צזיום כלוריד
דיון מתוך פורום טיפולים משלימים בסרטן
שלום רב דר ברנר קרוב שלי טופל בקנדה ועדין מטופל עבור סרטן לבלב באמצעות מלח צזיום. טיפול זה ניתן לאחר שלא היתה תגובה לאף טיפול כימוטרפי. הוא נמצא בטיפול מזה 7 חודשים ויש שיפור ניכר ביותר במצבו גם באופן קליני הוא עלה במשקל ,התיאבון השתפר וכן יש העלמות הדרגתית של הכאבים. מבחינת בדיקות יש שיפור ניכר של ה-סי.טי וכן שיפור ניכר בתיפקודי הכבד. התענינתי ונאמר לי שדר דיין השתלם במרפאה זו בקנדה והוא נותן בארץ טיפולים דומים. מה ידוע לך על טיפול זה.
שלום רב, ראשית, אני חושב שמידע ממקור ראשון (של מטופל) תוכל כמובן לקבל מקרוב המשפחה שלך עם סרטן הלבלב. אחרי הכל הוא משתמש בפרוטוקול. מכיון שאתה יודע שד"ר דיין משתמש בפרוטוקול צזיום במטופליו. אני חושב שיהיה זה רעיון טוב שתיצור איתו קשר ותשמע ממנו מידע, הפעם מכיוון של מטפל. רעיונות לשאלות שכדאי יהיה לך לשאול את ד"ר דיין לגבי הפרוטוקול (מעבר להיכן קונים את החומרים וכיצד אמורים לקחת אותם) כוללים: 1. מהי הניסיון של ד"ר דיין עם הפרוטוקול, כלומר, בכמה חולים טיפל עד כה בפרוטוקול זה? 2. האם הוא אישית רואה תוצאות במטופליו (עצירה? נסיגה? רמיסיות? ריפוי?) באמצעות הפרוטוקול? דפוסים בהתהוות: 3. ביחס לסוג הסרטן- באילו סרטנים הפרוטוקול משיג תוצאות טובות? היכן הפרוטוקול משיג תוצאות בינוניות בלבד? היכן הפרוטוקול פשוט נופל על האף והתוצאות המושגות שואפות לאפס? 4. ביחס לשלבי ודרגות המחלה- מהן תוצאות (טובות, בינוניות, גרועות) הפרוטוקול ביחס לדרגות ושלבים שונים של המחלה? 5. מה הרעילות של הפרוטוקול והאם היו גם מקרים פאטאליים? ועוד... אם תחליט לאמץ את הרעיון וותקבל מידע משמעותי מד"ר דיין, נשמח מאוד אם תוכל לחזור אלינו ולספר לנו עליהם, או לחילופין לבקש מד"ר דיין שהוא עצמו יפרסם אותן כאן בפורום. מידע כזה שיגיע ממטפל בחולי סרטן לא יסולא בפז, הוא מענין וחשוב למטופלים ומטפלים כאחד. לי כמטפל אין (נכון לעכשיו לפחות) ניסיון עם צזיום כלוריד עם מטופלים. הסיבה העיקרית היא כי עדיין איני מרגיש נוח איתו, בגלל פוטנציאל הרעילות שקיים בו. אשמח אם כן לשמוע דברים טובים, וללמוד ממטפל שיש לו נסיון (עדיף עשיר ככל האפשר) קליני עם הפרוטוקול. בברכה, גובי http://www.cure-cancer-naturally.com/
פרוטוקול טיפול בצזיום כלורי / DMSO טיפול בהבססה (High pH therapy) בתחילת מאמר זה , ראויות לציין שתי עובדות, המעוררות סימני שאלה בעבור הקורא אשר מתבסס על טיפול אונקולוגי בהיבט קונבנציונלי: 1. קיימים מקומות בעולם (כדוגמא באזור התיישבות שבט ההופי באריזונה, ושבט ההונזאס בצפון פקיסטן ) בהן מחלת הסרטן פשוט אינה מוכרת. במקומות אלו ריכוז המינרלים: צזיום ורובידיום במי השתייה גבוה . 