סיכום המחלה שלי בליווי טיפול מסוג "אחר"

לדר' ברנר ולכל אורחי הפורום שלום , זה לא נושא לדיון , יש כאן סיפור אישי לקריאה בזמנכם החופשי ... נשלח אליכם בתקווה ,לתת עזרה ואולי גם קצת אומץ "בדרך" ...! ממני - Anna :~)) סיכום המחלה שלי בליווי טיפול מסוג "אחר" – מעברים קסומים - שלום לכולם , ברצוני לשתף אתכם בחוויה אישית שעברתי ועל והשפעת התרגולים של ה"מעברים הקסומים" בתקופה מאוד קריטית בחיי . כמו כל אחד , במשך החיים היו לי גם שמחות וגם משברים . אלוהים נתן לי את החכמה ואת היכולת הכלכלית "לרפד" את עצמי בעזרה , בתקופות הקשות וכך עשיתי . נעזרתי כל פעם בטיפול אחר שהתאים : בטיפולים פסיכולוגיים ,טיפולים אלטרנטיביים ו/או הוליסטיים ע"י מטפלים וגם בטיפולים עצמיים . כאדם סקרן , שכל פעם מנסה דרך אחרת , ומניסיוני במשך השנים : "מעברים הקסומים" הם הטיפול היעיל ביותר , בזמן הקצר ביותר... ולמחלה הקשה ביותר שהייתה לי בחיים . אין שום צורך "לחפור בקישקע", ואין צורך להבין או לדעת תאוריה מסוימת. מדובר בתרגילים פיזיים , לרוב קלים . זה עוצמתי ועם תוצאות מיידיות או תוך ימים ספורים . הסיפור שלי : בחודש דצמבר 2006 גיליתי גוש בחזה , תגובה ראשונה : "זה בטח יעבור תוך שבוע- שבועיים ." עברו השבועיים וגם חודש וזה לא עבר . טוב , אין ברירה צריך לעשות בדיקות אולי זה גוש שומני .הזמנתי טור לכירורגית שד , "לא בלחץ" אבל שיהיה (הר געש בבטן מתחיל לבעבע .....) . מה עושים עכשיו ? איך מרגיעים אותו ? איך להמשיך את השגרה בלי להשתגע ? אני כבר לא נושמת , תרתי משמע .....צינון....ברונכיט ....התקף אסתמה ... אין לי סבלנות לשום דמיון מודרך, או מדיטציה או עבודה דרך תת המודע , אני לא יכולה לשבת ולהירגע בכלל . רוצה משהו בתנועה , בתזוזה , חזק ומהיר . התשובה מגיע מ : אינטרנט / מועדפים ( שם אני מאחסנת דברים שמעניינם אותי ,כדי ש: "פעם אני אתנסה בזה") / מעברים קסומים / ליווי אישי – 5 מפגשים . נראה אתר מעניין ,רציני , מידע בשפע לכל דורש...אפשר לצפות גם בתרגילים ולהבין על מה מדובר . לאחר עיון קצר באתר בשעות הקטנות של הלילה ... יש מסקנות והחלטות : עדיף ליווי אישי ,כי אין לי סבלנות לאף אחד עכשיו . 5 מפגשים זה קצר , כי אין לי זמן עכשיו . O.K. זה זה ! זה מה שמתאים לי עכשיו . זה פעם ראשונה שאני מתרכזת , מקשיבה ל"בטן" , ובוחרת לעצמי את הדרך ואת המדריך . לא שמעתי על "מעברים קסומים" מאף אחד , ועוד לא התנסיתי בזה אפילו פעם אחת . אבל הרגשתי שזה מה שיכול לעזור לי כרגע ואין זמן "להתברבר" , צריך להתחיל ומייד ! אמצע ינואר 2007 מייל לאהד..: מה זה , איפה זה , כמה זה ומתי ? תשובה עניינית תוך יום ( נותן הרגשה שמדובר באדם רציני ) שיחת טלפון לתאום פגישה ומתחילים . מפגש ראשון : סיפרתי על התחושות ולא על הסיבה ,כי לא יכולתי "לדבר על "זה" , אפילו עם עצמי " הגוף אמר את שלו ... ואני עם אף סתום ובקושי נושמת , בא לי לפוצץ את כל העולם ולהרביץ לכולם . אהד הקשיב , בלי שאלות (איזה כיף שלא צריך להסביר שום דבר...) והתחיל ללמד אותי תרגילים ,עם איזה שקט פנימי , שנתן לי תחושה שהבחור יודע מה הוא עושה ,הרבה סבלנות ,ללא הבעה של רחמים ועם רצון אמיתי לעזור. אפילו שהתנועה נראית קלה , חשוב מאוד לעשות אותה נכונה . חוזר ומראה לי שוב , מזכיר לי גם להיות מודעת לנשימות ככל האפשר . משהו שונה , אחר , ממה שלמדתי עד עכשיו . מצוידת ב 3 מעברים (רצף של 5-20 תנועות נקרא מעבר) ועוד תרגול מחשבתי למשך היום , חזרתי הביתה . למחרת מייל עם פרוט מדויק וברור של התרגילים בכתב . בהתחלה זה לוקח קצת זמן ,לאט לאט והופ...פתאום זה מסתדר וזה אפילו פשוט. תרגול של 3 ימים ..., לא להאמין , יש כבר תוצאות , אני מתחילה לנשום ואפילו מתחילה להריח דברים (כאחת שסובלת מאלרגיה ומאסתמה ,כבר שכחתי מה זה להריח) . SMS לאהד : דווח תוצאות SMS בחזרה : עם תגובה ניראה שאפשר להמשיך "להציק" ... כי אני בצרות , אני נושמת אבל עולים דברים אחרים . טלפון : מה אני עושה ? בא לי לעזוב הכול ולברוח מכולם ? בשלווה ובסבלנות שלא תתואר , מסביר לי איך לקבל את הדברים , ולא נותן שום תחושה שאני מפריעה . O.K. ! אין ספק ,אני עם המטפל הנכון ביותר שיכולתי לבחור לעצמי! אני עדיין עושה בדיקות : הגוש לא ניראה בממוגרפיה כי הוא בצד, צריך גם אולטרסאונד וביופסיה בדיקור ! רק שומעים "ביופסיה" , נהיה קצת "חושך". הגוף מראה את כל הסימנים שוב : נזלת , שפעת ,שיעול , פריחה ופצעים . בתוכי "הר געש שעומד להתפוצץ" . בינתיים אני עושה תרגילים ,כל יום בבוקר 15-30 דקות , וזה ממלא , אני מקבלת כוח ,הרבה כוח , מוכנה למלחמה עם כול העולם ... גם יודעת שלא כדאי "להתפוצץ" כי זה די הרסני . כדי להירגע נרשמתי לקאנטרי ( כבר שנה אני חושבת על זה ) , יש רצון שמלווה במעשה ...