים בבני אדם (גידולי ריאות, שד, מערכת העיכול וערמונית) הם גידולים בעלי אימונוגניות נמוכה, כלומר כאלה שאינם מסוגלים לעורר ביעילות את מערכת החיסון התאית של החולה. גם במלנומה, שנחשב לגידול האימונוגני ביותר בבני אדם, ההצלחה בטיפולים אימונולוגים (חיסונים מסוגים שונים, אינטרלאוקין 2, תאי T) היא צנועה, ורק כ 3-10% מהחולים עם מלנומה גרורתית שטופלו באימונותרפיה מראים נסיגה משמעותית במסת הגידול ותקופת הישרדות ארוכה. 6) לסיכום, קיים קשר בין מערכת החיסון לסרטן, אבל בהתפתחות המחלה הממארת מעורבים הרבה גורמים נוספים שאינם קשורים למערכת החיסון.

אני שמחה שיש הסכמה בינינו לפחות בחלק מהנושאים שנדונו כאן. לגבי שאר הנקודות השנויות במחלוקת - לא נלך על זה לרבנות.