2. טענה מוכרת היטב בקרב אונקולוגים ורוקחים, נוכח הרעילות הגבוה של תרופות כמוטרפיות לגוף (במקביל לאפקט הטיפולי הנמוך שלהן על הרקמות הסרטניות) היא כי חומרים בעלי השפעה מבדלת ויחודנית על הרקמה הסרטנית בלבד, אינן קיימים . טענה זאת נשמעת כחסרת ביסוס לאור העובדה כי במהלך בדיקת - PET CT , בדיקה שגרתית לאבחון סרטן , מוזרק סוכר לגוף, ומדגים בבהירות אך ורק את הרקמה הסרטנית . בעזרת שתי עובדות אלו ננסה להדגים את ההיגיון הטיפולי עליו מתבסס פרוטוקול הצזיום / DMSO , ואף ננסה להבין מדוע הפרוטוקול הוא כה פופולארי מבין הטיפולים האלטרנטיביים למחלת הסרטן . פרוטוקול זה מתבסס על שני חומרים עיקריים בטיפול: צזיום כלורי ודימתיל סולפוקסיד (Dimethylsulfoxide) הנקרא בקיצור DMSO . שניהם חומרים טבעיים, בעלי רמת רעילות נמוכה באופן בולט ביחס לשאר החומרים בהם מטופל בד"כ חולה סרטן . צזיום כלורי הינו מינרל (מלח ) של היסוד צזיום, אשר תכונותיו הכימיות דומות לנתרן או האשלגן המוכרים כמלחי בישול, והמורשה לשיווק כתוסף מזון. DMSO הינו תוצר לוואי של תעשיות העץ ומורשה לשיווק כממס. שני חומרים אלו, כאמור, משלבים חוסר רעילות לגוף יחד עם תכונות בולטות של ספיחה, כמעט בלעדית, לרקמות סרטניות להם הם רעילים מאוד . במאמר זה ננסה לסקור, לסכם בקצרה ולהאיר קוים-מנחים לפעולתו של הפרוטוקול, את הבסיס המדעי לטיפול כפי שהוא מוצג בפרוטוקול, כמו גם את כללי השימוש והטיפול המיושמים בו . בכלל זה : 1. בטיחות בשימוש . 2. מנגנון פעולה . 3. פעילות טראפאוטית. 4. עדויות התומכות באפקטיביות הטיפול . 5. התוויות לשימוש . 6. תופעות לוואי . 7. השפעה על טיפולים קונוונציונליים . 8. סיכום . 9. מאמרים להמשך קריאה . 10. נספח : מנגנון הפעולה -ברמת פרוט קצת יותר מעמיקה. 1. בטיחות בשימוש : צזיום כלורי מאופיין באדישות גבוה מבחינת רעילותו לרקמות חיות. אדישות רעילותית זאת ניתן להדגים ע"י השוואת אינדקס המנה הממיתה ( 50-LD ) בחולדות עבור צזיום כלורי לאינדקס מקביל של אשלגן כלורי או נתרן כלורי. כאמור, נתרן ואשלגן כלורי מוכרים כמלחי בישול (אשלגן כלורי- "מלח ללא מלח" המומלץ לחולים הסובלים מיתר לחץ-דם .) ניתן לראות כי לצזיום השפעה רעלנית (או למעשה, חוסר השפעה רעלנית) הדומה למלחי האשלגן או הנתרן (יותר מכך, האשלגן הכלורי אף "רעיל" יותר ממלח הצזיום) להשוואה הובאו גם אינדקס הרעילות של הציס-פלטין וה-5-פלואורויורציל, שניהם חומרים נפוצים ביותר בשדה הכמוטרפיה הקונבנציונאלית. ניתן לראות כי הצזיום פי-10 עד 100 פחות רעיל מהם !!! 2. מנגנון פעולה משוער : על-מנת לקבל מושג כללי על מנגנון הפעולה של הצזיום (תאור מעט יותר "מדעי" ניתן למצוא בסוף מאמר זה או באתרי האינטרנט המצורפים , כדוגמא ניתן לגלוש לאתר המעולה של דר. דוויד ברג ) נצטט מספר עובדות המתייחסות לחילוף החומרים התאי (או כפי שניקרא, נשימה תאית) ברקמות הגוף בכלל, וברקמה הסרטנית בפרט. א. התא החי מנצל סוכר (בעיקר סוכר-פשוט הנקרא גלוקוז ) וחמצן על-מנת "לייצר" אנרגיה . בתהליך זה מתקבלת כמות יחסית גדולה של אנרגיה היות ומעורב בה החמצן, ולכן נקראת נשימה-אווירנית . בנוסף לניצולת אנרגטית גבוהה, מאופיינת הנשימה האווירנית ברעילות נמוכה מאוד (תוצר הלוואי היחידי, פחמן דו-חמצני, הינו גז שמתפנה בנקל מהגוף ) . בהעדר חמצן או במצבים תחלואים אחרים, התא עקרונית מסוגל ליצר אנרגיה רק ע"י התססת הסוכר, ללא מעורבות של חמצן . תהליך זה נקרא נשימה אל-אווירנית והוא מאופיין בניצולת אנרגטית נמוכה מאוד (מעט מאוד אנרגיה מתקבלת בהשוואה לנשימה האווירנית ) וברעילות גבוהה. רעילות זאת הינה תוצאה של הפרשת חומצת חלב- תוצר