ועכשיו ! יש איזה כוח שמניע לעשות את הדברים . המחשבות מטרידות אבל יש גם הנאות לצידן . המחשבה המודעת לא רוצה לקבל ...: " זה לא יכול להיות אצלי , זה בטח לא זה , אבל אם צריך גם ביופסיה , אז נעשה ! רק בשביל להירגע...שאקבל תוצאה שהכול בסדר וזהו . " מפגש שני : עדיין לא סיפרתי על "הגוש" . אני לא מסוגלת לדבר על זה בכלל. אני מסבירה לו על התחושות , על הרצון שלי "לפוצץ את העולם" , ולריב עם כולם ולהרביץ לכולם . אין שאלות ...! הוא פשוט יודע, מה הוא צריך ללמד אותי . מכין "מעבר" עבורי : ממוקד מאוד ,רושם ,מוחק ,מסדר ,מעתיק לנקי ו...יש "מעבר"! מתרגלים אותו כמה פעמים עד שהגוף "קולט" , מתקנים מה שצריך וזהו . חוזרים על המעברים מפעם קודמת , לראות אם יש שאלות ושוב מתרגלים . בנוסף , יש תרגול מחשבתי למשך היום ,בזיהוי מצבים מסוימים בהם אני מאבדת המון אנרגיה . לא ידעתי עד כמה מחשבה יכולה לרוקן אותי שוב ושוב במשך היום , עד שלא למדתי לעצור אותה . תרגול פשוט , ממוקד ומועיל ביותר עם השפעה מיידית . עברו עוד שבועיים , קיבלתי כבר טלפון מהמומחה לכירורגית שד : "יש כבר תשובות , תבואי , אנחנו צריכים לדבר" ==> כשרופא מתקשר להגיד כזה דבר ... זה גורם להיסטריה...! זהו כבר אין לאן לברוח , זה זה כנראה , אז היגיע זמן לספר לכולם מה קורה ! אני לא מסוגלת לספר את זה לעצמי ... אי אפשר לתרגם את המחשבות למילים... המוח שלי נתקע ... מה ? לי ? גם לי זה קורה ? איך יכול להיות ? לא יכול להיות ! הרופא לא אמר שזה דחוף , אז בטח זה לא רציני ... בתוך תוכי ,"בבטן" , אני יודעת שאם זה זה ->סרטן - אז זה הגיע אלי כי יש סיבה . זו אזהרה , אני צריכה לשנות דברים בחיים שלי . פשוט לחיות אותם בשביל עצמי ולא לחיות בשביל אחרים , להפסיק לרוץ אחרי הזמן ,כי צריך וצריך וצריך עוד ....אני צריכה ליהנות מהיום שיש לי ולעשות את הדברים שעושים לי טוב . כנראה הגעתי כבר למקום שאי אפשר עוד להמשיך בו . עצור ! ועכשיו המבחן האמיתי . עד עכשיו הכול היה מסביב ... , התמודדות עם בני זוג , התמודדות עם אמא , התמודדות עם מנהלים בעבודה ... התמודדות עם חברים ....משפחה ... תמיד יש אזהרות בדרך, ואם בחרתי , לא להקשיב לבטן , אלא להקשיב ל"יודעי הדבר" , אז קיבלתי את המנה כפולה או משולשת . טוב , לא מתים מזה . הלאה... לומדים וממשיכים . הפעם זה שונה . הפעם אני צריכה להקשיב רק , אבל רק ל"בטן" , ולא לתת לאף אחד לבלבל אותי . הפעם זה החיים שלי . אם אני לא אקשיב ל"בטן" אני יכולה למות . מפגש שלישי - במקרה יום אחרי "הטלפון מהרופא"- : סיפרתי שגיליתי גוש , (סוף סוף...זה יצא החוצה !!!) והמשכתי יש כבר תוצאות לבדיקות ,קיבלתי טלפון מהרופא ,ולמחרת אהיה אצלו כדי לברר מה זה . הקשיב בשקט כהרגלו , נתן לי עצות לטיפול עצמי בכל מיני דרכים , גם שלא קשורים ל"מעברים הקסומים" , עם רצון אמיתי לעזור . עברנו על התרגילים ו"חידדנו" אותם , כדי לוודא שיהיו אפקטיביים . קיבלתי הבטחה שבפגישה הבאה נעבוד על מעבר מתאים וחזק . והגיעה שאלה : "מה היית עושה לו ידעת שאין לך יותר זמן ??? " ( לא מאמינה ששאל אותי שאלה כזו ...!!! היי , אני לא הולכת למות !!!! כעסתי בתוכי . זה עובר בראש אבל אין תעוזה לדבר על זה ...) פתאום הבנתי , שהוא אמר את המילים במקומי . שואל במקומי . חשבתי וסיפרתי את הדברים שעלו לי בראש . כמובן , קיבלתי המלצה חמה להתחיל לעשות את הדברים החשובים ביותר , כאילו אין מחר ....כדי להפסיק לחיות בחוסר מרוצות . והסבר נוסף ...