הארכת חיים לעומת צמצום הגידול

אני מבין שהיעילות של טיפולים כימוטרפיים רבים נמדדת בצמצום הגידול או עצירת גדילתו למשך מספר חודשים. למרות זאת, ההצלחה בהארכת תוחלת החיים במחלה גרורתית היא מצומצמת. כיצד זה יתכן? 1. האם במחקרים ישנה גם קבוצת חולים שאינה מקבלת שום טיפול? (אחרת כיצד מעריכים את תוחלת החיים) 2. מהי איכות חייהם של האנשים שאינם מקבלים שום טיפול? (הרי מסתבר שהרבה פעמים הם שורדים עם הגידול כמעט כמו אלו שקיבלו טיפול לצמצום הגידול) 3. אני מבין שבגופם של אנשים רבים שמתו בגיל מתקדם מתאונה או ממחלות מתגלים גידולים - האם זה אומר שהגידול לא הציק להם? 4. האם ישנן נסיבות בהם רופא עשוי להמליץ לא לטפל בגידול?

ברשותכם אתרום את דעתי בשני גרושים: שתי הבעיות העיקריות בכימותרפיה הן רעילותה, ולא פחות חשוב, העובדה כי גידולים מפתחים עמידות לכימותרפיה. העמידות מתחילה לרוב כעמידות לתרופה אחת (DRUG RESISTANCE), ואולם הרבה פעמים (במיוחד כשמתקדמים קדימה בקווי הטיפול) מתפתחת לעמידות לשורה ארוכה של תרופות (MULTIPLE DRUG RESISTANCE). ללא תופעה מקוללת זו, סביר היה בהחלט להניח כי הצלחות האונקולוגיה הקונבנציונאלית היו גבוהות לעין ערוך מאלה שיש לה כיום (עגומות למדי). האמת היא כי, נכון להיום, אין באונקולוגיה הקונבנציונאלית תשובות טובות ואפקטיביות לבעיה זו. קיימות תרופות הנקראות מודולטריות של MDR, וכיום מפתחים ומנסים כבר את הדור השלישי של תרופות אלה, ואולם הצלחתן של אלה למנוע או להביא לפתרון של עמידות אינה מלהיבה בלשון המעטה (לפחות לא בסרטנים מוצקים). מה שנשאר לאונקולוגים לעשות (ומה שנעשה בפועל), זה להתחיל בקו ראשון; במידה ומתפתחת עמידות לעבור לקו שני, וכשמתפתחת עמידות גם לקו זה לעבור לשלישי וכו'. הבעיה היא, כפי שד"ר ברנר תאר כבר, שככל שמתקדמים בקווי הטיפול, אלה נעשים פחות יעילים ויותר רעילים. במקביל, ברוב המקרים ה-DRUG RESISTANCE הופך ל- MULTIPLE DRUG RESISTANCE. מערכות הגוף של מטופל, שקבל הרבה טיפולים כימותרפיים ולתקופה ממושכת, נמצאות תחת STRESS עצום והרעילות נותנת את אותותיה. בנוסף לכך, הגידול שכבר לא מגיב לטיפולים (לא מצטמצם) גדל, מתפשט והופך אף לאלים יותר (עקב מוטציות שהוא מפתח) והדרך להוספיס אינה רחוקה. כשמטופלים שלי אומרים לי שהם עומדים להתחיל בטיפול כימותרפי, נושא העמידות הוא בראש מעייני. אני תמיד דואג לכלול, כחלק מהפרוטוקול שאני ממליץ להם, תוספים וצמחי מרפא שיעזרו למנוע את ההתפתחות של תופעה איומה זו, ויגרמו כבר לקו הכימותרפי הראשון, לעשות עבודה טובה יותר תוך מניעת התפתחות של עמידות. עם כל זה שאני לא מתערב בהחלטות מטופלי לגבי טיפולים קונבנציונאליים, ומכבד את החלטותיהם (מעולם לא מנעתי ממטופל שלי לקבל את הטוב ביותר שיש לאונקולוגיה הקונבנציונאלית להציע לו) אני כן ממליץ להם לעיתים, להיות מאוד קשובים לגופם (ולבדיקות הדם) ולהיות "עם האצבע על הדופק". אותה כימותרפיה שבמספר מוגבל של טיפולים תעזור להם משמעותית ותצמצם את מסת הגידול שלהם, או תעלים אותו, עלולה גם להיות זו שהמשך לקיחתה לזמן ארוך ולמספר רב של טיפולים יוריד אותם שאולה. קיימת נקודה מסוימת (ומיקומה תלוי בסוג התרופות שנעשה בהן שימוש ובתגובה האינדבידואלית של המטופל) שבה התועלת השולית מהכימותרפיה קטנה, והעלות, מעבר לנקודה זו, גדלה מהתועלת. זו סיבה אחת טובה, מדוע יש הרבה מההיגיון להשתמש לעיתים במספר יחסית מצומצם של טיפולים כימותרפיים (בשילוב עם אלטרנטיביים), להקטין משמעותית את מסת הגידול, להביא מרקרים (במידה וקיים ביטוי למרקרים) לתחום הנורמה, ואז לעבור לטיפול אלטרנטיבי אגרסיבי שבין היתר גם ישקם את המערכת החיסונית של המטופל. יתרון נוסף של אסטרטגיה זו הוא, שאם הפסקנו את הקו הכימותרפי הראשון עוד לפני שהתפתחה אליו עמידות, הוא עדיין יהיה לרשות המטופל, במידה ויהיה חלילה צורך לחזור אליו בעתיד. בברכה, גובי