הלוואי של התהליך. חומצת החלב היא הגורמת לעליית רמת החומציות ברקמה לעלות לערכים מסוכנים . ב. כפועל יוצא של קצב החלוקה המואץ ושל חוסר היציבות הגנטית, מתאפיין התא הסרטני בירידת כושרו לניצול החמצן לצורכי הנשימה. כמוזכר מעלה, תהליך זה , שבבסיסו הינו נשימה אל-אווירנית , הוא הגורם לרקמה הסרטנית להתאפיין ברמת חומציות גבוהה בהשוואה לשאר הרקמות הבריאות. מאפיין נוסף לתהליך הוא קצב חילוף-החומרים הגבוה, קצב זה בא לפצות על ניצולת אנרגטית נמוכה של התהליך. קצב מוגבר זה גורר קליטה מוגברת של סוכר לתוך התא הסרטני. זוהי הסיבה לשימוש בסוכר לצורך הדמיית הרקמה הסרטנית בבדיקת PET-CT . ג. החדרת סוכר לתא, כחומר-גלם מרכזי בתהליך הנשימה, מושגת ע"י פעולת חלבונים מיוחדים הנעזרים במלחים (ובעיקר באשלגן ) לצורך כך (חלבונים הנקראים "משאבות נתרן-אשלגן" ) . באופן סכמאטי ניתן ליחס את כניסת הסוכר לתא אך ורק בצמוד לכניסת האשלגן , כלומר כניסת סוכר לתא תתאפשר במקביל לכניסתו של האשלגן . עתה נשוב למצב הטיפולי בו ינתן מלח הצזיום לחולה על להשגת ריכוז נאות של המלח (צזיום כלוריד ) בדמו. לצזיום, כמוזכר בפתח הדברים, תכונות כימיות דומות לאלו של האשלגן אך בהבדל ניכר אחד: מלח הצזיום הרבה יותר מסיסי (מבחינת רמת חומציות) מאשר מלחי האשלגן או הנתרן . למעשה הצזיום הינו הבסיס החזק ביותר מבין המתכות האלקליות .כשכזה, הוא נספח בעיקר לרקמות בהן רמת החומציות היא גבוהה (כמשל לחומר בסיסי הנמשך לחומר חומצי אל-מנת לנטרלו ) . רקמות אלו, כאמור, הינן בעיקרן רקמות סרטניות . הרקמות הסרטניות תספחנה צזיום בקצב הגבוה בעשרות מונים לאומת קצב ספיחתו ברקמות הבריאות. ספיחה מוגברת זאת תגרם בעיקבות קצב הנשימה הגבוה של אותן רקמות סרטניות , והחומציות שלהן . בהגיעו לתוך התא הסרטני, יפגע הצזיום ביכולת החדירות של האשלגן אל תוך התא . אך היות וכניסת הסוכר לתא תלויה ביכולת החדירות של האשלגן ( שכאמור, נפגעה בגלל הצזיום) , תגרם הפרעה קשה באספקת הסוכר לתא ומכאן תבוא "הרעבה" של התא הסרטני . כדאי להדגיש שוב כי מנגנון זה הינו פועל יוצא של ספיחת צזיום בלעדית לתוך הרקמה הסרטנית . ברקמות הבריאות אשר רמת חומציותן תקינה, לא עתידה להתפתח כל הפרעה באספקת הסוכר . בנוסף להפרעה באספקת הסוכר לתא הסרטני, כפועל יוצא של הפגיעה בחדירות האשלגן לתא, תפגע גם יכולת התא לסלק מלחי נתרן אשר יגרום להצטברות של נתרן בתוך התא הסרטני . מלח הנתרן, המוכר כמלח שולחן "רגיל" ידוע ביכולתו לספוח נוזלים (כדוגמא ניתן לציין את תהליך הכשרת הבשר בו נוזל הדם יוצא לכוון המלח). בסופו של תהליך זה, יכנסו נוזלים לתוך התא הסרטני (בעקבות הצטברות מלח הנתרן ) ויציפו אותו עד לפיצוצו המוחלט .השמדה ופיצוץ מאסיביים של תאים סרטניים ברקמה חייה יגרמו לשפעול המערכת החיסונית (בתהליך הדומה בעיקרו להתפתחות דלקת ) אשר תשמש ככוח המרכזי במלחמתו של הגוף כנגד הרקמה הסרטנית, עד להיעלמותה כליל . לסיכום, נתאר בקיצור את התהליך השבעה-שלבי בו מביא מלח הצזיום לחיסולה של הרקמה הסרטנית: 1) נשימה אל-אווירנית ברקמה הסרטנית גורמת לעלית רמת החומציות בה . 2) חדירת מלח הצזיום לרקמה הסרטנית, המתאפשרת הודות לתכונותיו הבסיסיות . 