על כך , שאני זו שקובעת מה זה ועד כמה חמור זה יהיה , כי : "הכול אשליה ! " ---> מה זאת אומרת ???? בנקודה זו פגשתי לראשונה את העיקרון השאמאני – עד עכשיו אפילו לא דיברנו על זה . כי בעצם גם בלי להאמין בעקרונות וגם בלי להבין שום דבר בשאמאניזם , מספיק לעשות את התרגילים וזה פשוט עובד . זו הייתה פגישה עם פילוסופית חיים חדשה ומעניינת מאוד . הגעתי הביתה והמחשבות על מחר ....והפחד שאולי זה "גוש סרטני" השביתה אותי . נהיה לי חושך בראש , לא זכרתי שום דבר ... מה צריך לעשות ? מאיפה צריך להתחיל ? לא הבנתי שום דבר ..למרות שהכול היה מאוד פשוט ! נואשת ומבוישת שלחתי מייל לאהד שיזכיר לי על מה בכלל דיברנו... לא יכולתי אפילו לדבר ,ביקשתי שיסכם הכול בכתב למקרה שאשכח שוב . למחרת חזר מייל קצר , ממוקד ומוסבר בפשטות ,ללא שום התנשאות , וצוין בו שאפשר להתקשר אם הדברים עדיין לא ברורים --> הבן אדם נותן תחושה שהכול פשוט ואפשר להרגיש בנוח , ושאיכפת לו . תודה לאל , אני בידיים טובות . כן , קיבלתי את התשובות : ישנם תאים סרטניים בגוש ...!!!! אבל יכול להיות שזה סוג "טוב" של סרטן , שלא עושה הרבה בעיות . קיבלתי הפניה לבית חולים לקביעת טור לניתוח ,הכוללת המלצה לעשות בדיקה מסוימת לפני הניתוח כדי לראות לאיזה קשרית לימפה הגוש קשור . באותו ניתוח עדיף להוציא גם חלק זה ולבדוק אפשרות של התפשטות התאים בקשרית . קיבלתי הסבר נוסף על כך ,שבניתוח כזה יש סיכוי לפגיעה עצבית , שעלולה לגרום למוגבלות מסוימת בתנועת היד לתקופה מסוימת . O.K. , יש גוש , הוא סרטני , יוציאו אותו וזהו . לא נשמע נורא ! נא להירגע ! גם "הבטן" אומר לי שזה לא נורא . כן , יש משהו לא טוב ... אבל , זה לא משהו מאוד קשה ונורא , אל תדאגי . רק צריך לעבור את זה . בינתיים אני מחליטה לחזק את הגוף , כמה שיותר, לקראת הניתוח וגם להפעיל את יד שמאל – למקרה שאהיה מוגבלת ביד ימין – הצד של הניתוח . אני מתחילה לשטוף כלים , לצחצח שיניים , להרים ולהזיז דברים ...גם ביד שמאל . מופתעת לגלות שזה לא כל כך קשה . והגוף גם אומר את שלו ... שוב נזלת , ולווי צמוד של קוצר נשימה .... אין לי אוויר ! בכל זאת .... זה מלחיץ ! שום כדור כבר לא עוזר ..... מזל שיש לי את התרגילים , בסך הכול רבע שעה עד 20 דקות בלבד . הגברתי את הקצב , התחלתי לעשות תרגילים פעמיים ולפעמים גם שלוש פעמים . ירדתי לחוף הים , מול הים זה תמיד יותר חזק . יש לי כוח להמשיך, אני מצליחה לנשום ולתפקד בלי לאבד את דעתי . התחלתי גם לחלום ולזכור שאני חולמת... שנים אני לא זוכרת את החלומות שלי בבוקר . זה נחמד , יש עוד "עולם" בסביבה . עכשיו צריך להתחיל לספר לביתי הקטנה (7) , למשפחה , לחברים ,למנהלים בעבודה ולהתחיל לדאוג לסידורים לקראת הניתוח .... ברקע הכנות לקראת חופשת פורים .. כמה אירוני ! פורים עבר ,למחרת פגישה עם רופאי בית החולים . נקבע תאריך לניתוח תוך שבוע . קיבלתי הסבר ש"זה לא נגמר רק בניתוח"...יש המשך טיפולים ויהיו טיפולים חזקים כי אני נחשבת ל"צעירה" => סיכוי רב לקבל כימותראפיה והקרנות ==>??? מהההה ???? את זה אף אחד לא סיפר לי עד עכשיו !!! הייתי בהלם !!! כל מה שנאמר אחרי זה אני לא זוכרת . הייתי לבד , והבנתי שזו הייתה טעות לבוא לכאן לבד . בשלב מסוים הבנתי שהבדיקה הסתיימה ויצאתי החוצה , מלאה ניירות ביד .... בדיקות , אישורים. ישבתי על אחד הספסלים בפרוזדור, מבוהלת ומנסה להבין מה רוצים ממני? אני לא בוכה , אני בהלם , כאילו הכול קורה לאדם אחר ולא לי . תודה לאל , איזה מזל שלגופי יש את ההגנות שלו ... הוא לא "מפיל" אותי . בדרך החוצה ראיתי שלט : " מומחה לכירורגית שד ", אז הבנתי שבעצם בדק אותי רופא כירורג כללי ולא "המומחה לדבר" . טוב , אז אני רוצה שגם המומחה יגיד את דברו . במקרה המזכירה לא נמצאת אבל הדלת פתוחה , אז חיכיתי . אחרי רבע שעה היגיעה אישה מבוגרת , קטנה עדינה ונעימה . הסברתי לה קצת במה מדובר וביקשתי לקבוע פגישה .קבעה לי פגישה למחרת . הגוף מגיב.... האף בוכה ,מים יורדים לי מהעף ללא הפסקה , זו לא נזלת . אני אדם מאוד עצמאי , מעדיפה לעשות הכול לבד . אני יכולה לעזור לאחרים אבל אני לעצמי לא צריכה שיעזרו לי ....