האם אני בולמית?
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
זה שהייתי- ברור לי. אם אני עדיין- לא יודעת. אז ככה, אני בת 32, אמא לשני ילדים מקסימים, בעל טוב ועבודה מושלמת. לכאורה הכל טוב. אז זהו, שלא. לפני קצת יותר משנה עברתי משבר נפשי קשה מאוד שנבע מדימוי עצמי ברצפה- דימוי עצמי שהיה כזה מאז ומעולם אך משום מה שרדתי... אז לפני שנה וקצת הפסקתי לאכול- כמעט לגמרי, וגם מה שכבר אכלתי, בארוחות עם אנשים- הקאתי. בהתחלה בהדרגה ובשלב מסוים כל ארוחה שנכנסה לפי. בנוסף התחלתי לעשות ספורט כמו מטורפת ובתוך 3 חודשים בערך ירדתי בערך 14 ק"ג. כלפי חוץ אף אחד לא שם לב שמשהו לא בסדר איתי וקיבלתי המון מחמאות, נראיתי מדהים (עברתי ממשקל 84 ל -69 על גובה של 184 סמ). רק בעלי שם לב שאני בדכאון ובגלל משווה נלווה לדכאון ( התפרפרות...) הוא הכריח אותי ללכת לטיפול. הטיפול היה מדהים, מעולם לא עברתי דבר כזה אבל הוא שינה לי את החיים ובאמת אני מרגישה טוב היום. רק מה, אני לא מצליחה להפסיק להקיא. לא הרבה, לא כמו פעם, אבל עדין לפחות 3-4 פעמים בשבוע (בניגוד ללפחות פעמיים ביום בעבר). חשוב לי לציין שלמרות שבעלי ראה את המשבר, הוא לא ידע שאני מקיאה והוא לא יודע עד היום. הבעיה לי שמאוד נוח לי ככה. חזרתי לאכול, אני ממש מנסה להקפיד ולא משתגעת כמו בולמית אבל כל פעם שאני אוכלת ארוחה קצת גדולה מידי שמכבידה עלי, אני פשוט הולכת לשירותים ומקיאה. עליתי קצת במשקל אבל אני פחות או יותר מרוצה מהמצב הקיים ומשכנעת את עצמי שלא נורא פה ושם הקאות. איך אני מתמודדת עם עצמי? תודה רבה
יקירה, עברת תהליך לא פשוט, אבל לא ויתרת ועל כך מגיע לך את הקרדיט. אשרך שבעלך היה מספיק עירני ודחף לכיוון של טיפול. טוב לשמוע שהטיפול היה מדהים וגרם לך שיפור בהרגשה. כל הכבוד לך על הנכונות לעזור לעצמך ולשתף פעולה... ולמרות הכל את עדיין מוטרדת, מודעת לכך שלא טבעי להקיא אחרי ארוחה דשנה, גדולה ככל שתהיה. אומנם התדירות נמוכה מזו שהייתה קודם לכן, אך עדיין לא ניתן להתעלם מכך. 3-4 פעמים בשבוע זה לא מעט. אומנם שיפור, אבל המטרה צריכה להיות להימנע מכך לחלוטין. הקאה מנוגדת לרפלקסים הטבעיים של הגוף ומזיקה כשהיא נעשית באופן יזום. אני חושבת שכדאי מאוד להמשיך בטיפול, בייחוד אם לדעתך הוא היה מדהים. את בדרך הנכונה, אך עדיין לא בחוף מבטחים. עוד קצת, יקירה. יש לך בעל, ילדים... את הרי לא רוצה שאף אחד מהם יידע על ההקאות... לשם כך ועל מנת לנהל חיי משפחה בריאים ומאושרים עלייך להפסיק עם זה, לא לוותר לעצמך. מאמינה בך ומחזיקה אצבעות.
יקרה שלי למרות הטיפול ושהיום התדירות ירדה ואת מרגישה טוב יותר את עדיין לא ממש יצאת מזה כי אם את עדיין רצה להקיא גם אם התדירות ירדה אז הבעיות לא ממש נפתרו עד שורשן. סימן שעדיין קיימת בעייה זה כמו שיש חתך עמוק ובמקום לתפור שמים פלסתר, זה עוזר רק לאותו רגע או לכמה רגעים אחרי זה לא פותר את הבעיה שאת הפצע העמוק צריך לתפור כך גם פה, עברת תהליך אך הוא עדיין לא הושלם כי אם הוא היה מושלם כמו שצריך הפאזה הזו של ההקאות והלא לאכול היתה רחוקה ממך. אני מציעה שאם תקשרת טוב עם המטפלת תחזרי אליה ותמשיכי את הטיפולים עד שבאמת באמת תצאי משם כי אחרת יש סיכוי שאם יהיה שוב איזה משברון או דכאון שוב תחזרי לשם במלוא העוצמה כפי שהיה אז.טפלי בכך אל תזניחי. אנורקסיה ובולמיה זה לא שפעת שעוברת עם אקומול. שם צריך טיפול שורשי ועמוק.
זאת הבעיה, אני באמת באמת חושבת שפתרתי את עצמי ואני כבר לא במקום ההוא וההקאות הם בגלל שאני פוחדת לחזור למקודם. עכשיו בניגוד למתי שהקאתי רבות אני די סובלת מזה, זה יותר קשה לי פיזית אפילו. ובכל זאת אני מסיבה מעוותת מכריחה את עצמי. לא מבינה את זה