3) הפרעה ליכולת חדירת האשלגן לתא הסרטני . 4) פגיעה ביכולת הסוכר להיכנס לתא הסרטני והרעבתו . 5) השראת כניסת מלח הנתרן לתא הסרטני וחדירת נוזלים לתוך התא, בעקבותיו . 6) פיצוץ התא הסרטני עקב כניסת עודף הנוזלים . 7) הפעלת המערכת החיסונית כנגד הרקמה הסרטנית עד להשמדתה . נוכחות מלח הצזיום בריכוז נאות (ו"הבססת" הרקמה הסרטנית ה"מוחמצת" מבחינת רמת-החומציות) היא גורם-המפתח בתהליך זה . זהו גם ההסבר ההגיוני לעובדת שכיחות מקרי הסרטן הנמוכה באזורים בעולם בהם ריכוז הצזיום במים גבוה באופן טבעי . פעילות הצזיום לחיסול הרקמה הסרטנית תלוי, אם-כן, בחדירותו ובזמינותו לתוך התא הסרטני .על-מנת להעלות את זמינות הצזיום לתא ניתן להיעזר בתכונות הדו-קוטביות של הממס- DMSO . ממס זה הינו תוצר זיקוק טיבעי של תעשיות העץ ובעל תכונות נוגדות סרטן מוכחות (לדוגמא, ניתן לעיין במאמר: "Heamatoxylon dissolved in Dimethylsulfoxide [DMSO] Use in recurrent neoplasms" by E.J. Tueker, A.Carrizo, June 1968) בנוסף לחוסר רעילותו .היות והוא משלב במבנהו גורם שמנוני וגורם מימי, הוא יכול לשמש לצזיום כ"מוליך" דרך קרום התא ובכך להעלות את זמינות הצזיום לתא הסרטני .פעולה סינרגיסטית זאת אינה ייחודית רק לצימוד DMSO לצזיום, אלא ניכרת בהעלאת האפקטיביות של מכלול תרופות כמוטרפיות "קונבנציונאליות" אשר ניתנות במקביל למתן DMSO . 3. פעילות טרפיוטית : למתן צזיום (בשלוב על הממס- DMSO ) ישנן מספר אפקטים טיפוליים בולטים : א. עצירתו של התהליך הממאיר הבא לידי ביטוי ביצירה מתמדת של מסה-גידולית חדשה. ב. שפעול המערכת החיסונית כנגד המסה-הגידולית אשר תביא להקטנה עד העלמה המוחלטת תוך שבועות עד מספר חודשים . ג. הפסקת התהליך הגרורתי בו שולח המקור הסרטני הראשוני שלוחות המכות-שורש באזורים אחרים בגוף (לרוב באברי-מטרה חיוניים כגון ראות,כבד,מוח,כליות). ד. נותוק הקשר ה"תלותי" בין המסה-הגידולית לבין צריכת הסוכר על-ידה . עקב הנשימה האל-אווירנית וניצולת האנרגיה הנמוכה שלה, קצב צריכת הסוכר ע"י הגידול הינו גבוה באופן דרמתי (כדרך משל, 50 גרם של רקמה סרטנית צורכת חמצן כאילו הייתה 1-1.5 קילוגרם של רקמה נורמאלית) . דבר זה מביא לשעבוד כלל משאבי התזונה של הגוף לטובת הגידול. בתוך-כך, אין פלא כי רוב מקרי המוות בקרב חולי סרטן מיוחסים למצב תת-תזונה שנוצר ע"י הגידול ולא להשפעתו הישירה .על בסיס כך החשיבות העליונה להפסקת יכולת ניצול הסוכר ע"י הגידול ובכך שיפור מיידי במצב התזונתי של הגוף כולו . ה. האפקט המיידי הנובע מנטרול חומצת החלב (תוצר לוואי של הנשימה האל-אווירנית) הינו החלשות על להעלמות מוחלטת של כל הכאבים אשר מקורם בגידול, וזאת בתוך שעות עד מספר ימים . 4. עדויות תומכות: היות ומלחי הצזיום מוכרים ומפורסמים בעולם המדע מזה עשרות שנים ( כך שלא ניתן לרשמם כפטנט או כנכס רוחני אחר) עלותם נמוכה ויעילותם כחומרים אנטי-סרטניים גבוה (וזאת במגביל לרעילות זניכה בהשוואה לתרופות כמוטרפיות אחרות) , ניתן מיד לשער את הנזק הכבד למחזור המכירות ששיטת טיפול כזו עשויה להמית על אותן חברות התרופות הגדולות אשר משווקות את מרבית התרופות הכמוטרפיות הקונבנציונאליות . לא פלא , אם כך, שהמחקר בנושא שיטת טיפול