==> בולשיט ! בולשיט ! בולשיט ! צריכה עזרה ועוד איך , במיוחד עכשיו ! אבל לא יודעת מאיפה להתחיל , ואיך עושים את זה . ממי אני צריכה לבקש ??? נושמת עמוק , מתרגלת ... מצליחה לחזור לעצמי ולהקשיב ל"לבטן" . כן , מצאתי ממי לבקש עזרה : חברתי הטובה והמקסימה , מלכה . עכשיו , נשאר רק להוציא את המילים מהפה.... ממשיכה עם התרגילים ומקבלת כוח גם לבקש – ביקשתי ממנה לבוא איתי להתייעצות עם רופא המומחה . בלי לתת לה אפשרות לענות המשכתי , בהסבר- צידוקים לבקשה - שאם אני לא אבין , או אני אשכח , או אני לא אדע מה לשאול ...שתהיה לידי כדי שתוכל להסביר לי מה הוא אמר ,ותשאל מה שצריך ... כי אני "נסתמת מהלחץ " .(כל זה כמעט בנשימה אחת !) חברתי מסכימה בחיוך רחב ומבין , ומלאה בצער על הנסיבות , אך בהחלט מוכנה להיות איתי , ולא משנה מתי , כמה זמן ... וכמה פעמים שצריך... לו רק ידעתי שזה כל כך פשוט ! לו רק ידעתי כמה שזה מחזק לדעת שיש מישהו שמוכן לתת כתף ללא כל תנאי , רק מתוך אהבה , אכפתיות וחברות . החיים הרבה יותר יפים כשמעיזים לבקש את מה שרוצים , פתאום גם אפשר לקבל את זה ובקלות . פגישה עם רופא מומחה לכירורגית שד בבית חולים : מלכה לידי , אני מסבירה לו , שאתמול הייתי בבדיקה אצל כירורג כללי ונקבע לי טור לניתוח בעוד שבוע ומבקשת את חוות דעתו . מתחילה הבדיקה , הוא מגיע לבית השחי ולוחץ , אני מרגישה ג'ולה , אמא'לה מה זה ? עוד גוש ? לוחץ שוב ואני מרגישה שוב ושוב את הג'ולה מתחת לבית השחי . הוא קטן יותר אבל קשה .כאב לי ונלחצתי . שוטף את ידיו , יושב ליד השולחן ואומר : " נראה לי שזה יותר גרוע ממה שאמרו לך , ניראה שזה כבר גידול ולא רק גוש . נראה שזה כבר התפשט מתחת לבית השחי... " נהיה לי חושך בעיניים "תרתי משמע" לא ראיתי ,לא אותו ולא את החברה שלי , אני רואה רק חושך . אני שומעת שהוא מדבר אבל אני לא מבינה שום דבר . אני פשוט בהלם ! חזרה אלי הראיה והצלחתי לשאול :אז מה זאת אומרת ?? והוא חזר שוב : " כנראה שזה גידול ! " אני לא מאמינה , זה לא יכול להיות ! נכון שגם אני הרגשתי את הג'ולה אבל ה"בטן" לא טועה ! זה לא יכול להיות !!! מלכה גם הייתה מופתעת , אבל חזקה , יציבה וממוקדת . שאלה אותו עוד כמה שאלות והוא ענה לה . אני לא הבנתי שום דבר ממה שדיברו . כך אני מגיבה , כשמאוד קשה לי , אבל הייתי רגוע , ידעתי שמלכה תסביר לי אחר כך הכול. איזה מזל שהיא לידי. תודה לאל ששלח אלי חברה כזו . בעבודה ובמשפחה "השמועה" מתפשטת . פתאום אני מבינה כמה אנשים מסביבי עברו את המחלה הקשה הזו . אבל יש בתוכי "בבטן" תחושה חזקה שאני בכלל לא שייכת ל"ליגה" הזו . אצלי זה משהו אחר , משהו פשוט ! באים ומנסים לעזור לי מניסיונם האישי , ומספרים לי מה אני אמורה לעבור , ומה כדאי לי לעשות , מתוך רצון טוב , אבל (לא נעים לי חברה ) , זה לא מעניין אותי מה אתם עברתם ! לא רוצה לרחם עליכם עכשיו . עם כל הכבוד לכל אחד ואחד , אבל אין לי "עצבים" לניחושים של אף אחד ובטח שאני בעצמי לא אתעסק עם ניחושים , כי אני לא יודעת ! אני יודעת שאצלי זה "משהוא אחר". יש אנשי מקצוע , הם המומחים לדבר ואני רוצה שהרופאים יגידו לי : מה יש לי ומה אני צריכה לעשות ? אני רוצה להיות מרוכזת רק במה שאני עוברת ולא במה שאחרים עברו . זה מבלבל אותי וגם מפחיד אותי . ושוב אני נעזרת בתרגילים של המעברים , כמה תרגולים והופ "עמוד השדרה" מתייצב בחזרה . לא אתן לאף אחד לבלבל אותי הפעם . אני צריכה להקשיב רק ל"בטן" . אני עכשיו "מרכז העניינים" , רק אני , ולא אף אחד אחר . עכשיו אני צריכה לדאוג רק לעצמי , ולעשות רק מה שטוב לי . אני יודעת שאצלי זה לא "אסון" . זה משהו קטן . אני יודעת את זה ! מוזר לי אפילו לכתוב את זה אבל , הרגשתי שאנשים שעברו את המחלה , נמצאים באיזה מן תחרות מוזרה איתי .... כל הסיפור זה מסביבם , וכמה שאצלם זה היה יותר קשה מאצלי ==> ???? . לא הבנתי מה רוצים ממני . ראיתי רצון "לפרוק מטען" ולהוכיח לי שהם גיבורים והם דוגמא לכך שאפשר לנצח לחיות כאילו לא קרה דבר. אבל כן קרה משהו , משהו מפחיד . לא ראיתי בזה עזרה . השיחות האלו ,אפילו הרגיזו אותי ==> תעזבו אותי ... לא רוצה לשמוע ! אני יודעת שאצלי זה פחות , אני בכלל במקום אחר ! אני לא איפה שאתם הייתם ואני בטוחה שגם לא אהיה שם . אני אעשה הכול כדי לא להיות שם . מפגש רביעי : ביקשתי חזרה על התרגילים , רק לברר שהכול נכון . כשמתרגלים יום יום, זה לא לוקח זמן . סיפרתי על ה"חדשות" בקשר לאבחון הנוסף ... ולטיפולי כימותראפיה ועל התאריך לניתוח . ועוד משהו חשוב .... אני מכירה את עצמי , שברגעים קשים , מה שיכול "להפיל אותי חזק" , זה רק דבר אחד : רחמים עצמיים !!! עכשיו זה זמן קשה ואני לא רוצה ליפול ! אני רוצה להיות חזקה ויציבה . אני רוצה להתחבר לעוצמות שלי ולא לחולשות . אהד מקשיב ומודיע לי שהוא רוצה ללמד אותי תרגיל/מעבר שיחסית קשה וכולל תנועות רבות . אין זמן ללמוד את זה כי שבוע הבא הניתוח , אבל לפחות שלגוף תהיה את החוויה ואת התחושה . הגוף זוכר ! מתחילים לעשות תרגילים , בדמיון אני רואה מלחמה ...