ע"י מלחי הצזיום הינו די עני ודל בנפחו, היות ואת רוב המחקר בתחום מממנות אותן חברות תרופות בעצמן . חברות התרופות אלו נמנעות לאורך שנים מלפתח כל מחקר שימושי פעיל בנושא זה, אך עדויות המבוססות על ניסיונם האישי של מטפלים שונים הצטבר במשך השנים, ולמרות נפחו המצומצם מבחינה כמותית, הינו די עשיר ומבוסס מבחינה איכותית. א. הביסוס המדעי- דר. וורבורג : את הביסוס המדעי בדבר סביבתו החומצית של התא הסרטני והקשר ההדוק לנשימתו האל-אווירנית, ייסד במחקריו הפטו-פיזיולוגיים דר. וורבורג (Dr. Otto Warburg) ועל כך זכה בפרס נובל לשנת 1966 . דר. וורבורג הראה כי תא רגיל יכול לעבור התמרה סרטנית בעקיבות עקת-חמצן (מצב תת-חימצוני, בו רמת החמצן בסביבתו של התא יורדת ). ככתוב מעלה, במצב זה מנצל התא הסרטני סוכר ע"י התססתו ללא חמצן אשר תוצאתו הישירה היא החמצתו של הטווח הרקמתי ע"י חומצת-החלב . כמצוין בהדגשה בפרק הקודם, עובדה זאת מהווה את הבסיס המדעי לגישת הטיפול בהבססה (High pH Therapy) ע"י מלח הצזיום. ב. מחקר ביופיזיקלי ועדיות בחיות מעבדה- דר. בראואר: חוקר זה התמקד בהשפעת הצזיום על תאים סרטניים ובתכונות החדירות שלו דרך קרום התא . דר. בראואר (Dr. K. Brewer) כפיזיקאי, התעניין בחדירות מלחים שונים דרך קרום התא ובמחקריו הוכיח כי לצזיום נטייה להתרכז ברקמות סרטניות. לאחר מחקר מתמשך בעכברי מעבדה, הראה דר. בראואר כי הצזיום יכול לשנות את תכונות החומציות של התאים הסרטניים. בהמשך למחקריו בעכברי-מעבדה, ביצע דר. בראואר מחקר-המשך בקבוצה של כ-30 חולי סרטן שנבחרו על-ידיו עפ"י היקף המסה הגידולית שלהם ורמת הכאבים . בכולם המסה הגידולית קטנה והכאבים נעלמו בטווח שח ימים מתחילת הטיפול. לפי ממצאי המחקר הראשוני בנה דר. בראואר את אב-הטיפוס הראשון של הפרוטוקול הטיפולי הידוע כיום כ"טיפול בהבססה" (High pH Therapy), ונחשב עד היום לאבי שיטת הטיפול הנ"ל . ג. מחקר קליני מקיף ובניית פרוטוקול טיפולי- דר. סרטורי: את המחקר הקליני בהיקף החולים הנרחב ביותר ערך הרופא דר. סרטורי (Dr. H. E. Sartori) במעבדה הרפואית למדעי החיים שבמרילנד ארה"ב, בשנות ה-80. בפרוטוקול המחקר שניבדק, ניתנו 6-9 גרמים של צזיום בשילוב עם מינרלים נוספים, וויטמינים ,יסודות-קורט וממס DMSO ,לכ-50 חולי סרטן סופניים מתוכם 10 חולות בסרטן שד, 9 חולי סרטן מעי, 6 חולי סרטן ערמונית, 4 חולי סרטן לבלב, 6 חולי סרטן ראות, 3 חולי סרטן כבד, 3 חולי סרטן דם (מסוג לימפומה) והשאר (9 במספר) חולי סרטן ממקום לא ידוע. התוצאות היו מדהימות בהתחשב במצב המחלה בגופם של החולים כמו גם במצבם הכללי לנוכח הכמות של הכמוטרפיה וההקרנות אשר ספגו לפני הגעתם לטיפול זה . 50% מכלל החולים בסרטן שד, מעי ,לבלב, ערמונית וראות המשיכו לחיות לאורך שלוש שנות המעקב שלאחר הטיפול בצזיום וזאת למרות תוחלת החיים הזעומה של מס. שבועות לה היינו מצפים בעקבות טיפול הקונבנציונאלי. גם בחולים שנפטרו במהלך הטיפול או המעקב נצפתה ירידה דרמטית בהיקף הגידול (כפי שניתן היה ללמוד מנתיחות שלאחר המוות). בכל החולים, כאבי המחלה נעלמו בטווח של ימים מתחילת הטיפול. ברוב החולים אשר שרדו את 3 שנות המעקב, המחלה היתה בנסיגה כללית מוחלטת. ד. פרמטרים קלינים למעקב בזמן הטיפול- דר. האוסטין : רופא זה, דר. ג'מס האוסטין (Dr. J. Howenstine), הוא מנהל מרכז רפואי המשלב טיפול קונוונציונאלי עם גישת ה"טיפול בהבססה" . דר. האוסטין יישם את פרוטוקול אשר ביסס במחקריו דר. סרטורי על מאות חולי סרטן בשלב המאוחר (שלב 4) של המחלה. הוא אשר תעד לראשונה את ירידת רמת האשלגן בדמם של החולים בזמן הטיפול בצזיום והבחין כי חלה עליה בספירת התאים הלבנים בהשראת הטיפול .בפרסומיו הדגיש דר. האוסטין את הפרמטרים אשר אחריהם רצוי לעקוב במהלך הטיפול ולאחריו, כמו גם לתופעות-לוואי חשובות אותן יש לנטר . ה. טיפול שיגרתי בצזיום לחולי סרטן - דר. ניפר: הרופא אשר, ללא ספק, הפך את שיטת הטיפול בצזיום לשיטה "שיגרתית" לטיפול בחולי סרטן, ואשר דווח גם על המספר הגבוה ביותר של חולי סרטן שנירפאו (מתוכם מספר רב של "ידוענים") הוא דר. ניפר (Dr. H. Nieper) במרפאתו בהנובר, גרמניה. מחקריו במאות חולים, בעיקר בשלושת העשורים האחרונים, הביאו ליישום הפרוטוקול כפי שהוא מגובש היום. דר. ניפר, בין השאר, הראה כי מתן צזיום מומס בספיגה דרך העור עדיפה על מתן פומי (דרך הפה) של צזיום גבישי, וששיטת טיפול זאת אינה נופלת ממתן צזיום תוך וורידי . 5. התוויות לשימוש: פרוטוקול צזיום כלורי/ DMSO מנצל אל אפקט ההחמצה של הרקמה הסרטנית אשר לפי דר. וורבורג, זוכה פרס הנובל, אוניברסאלית לכול סוגי הגידולים הסרטניים. זוהי הסיבה העקרונית לישימות השיטה כמעט בכל סוגי מחלות הסרטן, ללא תלות במקורם הראשוני בגוף. כפי שמוזכר בסעיף הקודם, הראה דר. סרטורי אפקט טיפולי חזק, הבא לידי ביטוי בהקטנה משמעותית של המסה הגידולית עד כדי החלמה מוחלטת, בסוגי גידולים שונים, ביניהם סרטני מוח לסוגיהם, סרטני עצמות, סרטן שד, כבד, מרה, לבלב, סרטני מעי ובכללם מעי גס, ראות, ערמונית, ראש-צוואר, סרטני רקמת החיבור (פיברומה וסרקומה) וסרטני דם ממקורות שונים (בעיקר לימפומה). היות והאפקט המטבולי הנ"ל בא לידי ביטוי גם בגידולים הראשוניים, כמו גם בגרורותיהם, הפרוטוקול זהה וישים גם בעבור מחלות גרורתיות. פרוטוקול צזיום/ DMSO הינו המומלץ ביותר עבור חולי סרטן בשלב-4 , גם בעבור החולים שהוגדרו במצב "סופני" ע"י הרפואה האורתוודוקסית ובמיוחד לאלו הסובלים מכאבים או הנתונים בתת-תזונה . 6. תופעות לוואי: אל אף בטיחות מוחלטת של הפרוטוקול לשימוש, יש לשים לב למספר היבטים טיפוליים שהינם תוצאה ישירה של פעולת הצזיום והרס הרקמות הסרטנית . נזק עלול להיגרם לחולה כתוצאה מהזנחת המעקב אחר פרמטרים חשובים (שנפרטם להלן) שמאפיינים את הרס הרקמה הסרטנית ואת תגובת הגוף לכך. זאת הסיבה שבעטיה מומלץ מאוד לבצעה את הטיפול בצזיום במקביל למעקב רפואי ע"י סמכות רפואית אשר מכירה את השפעת הפרוטוקול ואת הפרמטרים אחריהם יש לעקוב . רמת אשלגן- היות והצזיום מתחרה על מקום האשלגן ברקמה הסרטנית עלולה רמת האשלגן בדם לרדת לערכים מסוכנים באם לא תתוקן ע"י טיפול תרופתי או תזונתי. רמת חומצת השתנן (Ureic acid)- כפועל יוצא של הרס רקמות סרטניות, מופרש המרכיב הגרעיני על תאי הסרטן לנוזל הדם. מרכיב זה מתפרק בכבד לחומצת-שתנן נוכח ריכוז החנקה הגבוה בו. כצפוי, ריכוז חומצת השתנן הינו מדד אמין ביותר להרס הרקמות