דם...הרג... לא טוב לי עם זה , אני לא רוצה את זה . אני עוצרת ומסבירה את התחושות . בסבלנות ובנינוחות אני מקבלת הסבר , שזה רק בראש ...בסך הכול אנחנו מזיזים את האנרגיה שבתוך ה"ביצה" שנדבקה לדפנות , ואני לא מזיקה ולא עושה רע לאף אחד . אני רק מחזירה לעצמי אנרגיות לא מנוצלות של עצמי . די משכנע , וגם הגיוני , נרגעתי . ממשיכים ....10 תנועות ראשונות של המעבר הגדול, לאט לאט אני מתרגלת לתנועות , וזה כבר בסדר . כן , זה חזק מאוד וזה בהחלט נותן הרבה כוח . מקבלת חיזוקים מאהד : שאני יכולה לעצור את המחלה ואני יכולה לקבוע מה יהיה , איך וכמה . בדרך הביתה ,שוקלת לדחות את הניתוח בחודש . מחליטה לתרגל בקצב מוגבר ולחזק את הגוף בכל דרך אפשרית לפני הניתוח . אבל רוצה גם לקבל על זה אישור מהמומחים . מדובר בחיים שלי . שותה הרבה מים , לנקות את הגוף מרעלים (בהמלצה של אהד) ,ממשיכה עם התרגילים בקצב מוגבר, מוסיפה לעצמי חיזוקים טבעיים בכמות מוגברת הולכת לקבל טיפולי רייקי ועיסוי עם אבנים חמות , הולכת לשחות בבריכה , ופעם הראשונה שאני מתחילה לטפל בעצמי . אני מסטר טיפולי ברייקי , יש לי את הידע . אם טיפלתי באחרים וזה עזר אני צריכה לטפל גם בעצמי . ובנוסף מבקשת את העזרה והברכה של הרב אבוחצרה ע"י חברים דתיים ומבקרת בבית העלמין , לבקש עזרה מנשמות יקרות שכבר לא איתנו . תוקפת בכל החזיתות ורוצה לקבל כל עזרה אפשרית . כבר לא קשה לבקש ! דוחים את הניתוח ... אבל רק בשבוע . חייבים לנתח , כי לא יודעים איזה סוג של סרטן זה , ועדיף לא לעכב יותר . גם כך כבר עברו מעל שלושה חודשים מאז שגיליתי . לא מוכנים לקחת סיכון שזה פתאום יתפרץ ! לא מתייאשת , יש לי עוד שבוע לעבוד על זה .... אני בטוחה שזה לא התפשט אני כבר לא מוצאת את הג'ולה מתחת לבית השחי , כל יום בודקת כמו שהרופא בדק ולא מוצאת . קבעתי בדיקה נוספת אצל הרופא המומחה , גם הרופא לא מוצא את הג'ולה . שנינו הרגשנו את הגוש בפעם הקודמת ועכשיו אין ! אמר שיהיה אפשר להיות בטוח רק בזמן הניתוח . יש אלוהים , יש עזרה , יש תקווה , יש אהבה , יש אמונה , יש "מעברים" , ויש גם .... " בטן " . אני יודעת שזה לא התפשט , בטוח ! השלמתי עם העובדה שצריך להוציא את מה שיש , כי מדובר בגוש סרטני . צריך לנקות את זה ייסודי וזהו ,זה יגמר שם ! ברקע הכנות לפסח ... אווירה של ניקיון כללי בכל מקום ... גם אצלי . קבעתי עוד פגישה לפני הניתוח עם אהד והתחלתי לארגן את "הסביבה "... הפעם, ביקשתי עזרה הכולל תוכנית עבודה לכולם... לגיסות , לחברות , ולמטפלת וביתה . "כיסיתי" את כל ימי האשפוז בבית החולים , וגם אחר כך , שבוע אני עם עזרה בבית . אני "מרופדת" מסביבי באהבה ורצון לעזור . בחיים שלי לא ביקשתי כל כך הרבה עזרה , וכולם מסכימים לעזור . ==> איזה כיף ... יש תחושה ואמונה חזקה , שעם כל כך הרבה אהבה מסביבי והתפילות של כולם בשבילי ... אין סיכוי לשום מחלה ! תודה לאל על הכול . מפגש חמישי : אני משתעלת ומרגישה שהראות מתפרקות ,זה נשמע נורא ! אבל אני בטוחה שזה יעבור ואני אפילו מרוצה שזה יוצא ממני . הכול מתנקה. ממשיכים לתרגל את ההמשך של המעבר הגדול , עוד 10 תנועות . ומעבר חדש נוסף ... אני נתקעת עם איזה חלק פשוט של הנפת ידיים ומתפרצת בצחוק , זה נראה כל כך פשוט ואני לא מצליחה לעשות אותו . אהד מקצועי ורגוע , מאפשר לי לעבור את המבוכה , וממשיכים לאט לאט , ואז מהתחלה . ושוב את כל התרגילים . חשוב שהגוף יחווה את התנועות . גם אם לא תספיקי ללמוד לעשות אותם בעצמך , הגוף זוכר את החוויה, הוא מסביר . אני מרגישה שאני מקבלת עזרה ממשית ,רצינית וממוקדת . מרגישה חזקה , מלאה כוח ועוצמה . לא מרחמת על עצמי ,לא מצפה . אני בטוחה ויודעת שהכול יעבור בקלות , והכול יהיה בסדר . אהד "מצייד" אותי בתרגול דמיוני נוסף , למקרה שלא אוכל לזוז או לקום על הרגליים . זהו אני מוכנה ! הניתוח נקבע ליום 20.3.07 , יום שלישי ( פעמיים כי טוב ) וגם יום לפני יום השער , יום השוויון- היום והלילה שווים - . הייתה לי הרגשה טובה , ב-21.03.07 אני כבר אהיה חדשה , אחרת , נקייה. גם אהד אמר שעדיף כבר להיות אחרי זה , כשיכנסו האנרגיות חדשות . הכול מושלם ! יום האשפוז 19.3.07 , הכנות לניתוח , בית חולים כללי . פגישה עם מנהל המחלקה , ובקשה שינתח אותי המומחה לכירורגית שד שבדק אותי ולא כירורג כללי . הסכים בקלות , כאילו זה מובן מאליו . גם זה הלך חלק . נהדר ! וזה "עלה לי" רק חיוך. תודה , תודה ושוב תודה . בבוקר לפני הניתוח אחי הגדול ומלכה איתי, אני לא לבד , מוקפת באהבה . לקחו אותי קודם לאיזה בדיקה , שמזריקים חומר צבעוני לתוך הגוש ורואים עד איפה זה מתפשט בתוך קשריות הלימפה . חצי שעה בתוך איזה מכשיר ענק מסובבים אותי ומסמנים ... הרגשתי כמו עוף בהכנה לגריל .... זהו , יש לי את כל הסימנים על החזה על הגב ... הכול צריך להיות מאוד מדויק , שלא יחתכו איפה שלא צריך . מעבירים אותי עם התוצאות לחדרי המתנה /הכנה לניתוח . ושמים אותי על איזה מיטה צרה ומחולקת לחלקים עם מרווחים ... שאלתי אם אני אמורה לשכב על המרווחים האלה ??? האח צחק ואמר שאני לא ארגיש את זה כשאהיה רדומה , ובכל זאת הביא מן מזרונית ובחיוך סימן לי לשתוק . הודיתי לו שנינו צחקנו . בדרך לחדר ניתוח ה"בטן" לא רגוע .... רוצה לוודא שלא היו שינויים מאז אתמול , שואלת "מי מנתח אותי?? " ואמרים שם של רופא אחר . אני צועקת "לא נכון" אני מתעקשת , "ביקשתי ממנהל המחלקה שרופא אחר ינתח" . בא לי לקום מהמיטה , אבל הייתי קשורה ...מבררים במחלקה ... כן , אני צודקת . "מה את דואגת", הם צוחקים . אני בתוכי – הבטן לא מוותר – עכשיו אני דואגת לעצמי , לא סומכת על אחרים . אני בחדר ניתוח , מתחת למנורה....היגיע זמן להרדים ולחתוך ... לא נתתי להם להרדים אותי עד שראיתי את המומחה לכירורג שד בחדר , לוודא שהוא באמת זה שרציתי שינתח אותי , ולא אחר . לא מוכנה לתת סיכוי לטעויות , רוצה לקבל את הטוב ביותר . וקיבלתי את הטוב ביותר . זהו עכשיו שירדימו אותי .... אני יודעת שהוא יטפל בי טוב ! ניתוח של שעתיים וחצי ,בהמשכים ... הרופאים קוראים לזה " ניתוח רכבת " פעולה , עצירה , פעולה , עצירה : מוציאים את הגוש , בודקים , ממשיכים לפי התוצאות . יצאו שני גושים צמודים ונשלחו לבדיקה פתולוגית "בזמן אמת " אכן הגושים סרטניים ,מנקים את הכול מסביב וסוגרים . אחד נגמר ! חותכים את החלק השני , מתחת לבית השחי מוציאים את כל החלקים שנצבעו (כשהסבירו לי לפני הניתוח חשבתי שמדובר בחתיכה אחת , לאחר הניתוח הבנתי שהוציאו 6 חתיכות...) כל החתיכות נשלחו לבדיקה "בזמן אמת " כולם יצאו נקיים , תודה לאל , אז סוגרים . גם השני נגמר . זהו ! מעירים אותי ומוצאים אותי לחדר התאוששות . במעורפל , אני ראיתי פנים של אחות מחייכות ,זוכרת ששאלתי אם היה גם בבית השחי , היא אמרה לי ש"לא , בבית השחי הכול נקי" . זהו אני כבר לא צריכה שום דבר , חיוך על פני ואני יכולה לישון בשקט... החיוך לא נמחק עד שהוציאו אותי מחדר התאוששות והמשיך גם אחר כך . האחות אמרה שעוד לא ראתה כזה דבר , אישה שלא מפסיקה לחייך מאז שיצאה מהניתוח ... הייתה לי סיבה מאוד טובה לחייך . זה לא התפשט , לא היגיע למערכת הלימפתית . ניצחון , ניצחון , ניצחון ! מודה לאל ולכל מי שעזר . אפשר כבר לנוח . באותו יום ,אחרי הניתוח בערב , כשהתעוררתי בדקתי את תפקוד יד ימין . יייש , יכולה להזיז את היד , יכולה להרים בקבוק , כואב אבל נסבל . הרווחתי גם את זה . הכול רדום אבל מתפקד. אני בינתיים למדתי שהיד השמאלית שלי מתפקדת לא רע בכלל . מודה לאל ומחליטה להפעיל יותר את יד שמאל. SMS לכל החברים , המשפחה ,לעבודה וכמובן לאהד : הכול בסדר זה היה מקומי בלבד ! למחרת אני כבר משוחררת , אין חום , אני מתקלחת לבד , שותה ואוכלת לבד . חברה צמודה ביום ה"שחרור" , הולכים לחגוג במסעדה בחוף הים . טלפונים לכל העולם , קשה להאמין איפה הייתי רק לפני יומיים ואיפה אני עכשיו. פיזית , נפשית וגם רוחנית ==> מרגישה אדם חדש . תודה לאל על הכול . רק דבר אחד נשאר לברר , האים אצטרך לקבל כימותראפיה או לא . בתוך תוכי "בבטן" - אני יודעת שלא אצטרך , אבל אני רוצה לקבל את זה בכתוב ממקורות מוסמכים ! שבועיים בערך לאחר הניתוח מגיעות תשובות סופיות של הפתולוגיה: הגושים סרטניים , וכל הקשריות מתחת לבית השחי נקיות . תודה לאל . הפניה למחלקה אונקולוגית להמשך ...