הסרטניות, אולם בריכוזים גבוהים מדי עלולה חומצה זו להצטבר בריכוזים גבוהים בכליות- מקום הפרשתה, ואף להתגבש שם לגבישים שעלולים לגרום נזק כיליתי. נוכח כך חובה לעקוב אחר ריכוזה של חומצת השתנן בדם ובמידת הצורך להוריד ריכוז זה ע"י טיפול תרופתי מתאים. הופעת דלקות באיבר הנגוע- הופעת דלקות באיבר הנגוע הוא סימן חיובי, עקרונית, המעיד על כך שמערכת החיסון בגוף החולה החלה לתקוף את הגידול בדרך להשמדתו המלאה. הדלקת מתאפיינת, כרגיל, בנפיחות מעטה ובעלית ספירת תאי הדם הלבנים .כאשר האיבר הנגוע מכיל כלי דם, מרה או שתן אשר עלולים להיחסם ע"י הנפיחות (או כאשר מדובר בגידול ברקמה תוך-גולגולתית) יש להתחשב בכך מבחינת התאמת מינון הצזיום בפרוטוקול .חשוב לציין כי דלקות אלו חולפות ללא כל התערבות טיפולית לאחר מספר שבועות. אדמומיות מקומית בעור, במקום המריחה- לאחר חשיפה ממושכת לממס DMSO, יתכן כי הוא יגרום להתייבשות העור, באזורים בהם החשיפה אליו הייתה מכסימלית. על-מנת למנוע צב זה הבא לידי ביטוי באדמומיות ובפריחה, יש למרוח את הנוזל באזורים אשר היו פחות חשופים לנוזל בטיפול הקודם. כאשר אדמומיות בעור כבר הופיעה, רצוי לשטוף את האזור במים ולמרוח קרם לחות . שינויים תחושתיים מקומיים- כאשר רמת האשלגן בדם תקינה ולמרות זאת מופיעים סימנים כגון עקצוץ מסביב לפה או בקצוות האצבעות או קיפוח תחושתי בקצוות הגפיים או כחלון בלתי מוסבר בגפיים (במיוחד רגליים), אלו סימנים המעידים כי הגוף נתון במצב בו הוא רווי בצזיום . מצב זה (המכונה גם "רף הצזיום"- Cesium limit) מומלץ "לאוורר" את הגוף מהצזיום ולהפסיק את השימוש בו. במהלך שלושת החודשים שלאחר ההגעה לרף הצזיום והפסקת הפרוטוקול, הגוף "יישטף" כליל מרכוזי הצזיום בדם וברקמות הגוף.בכל זמן זה יש להמשיך לעקוב אחר רמת האשלגן בדם. ריח-גוף/ ריח הבל-פה- בעקבות עלית ריכוז הממס DMSO בגוף במהלך הטיפול, יתכן וישתנה ריח-הגוף/ ריח הבל-הפה כתוצאה מהתנדפות עודפי הממס במהלך הגוף לסילוקו (בעיקר ע,י הנשימה). ישנם חולים אשר מדווחים על שינוי בריח הגוף/ריח הבל-הפה לארומה המזכירה ריח חריף המאפיין בצל או שום. החלפה תדירה של בגדים יחד עם שמירה על הגיינה אישית/ הגיינת פה בתדירות גבוהה מהרגיל תפתור בעיה זו. לסיכום, תופעת הלוואי הקשה ביותר המתוארת בספרות בטיפול בצזיום כלורי היא תופעת הלוואי מהן סובלות חברות התרופות הגדולות. כאמור, מלח הצזיום מוכר ומפורסם בעולם המדע מזה עשרות שנים ( כך שלא ניתן לרשמם כפטנט או כנכס רוחני אחר) עלותו נמוכה ויעילותו בפגיעה יחודנית ברקמה הסרטנית גבוהה (וזאת במגביל לרעילות זניחה בהשוואה לתרופות כמוטרפיות אחרות) . מכאן ניתן לשער את הנזק הכבד למחזור המכירות ששיטת טיפול כזו עשויה להמית על אותן חברות התרופות הגדולות אשר משווקות את מרבית התרופות הכמוטרפיות הקונבנציונאליות . זוהי הסיבה מדוע מנסות חברות התרופות הגדולות בכל כוחם להשאיר כל פרוטוקול טיפולי המשלב צזיום, מחוץ לסל הטיפולים הקונבנציונאלי בחולי סרטן. זוהי , כנראה, גם הסיבה האמיתית מדוע דואגות חברות התרופות להרחיק את המחקר בצזיום למטרות ריפו סרטן, מכל עשייה מדעית (יש לזכור עכי חברות התרופות הן המממנות העיקריות של רוב המחקר הרפואי הבסיסי והיישומי מתחום זה .) 