לקביעת סוג וכמות הטיפולים . רופאה נחמדה ומקסימה במחלקה אונקולוגית , מסבירה הכול , לאט לאט , דואגת שאני אבין הכול . בהתאם לבדיקות עד כה % הסיכון שלי לחלות שוב במחלה הוא נמוך . יש בדיקה נוספת שכדאי לעשות לפני שמתחילים כימותראפיה , בדיקה גנטית- אונקוטייפ - שקובעת במדויק את % הסיכון להישנות המחלה . הכול לטובה . אני מוכנה לעשות כמה בדיקות שתרצו , העיקר שתגידו בסוף " לא צריכה כימותראפיה " ! אני מרגישה שונה מבפנים , אחרת , מסתכלת לדברים אחרת ורואה דברים אחרת . רוצה שינוי חיצוני גם . החלטתי להסתפר קצר ( לא קצוץ) רק פעם אחד היה לי שער קצר , בא לי שוב . זה יכול להיות גם הכנה לעצמי ולסביבה , לקראת הטיפולים , בטוח שלא אצטרך , אבל שנהיה מוכנים .... עבר חודש מהמפגש האחרון ,לאחר הניתוח וחופשת הפסח . כל התקופה לא התאמנתי , אבל התחושות איתי , הגוף באמת זוכר..... לא יכולתי לעשות תנועות חדות וזרוע ימין עדיין הייתה רדומה . לאט לאט הכול חוזר לקדמותו . העיקר שאני יכולה להניע את היד ולהחזיק דברים . הרגשתי כל הזמן כאבים ודקירות . בכל דקירה , בדמיוני ראיתי ניצוץ בקצה העצב שמתעורר לחיים ולאט לאט הכל מבריא בחזרה . מפגש שישי : רגע לפני שחוזרים לשגרה , כדאי לקבל כמה חיזוקים נוספים , ולחזור לתרגילים . אמנם הגוף לא שוכח אבל אני מרגישה שקצת שכחתי. אז בשביל זה יש מדריך. קבענו באותו מקום שהיה המפגש הראשון , בחוף ים , אני ביקשתי . כל הדרך אני נוסעת וחושבת על השינויים הגדולים שעברתי . מרגישה שאני אדם אחר לגמרי . אדם ששלם ושמח עם עצמו ,נושם , חי . קבלת פנים חמה ומחמאות על המראה החדש (קצוצת השער) . מתחילים לתרגל , ממש מאיפה שהפסקנו : 10 תנועות אחרונות של המעבר הגדול , ואחר כך הכול מהתחלה . יש גם התרגילים של יום השוויון – קלים ועם הרבה עוצמה. זה היה התרגול הראשון אחרי הניתוח וזה היה לי קשה פיזית , תרגלנו יותר משעה , קיבלתי סחרחורת וביקשתי להפסיק . זהו יש לי כבר את כל המעברים שאני צריכה ,מכאן אני יכולה להמשיך לבד . חוזרת הביתה מלאה , ומוכנה ליום המחר ==> יום ההולדת שלי . כל כך בזמן .... ! אני ממש מרגישה שנולדתי מחדש . למחרת הלכתי לקנות לי נעליים חדשות , ובראשי מחשבה " אני הולכת בדרך חדשה , אני צריכה נעליים טובות , חזקות ונוחות " . רציתי אותם גבוהות שיחזיקו גם את הקרסול . מצאתי ! בדיוק מה שרציתי , במחיר די סביר , אז קניתי 2 זוגות . נהנית מכל יום וממתינה לתשובות של הבדיקה האחרונה . לפי ה"בטן" , אני בטוחה שלא אצטרך לקבל טיפולים כימותראפיים אבל , צריך להיות מוכנים לכל מצב . בדיוק היה רעיון עם שרון חזיז בטלוויזיה . סיפרה שאפשר לעשות הדבקת שיער על כל הראש ופעם בשבוע באים למספרה , חופפים ומחזירים ולא מרגישים שזה פאה . O.K. , אם אצטרך, טוב לדעת שיש פתרון גם לקרחת . ומגיעה טלפון מהרופאה בבית החולים : " יש תוצאות , תבואי אליי מחר ב- 9:00 בבוקר , ואני אסביר לך " . "אז מה זה אומר ???" – נחנקתי , הייתי בדרך לעבודה , באוטו- כביש מהיר , לא יכולתי לשאול עוד שאלות .פחדתי לעשות איזה תאונה . (אני רועדת מרוב התרגשות אפילו שאני כותבת שורות אלו ...) כשהגעתי לעבודה , חניתי והתקשרתי בחזרה לנסות להבין במה מדובר , בתירוץ שהייתי בנסיעה ולא כל כך "שמעתי" . "אני לא יכולה עכשיו , תבואי מחר אני אסביר לך הכול " מה ? יכול להיות שטעיתי ? מה יש פה להסביר ? שתגיד "כן / לא כימותראפיה" . אם יש מה להסביר.... , זה לא נשמע טוב !!!?? אנושקה יקרה , אני אומרת לעצמי , חיכית עד עכשיו ...אז עוד יום וזהו . לא צריך לבכות מעכשיו ...תבכי כשהיא תגיד לך ש "צריך כימותראפיה " (אם בכלל- אני עדיין בטוחה שלא) . ישר טלפון למלכה ה"מלכה" :"תוכלי לבוא איתי ?? אפילו שזה בבוקר ויש מלא פקקים בכיוון ??" "כן , היא אומרת , אהיה שם, אל תדאגי ". לא מאכזבת אף פעם האישה הזו , פשוט מדהימה . מקווה שלא אצטרך , אבל אם כן ,שיהיה לי כתף לבכות עליו , ואם לא , אז שיהיה לי עם מי להתחבק , לשמוח ולצרוח !!! פגישה עם הרופאה מומחית לאונקולוגיה : מוציאה את הניירות שלי ומתחילה לחפש את הבדיקה בתוך התיק ... בא לי לצרוח "דאאאברי כבאאאאר" . אני רואה את הנתונים על המסך , מרוב התרגשות לא מצליחה לקרוא , יש גם אותו דבר על השולחן , זה הפוך ,אבל אני מצליחה לקרוא ומתחילה להבין את הגרף : אני עוברת בקצת את העמודה של הסיכון הנמוך.... יייש . היא עדיין מחפשת את המכתב המקורי , כדי לתת לי . אאאאההההה !!!! "אני לא צריכה מקור , תסבירי לי במה מדובר " אמרתי בחוסר סבלנות מאופקת ," אני צריכה כימותראפיה או לא ?? " "אני ממליצה , לא לקחת טיפולי כימותראפיה " יייייההההה !!! יייש יייש "את באחוז סיכון נמוך לחלות את המחלה , בעצם ,כל אחת אחרת שלא חלתה יש לה יותר אחוזי סיכון לחלות במחלה , והשפעת הטיפולים קשים כמעט באותה מידה , אבל זה נתון לשיקולך . מהההה ??? אני שומעת נכון ??? אהד אתה שומע ??? אני קובעת !!!! אם כן אני כבר קבעתי ממזמן ... לא רוצה את זה !! ואני כבר מתחבקת ומתנשקת עם מלכה , איזה כיף , איזה כף .תודה לאל ! הרופאה גם שמחה ואומרת " נכון , אלו באמת חדשות טובות ויש לך סיבה להיות שמחה . וממשיכה ... אז יש סידרת טיפולי הקרנות שאת צריכה לעבור סה"כ כ- 35 טיפולים יומיים -חוץ משישי ושבת- וטיפול הורמונאלי בכדורים במשך 3-5 שנים להפסקת המחזור החודשי .( כן , ידעתי שגם זה יכול להגיע. מה לעשות ,עם כל הכאב , לא יהיו לי עוד ילדים "פרי בטני" – מקסימום אני אאמץ – יש צביטה בלב ! ) וממשיכה להסביר , לכל הטיפולים יש תופעות לוואי .. ההקרנות מחלישות ויש תחושה של עייפות בגוף , והכדורים גורמים לתופעות של גלי חום , הזעות וכו' (קטן עלי , לי יש את המעברים , הכול יהיה בסדר ) , אבל אין מה להשוות להשפעות של טיפולים כימותראפיים ." תודה רבה מאוד מאוד . שולחים טפסים לבית החולים לקביעת פגישה עבור ההקרנות , מכתב לרופא משפחה , מרשם לכדורים וזהו ! " - Finito la Komediaנגמרה ההצגה " יצאתי מזה בזול חברה , זו הצורה הקלה ביותר של המחלה הקשה הזו ! מראש לקחתי יום חופשה מהעבודה באותו יום , אם זה שמח , אז אני אחגוג , ואם זה עצוב ,לא בא לי לבכות שם , אני אבכה בבית ! זה שמח ואני חוגגת . מלכה חזרה לעבודה ואני ישבתי בקפיטריה של בית החולים , שולחן עם שמש , הזמנתי לי קפה , והתחלתי להודיע לכל העולם על הבשורות הטובות ...את זה ,לא בא לי לשלוח ב-SMS . אני רוצה להודיע לכל אחד ולהודות לכולם על העזרה והתמיכה והאהבה שנתנו לי . יש דמעות בעיניים ..של אושר ושמחה . מאז שידעתי וחששתי ועד עכשיו לא זוכרת שבכיתי בכלל , הייתי לחוצה אבל לא זוכרת בכי . ופתאום הכול משתחרר ... הראשונים ברשימה , כמובן המשפחה וגם אהד ! שמחה וששון אצל כולם . פגישת סיכום ,מפגש שביעי (במקרה ביום שקיבלתי את התשובה) : מבחינתי כבר היה לי את כל המעברים והתרגולים , רציתי רק לקבל הנחיות להמשך ולחדד את הדברים החשובים . וכמובן לקבל כמה עצות טובות להמשך הדרך.... וכך היה . אהד פשוט ידע לסכם הכול, ולתת את ה"טיפים" להמשך הדרך , בלי שביקשתי ובלי שהסברתי . מרוצה לראות את השינוי שעברתי , ומודה לי על ששיתפתי אותו . מורה ומדריך בזכות ולא בחסד , יחיד בצניעותו ונשמה גדולה . בהתחשב בנסיבות הלא קלות במיוחד ...עדיין 7 מפגשים זה הטיפול הקצר ביותר , החזק ביותר והמשמעותי ביותר שהתנסיתי בו במשך החיים שלי . במחיר סביר בהחלט ושווה כל אגורה . אני חוזרת לתרגל , חלק מהמעברים , אני לא צריכה את הכול , מה שאני מתחברת אליו ומרגישה צורך לעשות אותו . לפעמים אני גם לא עושה , אבל זה עדיין איתי . כמובן שהאופציה להצטרף למפגשים השבועיים , תמיד פתוחה בפני . קיימים גם את הידיעה והביטחון , שיש שם תמיד עזרה מקצועית , ממוקדת ואכפתי . תודה רבה לאהד , מורי ומדריכי בדרך .... תודה רבה למלכה , חברתי ועזרתי הגדולה בדרך .... תודה רבה ל"בטן" , תודה שאתה שם .... כל הדרך ..... ותודה אלוהים , תודה ,על כל מה שאתה נותן וגם על כל מה שאתה לא נותן . אננה