7. יחסי הגומלין בין הטיפול בצזיום לבין הטיפולים הקונבנציונאלית בסרטן: א. אפקט משלב של פרוטוקול צזיום / DMSO עם כמוטרפיה- הפעולה ההבססתית של הצזיום (High pH effect) על התא הסרטני אינה צריכה להשתנות בנוכחות כמוטרפיה למינה, וההשפעה הטיפולית של הכמוטרפיה דווחה בספרות כלא מושפעת מהטיפול בצזיום. ההשפעה היחידה של הכמוטרפיה על פעולת הצזיום נובעת מדיכוי המערכת החיסונית (כאפקט נפוץ מאוד של הטיפול הכמוטרפי) ומביא לירידה בעוצמת התגובה הדלקתית כנגד הגידול. ברוב המקרים בהם משולב הצזיום עם טיפול כמוטרפי, הנפיחות הדלקתית במקום הגידול אינה מתפתחת.. השפעה סינרגיסטית החיובית מדווחת בספרות בין רוב התרופות הכמוטרפיות לבין הממס-DMSO . בעזרת הממס התרופות הכמוטרפיות חודרות לתא הסרטני ביתר קלות, כך שבאופן מעשי מעלה הממס את יעילות הטיפול הכמוטרפי. ב. משלב של פרוטוקול צזיום / DMSO עם רדיוטרפיה (טיפול בהקרנות)- גם הקרנות מהוות גורם נכבד בגרימת דיכוי למערכת החיסונית, ולכן כל הנאמר על האפקט המשולב של הכמוטרפיה על השפעת פעולת הצזיום, יתקיים גם לגבי ההקרנות. אפקט חיובי בשילוב הפרוטוקול ביחד עם ההקרנות ניתן ליחס לאפקט ההדעכה (Quenching) על הממס DMSO .הממס DMSO ידוע ביכולתו להדעיך צורנים פעילים של חמצן הידועים כ"רדיקלים חופשיים". צורנים אלו נצרים בגוף בריכוז גבוה מאוד מייד לאחר ההקרנות והם אלו המביאים בסופו של דבר לדיכוי המערכת החיסונית והמצב הכללי הירוד של החולים לאחר הקרנות. ממס DMSO מסייע בהפחתת ההשפעות ארוכות הטווח של צורנים אלו. 8. סיכום 9. ספרות מדעית/רפואית ואתרים רלוונטית להמשך קריאה: נספח : צזיום כלורי-תאור פרטני של מנגנון פעולה תאורטי:
צזיום כלוריד הוא מלח אשר קיימת תאוריה בהחלט הגיונית על יכולתו לפגוע בתאי סרטן. אולם חוץ מניסוי אחד על עכברים וסרטן הערמונית, אין כל רקע מחקרי על יכולת מלח זה לפגוע בתאי סרטן. מרבית המרכזים לטיפול בסרטן בשיטות משלימות בעולם אינם משתמשים בצזיום כלוריד.החומר גורם לתופעות לוואי, בעיקר הפרעות בקצב הלב. החומר משווק בקפסולות וצריך לקחת כ 9 קפסולות ביום. ניתן להשיגו באתרי אינטרנט שונים כמו: http://www.essense-of-life.com/info/concentratedminerals.htm#cesiumpack1 https://www.healthau.com/eshop/customer/home.php?cat=249 עקב הבעיתיות בחומר זה לא השתמשתי בו ואין לי ניסיון, אך מי שרכש ניסיון ורוצה לחלוק אותו עמנו מוזמן לדווח זאת בפורום. ד"ר יוסף ברנר
שלום לכולם לאחרונה חזרתי מהשתלמות במרפאה בקלן בגרמניה המשלבת טיפולים משלימים לחולי סרטן. חלק ניכר מהחולים מטופל בצסיום כלוריד במינונים שבין 1 ל- 6 גרם ליום כשהוא מומס ב-DMSO וניתן בנוזל דרך העור. בשלב זה מסוכמים התוצאות בגרמניה והם נראים מאד מבטיחים אך בשלב זה לאור התחייבותי למרפאה אין אני יכול לתת פרטים נוספים. בדרך מתן כזו של הסזיום יש הרבה פחות תופעות לוואי ועש לעקוב בעיקר אחרי רמות האשלגן ןהחומצה אורית. החומר צסיום בוודאי הרבה פחות רעיל מרוב החומרים הכימוטרפיים שבהם נוהגים להשתמש. אין כל בעיה טכנית להכין חומר דומה בארץ. דר דיין
פרסומת סמויה למרפאת דר' דיין?
כמה רע אפשר להיות!!
מתאים לו..